למרות שחלפו שנים רבות מאז, ד”ר עמנואל בר אור מגבעתיים זוכר היטב את היום בו המתין

למרות שחלפו שנים רבות מאז, ד”ר עמנואל בר אור מגבעתיים זוכר היטב את היום בו המתין לו בתיבת הדואר מכתב ברכה מהרבי שפתח לו ולאשתו את צינור הברכה, בעקבותיו זכו לשני ילדים נוספים * ד”ר בר אור שמח לשתף את ציבור הקוראים בסיפור המופלא שחווה יחד עם זוגתו

עתותיו של הרב הראל רחימי משלוחי הרבי בשכונת ‘נווה רבין’ באור יהודה, מנוצלים כל העת לשליחות והפצת המעיינות בקרב בני שכונתו. בשנים הספורות מאז הגיע לשמש בשליחות הרבי בעיר, רכש מקורבים רבים והפך לדמות מוכרת לא רק בשכונתו, אלא בעיר כולה.

בחג סוכות האחרון קיים מבצע לולב לאורך כל שעות היום, כשהוא מנצל כל רגע פנוי לזכות עוד יהודי במצוות החג. רק לרגעים אחדים הוא עצר - היה זה כשפגש את ד”ר עמנואל בר אור מגבעתיים.

ד”ר בר אור, יהודי שחצה זה מכבר את גיל ה’גבורות’, החמיא לשליח הצעיר על פעילותו וביקש לשתף אותו בסיפור מופלא שחווה יחד עם זוגתו בברכת הרבי מלך המשיח. הרב רחימי עשה אוזנו כאפרכסת, והתפעם.

כששוחחנו השבוע עם ד”ר בר אור ושמענו את סיפורו המיוחד מכלי ראשון, התפעמנו אף אנו. הערצתו הגדולה לרבי ולחב”ד נבטה בעקבות אותו סיפור, אך במשך השנים התעצמה וגדלה. “אתם השלימות של היהדות”, הוא אומר.

•

“לאחר השירות הצבאי שלי, התחלתי ללמוד מינהל עסקים ברמה גבוהה. לאחר שהוצאתי שני תארים באוניברסיטת תל אביב, טסתי לפריז, שם שהיתי כמה שנים. בין השאר למדתי באוניברסיטת סורבון היוקרתית, ממנה קיבלתי את התואר השלישי הנכסף - הדוקטורט. כששבתי ארצה, הכרתי את רעייתי רותי ובשנת תשכ”ב נישאנו וקבענו את מגורנו בגבעתיים, בין השאר בשל עבודתי כבנקאי בכיר באחד הבנקים באזור מגורינו.

שנה לאחר נישואנו נולד לנו בננו בכורנו שהביא הרבה אור ושמחה לבית. לאחר מכן, כשרצינו להרחיב את  המשפחה ולזכות בילדים נוספים, הדבר לא צלח. הריונות החלו ונגדעו באיבן, והיה לנו הרבה מאד עגמת נפש. פנינו לרופאים המומחים ביותר לנושאים הללו בארץ ישראל, ערכנו בדיקות ובירורים, אך כל אלו לא הצליחו לברר מדוע ההריונות נפסקים באמצע. לרופאים לא היה כל הסבר רפואי.

הדברים הללו העצימו את הקושי הנפשי שהיינו מצויים בו. מילא אם הייתה ידועה לנו הבעיה והיה ניתן לטפל בה, אך כשאין כל בעיה נראית לעין וגם לרפואה אין מה להציע - הקושי גדל שבעתיים. לא חסכנו משאבים; הוצאנו הון רב על ביקורים אצל רופאים בכירים, אך כל התקוות נגוזו. החלום לפרי בטן נוסף, הלך והתרחק. זו הייתה תקופה עצובה מאוד.

ערב אחד נכנסתי להתפלל תפילת ערבית בבית הכנסת ‘אהבת ציון’ ברחוב גונן בגבעתיים. אחרי התפילה פגשתי יהודי ניצול שואה, מהמתפללים הקבועים של בית הכנסת, והתפתחה בינינו שיחה. בנינוחות לא מצויה החלפנו דעות בנושאים שונים, עד שמשום מה החלטתי לשתפו בצערי הרב שיש לי מכך שאני ורעייתי - אף היא ניצולת שואה מהעיירה צ’רנוביץ’ באוקראינה - נזכה רק לילד אחד. הוא התעניין בכנות מדוע אני חושב כך, וסיפרתי לו על דבריהם של הרופאים אצלם ביקרנו.

הוא פקח עלי זוג עיניים תמהות, ובפשטות גמורה אמר “אם יש בעיה, כותבים לרבי”.

“רבי?? איזה רבי?” שאלתי אותו בתדהמה.

“הרבי מליובאוויטש”, ענה בצורה ברורה.

עד אז בעונותיי לא נחשפתי לגדולתו של הרבי מעבר למה שנכתב בעיתונים אודותיו מדי פעם בפעם. בן שיחי לא רק הציע, אלא גם הפקיד בידי את הכתובת המדויקת - 770 איסטערן פארקווי, ברוקלין. הוא סיפר לי על מופתים רבים שהתחוללו מברכותיו של הרבי להם היה עד ראיה או שמיעה. לקחתי את דבריו לתשומת ליבי, אך בכל זאת התמהמתי מלעשות זאת, וכך עם הזמן חלפו הימים עד שהצעתו נשכחה ממני.

בחלוף תקופה ארוכה, נשלחתי על ידי הבנק לניו–יורק למטרת עבודה, ואז נזכרתי בהצעתו של האיש והבטחתי לעצמי שאפנה זמן לבקר בבית מדרשו של הרבי ואבקש את ברכתו. אולם הדבר לא יצא אל הפועל בסופו של דבר בגלל עומס עבודה. בכל פעם שרציתי לנסוע, צץ מונע ומעכב. כך שבתי ארצה מבלי שאסע ל–770, אך אז הייתי כבר נחוש לבקש את ברכת הרבי. באחד הערבים התיישבתי בביתי וניסחתי מכתב דומע על חפצנו הרב להרחיב את המשפחה ועל המאמצים שנכשלו. הוספתי גם את דברי הרופאים ושלחתי את המכתב אל הרבי.

בחלוף חודש ימים - אני זוכר עד עכשיו את אותו הרגע - חזרתי הביתה מעוד יום עבודה. השעה הייתה חמש וחצי בערב. כשחלפתי על פני תיבת המכתבים, מצאתי שם מכתב שהגיע מהרבי. נכתב שם שהרבי קיבל את מכתבי ויעתיר עלי תפילה אצל ‘ציון’ חמיו. שמחתי מאוד. דבריו המופלאים של אותו יהודי על כוחו הטמיר והרוחני של הרבי, הצליח לסדוק אצלי את חומת הייאוש ולהכניס בלבי מעט תקווה. כך נכנסתי הביתה כשאני מגיש לרעייתי את מכתבו של הרבי.

בטרם פתחה וקראה בו, צלצל הטלפון. אשתי ניגשה לענות ועל הקו היה הרופא בקופת חולים. “איש בשורה אני לך”, פתח ואמר, “את נמצאת בתחילת היריון”.

כשהיא הניחה את השפופרת ושיתפה אותי בנאמר לה, לא יכולתי שלא להתפעם. נתקפתי בהתרגשות עזה; כזו השגחה פרטית מופלאה, הנה זה עתה אנחנו מקבלים את ברכת הרבי, וכבר הודעה משמחת.

למרות האושר הרב, בלבה של רעייתי קננה דאגה, שמא שוב ההיריון לא יושלם, אך מול ברכתו של הרבי, יחד עם האמונה והתקווה לטוב, חשה שהפעם זה יהיה אחרת.

ברכת הרבי התממשה. בחלוף תשעה ירחי לידה, נולד לנו בן נוסף, ובחלוף שנה זכינו לחבוק בן שלישי, ויהי הדבר לפלא.

שלושת ילדיי מסתובבים עם תמונותיו של הרבי בארנקיהם. השניים הנוספים יודעים היטב שהם בניו של הרבי, ולדעתי זה מה שמשפיע עליהם להיות קרובים לדרך התורה והמצוות.

כשהגעתי בחלוף שנים לביקור מטעם העבודה בניו–יורק, היה זה כבר באמצע שנות הממי”ם והפעם היה ברור לי שאני לא אחמיץ הזדמנות לביקור בחצרו של הרבי כדי למסור לרבי את תודתנו הגדולה.

הגעתי לחצר הרבי ביום ראשון, בעת מעמד חלוקת הדולרים. רק לחזות במחזה הזה של אלפי בני אדם, יהודים מכל הסוגים ומכל הרבדים, היה בכך משום חוויה נפלאה. כשעמדתי מול הרבי, הצגתי את עצמי והרגשתי שהרבי יודע היטב מי אני. זו תחושה כמעט מיסטית שלא ניתן להסבירה באמות המידה ההגיוניות; שהרי הרבי לא ראה אותי מעולם, ובטח מאז הגיעו אליו עוד רבבות מכתבים מכל קצוות תבל. אך המציאות היא שהרבי ידע מי אני, נשקתי לו בידו וזכיתי לקבל דולרים לכל בני המשפחה. 

•

ד”ר בר אור חותם את סיפורו במילות הערצה רבות לרבי ולעבודת השלוחים. פינה חמה בלב יש לו אל השליח בעירו הרב יוסף יצחק בקרמן. יש לו גם היכרות אישית עם השליח בבורסה הרב חגי הלוי שאל פעילותו נחשף בימים שבהם עבד כבנקאי וביקר רבות בבורסה. “מספר פעמים בשנה אני שמח לארח את הרב בקרמן בבית הכנסת אצלנו אותו יסד אבי, ואף לאסוף תרומות עבור פעילותו. ככה זה כשיש בי אהבה גדולה כלפי חסידי חב”ד”.