יהודי הוא תמיד “זהב”. תמיד הוא עשיר בעצם וגם בפועל. העובדה שלא רואים זאת, אינה א

יהודי הוא תמיד “זהב”. תמיד הוא עשיר בעצם וגם בפועל. העובדה שלא רואים זאת, אינה אלא כדי שהוא יגלה זאת על ידי עבודתו. ולכן בכל מצב ובכל שעה עליו להיות בשמחה גדולה, שהרי הוא בנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב”ה, בן מלך - ובפרט בימים של חודש אדר, בהם מצווים להרבות בשמחה >> התוועדות פתיחה לחודש אדר, מרבים בשמחה

בהזדמנות אחת פגש ר’ מענדל באחד מתלמידיו החביבים, ר’ טוביה שי’ בולטון, כשהיה נדמה שפניו לא זוהרות במיוחד. “הייתכן?” פנה אליו ר’ מענדל, “שחסיד לא יהיה בשמחה?!” כשר’ טוביה ניסה להתנצל על הסיבות שגרמו לו שלא להאיר פנים באותו רגע, אמר לו ר’ מענדל: “אומר לך מה שאמרתי לאחד הגבירים בלונדון. נכנסתי פעם לאחד העשירים שם לבקש ממנו תרומה לצדקה, וראיתי כי מצב רוחו קודר. העמדתי פנים מופתעות ושאלתי אותו בחיוך מדוע נפלו פניו היום. התנצל אותו גביר כי הפסיד סכום גדול של כסף באחת העסקאות ולכן פניו זועפות. גערתי בו: מה, מכאלו שטויות אתה נעצב אל לבך?! הרי אתה יודע כי בעוונותי הרבים נגד המשטר הסובייטי נשלחתי אל מחנה העבודה בסיביר ושהיתי שם במשך כמה שנים.

“היו לי שם קשיים רבים, ובין השאר הקושי לשמור שם את יום השבת קודש, כאשר הנאטשלניק לא מוותר בשום אופן על תפוקת העבודה היומית. ובכל זאת הצלחתי במשימה. ב”ה, בכל שנות שהותי שם לא חיללתי ח”ו את השבת - ואינני מחזיק טובה לעצמי על זה. היה לי קשה מאד לשמור שם על כשרות האכילה והשתיה; היו אפילו זמנים שלא היה מה לאכול כלל מלבד מאכלים לא כשרים. וב”ה החזקתי מעמד ולא התגעלתי בשום מאכל לא כשר - ואינני מחזיק טובה לעצמי גם על זה. וכן בעוד קשיים וניסיונות קשים בתורה ומצוות, שהצלחתי ב”ה להחזיק מעמד בהם, ואינני חושב שיש מה להחזיק טובה לעצמי על זה.

“רק על דבר אחד הנני מחזיק טובה לעצמי. על שבכל השנים בהן שהיתי במקום כה מדכא, תחת שלטון ללא מיצרים של איזה נאטשלניק המתעלל באסירים שתחת פיקודו ללא הרף וכו’ - לא נפלתי אפילו פעם אחת בעצבות ואפילו לא במרירות. רק על כך הנני יכול להחזיק טובה לעצמי. ואתה מספר לי שהנך בעצבות בגלל שטות כזו, בגלל כמה לירות שהפסדת?! צא מהשטויות שלך ועבוד את ה’ בשמחה תמיד כל הימים.

הר”ר עופר מיודובניק, משפיע בישיבת חב”ד בצפת, מספר גם הוא על תגובה דומה שהייתה למשפיע ר’ מענדל ביחס אליו:

ר’ עופר דיבר פעם בטלפון עם ר’ מענדל, והלה הרגיש מיד בחושו המיוחד כי מצב רוחו אינו שפיר, ובא אליו מיד בטענות כיצד מתאים לחסיד להיות בעצבות. ר’ עופר לא נשאר חייב, והוא הגיב בסגנון המיוחד לו: “אמור נא ר’ מענדל, וכי מעולם לא קמת על צד שמאל?”

בדרך כלל היה ר’ מענדל עונה מיד, כאילו הוא שולף ברגע זה את התשובה משרוולו. הפעם, בתגובה לשאלה זו, חשב ר’ מענדל רגע ואחר ענה: “לא”.

אבל ר’ עופר לא הרפה: “מה זאת אומרת? האם דבר זה הוא ירושה אצלך? קיבלת זאת במתנה? או שעבדת עם עצמך על כך?” ור’ מענדל ענה באיטיות, כאילו קשה לו לומר את הדברים: “לא. לא קיבלתי זאת בירושה או במתנה. זה הגיע על ידי עבודה ויגיעה”.

יהודי הוא זהב

כשלומדים את הדבר–מלכות לפרשת תרומה תשנ”ב, יודעים שיהודי הוא תמיד “זהב”. תמיד הוא עשיר בעצם וגם בפועל. העובדה שלא רואים זאת, אינה אלא כדי שהוא יגלה זאת על ידי עבודתו. ולכן בכל מצב ובכל שעה עליו להיות בשמחה גדולה, שהרי הוא בנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב”ה, בן מלך, ואף בעצמו מלך.

ובפרט בימים של חודש אדר, בהם מצווים להרבות בשמחה, ובכל יום ויום מוסיף והולך בשמחה. ולהרבות בשמחה בכל האופנים, החל מ”פיקודי ה’ ישרים משמחי לב”, אך בהחלט גם ובמיוחד בשמחה בפשטות, בשירה ובריקודים בתופים ובמחולות. ועל ידי כך יתבטלו כל העניינים הבלתי רצויים ויתהפכו לטוב ולאור.

באחת משיחות קדשו מבאר הרבי: היכן כתוב ש”משנכנס אדר מרבים בשמחה”? - דווקא במסכת תענית, בסוגיה של תשעה באב, ובהקשר לענייני מיעוט השמחה בחודש אב. ש”כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה”. לכאורה, כשעוסקים בסוגיית תשעה באב, זה המקום לומר לנו להרבות בשמחה בחודש אדר?! אלא, אומר הרבי שליט”א, בכך רוצים לומר לנו שהשמחה היא לא רק מדברים מתוקים ושמחים מלכתחילה, אלא גם מדברים מרים וחמוצים, עניינים של תענית ושל תשעה באב. אולם חודש אדר מכניס גם את הללו אל ה”מרבים בשמחה”. הוא מתבל ומתקן גם אותם, והופך גם אותם לשמחה ולאור.

כמה טוב שיש לנו את הרבי

אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, אין אנו מספיקים להודות להלל לשבח על מה שהרבי מלך המשיח עשה ועושה עמנו. הרבי נוטע בנו כל הזמן אהבה, שמחה, התלהבות, אושר, חיים מאושרים וטובים, פנים מאירות ומחייכות בכל מקרה בכל מצב בכל עת ובכל שעה.

וכמה שאנו מצדנו, שוכני בתי חומר, שקועים בבוץ וברפש של החיים הגשמיים, רחוקים מחיים אמיתיים ונפלאים אלו, ולא מצליחים להתרומם לאותה רמה נשגבה של החיים האמיתיים שהם כל כך יפים ונעימים, והם חודרים וממלאים גם את המציאות הגשמית הפשוטה - הרי משהו מאורו של משיח נדבק גם בנו, אלו ששם חסידי חב”ד נקרא עליהם. גם אנשים ברחוב מזהים חב”דניק לפי סימנים אלו, והם אוהבים זאת. אנשים אוהבים את השמחה ואת ההתלהבות החסידותית. את מאור הפנים והחיוך הנצחי שאינו תלוי כמעט בנסיבות ובנתונים שמסביב. אנחנו לא מסוגלים בכלל להעריך, ואיננו שמים לב בכלל, איזו מתנה נפלאה נותן לנו הרבי. הרבי ממש “מחיה מתים” - לא רק בחיים רוחניים נשגבים, אלא גם ודווקא בחיים פשוטים וגשמיים בעולם הזה הגשמי.

כשאנו מנסים להתבונן קצת בדברים אלו, ולו מעט מזעיר - הרי כמים הפנים לפנים מתעוררת בלבותנו אהבה עצמותית של מסירות והתקשרות עד מיצוי הנפש אל הרבי מלך המשיח שליט”א, להיות מוכנים לעשות הכל בשבילו.

כאותו משל בתניא (פרק מ”ו) אודות “מלך גדול ונורא המראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה, ויורד אליו ממקום כבודו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו, ומכניסו להיכלו היכל המלך, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש - על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דליבא לאין קץ, ואף אם לבו כלב האבן, המס ימס והיה למים ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך”.

ואת כל זה, מלמד אותנו הרבי כל הזמן, לא להשאיר רק במשבצות אהבה ורגש חם רוחני נשגב ומופשט - אלא לתרגם זאת דווקא למעשים בפועל בחיי היום יום. וכפי שרואים באחד מקטעי הוידאו המתעדים את חלוקת הדולרים - איש עסקים מתפעל ואומר לרבי בהתלהבות: “רבי, אתה מדהים! איך אתה יכול לזכור דבר שקרה לפני כל כך הרבה זמן?!” עונה לו הרבי בחיוך: “מה יהיה לעולם מזה שאני מדהים, צריך לעשות מה שצריך כדי להרבות טוב וחסד בעולם”.

את האוצר היקר הנפלא הזה, שכל מה שלא נאמר לא יתחיל בכלל להגיע למה שהוא באמת - תפקידנו ושליחותנו להביא לכל אחינו בני ישראל ולעולם כולו. זו לא רק חובה ומצווה וזכות נפלאה, אלא זהו הדבר הטוב והמתוק והנפלא ביותר עבורם ולטובתם. מי שעדיין לא זכה לזה, כמה יש לרחם עליו וכמה עלינו לעשות הכל להביאו לכך, להתקשר באילנא דחיי.

לשמוח בשמחת הגאולה כבר עכשיו

כבר הובאו במסגרת זו לא פעם דברי השל”ה המפורסמים בפרשת בשלח שיתחילו לשיר את שיר הגאולה האמיתית והשלימה, לא רק אחרי הגאולה, כאשר כולם יראו בעיני בשר את הגאולה, אלא גם ברגעים האחרונים לפני שתבוא הגאולה בפועל, גם כאשר יהיה נדמה שהמצב נמצא בתחתית השפל. השיר השמחה והריקודים על הגאולה בזמן ובמצב כזה יהיו כשיגעון מוחלט, ובכל זאת יתחילו לשיר מראש מתוך אמונה וביטחון מלא בגאולה הממשמשת ובאה תיכף ומיד ממש. דווקא שיר זה הוא מה שיביא את הגאולה בפשטות ובפועל ממש לעיני כל בשר.

וכן בנוגע אלינו, כפי שאומר הרבי מלך המשיח שליט”א: “נוסף על רגש הכוסף והתשוקה והגעגועים להגאולה (עד עתה), צריך להיות עכשיו גם ובעיקר רגש השמחה (שפורצת גדר … - לא רק פריצת גדרי הגלות, אלא גם ובעיקר פריצת גדרי הגאולה) … מזה שהגאולה באה בפועל ממש ברגע זה ממש”.

ובכן, “שירו לה’ שיר חדש”, את שיר הגאולה - “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”!