בניית המקווה בעיר רסיפי שבברזיל התקדמה במהירות. תורם נמצא, המהנדס התנדב, השטח הו

בניית המקווה בעיר רסיפי שבברזיל התקדמה במהירות. תורם נמצא, המהנדס התנדב, השטח הוענק, אך דבר אחד היה חסר: מזה חמש שנים (!) שררה בצורת ברסיפי, וגשמים אין. השליח היה טרוד בבנייה, אך המשלח “ידע את כל אשר נעשה” ובהתוועדות של שבת פרשת שמיני תשד”מ, בדיוק לפני שלושים שנה, בה השתתף גם השליח, החל הרבי לדבר על נושא שמילא את השליח בהתרגשות. והמופת? כמובן התרחש! • “והימים האלה נזכרים ונעשים”…

העיר רסיפי שבברזיל אינה מפורסמת כל כך כאחיותיה הידועות ס. פאולו וריאו די ז’נירו. רסיפי הינה עיר נמל שנטתה חסד ליהודים, בשעת צרתם, וככל הנראה זכות זו עמדה לה מאוחר יותר. היה זה כאשר האינקווזיציה הטילה את אימתה בספרד וחרתה על דגלה, בין השאר, את המלחמה ביהדות. היהודים הוכרחו לגלות מהמדינה ורבים מהגולים מצאו מקלט בברזיל שבדרום–אמריקה. חלקם תקעו יתד בעיר הנמל רסיפי.

בתקופה מאוחרת יותר, כאשר ידה הארוכה של האינקווזיציה הגיעה גם לרסיפי, התפרקה הקהילה היהודית שהתפתחה במקום והיהודים נדדו למקומות אחרים. כאשר שלוחי הרבי מלך המשיח, הרב שלום יעקב חזן ורעייתו, הגיעו לעיר בשנת תשמ”ג, התגוררו בה רק כ–300 משפחות יהודיות, שהיוו את הקהילה היהודית המתחדשת במקום. בעיר עדיין לא היה מקווה, אך השליח הוותיק במדינה הרב שבתי אלפרין הבטיח לסייע להם בבניית מקווה, וכך קיבלו בני הזוג חזן את ברכת הרבי ליציאתם לשליחות ברסיפי.

מיד עם הגיעם לעיר החלו בפעילות עם הקהילה היהודית המקומית, כשהם מתעניינים בין השאר גם על מקום מתאים לבניית מקווה. בסייעתא דשמייא הצליחו לקבל שטח מתאים שהיה בבעלות המרכז הקהילתי היהודי. הם מצאו תורם מס. פאולו שלקח על עצמו את עלות בניית המקווה, כאשר בד בבד המהנדס היהודי שהתגורר בעיר מקבל על עצמו לעשות את העבודה בהתנדבות. הוא נסע לס. פאולו כדי לראות כיצד מקווה צריך להיבנות, ובאדר שני תשד”מ, סמוך לחג הפורים, התכניות למקווה היו סוף סוף מוכנות והבנייה החלה.

הבנייה מתקדמת, הגשמים בבצורת

חג הפורים נחגג בבית חב”ד ברסיפי ברוב שמחה וששון, ולאחר מכן, לרגל חתונה של קרוב משפחה, נסע הרב חזן לניו–יורק. בי”ז אדר שני הכניס דו”ח לרבי, בו פירט את פעולות בית חב”ד ברסיפי בפורים האחרון, ובסיום הדו”ח בישר גם על התחלת הבנייה של המקווה, וכך כתב: “לפני כמה שבועות התחלנו כבר בבניית המקוה, המהנדס מר צבי (ארנסטה) קופמאן לקח את הענין מאוד ברצינות והוא בונה בקצב מהיר ללא תשלום, ומקוים שבתוך חודשיים המקוה כבר יהי’ מוכן. בעיר הדבר עשה רושם מאוד חזק שהיהדות ברסיפי מתחילה ב”ה לצמוח”.

על הדו”ח התקבל המענה: “נתקבל ותשואות חן. ודבר בעתו - בסמיכות לפורים אשר ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר - כפשוטו, וככל דחז”ל בזה - כן תהיה לנו. אזכיר על הציון”.

בניית המקווה התקדמה, ונראה היה שהכל הולך למישרין. תורם נמצא, המהנדס התנדב, השטח הוענק, אך דבר אחד היה חסר: מזה חמש שנים(!) שררה בצורת ברסיפי, וגשמים אין. אך הרב חזן עדיין לא היה מוטרד מהענין. “קודם נסיים את הבנייה, ואז נראה מה נעשה”, כך חשב לעצמו, “דיה לצרה בשעתה”…

שלושה ימים לאחר מכן, בכ”ף אדר שני תשד”מ - שחל כמו הקביעות של השנה, בשבת פרשת שמיני, בדיוק לפני שלושים שנה, הרבי התוועד. בהתוועדות השתתף גם השליח הרב שלום יעקב חזן, כשהוא עומד ב–770, בין המוני המשתתפים בהתוועדות של הרבי, ומאזין לשיחה בריכוז. הכל היה שגרתי, יחסית כמובן לשגרה במקום בו פועם ליבו של העם היהודי.

הרבי מתחיל לדבר על נושא מפתיע

אך לפתע החל הרבי לדבר על “הקביעות דשבת זו בימי החודש, בעשרים באדר”, וכך אמר (התוועדויות תשד”מ):

“זה לשון המגילת תענית - “בעשרים בי’ (באדר) צמאו עמא למטרא . . וכיון שראו שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, הלכו להם אצל חוני המעגל, אמרו לו, התפלל שירדו גשמים. אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים (שהם בחצרות ושל חרס הן) בשביל שלא ימקו . . עג עוגה ועמד בתוכה . . אמר ריבונו של עולם . . איני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים יורדים טיפין טיפין. אמרו לו תלמידיו . . כסבורים אנו לומר אין הגשמים הללו באין אלא להתיר שבועתך . . אמר ריבונו של עולם לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו גשמים יורדים כמלא פי חביות . . אמרו לו (תלמידיו) כסבורין אנו לומר אין הגשמים הללו באים אלא להחריב את העולם כולו
. . אמר ריבונו של עולם לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה, ירדו כתיקנן וכו’”. ומסיים שם: “ואותו היום (עשרים באדר) עשאוהו יום–טוב, לפי שאין הגשמים יורדין אלא בזכותם של ישראל”.

“והנה, מסיפור זה יש ללמוד הוראה בעבודת ה’, ככל עניני התורה . . בנוגע לכל אחד ואחד מישראל . . כאשר יהודי נעמד להתפלל ולבקש צרכיו מהקב”ה שיתן לו את כל המצטרך לו . . ישנה הוראה הנלמדת מהסיפור אודות תפילתו של חוני–המעגל - באיזה אופן צריך להיות ענין התפילה אצל כל אחד ואחד מישראל…

“בנוגע להנהגתו של חוני המעגל ש”עג עוגה” ואמר “איני זז מכאן עד שתרחם על בניך” - התחייבות כזו יכול לקחת על עצמו רק חוני המעגל, להיותו בטוח שתפלתו ובקשתו תתמלא תיכף ומיד, מה שאין כן בנוגע לכל אדם, שאינו יכול לקבל על עצמו התחייבות כזו; אמנם, בנוגע לאופן התפלה עצמה, “כבן המתחטא אצל אביו” - הרי זה ענין השייך לכל אחד ואחד מישראל, מכיון ש”בנים אתם לה’ אלקיכם”…

“והכוונה בזה - שהוא פונה להקב”ה בתוקף ומבקש פעם אחת, פעם שני’ ופעם שלישית וכו’, ואם רואה שעדיין לא נתמלאה הבקשה במילואה - אומר “לא כך שאלתי אלא כו’”, ולאידך, כאשר רואה שהמשכת הברכה היא באופן של “רוב טובה”, ואין לו עדיין את ה”כלים” לכך, “השפעת עליהם טובך אין יכולים לעמוד” - אין לו להתבייש (“לא הביישן למד”) אלא עליו לומר שלעת עתה  . . מבקש שיתנו לו את השפעת הברכה בהתאם למעמדו ומצבו בהווה. וכל זה - להיותו “כבן שהוא מתחטא על אביו”.

“ואף שזוהי הנהגתו של חוני המעגל - הרי אמרו חז”ל: “חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב! ומובן שלאחרי שחוני המעגל פתח וסלל את הדרך - אזי נקל לכל יהודי להתנהג באופן כזה, על דרך שמצינו בנוגע לענין היראה, שלאחרי עבודתו של משה רבינו, הרי זה “מילתא זוטרתי” אצל כל אחד ואחד מישראל”…

אב אוהב הדואג לבנו יחידו

הרב חזן הקשיב לדברים כשהוא מלא התרגשות. הוא הרגיש כי הרבי מדבר ישירות אליו, וכי הרבי פשוט מקדים רפואה למכה, כמו אב אוהב הדואג לבנו יחידו - לשליחו הבונה מקווה ברסיפי שבברזיל וזקוק לגשם. נקל להבין כי הרב חזן לא הופתע במידה רבה כאשר בימים הסמוכים להתוועדות קיבל טלפון כי במפתיע החלו הגשמים לרדת ברסיפי…   

בט”ו מנחם אב תשד”מ כתב הרב חזן לרבי דו”ח מפעולות בית חב”ד, ובין השאר דיווח על אפיזודה מעניינת שהתרחשה כתוצאה מהקיטנה שהתקיימה בבית חב”ד: “אחד מהילדים שהשתתף בקיטנה, באחד הימים כשחזר לביתו, שיחק עם חבריו והם אכלו ממתקים. הילד כסה את ראשו ואמר לחבריו, כעת אני הולך לברך ברכה על האוכל, אף על פי שאתם לא מבינים מה זה - אך תענו אמן כשאגמור”. בסיום הדו”ח בישר הרב חזן לרבי על סיום בניית המקווה וצירף הזמנה לאירוע חנוכת הבית.

כמענה, קיבל מכתב כללי–פרטי, שנשא את התאריך מוצאי תשעה באב, ובתחילתו נכתב: “המכתב וכו’ נתקבלו, ותשואות חן”. המילה וכו’ כוונה להזמנה לחנוכת המקווה והפ”נ שצירף, אך הרבי לא הסתפק בזה והוסיף לאחריה בכתי”ק: “וההזמנה והפ”נ”.

המופת לרסיפי והמפתח לרבי

לקראת ר”ה של שנת תשמ”ה, הגיעו הרב חזן ורעייתו לרבי, והרב חזן כתב דו”ח ממעמד חנוכת הבית של בנין המקווה, ובו פירט בפשטות את תוכן דבריו בפני קהל המשתתפים באירוע, אשר נסובו סביב המופת של ירידת הגשמים, וכך כתב:

“שראינו בעת בניית המקווה את חסד ה’, כי כבר חמש שנים שברסיפי וסביבותיה לא היו גשמים כתיקונם, ומעניין שבעת שהתחלנו לעסוק בבניית המקווה בחודש אדר לערך, ברוך השם ירדו גשמים במשך כחצי שנה.

“ומעניין שכשהיינו כאן בחצרות קודשנו בש”פ שמיני כ’ אדר, דובר אז בהתוועדות באחת השיחות על דבר המעשה דחוני המעגל שאירע בכ’ אדר וההוראה מזה, ומשבוע זה החלו לרדת גשמים ברסיפי”…

לדו”ח צירף מפתח ממוסגר עם הכיתוב: “כ”ק אדמו”ר שליט”א. מפתח בנין המקוה. רסיפי ברזיל. תשד”מ”.

המענה שהוציא על כך הרבי היה:

“נתקבל ותשואות חן. ודבר בעתו - בסמיכות לזמן שמחתנו ושמיני עצרת ושמחת תורה וש”ק בראשית אזכיר על הציון”.