חנוך שחר

הרב לוי ביסטריצקי ע”ה מזג כוסית ‘משקה’, ואמר:

‘אתה ילד של הרבי, תגיד לחיים! 

כשיצאנו מחדרו של האוטוריטה הכי בכירה בארץ ישראל בתחום, התייפחה רעייתי בבכי, ואילו לי לקחו כמה רגעים של התבוננות ואחריהם חייכתי מאוזן לאוזן. התמלאתי פתאום באמונה עזה. רעייתי הופתעה מהשלווה שעטפה אותי ושאלה לפשר הרוגע והשלווה שלי. סיפרתי לה על ברכתו הברורה של הרבי ביחידות: “בנים ובנות עוסקים בתורה ומצוותי’” * בדידי הווה עובדא מרגש

שנים רבות חלפו מאז התרחש הסיפור, אך כשהוא נשמע מפיו של בעל המעשה הרב חנוך שחר מצפת, דומה היה כאילו התרחש זה עתה. הפרטים שמורים אצלו במדויק, כל אמירה וכל חוויה משרשרת הניסים הזו, בהירה בראשו. דברים שנראו ברורים ובלתי הפיכים אצל כל מומחי הרפואה, קיבלו תפנית דרמטית לאחר ברכתו של הרבי מלך המשיח.

“כשהגיע בננו לגיל שלוש, הגיע לביתנו המרא דאתרא הרב לוי ביסטריצקי ע”ה ושיתף אותנו בעובדה שהוא מוזמן לעוד שני אירועים, אך הוא לא יכול להחמיץ את התספורת של בננו. הוא הוציא בקבוק ‘משקה’ קטן, מזג כוסית, לקח את הבן על ברכיו ואמר: ‘אתה ילד של הרבי, תגיד לחיים!’ והילד לגם את תכולת הכוס”, מספר הרב שחר ובקולו נימת התרגשות.

תחזית פסימית ‘מקצועית’

הרב שחר פותח את סיפורו, והוא נרגש בעליל: “היה זה בכ”ח סיוון שנת ה’תשד”מ כאשר באתי בברית הנישואין עם רעייתי מלכה חנה (ע”ה) לבית הלמן. לימים קבענו את מגורינו בעיר הקודש - צפת. מי שעשה את השידוך, היה המשפיע שלי הרב ראובן דונין ע”ה.

ביום בהיר אחד התקשר אל אבי וביקש לשוחח עמי. הרב דונין כדרכו לא הרחיב במילים וחסך בתיאורים: ‘ביום רביעי הקרוב, בשעה פלונית, ברחוב איקס בקרית ים, תפגוש את השידוך שלך’. מאז הכול היסטוריה - נפגשנו והשידוך נסגר בשעה טובה ומוצלחת.

באותה שנה, מספר שבועות לפני החתונה, זכיתי לטוס בצוותא עם הרב דונין לחצרות קודשנו. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה שלא תשכח ממני. ‘הדובדבן שבקצפת’ היה ה’יחידות כללית’ בה נטלתי חלק לאחר חג השבועות. נכנסתי במסגרת הקבוצה האחרונה שנכנסה ל’יחידות’ - קבוצת החתנים והכלות. הייתי נרגש מהמעמד ומכל השיחה של הרבי, זכרתי כמה משפטים ובהם: “ה’ יברך כל אחד מכם ואת כולכם יחד… בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצוותי’”.

מילותיו אלו של הרבי עדיין מהדהדים בראשי עד היום הזה. הרבי נשא שיחה שלמה, אך אני שהייתי מקורב ‘טרי’, מחשבותיי לא היו ממוקדות, אלא שוטטו במה שקורה בחדר ולא בברכות שהרבי הרעיף עלינו.

חלפה שנה מאז נישאנו, ולא זכינו להתברך בפרי בטן. אני הייתי רגוע, בסך הכול מדובר בפרק זמן לא–ארוך, אך רעייתי נכנסה ללחץ. אחד מקרובי משפחתי שהייתה לו היכרות עם רופאים מומחים בתחום, סייע לנו לקבוע תורים אצל המומחים הגדולים בארץ ישראל. זו הייתה תקופה לא פשוטה של התרוצצויות בין מומחים כאלה ואחרים. לאחר שנה של בדיקות, הגענו אל האוטוריטה הכי בכירה בארץ ישראל בתחום, רופא בעל שם עולמי.

אותו רופא בעל מבטא פרסי כבד, היה אדיב במיוחד, ואני חייב לציין, כי למרות ששמו הולך לפניו, הוא לא נהג ביהירות. הרופא ביקש לראות את כל הדיאגנוזות של המומחים הקודמים, ולא מיהר לפסוק עד אשר שלח אותנו מחדש לקיים סדרה ארוכה של בדיקות מתישות. בסיומן הזמין אותנו למשרדו. לא אשכח את המעמד ההוא, אפשר לומר שהיינו במתח רב לקראת הפגישה. הוא היה מלא חמלה ואמר:

“הביטו, ישנם מצבים שונים שאפשר לטפל בהם, בחלקם ישנם אחוזי הצלחה רבים. הרפואה כל הזמן לומדת ומתפתחת בתחום הזה. אבל כאשר יש כל כך הרבה בעיות מורכבות אצל בני הזוג, צר לי, אך זה כבר סיפור אחר”.

היינו מוכי רעם נוכח דבריו הברורים. הוא בעצם קבע חד משמעית שמעטים מאד הסיכויים שנזכה לילדים. הרופא אף הפציר בנו שלא לכלות את כספנו אצל מומחים שונים, שכן “אף רופא לא יכול להבטיח לכם פרי בטן, ואם כן, הוא בא לקחת את כספכם ברמייה”, הזהיר בנחרצות. “לכו תעשו חיים, תטוסו ותבלו בכל העולם ואל תבזבזו כסף על טיפולים שלא יצא מהם דבר”. דבריו נאמרו בחמלה רבה אך באופן ברור והחלטי.

כשיצאנו מחדרו, רעייתי התייפחה בבכי, ואילו לי לקחו כמה רגעים של התבוננות ואחריהם חייכתי מאוזן לאוזן. התמלאתי פתאום באמונה עזה שאיני יודע איך פתאום היא התפרצה בתוכי. רעייתי הופתעה מהשלווה שעטפה אותי ושאלה לפשר הרוגע והשלווה שלי.

מקור האמונה שלי היה בדברי הרבי ביחידות אלי. סיפרתי לה איך הרבי בירך אותנו ביחידות בצורה ברורה ב”בנים ובנות עוסקים בתורה ומצוותי’”. כל זמן שהיינו תלויים ברופאים - היה לחץ מסוים ואי ודאות. אבל עכשיו זה בידי שמיים - ואני רגוע.

הרבי ראה מרחוק את הפסול במקווה

כשהגענו הביתה, התיישבנו לכתוב לרבי בפירוט רב על כל המאורעות שעברנו בשנה האחרונה. הוספנו כמובן גם את דבריו של אותו רופא מומחה.

בחלוף זמן קצר חיכה לנו בתיבת הדואר מכתב תשובה מהרבי: מאשר הנני קבלת מכתבה ובו בקשת ברכה פ”נ מיום י”ג אלול ובעת רצון יקרא על ציון כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע. ועליהם לדייק . . טבילה במקווה כשרה. בהמשך מפציר בנו הרבי לחזור וללמוד את הלכות טהרת המשפחה בטענה שבחלוף זמן יכול ונשכחים כל מיני פרטים ודיוקים.

כשהראיתי את תשובת הרבי למשפיע הרב ראובן דונין, הורה לי להתעמק בשנית בהלכות הנצרכות. בנוגע לדברי הרבי על המקווה, התקשרתי מיד לאחראי שהוא מנכדיו של השליח הראשון ורב קהילת חב”ד בחיפה - הרב מנחם מענדל קופרשטוך, מחסידי הרבי הריי”צ וממייסדי אגודת חסידי חב”ד בארץ הקודש.

הרב קופרשטרוך בנה את המקווה בחיפה, אך כמה שנים לאחר מכן, בשנת תשי”ב, נוצר מצב שהמקווה היה צריך תיקון, אך לא היה די כסף כדי לבצע את התיקון. הרבי מה”מ עצמו נרתם ושיגר מאה לירות עבור כך. הרבי אף הבטיח, כי אם יהפוך את המקווה, למקווה בשיטת חב”ד, ייתן עוד מאה חמישים לירות.

כעת, בעקבות תשובת הרבי פניתי אל האיש האחראי על המקווה, הנכד לבית משפחת קופרשטוך. הוא נדרך והבטיח לקיים עוד באותו היום בדיקה מעמיקה. המקווה נסגר, המים רוקנו והבורות נבדקו לעומק. לאחר כמה ימים התקשר אלי וסיפר שהתגלה סדק שהיווה בעייה בכשרות המקווה…

ברכה מיוחדת בערב יום כיפור

בחודש אלול בשנת תשמ”ו שמעה זוגתי, שחברתה הגב’ סימה זלמנוב, טסה ל–770 לחודש החגים, וביקשה ממנה שתזכיר אותה לפני הרבי בשעה שתעבור בחלוקת ה’לעקח’. הגב’ זלמנוב ניאותה לכך בשמחה. כששבה הגב’ זלמנוב לצפת, סיפרה לנו סיפור מדהים: כשעברה בחלוקת ה’לעקח’, הייתה באמתחתה רשימה ארוכה של בקשות עבור אנשים שונים, אך כשעברה לפני הרבי, לשונה נאלמה דום. היא פשוט לא הייתה מסוגלת לפצות את פיה מרוב התרגשות. הרבי השתהה לרגע והמתין לשמוע את מוצא פיה.

לבסוף הרבי שאלה האם יש לה דבר מה לומר? היא נזכרה רק בבקשה אחת: “ברכה לילדים עבור מלכה חנה בת לאה רייזל”. למשמע הדברים, הרבי חייך חיוך רחב והושיט לה פרוסת לעקח נוספת והוסיף: “שנשמע בשורות טובות בקרוב”.

הגברת זלמנוב הוציאה פרוסת ‘לעקח’ והגישה לנו. רעייתי נטלה את הפרוסה, ועשתה מה שאישה חסידית עושה - פוררה אותה לפירורים, וניגשה לאפות עוגה גדולה בתוכה ערבבה את הפירורים. היא לא חשבה רק על עצמה; ברור היה לה שיש כוח רוחני בפרוסה זו, ומיד חשבה על כל מי שהכירה ועדיין לא נפקדה, ושלחה פרוסה לכל אחת מהן. מעניין הוא שכל אותן נשים שקיבלו את העוגה נפקדו, חלקן באותה שנה וחלקן לאחר תקופה.

לאחר ברכה כל כך ברורה ומפורשת שיצאה מפיו של הרבי, הפסימיות והדאגה שאפפו את רעייתי עד לאותו הזמן, התפוגגו באחת. היא התמלאה באמונה ובתקווה.

ואכן, כברכת הרבי, בט”ו אלול נולדה בתנו הבכורה. שנה וחצי לאחר מכן, בכ’ במר–חשוון תשמ”ט, נולד בננו הראשון. אחריהם זכינו לחבוק עוד חמישה ילדים. לא היה גבול לאושרנו - במיוחד כשהיינו נזכרים בדבריו של אותו רופא חורץ גורלות בתחום, ולהבין עד כמה עולם כמנהגו נוהג, אך יש מנהיג לבירה זו שברכתו הקדושה בכוחה לשנות את סדרי הטבע”.

אמונה עד הרגע האחרון

הרב חנוך שחר חותם את סיפורו, ומספר על כוח האמונה שהיה נדרש ממנו ומרעייתו עד לרגע האחרון:

“במהלך ההיריון הראשון, כשרעייתי עברה את החודש התשיעי ועדיין לא ילדה, הבהילו אותנו הרופאים בתחזיות משונות לגבי התינוק. בכל בדיקה שקיימנו, ניסו הרופאים להעלות לנו את מפלס הדאגה ודרשו לעשות ניתוח, אך אנחנו היינו שלווים ורגועים. ידענו שתינוק שמגיע בברכת הרבי, ייוולד בע”ה בריא ושלם ובנקל. כך אכן קרה; חלפו אמנם ימים ארוכים מתאריך היעד שהרופאים קבעו, אך זכינו ונולדה לנו ילדה בריאה ושלמה”.