מר בני שטרית הוא הירקן של קרית חב”ד בצפת, איש נלבב ומרבה בחסדים. כששתי רגליו נפג

מר בני שטרית הוא הירקן של קרית חב”ד בצפת, איש נלבב ומרבה בחסדים. כששתי רגליו נפגעו, הוא חש שהן לא סוחבות אותו עוד וקבע ניתוח במרכז רפואי יוקרתי, אלא שאז הגיעה תשובה של הרבי שהפכה את הקערה על פיה. בני, שאינו מחסידי חב”ד, ביצע את השינוי, וההפתעה לא איחרה לבוא • בדידי הווה עובדא

ניתן לקבוע בוודאות, שאין חב”דניק בקהילת חב”ד בצפת שאינו מכיר את “בני מהירקות”, כך הוא נקרא. כבר שנים ארוכות שמר בנימין שטרית, בעל חנות הירקות “פרי וירק חב”ד”, משרת נאמנה את מאות הלקוחות החב”דיים שלו בשמחה גדולה ובאהבה גדולה. זה הרבה יותר מחנות ירקות, יאמרו לכם כולם, ואני, כתושב קהילת חב”ד בצפת, מצטרף לדבריהם. בני, הוא איש חסד גדול שמסייע בסתר רבות לנצרכים. הוא פורס תשלומים לחייבים, הוא מבין, אכפתי, יהודי עם לב חם ורחום ואיש שיחה נעים.

במשך שנים ארוכות סבל בני מהמפרקים של שני רגליו. הוא התקשה לצעוד על רגליו וכל תנועה הסבה לו כאבים עזים. הסחוס בשני רגליו נשחק והוא יכול היה ללכת רק בצליעה. “כשראיתי שהמצב הולך ומחמיר, והצליעה הופכת להיות דרמטית יותר, החלטתי לטפל בזה. עשיתי סדרת צילומים בבית הרפואה ‘זיו’, ומכיוון שרציתי שהמנתחים הכי טובים בתחום ינתחו אותי, פניתי לבית רפואה פרטי ‘מדיקל סנטר בהרצליה’.

•

בהתייעצות עם הרב עזרא שיינברג מצפת, החליט בני להתחיל בניתוח ברגל ימין. הניתוח נקבע לפני שלושה שבועות במרכז הרפואי. “הבאתי להם את הצילומים של מפרק הירך הימני והתכוננתי נפשית לניתוח. מרבית לקוחותיי הם חסידי חב”ד, בניהם יש לי חברים שאני משתף אותם בענינים אישיים יותר, ואחד מהם הוא ר’ שניאור ליפסקר, מנכ”ל מוסדות ‘חנוך לנער’. הוא שמע ממני על הניתוח ומיד שאל “לרבי כבר כתבת?” עניתי לו, שכעת כבר אין טעם לכתוב לרבי. “הרי מועד הניתוח כבר נקבע. מה כבר הרבי יוכל לענות לי?” אבל הוא לא הרפה.

כשאשתי שמעה על כך, אף היא לחצה אותי לכתוב. “רע לא יוכל לצאת לך מכתיבה לצדיק שכזה”, שכנעה אותי.

ואכן בביקור הבא של ר’ שניאור, הוא הגיע עם כרך ט”ז של ‘אגרות קודש’. הוא הסביר לי איך להתכונן לכתיבה. כתבתי אכן לרבי על כל השתלשלות הדברים, על הכאבים העזים שהם מנת חלקי מדי יום ועל הניתוח הקרב ובא בהרצליה. תשובת הרבי הדהימה אותי. לא ציפיתי לקבל כזו תשובה. המכתב נפתח בכרך ט”ז עמוד ש’:

במענה למכתבו מכ”ג שבט, בו כותב אשר התחיל טפול רפואי אצל רופא,

ומהנכון להמשיך בהטפול ויהי רצון שיהי’ בהצלחה ולרפואה קרובה, ובודאי למותר לעוררו שככל שיוסיף בבריאות הנשמה, ז.א. בלימוד התורה הנגלה והנסתר וקיום המצות בהידור יתוסף גם בבריאות הגוף ובזה גם המיחוש אודותו כותב, ויעיין ג”כ בלקו”ת פ’ דברים ד”ה כי המצוה הזאת עה”פ תמים תהי’.

בברכה להוספה בתלמוד תורה וקיום מצותי’ ולבשו”ט בכל האמור.

משמעות התשובה הייתה, למעשה, לבטל את הניתוח במרכז הרפואי הפרטי, לחסוך את העלות הגבוהה ולחזור לרופא שבדק אותי לראשונה בבית הרפואה ב’זיו’. המענה היה כל-כך ברור שלא יכולתי לקבל החלטה אחרת.

בו במקום ביטלתי את התור לניתוח בהרצליה, וקבעתי תור לד”ר דוד רותם בבית הרפואה בצפת. כשהגעתי למחלקה, הוא היה בדיוק בביקור רופאים. כשהבחין בי ממתין לו, קרה דבר פלא שאינני מבינו עד היום, הוא התנהג אלי כאילו אנחנו חברים.

היה שם תור ארוך; אנשים המתינו משבע בבוקר, אך הוא ניגש אלי ישירות וביקש מהפקידה להכניס אותי ראשון. הוא הסתכל לי על הרגל ושלח אותי לעשות צילומים בשתי הרגליים. הוא אף ליווה אותי באופן אישי גם בחדר הצילומים והורה – בניגוד להחלטת רופא אחר – לערוך לי צילומים לא רק ברגל אחת אלא בשתי הרגליים. כשבחן בסופו של יום את הצילומים, שיתף אותי בכנות שהמצב בשני הרגליים הוא לא טוב, אך הוא היה מייעץ לי להתחיל בניתוח עם הרגל השמאלית דווקא.

שאלתי שוב את הרב עזרא שיינברג. בתשובתו של הרבי לא הייתה התייחסות לאיזה רגל, והוא ענה שאם זאת דעתו של הרופא, אז לעשות כהוראתו. הרופא קבע לי מועד לניתוח שהתקיים כמובן בהרדמה מלאה. אולם הניתוח הסתבך. ניתוח שהיה צריך להיערך שעתיים עד שלוש שעות, מקסימום, נמשך משש בבוקר ועד שתיים בלילה של יום המחרת. בני משפחתי היו לחוצים מאוד ככל שהשעות חלפו, אך הרופא יצא אליהם מדי פעם והרגיע אותם, הוא שיתף אותם שמדובר בניתוח מהמורכבים שהוא ביצע.

כשהתאוששתי לאחר הניתוח, ניגש לשוחח איתי. שאלתי אותו גם אני מדוע הניתוח נמשך זמן כה רב? הוא סיפר לי שהמצב ברגל היה על חוט השערה ממש, רגע לפני נזק בלתי הפיך שגם ניתוח לא היה יכול לפתור את הבעיה, ואלו דברים שבצילום קשה מאוד לראות. היה צריך לתמרן בתוך כל זה ולסדר את הרגל.

בפועל, כבר ביום השני לשיקום, נעמדתי על שתי רגליי, באופן נסי שהדהים את כולם.

בביקור רופאים שהתקיים באותו היום בו השתתף גם ד”ר רותם עם צוות מורחב של רופאים, ביניהם לא יהודים, התריס בפניי אחד הרופאים – איך אנחנו היהודים אומרים שהקב”ה אין עוד מלבדו, הרי מבלי התערבותו של ד”ר רותם לא הייתי יכול בתוך תקופה קצרה לצעוד על רגליי. החלטתי שזה  הזמן לשתף אותם בתשובה שקיבלתי מהרבי. סיפרתי להם שבתחילה קבעתי מועד לניתוח בהרצליה, אך הרבי הוא זה ששינה את ההחלטה ברגע האחרון.

השתרר שקט, ואז ד”ר רותם ביקש את רשות הדיבור וסיפר לכל הנוכחים שכשהוא היה סטודנט צעיר לרפואה, זכה לעבור אצל הרבי במעמד חלוקת דולרים ולבקש את ברכתו. התרגשתי מאוד לשמוע זאת, רופא שקיבל את ברכת הרבי והנה הרבי שולח אותי אליו.

כעבור שבוע ימים כבר הייתי בבית, ומדובר בניתוח לא פשוט שלוקח להשתקם ממנו זמן רב יותר. במהלך ימי השיקום הללו, שמעתי רבות על אודות ד”ר רותם. מסתבר שלרופא הזה יש שיטה מיוחדת בניתוח מצבים מהם סבלתי, והוא פיתח מומחיות מיוחדת בשיטה שלו שהוכחה כיעילה ביותר. אני לא יודע מה היה מצבי אילו הייתי מנותח לבסוף במרכז הרפואי בהרצליה, אך לפי כל האינדיקציות והמצב הקשה של הרגליים, הבנתי שהרבי שלח אותי לרופא המומחה ביותר למצבי.

כשהשתחררתי הביתה מהשיקום, הרופאים אמרו שהם בהחלט מכנים את המצב שלי: נס רפואי. הם ראו דבר או שניים בחייהם – אך כזה הם לא ראו!

•

בני כבר חזר לנהל את חנותו, וסיפורו המדהים עשה לו כנפיים בכל רחבי העיר. השבוע פגשנו אותו נינוח ומחויך, שנים רבות של סבל ברגליו עברו כלא היו. הוא מרגיש אדם חדש, רענן יותר ועל כך הוא נותן תודה גדולה לרבי. “עד לפני חמש שנים החנות הייתה בקרית חב”ד. בשלב מסוים רציתי לעבור למקום גדול יותר ברחוב זלמן שז”ר, אך היו חששות רבים. מובן שביקשתי את ברכתו של הרבי והעסק מאז רק גדל והתרחב”, נזכר בני, ונימה גדולה של סיפוק שזורה בקולו.