“ אגרות קודש ” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “ Letters from the Rebbe ”,
בנוגע לאביך, ומתוך היכרותי אתו, אין לי ספק שהוא יגיע לסיפוקו רק במקום שבו הוא יוכל להפיק את מלוא התועלת מהיידע שהוא רכש ומהתכונות שהקב”ה חנן אותו בהן, כלומר, לנצל אותם במלואם לתועלת הרבים. בהשוואה לכך, תנאי נוחות אישיים – וכוונתי בכך גם במובן הרוחני – אינם הגורם המכריע, ויתכן שאינם גורם בכלל.
“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש * תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב
בחירת מקום מגורים
המכתב הזה נכתב כנראה לאישה שאביה עסק בשדה החינוך בדרום אפריקה, ושקל לפרוש עקב הגעתו לגיל גימלאות ולעבור לגור במקום אחר. הילדים היו מעורבים בהחלטה. הרבי מייעץ לבת שזה לא טוב בשביל האבא לעבור מקום, היות והוא הצליח מאוד בדרום אפריקה ויכול עדיין להיות פעיל מאוד.
בסוף המכתב מוזכר מבצע “חמשת המצוות”, שכן בשנת ה’תשל”ד (1974), היו רק חמישה מתוך “עשרת המבצעים”.
ב”ה. ב’ מנחם אב, ה’תשל”ד
ברוקלין, ניו יורק
גב‘…
סקסונוולד
יוהנסברג, דרום אפריקה
ברכה ושלום:
הנני מאשר קבלת מכתבך מה-1 ליולי. את התשובה המפורטת לתוכן מכתבך קיבלת ללא ספק מאביך, שאיתו שוחחתי על כך באריכות. אף על פי כן, ברצוני להעלות על הכתב אחדות מהנקודות, ובקצרה לפי ערך.
ראשית כל, הנני שבע רצון לדעת שאת מתייחסת, ולמעשה התייחסות עמוקה, להורייך. זה אינו מפתיע אותי, כמובן, בהיכרותי את אביך ואת אופן החינוך שלך. אולם עם כל זאת זה משמח לראות זאת במפורש במכתב.
בנוגע לנושא שבמכתבך, בוודאי אין צורך לציין לפנייך שכאשר מישהו חושב על רווחתו של אדם כלשהו, כולל, מעל לכל, השקט והשלווה הפנימיים שלו, הוא כמובן אינו צריך לחשוב במונחים של הימים והשבועות הקרובים, אלא גם כיצד יהיה בטווח הארוך. זה צריך להיות שיקול הדעת בנוגע לכל ענין, אולם במיוחד זה כך כאשר השאלה היא היכן לגור. זוהי שאלה רצינית מאוד אפילו כאשר אדם נמצא על פרשת דרכים, על אחת כמה וכמה כאשר הוא כבר גר במקום מסוים ושוקל לשנות אותו.
עתה, בנוגע לאביך, ומתוך היכרותי אתו, אין לי ספק שהוא יגיע לסיפוקו רק במקום שבו הוא יוכל להפיק את מלוא התועלת מהיידע שהוא רכש ומהתכונות שהקב”ה חנן אותו בהן, כלומר, לנצל אותם במלואם לתועלת הרבים. בהשוואה לכך, תנאי נוחות אישיים – וכוונתי בכך גם במובן הרוחני – אינם הגורם המכריע, ויתכן שאינם גורם בכלל.
כל האמור היה נכון גם אם זה היה ענין של השערה. אולם במקרה הזה, לאחר שהוא נחל הצלחה רבה כל כך בהישגיו בעבר, אין מקום לספק כלשהו בנוגע לשיקול החשוב ביותר הזה.
על בסיס האמור לעיל, ובהסתמך על כך שאת וכל האחרים במשפחה ראיתם את הצלחתו של אביך לא רק בעירך, אלא בדרום אפריקה כולה, בוודאי תביני ללא צל של ספק שאביך ירגיש במיטבו, ויהיה שמח באמת אם הוא ימשיך במקומו הנוכחי בעירך.
יותר מכך, בוודאי אין צורך להביא הוכחה מיוחדת שמגמת ההתבוללות, אפילו ההתבוללות הגסה ביותר, כלומר נישואי תערובת, עדיין חזקה מאוד בכל דרום אפריקה, והעבודה והמאבק לשבור את המגמה הזאת יידרשו עדיין למשך זמן רב. למרבה המזל, הניסיון הראה שבמקום שישנו אדם מתאים ונחוש בדעתו, בעל אומץ ונחישות להדריך את הדור הצעיר, ההיענות משמחת, ולעיתים משמחת ביותר. זה היה גם ניסיונו של אביך, שהצליח, בעזרת ה’, ממש להציל אנשים ונשים יהודיים רבים מהתבוללות מוחלטת ולהוביל אותם בדרך ה’, במסגרת האמונה היהודית.
בחזרה אלייך, מובן ששאלתי את אביך אודות פעילויותייך, כמו גם אודות אלו של הילדים האחרים, בהפצת יהדות. יהי רצון מה’ שאת וכל אחד ואחד מכם, תלכו מחיל אל חיל בהתאם לאמרת חכמינו, “מי שיש לו מאה רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות”. אם השאיפה גוברת עם ההישג אפילו בעניינים גשמיים, על אחת כמה וכמה צריך להיות כך בעניינים רוחניים, שהינם ההיבטים החיוניים של חיים יהודיים.
אני בטוח ששמעת על חמשת מבצעי המצוות שעוררתי עליהם לאחרונה, גם ציינתי שנשים ובנות יהודיות יש להן חלק בפעילויות הללו, וחלק חשוב מאוד. אני מקווה שאת וידידותייך לוקחות חלק פעיל בהם.
בברכה,
(חתימת יד קודשו)
נ.ב. הואיל ואני מבין שמכתבך נכתב בידיעתו של אביך, הנני שולח לך עותק של תשובתי.
התמודדות עם עצלנות
עצלנות נובעת מחוסר אנרגיה ליישום שאיפות. הדרך הכי טובה בשביל יהודי להתמודד עם זה, היא על ידי הגברת המודעות לה’.
ב”ה. י”ג טבת, ה’תשכ”ו
ברוקלין, ניו-יורק
שלום וברכה:
הנני מאשר קבלת מכתבך מ-ד’ טבת, שבו הנך כותב בנוגע לבעיית העצלות, וכו’, ואתה שואל כיצד הנך יכול להתגבר עליה.
אחת הדרכים היעילות להתגבר על הקושי הזה הינה על ידי חשיבה מעמיקה על העובדה שה’ נמצא בכל מקום ובכל זמן, כמו שאדמו”ר הזקן מסביר בתחילת פרק מ”א בתניא:
“והנה ה’ ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב” (לראות) “אם עובדו כראוי. ועל כן הוא צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך”.
הנקודה שצריך לזכור היא שהואיל והקב”ה נותן לאדם את המתנה הנפלאה של זמן ויכולת שכלית, וכו’, אסור לאדם לבזבז את המתנות הנפלאות הללו שניתנות מה’. באופן של המחשה: נניח שמלך דגול ורב הוד באופן אישי ובסבר פנים יפות נתן לך מתנה, והוא עומד מולך, מסתכל מה תעשה בה; איך זה ייראה אם תשליך אותה בזלזול מוחלט, ותצא לטיול או תתעסק בבילוי אחר כלשהו, וכו’? בוודאי מיותר להסביר לך את הרעיון הזה ביתר הרחבה.
אוסיף רק שהיצר הרע לעולם אינו מתעצל, ומאוד עסוק וחרוץ במאמציו להפריע ליהודי בעבודת ה’ שלו. משום כך, אתה מוכרח שיהיה לך כלי נשק מוכן שאתו תלחם בו. מסיבה זאת אני מציע שתלמד היטב ותשנן בעל פה את תחילתו של פרק מ”א שציטטתי לעיל, עד שהמילים הקדושות הללו יהיו חרוטות על מוחך ובזכרונך, כך שתמיד תוכל להיזכר בהן ולחשוב עליהן כל אימת שעולה הצורך להתגבר על פיתוי, וכדומה.
ויהי רצון שתבשר בשורות טובות.
בברכה,
(חתימת יד קודשו)