המגיד פינת רבי שניאור זלמן

הרב מרדכי גל ע”ה שנפטר בשבוע שעבר לבית עולמו, זכה להיות מחלוצי השלוחים בארץ הקודש, וב’אתערותא דלעילא’ פעל בעיר רמת גן • במשך השנים מימש הרב גל את כשרונותיו הנדירים, ופרץ לחייהם של מאות אלפי יהודים בארץ הקודש באמצעות שורה של פרויקטים תקשורתיים וחזותיים, בהם הביא בבהירות את המסר של יהדות, של תורת החסידות, ושל בשורת הגאולה • האיש שחלם ונגע כל כך בגאולה, השיב את נשמתו לבוראה בטרם מימש את החוויה הגאולתית–פנימית שכה פיעמה בו

הרב מוטי גל מקבל דולר לברכה מהרבי מלך המשיח | אישי ציבור חותמים על מגילת כבוד לכבוד יום ההולדת ה-90 של הרבי מלך המשיח | הרב מוטי גל עם ידידו הרה”ח ר’ רמי אנטיאן בחדר הבקרה של שידור הלוויין העולמיבכאב לב גדול התקבלה הידיעה על פטירתו של שליח הרבי ברמת גן, הרב מרדכי (מוטי) גל, והוא בדמי ימיו, לאחר מחלה ממושכת ממנה סבל בשנתיים האחרונות. שנתיים אלו היו בעבורו, לצד המחלה, ימים של תנופה ועשיה מרובה בכל הקשור להכנת העולם לקבלת פני משיח. הוא יזם, הגה וקידם תוכניות ופרויקטים רבים בנושא המודעות לגאולה ולחשיפת המונים לבשורת הגאולה. הוא ידע כי כל יום הוא מתנה בעבורו, ועשה הכול כדי להשלים את שליחותו בעלמא דין.

המגיד פינת רבי שניאור זלמן

הרב מרדכי (מוטי) אוליבר ע”ה (לימים גל) נולד בחודש טבת תשי”ב להורים יוצאי בולגריה, שלא הכירו חיי תורה ומצוות. פעמים רבות הזכיר את העובדה שאת שנות ילדותו עשה - בהשגחה פרטית - בדירת הוריו בשדרות הבעל שם טוב פינת הרב המגיד ממעזריטש ופינת הרב שניאור זלמן מחב”ד. בהיותו בגיל ארבע עברו הוריו לשכונת ‘תל גיבורים’ בחולון. זו הייתה שכונת מהגרים שאכלסה יהודים מארצות שונות.

כשהגיע לגיל בר מצווה, הוא לא עלה לתורה. להוריו יוצאי בולגריה היה יחס מרוחק לדת, ובר מצווה לא תפסה אצלם מקום. לימים התגייס, נכנס לקורס קצינים והיה לקצין. בשנות שירותו בצבא חווה חוויות רבות ומסוכנות שבהן ראה את המוות מול העיניים. את הצבא סיים בחודש שבט תשל”ג בדרגת מפקד פלוגה בגולני.

כמו הרבה קצינים משוחררים, יצא לדרום אמריקה, לעבוד כקצין בטחון בשגרירויות ישראל. משם הגיע לארצות הברית. שימש כמדריך ירי ביוסטון, ולאחר מכן החל ללמוד קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ניו–יורק היוקרתית, כשהוא מתפרנס במקביל משמירה על מבנה המשלחת הישראלית הכלכלית לאו”ם.

באותה תקופה הוא גר בלופט בדאון–טאון של מנהטן. הוא ועוד שני ישראלים עשו סרטים דוקומנטריים. כמו עוד כמה אלפי צעירים שגרו בלופטים, עשו סרטים וחלמו להגיע לפסגה.

איכשהו התגלגלו ללוות את אביטל שרנסקי, כשיצאה לגייס אהדה ציבורית לבעלה נתן (אנטולי) שרנסקי שישב בכלא הסובייטי. שלוש שנים ליוו אותה כמעט לכל מקום בעולם, והם ראו מקרוב נשיאים, ראשי ממשלות, חברי קונגרס ואישים עולמיים אחרים. זו היתה תקופה אינטנסיבית של התעסקות בבעיות יהודיות, וההכרות הראשונה של הרב מרדכי גל עם העולם היהודי. במהלך תקופה זו, חזרה אביטל בתשובה.

“זו היתה שיא החוויה של שיא הטוהר”

“כשאני מנסה לשחזר את זה, אני זוכר המון הרהורים יהודיים”, שיחזר הרב גל לימים. “ישבתי ארבע שנים בארצות הברית, ולא עלה על דעתי לחזור לארץ ישראל לעולם. אבל, הרגשתי שאני רוצה לפגוש איזה רב יהודי. רק להיפגש איתו. חבר - שהיום מוכר בשם אבי פיאמנטה - סיפר לי שיש רב מיוחד שגר בברוקלין. הרבי מליובאוויטש. לא ידעתי עליו כלום, רק שמעתי שהוא רב לא מסתגר. החלטתי לבוא ערב אחד, רק כדי לראות. היו אלו ימי סליחות תשל”ח”.

“באתי ל–770. הייתי לבוש עדיין בבגדים רגילים. ג’ינס, חולצת טריקו ושערות עד הכתפים. זה היה בקיץ תשל”ח. הפעם הראשונה שראיתי את הרבי הייתה לקראת תפילת ערבית; הרבי יצא מחדרו נעמד במקומו ב’זאל הקטן’ וחגר גארטל; הסתכלתי עליו מקרוב וראיתי פתאום ‘פנים דאצילות’. המבט של הרבי נחקק בי עמוק מאוד. הרבי מצדו הסתכל עלי והמשיך הלאה בענייניו, אבל בעיניי זה היה משהו שעד היום עושה עלי רושם עצום. באותו מעמד קרה משהו, כנראה הייתי ‘כלי’ לזה; הנשמה שלי הייתה צמאה למפגש הזה ופשוט חיכתה לו, וכשזה קרה - הגיע הניצוץ. זה פעל עלי הזזה דרמטית מאוד. לימים קראתי עד כמה משפיעה היחידות הראשונה על נפש האדם לכל חייו, ונראה לי שזו הייתה היחידות הראשונה שלי…

אחרי הביקור הזה לא היתה דרך חזרה. גל החליט שהוא חוזר לחצרו של הרבי לבדוק את זה יותר מקרוב. “היה זה מעריב של יום חול הכי רגיל בעולם. אבל הרבי נעץ בי מבט שלאחר מכן ראיתי כי הוא מבט רגיל ביותר, אבל אני חשבתי שאני נופל מהרגליים. בעוצמה של הרבי היה משהו מדהים.

“באחד הימים באתי ל–770 ושאלתי מי יכול ללמד אותי יהדות. התחלתי להתעסק בשאלות בריאת העולם, השתקפות התורה בתקופתנו, תפקיד היהדות בעולם. קרוב לשנה הופעתי ב–770 פעמיים–שלוש בשבוע כדי ללמוד”.

זו היתה תקופה של התלבטות מייסרת. למעשה הוא היה אז בשיא הקריירה שלו. לא חלפו ימים רבים, והוא התחיל לקבל מכתבים מודאגים מהוריו ששמעו על ההתעניינות החדשה שלו ביהדות.

גל החליט לכתוב לרבי ולקבל את הצעתו. במכתב פירט את סיפור חייו, הזכיר את מקצועו, התייחס להוריו המבוהלים. “ניסיתי להיות תמציתי. כתבתי לרבי שאני בתהליך של בניית קריירה וסיפרתי איך בעמל רב בניתי את הקריירה הזאת. מאידך, סיפרתי שיש לי משיכה להכיר את עולם היהדות, אך אני לא יודע מה לומר להורים וכיצד להסביר להם את הדרך החדשה. סיימתי את המכתב בבקשת עצה וברכה.

“כתבתי את המכתב בשעת ערב ובשמונה בבוקר קרא לי המזכיר והקריא לי דף מלא הוראות בנוגע לחיי האישיים. בנוגע למקצוע הרבי ענה: “אין מקצוע הקולנוע מתאים ליהדות כלל, ולצניעות בפרט”. בנוגע להורים כתב הרבי: “יגיד האמת - חזר אל אברהם, יצחק ויעקב דוד ושלמה ופשיטא יציאת מצרים ומעמד הר סיני”.

זמן מה לאחר מכן זכה להיכנס לראשונה בחייו ל’יחידות’: “בפעם הראשונה שנכנסתי לרבי ליחידות, שמעתי אותו וראיתי שהוא מסמל כיוון אחר לגמרי ממה שידעתי. הוא מסתכל על העולם אחרת, כמו איזו טריטוריה שצריך להכניס בה קדושה. זו היתה יחידות ארוכה יחסית. נכנסתי לגן–עדן–העליון, הרבי ישב ליד שולחן עמוס המכתבים.

“כשנכנסתי הרים את העיניים. הביט בי וחייך. פניו האירו בצורה לא רגילה ואז, אמר בלשון הקודש: הקב”ה ימלא כל משאלות לבך לטובה ולברכה ויפיץ יהדות בעולם ובפרט תורת החסידות עד ביאת משיח צדקנו בקרוב בימינו ממש”.

“כשיצאתי, רעדתי במשך שעתיים וחצי. ארכובותי דא לדא נקשו. זו היתה החוויה של שיא הטוהר. זה היה משהו מאד מטהר”.

ארבע שנים הוא היה באמריקה, בין השנים תשל”ה–תשל”ט. בן 27 היה כשפגש את אורה של תורת החסידות. “מה שתפס אותי בעיקר”, סיפר לימים, “זאת הנחיצות. השליחות. המשימה. זה לא שלא התמסרתי קודם. הייתי ילד אסטמתי, והתעקשתי ללכת לצבא. התעקשתי להיות קצין, וגמרתי קורס קצינים בציון גבוה. מה שתפס אותי זה האהבה הגדולה שהרבי השפיע. להתמסר. לצאת לרחובות ולהפיץ אידישקייט”.

שמונה חודשים אחרי שהחל ללמוד יהדות, נפגש עם רעייתו מלכה תבלחט”א, שלמדה ב”מכון חנה”. שניהם הגיעו ליהדות כל אחד בדרך שלו, ונישאו. קודם שנסענו לארץ ישראל נכנסנו לקבל את ברכתו. הרבי שוב חייך. הוא הרים את עיניו ואמר: “נכון השידוך במאוד מאוד”. כאן הרבי חזר על אותם דברים שאמר ביחידות הקודמת אודות הפצת יהדות ובמיוחד חסידות. בחודש מנחם–אב תשל”ט הם נישאו.

במשך תקופה בכולל שבה ישב מדי יום עשר שעות ולמד, הן עם חברותות והן עם הרב יצחק גינזבורג שהקדיש לו זמן רב במיוחד. “למדנו במשך שנה מסכת כתובות, לצד כתבי חסידות. הוא עבר על כל מראי המקום ופתח אותם במקור כדי לעיין שם. השנה הזאת פתחה אצלי צינורות והאהיבה עלי את הלימוד”, סיפר לימים.

גרמת קורת רוח גדול

בשנת תשד”מ יצא הרב גל בשליחות הרבי לרמת–גן ולגבעתיים, וזה לאחר שכתב לרבי כמה מקומות שהוצעו לו, והרבי סימן על רמת גן–גבעתיים. ממשרד קטן החלה הפעילות בקירוב אנשים ליהדות. בקביעות מזוזות, הנחת תפילין ובעיקר שיעורי תורה.

הרב גל החל לפעול ברמת גן. באותה עת כבר היה בעיר בית הכנסת חב”ד המיתולוגי ברחוב עוזיאל, והרב גל נתן “זריקת מרץ” לקהילה. הוא החל לקרב ליהדות ולחסידות צעירים תושבי רמת גן; הללו שהגיעו לבית הכנסת, עיבו את הקהילה הקיימת בראשות המשפיע הרב מאיר בליז’ינסקי. גבאי בית הכנסת הרב מרדכי גרוזמן נהנה מהדם החדש בדמות כעשרים סרטוקים חדשים שהתווספו בתוך פרק זמן קצר יחסית.

הרב מוטי גל התמסר להפצת יהדות ב’מבצעים’ אך בעיקר בשיעורי תורה. כשרונו ושפתו הקולחת, לצד כשרון ההסברה הנדיר שלו, סחפו אליו רבים.

בית חב”ד בלב העיר רמת גן היה לא רק למרכז של פעילות, אלא גם מרכז של תורה. מידי יום התקיים בין כתליו בית–מדרש לחסידות ולפנימיות התורה. עשרות אנשים עזבו את העבודה באמצע היום, והגיעו ללמוד חסידות.

בשנים האחרונות בית חב”ד ברמת גן התעצם והתרחב בניצוחו ובהשראתו. שלוחים חדשים הצטרפו לפעילות בשכונות העיר: הרב בני קלי בשכונת ‘מרום נווה’, הרב ישראל שפרינגר בבית הכנסת ‘סוכת שלום’. הרב ישראל גורביץ’ בקרית קריניצי, הרב חיים צדוק - ברמת עמידר, הרב מענדי לבנוני בשכונת תרע”ד ליד הבורסה, לצד הרב מענדי קרומבי שמסייע בפעילות המרכזית.

בנוסף לכך, הוקמה “מדרשת התעוררות” לנשים ולנערות. עשרות נשים ובנות פוקדות את המדרשה מדי יום בסדרה של שיעורים ולימודים, בהן בנות שהיו רחוקות מעולם התורה והמצוות, לומדות להכיר את עומק התורה, ומתקרבות ליהדות. רבות מהן הקימו בתים חסידיים לכל דבר - גם זה מפירות העשיה של הרב גל.

בהזדמנות, כשהתעסק להעביר את עמדתו של הרבי לראש הממשלה דאז יצחק שמיר בעניני שלימות הארץ, למרות דעתם של עסקנים רבים, זכה לקבל תשובה מופלאה: ‘מנעת עגמת נפש גדול, וגרמת קורת רוח גדול’. “הביטוי המיוחד הזה - הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי מהרבי עד היום”, סיפר.

סחף אלפים

הרב מוטי גל שהגיע מעולם הקולנוע, המדיה והתקשורת, משך את ידיו כל השנים מלעסוק בזה. אולם מי כמותו הבין היטב את העוצמה שיש בתקשורת ובעולם הקולנוע שדרכם אפשר להעביר מסרים לציבורים רחבים.

בשלב מסוים בחייו, חזר הרב גל לתחביב הישן שלו: בימאות וקולנוע - הפעם בשירות התורה והגאולה. באותה תקופה הכיר את ידידו הטוב שוקי בן פורת, מפיק קולנוע, וביחד החלו השניים לקדם פרויקטים לציבור החרדי בעולם הרדיו, הטלוויזיה והקולנוע בהפקת סרטים חינוכיים במגוון תחומים. במשך מספר שנים הגיש תכנית שבועית בערוץ 7 בשם “התוועדות עם מוטי גל” כשבכל שבוע אירח באולפן אישים שונים. הכשרון של גל היה להביא אנשים שאף מגיש חרדי אחר לא היה מצליח. פוליטיקאים ואמנים, כולם ישבו אצלו באולפן ועם כל אחד מהם שוחח ב”ארבע עינים” אודות היחס שלהם לאידישקייט, מורשת ויהדות. לעיתים קרובות אף הוזמן לפרשן בנושאי דת בערוצי הטלוויזיה השונים, ומשתתף בתוכניות שונות.

בהזדמנות אחרת הגיש ארבע תוכניות טלוויזיוניות בנושא יהדות. התכנית שהייתה בזמן השיא, הצליחה לגרוף מאות אלפי צפיות, מה שגרם לחוגי השמאל לחשוש ממנה ולהסירה מן המסך. לאחר זמן עשה נסיון נוסף בהעלאת תכנית בשם “טיול בפרדס” - תכנית שבה אירח כל פעם אישיות אחרת מהציבור הלא–דתי, ויחד היו יוצאים לפצח חידות הקשורות למושגים ביהדות, כמו קברי צדיקים, קהילה חרדית, שכר ועונש.

הרב גל המשיך הלאה, כמו תמיד, לא נעצר אף לא לרגע. בשנת תש”ס הקים את “בית מעשים טובים” ברמת גן - מפעל עצום של כאלף מטר רבוע של חסד, חלוקת מזון, עזרה לילדים, טיפול בילדים מתקשים, ועוד. המקום מכיל גם בית תבשיל וכן פרויקט חונכות לילדים.

השלב הבא היה הקמת ארגון “יהודה וישראל” שפונה לקצה השני - לאלפי ילדים מחוננים, יוצרים ואמנים שנחשפו לראשונה למסרים יהודים באמצעות פעילות חברתית ברמה גבוהה, תחת הסיסמה ‘מעט אור דוחה הרבה מהחושך’. מדובר במפעל אמנותי שכולל רבים מאומני ישראל. הרב גל דאג לתת להם אידישקייט בצורה חכמה על ידי מסרים של טוב, אור, אהבת ישראל, אחדות וערבות הדדית. כתשעת אלפים בני נוער חברים היו רשומים בארגון הזה, שנחשב למפעל מקורי ומוערך מאוד.

הרב גל הצליח במשך השנים לרתק ולסחוף אחריו ציבורים רחבים, לא רק מהחוגים שומרי המצוות אלא גם מחוגים חילוניים, כולל גם אנשים שנחשבו ל”אנשי בוהמה”. בכישוריו הצליח להגיע לציבורים שאף רב אחר לא הצליח להגיע אליהם. בחודש ניסן תנש”א, ערך התוועדות יום הולדת לרבי כשהוא משלב זאת עם ‘דינר’ מפואר למען מוסדות חב”ד ברמת גן. הערב התקיים במלון ‘הילטון’ ואליו הגיעו כל המי–ומי: אישים פוליטיים מהשורה הראשונה, אמנים, סופרים, אנשי רוח, אנשי תקשורת בכירים. אנשי עסקים מכובדים שכדי לפגוש אותם צריך לקבוע חצי שנה מראש. כולם הגיעו לכבוד הרבי.

פעם גילה כי ביחידות שהייתה לו בשנת תשל”ט עם רעייתו, אמר לו הרבי באנגלית ביטוי נדיר: “אתה תהיה בפסגה של הפצת יהדות, ובמיוחד חסידות”.

חי גאולה

נושא הגאולה היה חי ומוחשי אצל ר’ מוטי ע”ה, והוא נרתם לזה בכל כוחו, כשאת כשרונותיו הברוכים הוא רותם כדי לקדם את נושא הגאולה בקרב ציבורים רחבים בעם ישראל. כשהרבי יצא בשנת תנש”א בשטורעם גדול בכל הקשור לגאולה, הוא לקח את זה צעד אחד קדימה. הוא יצא למבצע תקשורתי כדי לבשר בכל כלי התקשורת את הבשורה של הרבי. “הגענו לכל כלי הטלוויזיה הרדיו והעיתונות והבאנו את המסר וההכרזה של הרבי שהגאולה בפתח וכו’. הייתה אז תקופה יפה של התרגשות והתלהבות”.

יחד עם ידידו שוקי בן פורת הפיק את סדרת סרטי “חבורת הגאולה”: “לילה בגומחה”, “דג מלוח”, “שדה מוקשים” ו”הנבל הכחול”. הרבה לפני שהמושג “סרטים חינוכיים” היה למושג נפוץ שרבים עשו, הרי שהוא נחלץ חושים בהפקת סרטים עלילתיים לציבור החרדי, כולם בעלי מוטיבים ומסרים של גאולה. הסרטים שהיו מושקעים והופקו ברמה גבוהה, נחלו הצלחה אדירה בעולם החרדי והביאו את המסרים אותם ביקש.

הרב גל סבר תמיד כי אפשר לפעול הרבה יותר בתחום הפצת בשורת הגאולה, והוא היה מדבר על כך בכאב עצום: “במקום שצעירים יהודים ייסעו להודו, הערוץ הטבעי שהם היו אמורים להגיע אליו זה אידישקייט, חסידות ובפרט למשיח, דווקא משום שהם מחפשים לגלות את הפנימיות שבפנימיות. אילו חסידי חב”ד היו מתייצבים כאיש אחד בלב אחד עם הבשורה של גאולת ישראל באופן שחב”ד יודעת ומסוגלת, היינו סוחפים את כל העם, כי הצימאון הוא עצום”.

אחד השיאים מבחינתו היה כאשר יצא לארה”ב לקראת י’ שבט תשנ”ה. ידידו ר’ רמי אנטיאן ע”ה, ביקשו להגיע ולהפיק שידור לווייני עולמי בהשתתפות 6 יבשות, כאשר בכל מקום יקבלו את מלכותו של הרבי. כיון שהוא היה האיש היחיד שגם חסיד וגם איש מקצוע, המשימה “נפלה” עליו. “זו היתה העבודה הכי גדולה שעשיתי בחיים”, הוא משחזר היום, “גם תמורת מליון דולר לא אחזור עליה”.

הוא ערך וביים את כל התכנית. ארבע ימים קודם שההקרנה עלתה לאוויר הוא הגיע לארצות–הברית ועדיין לא היה לו כלום. הוא עשה עבודה שבתכנית רגילה עושים אותה עשרות אנשים. למרות שלא נגע במצלמה שנים, הוא השתלט יפה על ההפקה הטלוויזיונית המדהימה כשישב בחדר מול עשרות מסכי טלוויזיה ונתן הוראות בקצב מסחרר.

בעקבות ההצלחה, החל ר’ מוטי להפיק את “קונגרס משיח העולמי”, רעיון שהגה בעקבות קונגרסים מרשימים שהתקיימו בהיסטוריה. כמו שהרב גל יודע, הוא דאג להביא יחצ”נים, מובילי דרך, אסטרטגים. הוא הזמין שלוחים מכל העולם להשתתף בקונגרס. בשלב מסוים הכין קליפ על הגאולה ומלך המשיח במטרה לכוון את העולם לאור ולמקום טוב יותר. הקליפ הושק בעשר שפות, ביניהן: ערבית, גרמנית, סינית ויפנית, לצד קריאה לקיום שבע מצוות בני נח.

“היום יש מאות סניפים של בתי חב”ד ברחבי הארץ, אבל פעם היו כמה סניפים בודדים, ומעט משפחות, אך היתה אווירה. כשהרבי צעק ‘ופרצת’ כולם יצאו לפעילות מתוך אווירה חמימה שנתקבלה בברכה בקרב העם. לאנשים רבים נשארה בליבם פינה חמה לחב”ד. ברחוב ביאליק, הרחוב המרכזי של רמת גן, יש דוכן של משיח ואנשים עוצרים ושואלים מה עם משיח; הם גם מניחים תפילין כדי לזרז את בואו. אני מאמין שאם חב”ד תפיץ ותסביר באופן אינטנסיבי את נושא הגאולה; תפיץ חומר רב שיסביר אודות משיח; תפיק חוברות הסברה קלילות על משיח - אש האמונה הזאת תתפוס בשדה הקוצים הגדול”.

להספיק רגע לפני…

לפני כשנתיים גילה כי לקה במחלה הארורה, וזאת בעקבות שיעור שמסר שבסיומה ניגשה אליו אחת התלמידות, רופאה במקצועה, וביקשה ממנו להיבדק שכן השיעול שלו לא נשמע לה טוב. התוצאות העלו כי מדובר בגידול ממאיר במצב מתקדם. מני אז נפתחה תקופה חדשה בחייו. “מאז אני מרגיש שחרב חדה הונחה על צווארי”, סיפר בגילוי לב. “היה לי קשה לקבל את זה, אבל התיישבתי עם עצמי ועם המשפחה, ועבדתי בכמה מישורים: משפחתי, רגשי, גם מול הקהילה - כל זאת לצד הטיפול במחלה עצמה: בחירת צוות אונקולוגי, טיפולים בחו”ל וכו’.

“המחלה האיצה את כל התהליכים פנימה והחוצה, חידדו את הכול והביאו לידי מיקסום. אני יודע שהזמן הוא שאול, וצריך רחמים רבים. המצב הביא אותי לפעול יותר במרץ ויותר בחדות, מתוך נעילה על המטרה. אני מבקש לעשות ולהספיק הרבה דברים שרציתי לעשות עד כה ולא עשיתי. למרות שהרופאים אומרים שאני על זמן שאול, אני מלא אמונה, אבל מטבעי אני גם אדם ריאלי. שתי הנפשות עובדות בו זמנית, כפי שכתוב בתניא. מצד אחד אני מקווה לטוב, לנס משמים. מצד שני אני עובר טיפולים וסבל”.

בבוקרו של יום רביעי, י’ באדר שני, השיב את נשמתו המזוככת ביסורים לבוראה, בהותירו אחריו את רעייתו תבלחט”א מרת מלכה שעמדה לימינו במסירות לאורך עשרות שנות פעילותו הציבורית, ואת בניו ובנותיו, חלקם משמשים כשלוחי המלך.

(מסכת חייו של ר’ מוטי ע”ה סופרה באריכות בגיליון 846)