“ אגרות קודש ” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “ Letters from the Rebbe ”,

“אגרות קודש” שנכתבו במקור בשפה האנגלית ונדפסו בספר “Letters from the Rebbe”, מובאות כאן בפרסום ראשון בתרגום חופשי ללשון הקודש * תודתנו נתונה למערכת “אוצר ספרי ליובאוויטש”, שמסרה לידינו את התרגומים, שיצאו לאור בספר מיוחד בקרוב

מכתב זה נכתב לאומן יהודי שנקלע לדיכאון עקב טרגדיות אישיות. הרבי מסביר לו שיהודי צריך להיות תמיד בשמחה, כדי למלא את תפקידו בעולם. והוא עצמו, כאומן, צריך להשתמש בכישרונותיו בכדי להתחבר לה’.

האמן חייב להיות מסוגל להתבונן בעמקות אל תוך התוכן הפנימי של האובייקט, מעבר לצורה החיצונית שלו, ולראות את ההיבט הפנימי ואת המהות של האובייקט. הוא חייב אז להיות מסוגל להביע את ‘המהות הפנימית’ הזאת בציור שלוב”ה. י”ד אדר שני ה’תשי”א

ברוקלין, ניו-יורק.

שני מכתביך, אחד ללא תאריך והשני מתאריך כ”ב אדר, התקבלו מיד. אולם למרבה הצער, בשל סיבות הקשורות בטרדות מרובות, לא היה באפשרותי לענות עליהם עד עתה. אני מצרף למכתב הזה את החוברת (של למידה ומחקר חסידותי) על פורים, וכן את החוברת של ‘ב’ ניסן’.

כעת בתגובה למכתביך: נהניתי מאוד לקרוא שאתה מנצל את כשרונותיך האמנותיים, שאתה מכין תערוכה ושהביקורות האמנותיות שנכתבו אודותיך בעיתונים היו חיוביות. אני בטוח שתמשיך להתקדם במאמציך אלה ושתפיק את מלוא התועלת מהכשרונות שה’ חנן אותך בהם לחיזוק רגשותיך היהודיים והדתיים.

החלק החשוב ביותר במכתבך הוא תלונתך בקשר למצב שלך. אתה מרגיש שבור מאוד. מזמן לזמן אתה נופל למצב רוח של ייאוש; אינך מוצא מקום לעצמך; אתה כותב שתהיה מעוניין להיפגש אתי ולשוחח על הענין פנים אל פנים. לפגישה של שני חברים טובים יש תמיד ערך חיובי והיא מביאה קורת-רוח רוחנית לשני הצדדים, אך להימנע מלהתמודד עם הבעיה שלך עד שתהיה לנו אפשרות להיפגש, ועבורך להמשיך בינתיים באותו מצב-רוח של ייאוש (ה’ ישמור) – זה בלתי אפשרי. מי מאיתנו יכול להרשות דבר כזה?

לא כתבת מה גרם למצב-הרוח הנוכחי ולכן איני יכול לפרט כדי להראות לך כיצד הגורמים הללו הם לאמיתו של דבר פרי דמיונך ונובעים מהיצר הרע שלך: אין זה אומר שהגורם אינו קיים – יכול להיות שאכן יש לכך בסיס כלשהו. אך כסיבה לדיכאון וייאוש – זוהי טעות. זהו ‘טריק’ של היצר הרע, אשר חמי הרבי היה רגיל לכנות ‘הערמומי’, מכיוון שהוא ניגש לכל אדם עם מילים שתוכננו במיוחד כדי להשפיע על אותה אישיות מסוימת.

מכל מקום שוב, היות שלא כתבת את הגורמים המסוימים אשר נראה שמצדיקים את הדכדוך, אגביל את עצמי לדיון כללי בענין, מתבסס על משנתו המפורסמת של הבעל-שם-טוב (אשר חמי, הרבי, חוזר עליה לעיתים תכופות) דהיינו, שכל אחד יכול ללמוד שיעור בעבודת ה’ מכל דבר שהוא רואה ושומע. אשתמש בשיעור זה כדי להקרין מעט אור על הענין המיוחד שלך. 

אתה יודע, אני בטוח, שהגאונות של האמן ברישום, ציור וצביעה – היא היכולת שלו לנתק את עצמו מהחיצוניות של האובייקט אותו הוא מתאר. האמן חייב להיות מסוגל להתבונן בעמקות אל תוך התוכן הפנימי של האובייקט, מעבר לצורה החיצונית שלו, ולראות את ההיבט הפנימי ואת המהות של האובייקט. הוא חייב אז להיות מסוגל להביע את ‘המהות הפנימית’ הזאת בציור שלו, באופן שכל מי שצופה בציור מתגלה לו ההיבט הפנימי של האובייקט, ‘מהות’ אשר הוא, הצופה, מעולם לא שם לב אליה באובייקט עצמו מאחר שהיתה מוסתרת על-ידי ההיבט החיצוני חסר החיוניות. האמן מגלה באמנותו את המהות והישות של הנושא שלו. הצופה שבוחן את התוצאה יכול עתה לראות את האובייקט באור שונה לחלוטין ונהיה מודע לכך שהרושם הקודם שלו מהאובייקט היה שגוי.

הנ”ל הוא הקבלה מדוייקת שמתארת את אחד מהעקרונות היסודיים בעבודת האדם את בוראו.

הבריאה כולה מקורה ב”דבר ה’”, אשר מהווה את הגשמיות ומקיים אותה בכל רגע מחדש. אולם הכוח האלוקי המצמצם מסתיר את כוח הבורא האלוקי. כתוצאה מכך, כל מה שהאדם רואה הינו הצורה החיצונית של הדבר הגשמי. עבודת ה’, נתמכת על-ידי האמונה הפשוטה ש”אין עוד מלבדו” (ה’), מחייבת מאמץ אמיתי על-ידי כל אחד מאיתנו ‘להביא אל פני השטח’ את הטבע האלוקי שבכל דבר בחיינו, ולהסיר ככל האפשר את מסכת החיצוניות הגשמית שמסתירה את הפנימיות האלוקית.

הנ”ל חל על כל יחיד. ה”מהות” הפנימית שלו היא אלוקות, “בנים אתם לה’ אלוקיכם”. מבואר בתניא שכשם שהבן נמשך ממוח אביו, כך נשמתו של כל יהודי נמשכת מחכמתו ומחשבתו של הקב”ה (שהם מאוחדים עם פנימיותו שכן הוא (ה’) וחכמתו אחד). המהות הקיומית של כל יהודי ויהודי – כולל אותך – היא אלוקות.

הקב”ה אינו רוצה שהנשמה תאכל ‘לחם חסד’ (מזון שניתן חינם למקבל ולא כשכר בתמורה למשהו). לכן הוא מאפשר לאדם לעבוד אותו בדרך בעלת משמעות, של גוף ונפש. באמצעות השתדלותנו בעבודה, יש לנו יכולת מופלאה (אלוקית) להרוויח את כל השפע האלוקי, עד וכולל את הדרגה הגבוהה ביותר של השגה רוחנית. ואל תחשוב שישנם כאלה שלא יגשימו את תכלית מטרת העבודה; זה לא העניין. גם אם מישהו מלכתחילה עובד את הקב”ה ממניעים אחרים, מעורבותו בעבודת ה’ תוביל בסופו של דבר לעשייה למען המטרה הראויה, שכן “…כי לא ידח ממנו נידח”. 

זוהי הכוונה והתכלית של בריאת האדם. ברור ופשוט שכל אחד חייב לוודא שהעניינים ה’חיצוניים’ המשניים בחייו לא יסתירו את מהותו כאדם ואת המטרה העליונה והתכלית של בריאתו.

הקשיים, המבחנים וניסיונות החיים הם עצמם הדרך שעל ידם אנחנו מגשימים את המטרה העליונה – שהנשמה תשיג את הדרגה הרוחנית הנעלה שהחזיקה בה לפני ירידתה אל תוך הגוף, “נשמה שנתת בי טהורה היא”. הכוונה של החיים היא כדי שהנשמה תשוב ותרכוש את הדרגה המקורית הזאת של ‘טוהר’, ואפילו תעלה לדרגה גבוהה יותר, שכן “יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”.

מכאן אתה רואה שכל נסיונות החיים, הטרגדיות והקשיים למעשה הם מקרבים אותנו למטרה שלנו, לתכלית הקיום שלנו; והם חלק מהתוכנית האלוקית של יגיעה ומאמץ שמאפשרים לנו, בני תמותה מוגבלים, להשיג את הדרגה הגבוהה ביותר של שכר וטוב נעלה, שיכול להגיע אך ורק דרך מאמץ ועמל משמעותיים. יוצא מכך, שאל לו לאדם להרשות לקשיים שבניסיונות החיים (או אפילו הכשלונות שמפעם לפעם) להתגבר על השמחה הכפולה בשל היותנו בניו של ה’ (“בני בכורי ישראל”) ביחד עם ההבטחה ש”ועמך כולם צדיקים”.

וכעת בא מישהו – אתה עצמך – שאיננו סתם אדם רגיל אלא אחד ששמע על אור תורת החסידות, ויותר מכך, למדת חסידות, ויותר מכך, אחד אשר הקב”ה זיכך וטיהר באמצעות סבל ומכאוב; ועדיין אתה במצב רוח של ייאוש, ואתה “לא מוצא מקום לעצמך”, וכו’. הצורה שבה אתה מעריך את המצב שלך ואת הדרגה הרוחנית שלך היא כל כך נמוכה מכפי שהיא באמת, שהיא מתכחשת לא רק לאמונה אלא גם להיגיון הפשוט. 

הקב”ה נתן לנו הבטחה איתנה, שבסופו של דבר אף אחד לא יידחה על ידו, והוא אינו דורש מהיחיד שמעשיו יהיו מעל ומעבר ליכולתו, כי הקב”ה אינו מציב בפני ברואיו דרישות בלתי הגיוניות. ה’ רוצה רק שמעשיו של האדם יתאימו ליכולות שלו. וה’ מודיע לכל אחד מאתנו, “פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של אולם”.

זוהי ההצהרה וההבטחה של הקב”ה לנו.

כעת אתה בא ואומר שהניתוח שלך את המצב הוא שונה; זהו ניתוח שמוביל לייאוש. אתה סופק כפיך ומשכנע את עצמך שמפעם לפעם אתה מדרדר מטה מטה. אפשר לשאול את השאלה הרטורית הקלאסית, “דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעין?” אתה צריך לשאול את עצמך את השאלה הזאת. לך נראה שהמצב חסר תקווה באופן מדכא; הקב”ה אומר שאין זה כך. האם ישנו ספק כלשהו מי צודק? 

עד כאן עם הוויכוחים, וכעת יש להגיע לעניינים המעשיים: אתה חייב לדעת ולהפנים שאתה חלק מקהילת החסידים, ומשמעות הדבר  שאתה מחובר, כמו עלה לענף, ל”עץ החיים” של אדמו”רי החסידות הקדושים.  לחיבור זה יש את ההשפעה שבאה לביטוי בפסוק: “אתם הדבקים בה’ אלוקיכם חיים כולכם היום” (דברים ד, ד). וחכמינו ז”ל מסבירים: “אפילו ביום שבו העולם מת, אתם חיים; ובדיוק כמו שאתם חיים כולכם היום, כך תחיו בעולם הרוחני לעתיד לבוא…”

אם כך הנך רואה שיש לך הבטחה אישית מחכמינו שאתה חי כיום ושתחיה לעולם הבא. לאור כל האמור לעיל אתה צריך לנצל את זמנך כדי לקיים תורה ומצוות ברוח של יראת שמיים. אתה צריך גם לנצל את כשרונך האמנותי, שהקב”ה חנן אותך בו, לקדם את הרגשתך הדתית. אינך יכול לדחות את המשימה הזאת למחר, כי למחר יש את המשימות שלו. היום אתה צריך לבצע את המשימות של היום. כדי לבצע את המטרות הללו אתה צריך להיות מודע לכך שכל העיכובים הם תחבולותיו של היצר, אתה חייב להחדיר זאת להכרתך ושכלך, ללבך ורגשותיך ולרמה מעשית של מחשבה, דיבור ומעשה.

כשאתה מפנה את עצמך למשימה הזאת, למרות שזה בעצם יכול להיראות לך שאתה יכול לעשות רק התקדמות קטנה כמו קוף של מחט, הקב”ה ישיב בכך שיעניק לך הצלחה; כמובטח, שה’ “יפתח כפתחו של אולם”. אני מקווה שלא תיקח את העיכוב בתשובתי באופן אישי, ושתשיב בקרוב בבשורות מעודדות – בעיקר שהתחלת לנהוג לפי רוח הדברים האמורים למעלה.

בברכות, ומחכה לבשורות טובות בקרוב מאוד.

(חתימת יד קודשו)