ככל שהאמונה והביטחון מוחלטים יותר שהרבי נמצא עמנו כאן ועכשיו בהווה, ותיכף ומיד מ
ככל שהאמונה והביטחון מוחלטים יותר שהרבי נמצא עמנו כאן ועכשיו בהווה, ותיכף ומיד ממש יקיים את מה שהבטיח, ויתגלה לעיני כל לגאול את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה – כן גוברים ומתעצמים יותר ויותר הגעגועים, התפילות והבקשות, הדרישה והזעקה הבלתי מתפשרת: רוצים זקוקים ומוכרחים לראות את הרבי עכשיו בפשטות ללא דיח
ככל שהאמונה והביטחון מוחלטים יותר שהרבי נמצא עמנו כאן ועכשיו בהווה, ותיכף ומיד ממש יקיים את מה שהבטיח, ויתגלה לעיני כל לגאול את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה – כן גוברים ומתעצמים יותר ויותר הגעגועים, התפילות והבקשות, הדרישה והזעקה הבלתי מתפשרת: רוצים זקוקים ומוכרחים לראות את הרבי עכשיו בפשטות ללא דיחוי אפילו לא של רגע אחד!
דמיון או מציאות?!
מספר המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפס:
פעם נכנס יהודי ל’יחידות’ אצל כ”ק אדמו”ר ה’צמח צדק’, ושאלה מוזרה בפיו: “מנין לי בכלל שמציאותי היא אכן מציאות קיימת, וכל מה שנראה בעיניי ונשמע באוזניי הוא אכן כפי שאני רואה ושומע – שמא איני נמצא אלא בעולם הדמיון, ואין שום משמעות לכל מציאותי ולכל מה שהנני רואה? ואם בעולם זה אין שום מציאות אמיתית ומוחלטת, הרי נמצא שיכול אני לעשות ככל העולה על רוחי…”
[עד כמה ששאלה זו נראית על פניה כשאלה מוזרה ושטחית, הרי כשמעמיקים לחקור בה, רואים שדווקא מנקודת המוצא של המדע המודרני, הרי זו שאלה רצינית ביותר. ובלשון של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א (לקוטי שיחות חלק י”ד עמוד 277): “טועים אלו האומרים שצריכים לחפש הוכחות למציאות הבורא, אבל הבריאה עצמה מציאותה נעלית מכל ספק – בה בשעה שנהפוך הוא, ואדרבה: על פי תוצאות המדע הכי אחרונות בנוגע למציאות הבריאה ובאיזה אופן לתאר אותה, יש מקום לספיקות הכי גדולים, ובפרט שלאחרונה מתרבות הסתירות מתוצאות מדע אחד לשני בכמה שטחים. נוסף על הספק המדעי הכי גדול, והעיקרי והיסודי: מי לידי יתקע, אשר ההתרשמות בעיני או באזני או במוחי בכלל – יש לה איזה קשר עם מציאות שמחוץ לחושים והשכל האנושיים…”].
ענה לו הרבי ה’צמח צדק’: אילו כל המציאות לא הייתה אלא דמיון, לא היית רואה אותי. מכיוון שהנך רואה אותי, את הרבי, זוהי ההוכחה הטובה ביותר שהמציאות היא אכן מציאות אמיתית.
על כך היה ר’ מענדל מוסיף ומבאר: על כל דבר בעולם שייך להסתפק אם הוא אכן מציאות אמיתית או דמיון, אבל מציאותו של הרבי היא המציאות האמיתית באופן המוחלט ביותר. זו הסיבה שה’צמח צדק’ אמר לאותו חסיד, רק בגלל שאתה רואה אותי – את הרבי – לכן יש לך הוכחה שגם אתה, הרואה, הנך מציאות אמיתית…
אורך ימים עולם ועד
בכל שנה, כשאנו עומדים בימי ההכנה לג’ תמוז, הנפש מבקשת למצוא עוד ועוד מקורות בכדי לבסס את הדברים על פי תורתנו הקדושה האמיתית והנצחית, ובפרט על פי תורת החסידות ותורתו של הרבי מלך המשיח. פעמים רבות ציטטנו בעבר מאמרים ושיחות מדברי רבותינו נשיאינו מהם מחוורת העובדה המוחלטת כי במלך המשיח עצמו לא שייכת שום פטירה או הסתלקות ח”ו. מה שנראה לעינינו “כי נגזר מארץ חיים” ח”ו, אין זה אלא כמו עניין “אדם כי ימות באוהל” שנכתב בתורה לפני חטא עץ הדעת, שאז הייתה זו אך ורק “עלייה ורוממות לעולמות האין סוף”, ביחד עם זה שגם הגוף נשאר עומד על עמדו בכל תוקפו וחיותו בעולם הזה הגשמי (ד”ה זאת חוקת התורה תשמ”ז ושם נסמן). וכן הוא הדבר, ביתר שאת וביתר עז, במלך המשיח, שהובטחו לו חיים נצחיים על ידי הקב”ה בעצמו ככתוב “חיים שאל ממך נתת לו, אורך ימים עולם ועד” וכדברי הגמרא במסכת סוכה (נ”ב, א) שהכוונה היא לחיים הנצחיים של המלך המשיח.
הוספנו גם והבאנו מהתבטאויותיו בהזדמנויות אין-ספור של הרבי, שבדורנו זה עוברים לחיים נצחיים בלי הפסק בינתיים, בניגוד לדורות הקודמים בהם היה הפסק בינתיים (כלומר, הייתה פטירה והסתלקות הנשמה מהגוף, לפני התחייה מחדש לחיים נצחיים).
והסיבה לכך, מכיוון שנגמרו הבירורים והאלקות והרוחניות – שהם אמיתיים ונצחיים ב’עצם’ – חדרו לגמרי אל תוך תוכו של העולם הזה הגשמי, הרי גם הגשמי הופך להיות אמיתי ונצחי. הדבר מתחיל בגופו של הנשיא והראש, המלך המשיח, שאצלו לא שייך כלל שום עניין של חסרון ח”ו גם לא בגופו הגשמי, וממנו נמשך העניין לכל העולם כולו, שיהיה גם הוא אמיתי ונצחי תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה (ש”פ בא תשנ”ב). ומכיון ש”בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד”, הרי איך תעלה על הדעת (יותר נכון – “תיפול” על הדעת!) סברא משונה ומוזרה שהופרה ח”ו שבועתו של הקב”ה, וח”ו וח”ו כבה נרו של משיח?!
זעקה וקריאה מעומק הנפש
כשמגיע עיצומו של יום, יום מלכנו משיחנו, אנו מתאספים ומתכנסים “פראווען” ג’ תמוז ביחד, כל אחד עם עצמו משפחתו וסביבתו; שוב אין מקום לשקלא וטריא והוכחות מן הכתובים, ואפילו יהא זה מדברי רבותינו נשיאינו, שכן מלב כולנו ומלב כל אחד ואחת בוקעת הזעקה והקריאה: מה יתנו ומה יוסיפו לנו כל הביאורים וההסברים, עד מתי, עד מתי, עד מתי?! אין אנו יכולים עוד להמתין אף רגע אחד נוסף! רצוננו לראות את מלכנו משיחנו בעיני בשר, כפשוטם של דברים ובאופן הכי פשוט והכי גשמי ללא שום “פשט’לאך”.
ביחד עם זה, ובדיוק באותה עוצמה, מתפרצת לה הזעקה והקריאה: וכי אנו זקוקים להביא הוכחות וראיות שיש לנו רבי, להוכיח זאת מכאן או משם? האם זהו בכלל דבר שיכול להיות נתון למשא ומתן ודיון עם צדדים וכיוונים שונים? איך ייתכן בכלל שהדבר הבטוח ביותר עבורנו זה מציאות העולם בעוד שמציאותו העצמותית והמוחלטת של הרבי מלך המשיח שליט”א זקוקה להוכחות וראיות?!
והרי האמת זועקת מכל פינה: ההיפך הוא הנכון! העולם הזה הגשמי הוא עלמא דשקרא, עולם הפוך, בו שמים חושך לאור ואור לחושך, מתוק למר ומר למתוק, עולם שכל כולו מלא חושך, דמיונות שווא והעלם על האמת. עולם כזה הרי כל כולו אינו אלא מציאות של שקר. אם ישנה בו איזושהי נקודה של אמת, מציאות אמיתית, מוחלטת ונצחית שלא שייך בה שום שינוי ושום חושך והעלם, אין זו אלא המציאות המוחלטת היחידה, הוודאית והבלתי ניתנת לערעור בשום אופן, מציאותו של הרבי מלך המשיח שליט”א, המציאות שנמצאת בכל תוקפה ללא שום שינוי, גם לא שינוי דגניזה כמו הארון שנגנז, כעדות לגילוי אלקות בעולם הזה הגשמי והחומרי!
כשם שאמונתו של יהודי במציאות הבורא אינה זקוקה להוכחות. כל הקושיות שבעולם לא יצליחו להזיז אותה ממקומה אף לא כמלוא נימה; ומאידך, כל הראיות לא יוסיפו לה מאומה, שכן זוהי נקודה עצמותית הקבועה באופן החזק ביותר בעצם מציאותו של יהודי, עד שלא ניתן להפריד כלל בינה לבין מציאותו. כך ממש מוחלטת באותה מידה של תוקף עובדת הימצאותו המוחלטת של הרבי מלך המשיח שליט”א, “משה רבינו” של דור זה, בעולם הזה הגשמי והחומרי. ה”ויאמינו בה’” הולך ביחד ממש עם “במשה עבדו”. ואדרבה, העובדה שהאמונה בה’ חודרת ויורדת לתוך המציאות הגשמית והחומרית שלנו היא אך ורק בגלל אותו “משה עבדו” שנמצא בעולם הזה בלי שום שינוי כעדות למציאותו של הקב”ה בעולם.
אין לנו אף צל צלו של ספק בעובדה ש”יש לנו רבי”. ולא רק שהוא חי בקרבנו כזיכרון מן העבר ח”ו, ולא רק ברוחניות ובאופנים שונים, אלא רבי חי וקיים בעולם הזה הגשמי והחומרי בכל התוקף ובכל העוצמה, מנהיג ומורה דרך שמוליך כל אחד ואחת ממש בידו על כל צעד ושעל ובכל פינה שהוא פונה. רבי שנותן הוראות בהווה ויועץ עצות בהווה, מלמד ומחנך ומדריך, נעלה מכל מה שרק יכול להיות – למעלה מעלה עד אין קץ, וביחד עם זה יורד לפרטים הקטנים והשפלים ביותר – למטה מטה עד אין תכלית. רבי שאיכפת לו ונוגע לו כל פרט ופרט שבחיי כל אחד ואחת.
כל חיינו וכל מציאותנו אינם אלא כדי למלא את רצונו, לגרום לו נחת רוח, ולפעול יחדיו את המשימה התפקיד והשליחות שהטיל על כולנו ועל כל אחד ואחת בפרטיות: “להוריד את השכינה למטה בארץ”, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. והוא הולך בראשנו ועמנו יחד, נותן לנו את הכוחות לביצוע המטלה, אוחז בידינו ופועל ועושה בעצמו כל מה שאנו עושים כביכול – שכן ה”דירה” של הקב”ה בעולם הזה מתחילה מכך שה’ שוכן בקרבו ממש, וממנו נמשך ומתפשט בכל עם ישראל, ועל ידם – על ידינו – בכל העולם כולו.
ודווקא בגלל אותה אמונה מוחלטת ומוצקה ששום דבר בעולם לא יוכל להזיז אותה ממקומה, עולה בעוצמה בלתי מוגבלת הקריאה והזעקה “עד מתי”?! אי אפשר עוד! רצוננו לראות את מלכינו משיחנו עכשיו ממש כפשוטו ממש ובעיני בשר ממש!
אכן, שתי תנועות הפכיות לגמרי לחלוטין. אבל לא זו בלבד שכל אחת מהן אינה מחלישה את השניה, אלא אדרבה, כל אחת מהן מחזקת ומאדירה את זולתה.
ככל שהאמונה והביטחון מוחלטים יותר שהרבי נמצא עמנו כאן ועכשיו בהווה, ותיכף ומיד ממש יקיים את מה שהבטיח, ויתגלה לעיני כל לגאול את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה – כן גוברים ומתעצמים יותר ויותר הגעגועים, התפילות והבקשות, הדרישה והזעקה הבלתי מתפשרת: רוצים זקוקים ומוכרחים לראות את הרבי עכשיו בפשטות ללא דיחוי אפילו לא של רגע אחד!
ככל שהזעקה והכאב ממלאים את כל הווייתנו וכל חיינו, בה במידה מתעצמים עוד יותר האמונה והביטחון, שבאים לידי ביטוי גם בפעולות עם ה”חוצה”, בפרסום בשורת הגאולה כפי שנצטווינו, בלימוד תורתו של משיח, ובפרט בענייני משיח וגאולה, עם כל מי שרק אפשר, ובהדגשת הביטחון ובשמחה עד כדי ריקודים ברחוב, כפי ההוראה.
לחיים, רבי! כולנו מאמינים ובטוחים בך בכל לבנו ונפשנו. אנו משוכנעים בביטחון גמור שאתה עמנו ממש ואנחנו עמך ממש, כאן ועכשיו. אנו בטוחים במאה אחוז שתמלא את מה שניבאת והבטחת לנו במילואו, ובאופן של “אודך ה’ כי אנפת בי”.
ודווקא בגלל זה אנו קוראים ומתחננים ודורשים ותובעים בכל התוקף והעוצמה: עד מתי?! אי אפשר עוד! מוכרחים לראות רבי נאו, משיח נאו, גאולה האמיתית והשלימה לעיני כל בשר תיכף ומיד ממש!
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!