בראשית השבוע נעקרה מנופה של חסידות חב ” ד אחת הדמויות הבולטות , אך הצנועות והשקט

בראשית השבוע נעקרה מנופה של חסידות חב”ד אחת הדמויות הבולטות, אך הצנועות והשקטות, שהותירה חותם עמוק בקרב הדורות הצעירים בזכות כשישים ספרים שכתבה במשך השנים - הרה”ח ר’ נפתלי צבי גוטליב * גולת הכותרת של חיבוריו הספרותיים הוא הפרויקט המונומנטלי “תולדות לוי יצחק”, אותו כתב בעידודו של הרבי שאף שיגר שורה של הוראות ותיקונים על הספר בטרם הדפסתו * קווים לדמותו של הסופר הנפלא ספוג–הרגש החסידי שטבע את הסיסמה “אם כשכותבים בוכים - אז גם כשקוראים בוכים” • קווים לדמותו 

 

ביום ראשון השבוע, הלך לעולמו הסופר החב”די הנודע, הרה”ח ר’ נפתלי צבי גוטליב ע”ה. ליובאוויטש איבדה עמוד תווך בכל הקשור לתיעוד ההיסטוריה החב”דית שמתחת עטו (בשמו ושלא בשמו) כתב, ערך והוציא לאור כשישים ספרים אהובים ומאלפים - כאשר גולת הכותרת היא ללא ספק סדרת הספרים המונומנטלית “תולדות לוי יצחק”. הספר שחשף לעולם כולו, לראשונה, את דמותו ואישיותו של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן, אביו של הרבי מה”מ.

מסירות לחינוך על טהרת הקודש

הרב נפתלי צבי גוטליב נולד ביום ט”ז באייר תרצ”ה בירושלים. בתקופת בחרותו החל ללמוד בישיבת ‘תורת אמת’, שם פגש לראשונה את חסידות חב”ד. עוד בתקופת בחרותו, התפלל בבית הכנסת חב”ד בשכונת “מאה שערים” שם התפלל עם הרה”ח ר’ אהרן מרדכי זילברשטרום, שניהל את בית הספר בשכונת מלחה ובעיר גנים בירושלים. “יום אחד הוא הגיע אלי וביקש ממני לעבוד עמו בבית הספר”, נזכר הרב גוטליב כעבור שנים. הרב גוטליב שידע על גדלותו בתורה, קיבל בשמחה את ההצעה, ומאז החל לעבוד כמזכיר בית הספר בשכונת מלחה הירושלמית.

הרב גוטליב התמסר מאד לתפקידו זה, ועשה בנאמנות רבה את כל המטלות שהוטלו עליו. כשהיה צריך, הצטרף לצוותים שערכו רישום בקרב תושבי השכונה. “פעם הלכנו לבתים בשכונת מלחה, ופתאום התנפלו עלינו עשרה כלבים. זה היה ממש נורא. לא אשכח את הפחד שתקף אותי”, סיפר. “באותם ימים לא הייתה תחבורה ציבורית ממרכז העיר לשכונת מלחה. בכל בוקר הייתי נוסע עד שכונת ‘בית וגן’, ומשם הולך רגלית כמחצית השעה ויותר עד לבית הספר. הדרך לשם הייתה בשטחים פתוחים שלא נראתה בהם דמות אדם. “לקחתי איתי כמה מאמרים או שיחות של הרבי וחזרתי עליהם בעל פה בזמן הזה”.

לאחר נישואיו בשנת תשי”ט עם רעייתו מרת גיטל שפרינצא, בנו השניים את ביתם בירושלים, והוא המשיך לעבוד לפרנסתו כמזכיר בית ספר חב”ד בשכונת מלחה בירושלים, לצדו של הרה”ח ר’ אהרן מרדכי זילברשטרום.

בשנת תשל”ב התמנה למזכיר ‘כולל חב”ד’ בארץ ישראל. במסגרת תפקידו, ניהל בפועל את פעולות הארגון ותקציבו. את עבודתו זו עשה במקצועיות רבה, תוך הקפדה על סדר וכללים מתאימים.

כשרון פורץ דרך

כשרונו הספרותי המיוחד של ר’ נפתלי צבי התבלט כבר בימי בחרותו. היה זה כתלמיד ישיבה ב”תורת אמת”, כאשר תלמידי הישיבה ביקשו לשלוח דו”ח לרבי על אודות פעולות הפצת המעיינות, הם רצו שהדו”ח יהיה כתוב ומנוסח יפה, היו פונים לגוטליב.

בהיותו בן 17 שמע פ”ש מהחסידים שחזרו מחודש החגים בבית חיינו. באותם ימים הנוסעים היו מעטים, ולכן היו שותים בצמא כל פירור של סיפור או הנהגה מבית חיינו. גוטליב הוקסם מהאווירה, ובדמיונו ראה את הסיפורים כפי שהם במציאות. הוא שלף עט ודף וישב לכתוב את אשר שמע ממה שהיה אצל הרבי. היה זה מאמרו הראשון שפורסם בפומבי. התגובות מחמיאות הבהירו מעל לכל ספק - הבחור הצנוע הוא כשרון ספרותי.  

לאחר החתונה החל לערוך ירחון לילדים בשם “שלהבת”. מטרת הירחון הייתה להשפיע על הנהגת הילדים להתנהג על פי דרכי התורה. באותם ימים, עיתונות הילדים על טהרת הקודש כמעט ולא הייתה, הוא החל אפוא להוציא ספרים, כאשר הראשון בהם עסק בשואת יהודי הונגריה. הספרים הבאים אחריו התמקדו בסיפורי צדיקים ובהיסטוריה של משפחתו. הוא כתב בין השאר את סדרת הספרים “סיפורי החג” (חמישה כרכים) המכילים סיפורי צדיקים לחגי ישראל. כן כתב את הספרים “יהדות הדממה” שהפכו במהרה לאבן–יסוד בספרות החרדית, “פניני הכתר”, “עמודי חסד”, “עמודי תורה”, וכן ספרי זכרונות של הרב אליעזר ננס והרב שמריהו ששונקין, ועוד רבים.

תולדות לוי יצחק

כאמור, גולת הכותרת ביבול הספרותי של הרב גוטליב, הינו הספר החשוב “תולדות לוי יצחק”, על אודות דמותו של אביו של הרבי מה”מ.

רעיון כתיבת הספר נולד בשלהי שנות הכ”ף. הרב גוטליב תהה כיצד זה איש אינו מכיר את ייחוסו המפואר של הרבי: “ידעו שהרבי הוא חתנו של הרבי הריי”צ, ושהוא בן אחר בן של הרבי הצמח צדק, אבל בדיוק איך ומה - לא ידעו. ניסיתי לברר אצל חסידים מבוגרים, אבל גם הם לא ידעו, והדבר חרה לי מאד. אך ייתכן שהנשיא של חב”ד, לא יידעו מי היה אבא שלו? היה לי ברור שאביו של הרבי לא היה ‘עוד’ רב עיר בברית המועצות”, סיפר לימים. הוא שקל לכתוב ספר אודות אביו של הרבי, בו ישלב גם את הייחוס המפואר של הרבי. הוא כתב על כך לרבי אך לא קיבל מענה. כעבור זמן נסע הרב טוביה בלוי לרבי, וביקשתי ממנו שישאל את הרבי בקשר לספר. הוא אכן שאל את הרבי, אבל הרבי ענה ‘יש עוד זמן, נראה’… הסקתי מכך שכנראה הרבי לא מעוניין בכך, והחלטתי לוותר על הרעיון.

“חלפו מעל תשע שנים מאז אותו מכתב, ובחודש תשרי תשל”ה הגעתי לרבי בפעם הראשונה בחיי”, הוסיף הרב גוטליב לספר את השתלשלות האירועים. “כאשר עברתי במעמד ‘כוס של ברכה’ במוצאי שמחת תורה, פנה אלי לפתע הרבי ואמר לי ‘הרי הבטחת לי ספר על אבי - היכן הספר? לא זכרתי למה התכוון הרבי, כיון שחלפו שנים מאז כתבתי על כך. לפתע נזכרתי ועניתי מיד שמכיוון שלא קיבלתי הסכמה, לא התעסקתי בזה עוד. הרבי חייך חיוך רחב: ‘מה זאת אומרת, על ענין כזה צריך הסכמה? ריבונו של עולם צריך לתת ההסכמה’. בו במקום הרבי הוסיף והורה: ‘עכשיו שאתה פה - תתעסק באיסוף חומר עבור הספר’.

“למען האמת, הייתי בהלם. ראשית, מאיפה הרבי הכיר אותי, הרי זו הפעם הראשונה שהרבי רואה אותי, שנית, הופתעתי מאוד מהעניין שעלה לפתע פתאום. כשנרגעתי מעט, התחלתי לחפש בשכונת קראון הייטס אחר חסידים שהכירו את אביו של הרבי. עד מהרה התברר כי רק מעט חסידים הכירוהו. אחד החסידים ששמע על הרעיון, מיהר למסור לידי את יומנה של הרבנית חנה ע”ה אמו של הרבי, שהיתה עם בעלה בגלות וביומנה היו סיפורים רבים אודות בעלה הדגול. על פי היומן ועל פי עוד מספר עדויות ששמעתי מאנ”ש שהכירוהו, התחלתי לקבץ מידע ממנו התחלתי לערוך את הספר בעזרתו הפעילה של הרה”ח ר’ טוביה בלוי”.

בשיחה של הרב בלוי עם “בית משיח” השבוע, לאחר פטירת הרב גוטליב, סיפר: “הרב גוטליב ואני היינו ידידים מאז היותנו בחורים. כאשר עלה הרעיון לכתוב ספר אודות רבי לוי יצחק, גילה לי זאת, ואף ידעתי שכתב לרבי בעניין ולא נענה. והנה, כאשר הגעתי לרבי באותן שנים, נכנסתי ל’יחידות’ במהלכה שאל אותי הרבי, אם נראה לי שהרב גוטליב יכתוב את הספר, ואיך הכתיבה שלו? השבתי שאני מכיר אותו מקרוב, ולפי כישרון הכתיבה שלו, הוא נראה מתאים. הרבי ביקש שהרב גוטליב ישלח מספר דוגמאות כתיבה שלו, ואכן כך נעשה. לאחר בירור זה, הטיל עליו הרבי את עבודת הכנת הספר. לי היתה הזכות לסייע לו באופנים שונים, אם זה באיתור מידע, הגהה, הוספות ותיקונים. במקביל עשיתי רבות לעודד ולדחוף את הפרויקט, כי העבודה היתה מאוד מאתגרת ומורכבת. היה קושי אמתי לאתר מידע. המאמצים השתלמו לבסוף, וידידי הצליח במשימתו”.

אחד המקורות הראשונים אליהם הגיע, היתה המשוררת זלדה מישקובסקי, אשר אביה הרב שלום שלמה שניאורסאהן הוא אחיו של הרב לוי יצחק. היא מסרה לו התכתבויות שהיו למשפחתה עם הורי הרבי, וממכתבים אלו התווספו אי אלו פרטים עבור הספר. במקביל נעשה מאמץ לאתר חסידים וכאלה שהכירו את הרב לוי יצחק. כך נבנה לאט לאט פרק ועוד פרק. כשהסתיימה כתיבתו של כל פרק, היה הרב גוטליב משגרו לרבי, ובכל פעם היה מקבל לאחר מכן טלפון מהרב חודקוב עם הגהות. “לא היה בליבי ספק כי היו אלו ההגהות של הרבי. ההשערה התחזקה אצלי בשנים האחרונות, לאחר שראיתי צילום כתב ידו של הרבי עם ההגהות אותן הקריא לי הרב חדקוב”.

“אני חייב לציין”, סיפר הרב גוטליב, שהרגשתי ממש כיצד הרבי מלווה אותי. בנקודת ההתחלה לא היה לי כלום, אפילו לא סיפור אחד, והרי אי אפשר להכין ספר יש מאין. אבל ראיתי במוחש כיצד מדי יום הולך ומתווסף עוד ועוד חומר. חשתי דחיפות לבצע את העניין.

מאז המשיך הרבי לעודד ולדרבן את הרב גוטליב להשקיע את זמנו בספר ולהוציאו לאור. בחודש שבט תשל”ו, כשנה וכמה חודשים לאחר שהחלה המלאכה הכבירה, שיגר לו הרבי פתק בכתב יד קדשו: “חבל במאד שמתארך כל כך הר”ד [ראשי דברים] ע”ד [על דבר] אאמו”ר [אדוני אבי מורי ורבי] כו’, ועד מתי? וכנראה שגם ליא”נ [י”א ניסן] לא יו”ל [יוצא לאור]?!”

דברי הרבי הביאו את הרב גוטליב לעבוד במרץ רב, וכשנה לאחר מכן, בשנת תשל”ז, יצא הספר במהדורתו הראשונה. ספר זה היה מונח על שולחנו של הרבי מספר חודשים. על הוצאת הספר עצמה, התבטא הרבי כי גרמה לו נחת רוח רב.  

בשנת תשמ”ב, כאשר ביקר הרב גוטליב בבית חיינו, הוא נקרא אל הרב חודקוב וקיבל ממנו רשימת מרואיינים כדי לערוך הוספות והשלמות לספר. חומר זה, אף הוא נכנס אל הרבי להגהה, וכעבור זמן הורה הרבי להדפיס את הספר במהדורה שניה מורחבת. וכך ביקש הרבי: “אין לעכב כלל… נתקבל [הספר להגהה] ותשואות חן. וי”ל [ויוציא לאור] בהקדם, כפשוט. ות”ח מקול”ע [ותשואות חן מקרב ולב עמוק] מראש. אזכיר על הציון”. לתשובה זו צירף הרבי מאה דולר כהשתתפות אישית בהוצאה לאור.

לקראת כ’ מנחם אב תשד”מ, יום הסתלקותו של רבי לוי יצחק, יצאה לאור מהדורה שניה ומורחבת.

ברבות השנים, נחשפו עוד ועוד עדויות על רבי לוי יצחק, ואלו התווספו למהדורות החדשות שהלכו והתרבו. לאחר נפילת מסך הברזל, החליט הרב גוטליב שלא להסתפק במסע ספרותי בעקבות רבי לוי יצחק, אלא לנסוע בעצמו לאותם מקומות שבהם שהה הצדיק והותיר שם את חותמו. מדובר היה בערי רבנותו ניקולייב ויקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק, כיום), וכן למקומות גלותו בצ’יאלי ובאלמא אטא, שם גם נטמן. כשהגיע העיתוי הנכון, הצליח לקבל חלק מתיקי החקירה של רבי לוי יצחק מידיהם של ראשי הק.ג.ב. בדנייפרופטרובסק. תיקים אלו שפכו אור חדש על פרשת מאסרו המופלאה.

מה רבה זכותו של הרב גוטליב, כאשר בשנת תשנ”ו, הגיע בנו יבלחט”א הרב שלום גוטליב, לכהן בשליחות וברבנות העיר ניקולייב, בה התגורר רבי לוי יצחק  ובה נולד הרבי.

בשולי כתיבת הספר, סיפר הרב גוטליב אנקדוטה מעניינת: “אני לא יודע מה פתאום דווקא אני זכיתי לכתוב ספר זה על אביו של הרבי, אבל ב”ה שזכיתי. פעם לא הרגשתי טוב והתאשפזתי בבית הרפואה למשך כשבועיים, במהלכן חל כ’ במנחם אב, יום היארצייט של רלוי”צ. כתבתי לרבי פ”נ, וביקשתי ברכה לרפואה שלמה. הוספתי וציינתי ‘בפרט שזכיתי כמדומני לעשות לרבי נחת רוח בכתיבת הספר על אביו’. הרבי ענה בכתב ידו על המכתב עצמו, ורשם ברכת רפואה שלמה, ואחרי המילים “נחת רוח”, הוסיף את המילים ‘רב ביותר’”…

הספרים שפתחו לראשונה צוהר ליהדות מסך הברזל

עשרות ספריו של הרב גוטליב זכו לפופולריות רבה. חלק מהספרים הודפסו במהדורות רבות ואף תורגמו לשפות שונות ובכך נסללה דרך עבור מאות אלפי קוראים ברחבי העולם ליהנות מיבול ספריו המבורך. שני הכרכים “יהדות הדממה” שיצאו לאור בשנת תשד”מ, כמה שנים לפני שנפל מסך הברזל, מביאים עדויות אוטנתיות של חסידים שסיפרו כיצד שמרו בחירוף נפש על קיום התורה והמצוות ברוסיה הסובייטית, ועל תלאותיהם מידי הקומוניסטים ימ”ש. ספרים אלו הרימו צוהר לראשונה לציבור שומרי המצוות, על הנעשה מאחורי מסך הברזל ועל מסירות הנפש היומיומית של יהודי רוסיה.

הרב גוטליב כתב, בין השאר, גם את החלק הראשון בסדרה “רבותינו נשיאינו” לילדים, ספר שנמכר מאז יצא לאור לפני חצי יובל, בעשרות אלפי עותקים. המו”ל הרב יוסף יצחק קמינצקי, נזכר בהוצאת הספר שהיווה פריצת דרך: “להוציא ספר אודות הרבי זה היה תקדים, ספר מנוקד לילדים, עם מופתים… האמת, חששנו מהתגובה. אך הרב נפתלי צבי ע”ה עמל על ליקוט סיפורי מופתים שיתאימו לילדים תוך הקפדה על אמינות גבוהה של כל סיפור וסיפור. מכיון שמדובר על ספר אודות הרבי, הספר עבר הגהות ושיפורים רבים בידיו האמונות של ר’ נפתלי צבי. אני יכול לומר שהתעוזה שלו לכתוב ספר אודות הרבי, גרר אותי להמשיך בפרויקט ולכתוב את המשך הסדרה על כל רבותינו נשיאינו.

“לימים, שיתוף הפעולה בינינו התרחב, כאשר יצר קשר עם אחי הרב שמואל, בכל הקשור למידע ותיעוד הקהילה היהודית בעיר דנייפרופטרובסק. בעבודתי עמו זכיתי להכירו מקרוב, ומדובר בחסיד אמיתי, נחמד ונעים הליכות, שעשה הכל באהבת ישראל אמיתית מתוך רצון לגרום לרבי נחת רוח”.

שישים ספרים!

כשישים ספרים כתב הרב גוטליב וערך במשך השנים. מדובר בכמות לא שגרתית לאדם אחד, בוודאי לא בשנים ההן, שכל הוצאת ספר הייתה כרוכה במסע ארוך ומייגע. כששאלוהו מהיכן הכוחות לכך, השיב: “הרבי נתן לי פעם שני דולר עבור שני ספרים. לאחר שהלכתי, קרא לי שוב ונתן לי שני דולר נוספים באומרו: ‘דאס איז פאר ספרים דלעתיד’ [זה עבור הספרים דלעתיד]. דברים אלו בשבילי הם ברכה ומחויבות גם יחד. בכל ספר שאני מוציא, אני חש בבירור כי הוא יצא לאור בזכות ברכתו הקדושה של הרבי”.

כל ימיו היה הרב גוטליב מפאריה של ירושלים החב”דית, ומהדמויות הבולטות בנוף החב”די בעיר הקודש. בשנים מסוימות אף שימש כגבאי בבית כנסת חב”ד בשכונת “מאה שערים”. בעשור האחרון התגורר בביתר עילית הסמוכה.

הרב גוטליב המשיך בעבודת הכתיבה עד החודש האחרון, כשהוא שוקד על המשך ספריו.

ביום ראשון השבוע, ט”ו בתמוז, נעצר עט הסופרים שריצד במיומנות ובכשרון רב על גבי אלפי גיליונות דפים, כאשר הרב נפתלי צבי השיב את נשמתו לבוראה.

הותיר אחריו משפחה ענפה, בנים, בנות, וצאצאים ההולכים בדרכו דרך התורה והחסידות: רעייתו תבלחט”א, ובניו: ר’ מאיר - ניו יורק. הרב חיים, שליח בתלפיות ירושלים. ר’ משה - ניו יורק. ר’ שמעון - ניו יורק. ר’ זאב - ירושלים. הרב שלום- שליח בניקולייב אוקראינה. גב’ ליבה שטייסל - אשדוד, גב’ לאה רבינוביץ - ביתר עילית, גב’ חנה דונין - מגדל העמק. גב’ אסתר שיינר - ביתר עילית.