יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
כולנו שלוחים, קבע הרבי, ולכן זוהי החובה של כולנו. לדעת כל העת כי איננו רק מייצגים את הרבי ואת חסידות חב”ד, איננו רק פועלים בכוחו (ובוודאי לא רק לאור רוחו, מורשתו והוראותיו…) של המשלח, אנו נמצאים במקומו ממש, זוהי מציאותנו, ורק כך אפשר למלא את השליחות.
כולנו שלוחים, קבע הרבי, ולכן זוהי החובה של כולנו. לדעת כל העת כי איננו רק מייצגים את הרבי ואת חסידות חב”ד, איננו רק פועלים בכוחו (ובוודאי לא רק לאור רוחו, מורשתו והוראותיו…) של המשלח, אנו נמצאים במקומו ממש, זוהי מציאותנו, ורק כך אפשר למלא את השליחות.
שלוחי כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, חוזרים השבוע אל מקום שליחותם, אחר שהתכנסו וקיבלו כחות וחיות מחודשים מהמשלח. משנה לשנה, אנו נוכחים כיצד העולם היהודי כולו, רואה בכינוס זה, את אחד האירועים המרכזיים ביותר, וכל כלי תקשורת, איש ציבור, רואים לעצמם זכות ליטול חלק, לשגר ברכה, או לפחות להתייחס בהרחבה לפעולתם של שלוחי המלך על העולם כולו.
מי שזוכה שהתפקיד, ההגדרה והתואר שלו הוא “שליח” בעיר, בשכונה, במוסד ובכל תחום מתחומי הפצת המעיינות, אינו אדם פרטי כמובן, כאשר הוא מגיע לכינוס, הוא מייצג את כל העיר או השכונה, וכשהוא חוזר למקום שליחותו, בכל רגע שהוא נמצא בשליחות, הוא זה שמביא את הרבי אל מקומו.
רק לאחרונה התפרסם מענה הרבי לשליח שביקש להגיע אליו, ובו מבהיר הרבי כי מחשבתו, וממילא הוא עצמו, נמצא עם השליח במקום שאליו נשלח, כך שלמעשה, השלוחים יוצאים כל אחד אל המקום שבו נמצא הרבי, למקום שבו הם נמצאים מכח מחשבתו ומציאותו של מי ששלח ושולח אותם, להיות “כמותו”, להיות אלו שמייצגים את הנוכחות שלו בכל מקום בעולם.
בכך, יש לכל שליח את הזכות הנעלית ביותר שיהודי יכול לשאוף אליה מאז ומעולם, ובוודאי כל מי שקשור אל הנשיא. להיות זה שמבטא בגשמיות, בתוך העולם, את נוכחותו של נשיא הדור בכל מקום ואתר, שמבטא את המציאות של הקדושה, של האלוקות, בתוך העולם. זכות עצומה, זכות מיוחדת, וכגודל הזכות כך גודל האחריות. כאשר “אנא סימנא בעלמא” - הדבר חייב להתבטא בכל הכחות, המעשים והפעולות, כלפי פנים וכלפי חוץ.
השלוחים מחוללים גדולות ונצורות, הם פעילים בהפצת היהדות, מעיינות החסידות, ניהול מוסדות, עזרה וסיוע בגשמיות וברוחניות לכל יהודי באשר הוא, פעילות בכל תחומי ההשפעה ברחבי העולם ועוד, אך כל אלו הם פרטים, חלקים של הדבר העיקרי.
נבחרנו לשליחות, לשליחות האחרונה והיחידה. כל העניינים הטובים בהם אנו פועלים, הם חשובים ונעלים, אך הם רק חלק ופרט, בשליחות האחת. הם בשום אופן אינם עומדים בזכות ובפני עצמם. שכן לשליח אין את ה”פריבילגיה” לבחור את המשימות שלו, הוא חייב להשתמש בכל כוחותיו, והרבה מעבר להם, להפעיל שיקול דעת, מחשבה ועבודה בכחות עצמו, אך כל זה, מתוך ביטול גמור למשלח. ולכן כאשר הרבי מגדיר את השליחות האחרונה והיחידה בזמננו, לקבל פני משיח, אין שום אפשרות לעסוק בכל תחום אחר, חשוב ככל שיהי’.
כולנו שלוחים, קבע הרבי, ולכן זוהי החובה של כולנו. לדעת כל העת כי איננו רק מייצגים את הרבי ואת חסידות חב”ד, איננו רק פועלים בכוחו (ובוודאי לא רק לאור רוחו, מורשתו והוראותיו…) של המשלח, אנו נמצאים במקומו ממש, זוהי מציאותנו, ורק כך אפשר למלא את השליחות.
שליח - כמו המשלח, אינו מרפה, אינו מתייאש ח”ו, ואינו חושש לחזור שוב ושוב על אותו מסר לעצמו ולעולם כולו. גם אם האופן בו הוא מעביר את הדברים מתחדש, גם אם חובתו למצוא דרכים נוספות וחדשות, כאלו שמעולם לא נוסו, הרי שכאן בדיוק מסתיימת הבחירה, המהות - היא אחת ויחידה, הכנת עצמנו והעולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו, זה שמציאותו ואף התגלותו כבר קיימת בעולם, כך שמצדו הכל מוכן, גם העולם כבר מוכן כך שהשליחות מתבטאת בכך שחיים עם משיח, בפרסום הנבואה והבשורה, עד שהעולם כולו מכריז:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!