חשיפות מיוחדת

חשיפות מיוחדת ביומן שכתב מזכירו האישי של הרבי, הרה”ח ר’ יהודה לייב גרונר, בחודשי טבת–שבט ה’תשי”ט • היומן מובא בצורתו המקורית, עם תרגום מאידיש והוספות הכרחיות בין אריחיים • ההוראות שקיבל הרב יעקב יהודה העכט, לקראת נסיעתו לארץ הקודש; הספרים שהרבי חיפש בקשר להדפסת המהדורה החדשה של ‘שדי חמד’; ההתבטאות המיוחדת על הרב משה אביגדור חייקין; הספר שהרבי אמר שלא ראהו כבר שלושים שנה, מנהג לקיחת הפ”נים שפסק, ולמי הורה הרבי לקרוא את שמות תלמידי הישיבות?

אני, איני צריך לו

יום ד’, כ”ז טבת

כ”ק אד”ש שאלני על דבר הספרים השייכים להשדי חמד [בקשר למהדורה החדשה של הדפסת סדרת הספרים שדי חמד בשנת תשי”ט],  שהוא בעצמו חיפש בין הספרים בחדרו וכן בספר ‘בית עקד ספרים’ ולא מצא, ואמר שכל העת השאיר זה בחדרו, ואפשר שעל פי סיבה נתערב בין הספרים שהוצאתי מהחדר, ויש למהר במציאתם, כדי שאחר כך לא יאמר [בעל הדפוס] שולזינגר שאני עכבתי וכו’.

יום ה’, כ”ח טבת.

תפילת שחרית אחרי הטבילה במקוה.

נסיעה לאהל בשעה 2:30 לערך. חזר בשעה 5 לערך.

קודם הנסיעה לאהל נתן לי [הרבי] המכתב להקליד במכונת כתיבה, בעד החגיגה השנתית של ישיבת תומכי תמימים. ואמר: מסתמא וועסטו וויסען וואו יעדער זאַך באַלאַנגט, און אַריינשטעלן אַלץ על מקומו [מן הסתם תדע להיכן כל דבר שייך, ולהעמיד כל דבר על מקומו].

כשהכנסתי החבילה עם הפ”נ, אמר לי [הרבי]: איך וועל דאַווענען מנחה דאָ [אתפלל מנחה כאן’ בחדרו הק’]. על–דבר תפלת ערבית [אמר הרבי שיתפללו] כשיכולים. ושאל מתי? אמרתי שהרב אליהו סימפסון שי’ אמר בשעה 5:15 (היינו ה’ רגעים אחרי תפילת מנחה, שהי’ כעשרים ויותר מינוט אחר השקיעה).

בלילה יחידות, עד שעה 3 בערך.

באמצע היחידות כשהייתי אצל דלת חדרו, קרא לי: לייבל! נכנסתי ונתן לי מברק לשלוח, ואמר: מ’דאַרף זעהן דאָס גלייך אָפשיקען, אפשר וועט נאָך אָנקומען דאָרטן פאַר שבת [צריך לשלוח זאת מייד, אולי זה יספיק להגיע לשם לפני שבת].

בשעה 11 לא הי’ מי להכנס ליחידות. הכנסתי הצעטלין [המכתבים], ושאלני על–דבר המברק, ואמר שחודקוב יכנס כעת עם הצעטלין [המכתבים] שלו. בנתיים בא הרב ס. שי’ ושוב נכנסתי ושאלתי אם להכניס אותו. ואמר כ”ק בטח אצלו ענין יותר ארוך, ואצל חודקוב ענין קצר או ארוך, זאָל חודקוב גלייך אַריינגיין עם הצעטלין [שחודקוב ייכנס מייד עם המכתבים].

בין הנכנסים הי’ הרב יעקב העכט, שנוסע תיכף אחרי יו”ד שבט לארץ הקודש ת”ו. כ”ק אד”ש אמר לו שישתמט מפוליטיקה לגמרי, ובכלל שלא יהי’ נסיעתו קרוי על–שם ליובאוויטש, ולהזהר מאיזו תנועה שיכולה להתפרש אחר–כך בתור נטי’ לאיזה שיטה וכו’. על–דבר ביקור במשרדים, ועל–דבר בן גוריון - [אמר הרבי:] אני איני צריך לו, רק באם תהי’ טובה לו עבור הבית הכנסת שלו וכו’ יכול לבקרו, וכן השאר.

ביקש ממני למצוא הספרים הנ”ל קודם השבת.

יום ו’ עש”ק, כ”ט טבת

בא בשעה 11:30. ביקש למצוא החומר להבטאון חב”ד דיו”ד שבט. ושאלני מה על–דבר הספרים הנ”ל. ואמר אם אוכל לבוא במוצש”ק להעתיק התיקונים, כי אני - כ”ק אד”ש - אגיה זה עוד היום, וכשיושלח בהקדם יתקבל בהקדם. ואמר לי לבוא ג’ רבעי שעה אחרי תפילת ערבית.

יום ש”ק, ר”ח שבט

לא הי’ התוועדות וגם לא מאמר.

מוצש”ק

שאלתי - בשעה 6:30 - אם יש עבורי מה לעשות. ואמר: איך האַלט נאָך גאָר אין אָנפאַנג [אני אוחז עדיין ממש בהתחלה], ובאם אני רוצה אני יכול לקחת השני עמודים הראשונים.

כן יש למצוא הקטע על–דבר האניות [הישראליות הנוסעות בשבת קודש], כי רואה אני שמדפיסים הם המכתבים על דבר זה.

מה על–דבר הספרים הנ”ל, אפשר תנצל הזמן לחיפוש הנ”ל, כי אחר–כך ימהר שולזינגר וכו’.

נכנסתי בשעה 7:40, נתן לי איזה עמודים, ואמר שהשיחה מלאה שגיאות, ויגיה זה אחר–כך, ובנתיים להעתיק מעמודים אלו, ועד שאגמור זה בטח יגמור הגהת שאר העמודים.

יום א’, ב’ שבט

שאל עוד הפעם על–דבר הספרים. לא יצא לתפילת מנחה. אחרי מנחה נכנסתי, ושאל על–דבר הספרים, ואמר שבטח האָסטו ניט געכאַפט וועלכער דאָס איז [בטח לא תפסת איזה ספרים אלו], ושוב עמד ממקומו וחיפש בין הספרים ולא מצא.

בלילה שוב שאלני, וכשאמרתי שעדיין לא מצאתי, אמר שאסדר החבילות אחת לאחת ויכנס בעצמו לחפש, אבל לא בא לפועל.

לא הי’ יחידות לרגלי הדינר של ישיבת תומכי תמימים.

מה אתה מבטל אותו?
הוא היה ליובאוויטשער!

יום ב’, ג’ שבט

כשנכנסתי להודיע על–דבר קריאת התורה, אמר שיכול להיות שלא נזכר על השער ששייך להשדי חמד, אלא שזהו ערכים וכו’. שאלתי אם אוכל לחפש כאן בחדרו, והרשה לי, ותיכף מצאתי הספר מנחת כהן ב’ חלקים.

כשנכנס אחר–כך לחדרו שאלתי, ואמר: יא, דאס איז דאס [כן, זהו זה], ותיכף לקחו בידו והביט בו. אמרתי שיש לו הסכמה מהשדי חמד, ולפלא שאינו מזכיר עליו שהוא הוא המחבר.

אחר כך שאל אם מביא השדי חמד, ובחלק א’ לא מצא רק בחלק שני. אחר זמן אמר: איך האָב גירעכנט אַז דאָס איז מערער פאַרבונדען מיט’ן [חשבתי שיש לזה קשר חזק יותר עם ה]שדי חמד, וכנראה שאינו כל–כך. הביט בו עוד.

אחר–כך אמרתי על–דבר הספר כללי הפוסקים מ[הרב משה אביגדור] חייקין [היה רב באנגליה. בחוברת ‘סיני’ צ”ב, מביא דוב היימן צרור מכתבים אל הרב חייקין מאת חסידי חב״ד המפצירים בו לקבל את הרבנות בפטרבורג].

ואמר: וואָס מאַכסטו אים אַזוי אַוועק, ער איז געווען אַ ליובאַוויטשער אין לונדון, באַווייז מיר וועל איך זעהן, ער האָט דאָרט אַ סאַך ציונים [מה אתה ‘מבטל’ אותו. הוא היה ליובאוויטשער בלונדון. תראה לי, ואבדוק, יש לו שם הרבה ציונים].

אחר–כך נתן לי הספר דרכי שלום מהמהרש”ם, ואמר לברר אצל שולזינגר אם לא יהי’ קפידות וכו’. והשבתי שבטח לא תהיינה. ואמר כ”ק אד”ש: אם–כן דאַרף מען ניט מאַכען קיינע מרה שחורה’ס [לא צריך לעשות שום מרה–שחורה] און מ’דאַרף אים גלייך אַוועקגעבען מאַכן דאָס [וצריך למסור לו זאת באופן מיידי, לעשות זאת] ביחד עם כללי הפוסקים, ולסדר המפתחות.

המנחת כהן ציווה להניח על מקומו בהארון.

הכנסתי ביכל דא”ח, שמסר לי הרליג, והביט בו, ואמר: בטח ההתחלה - פסקי דינים - זהו העתקה מביכל הצ”צ, ויש לעיין בסוף הפסקי דינים.

ושאל, איך בא אליו הביכל? אמרתי שקנה. ושאל בעד כמה? אמרתי שאיני יודע. ועשה בידו הק’ סימן של אי שביעת רצון. ואמר: וואָס וויל ער טאָן מיט דעם? אָפגעבען? [מה ברצונו לעשות עם זה? לתת?] אמרתי: הן.

גם הראתי הספר עמודי אש, מר’ ישראל אייזנשטיין, שהי’ רב בניקולייעב.

כ”ק אד”ש אמר שמחפש ספר זה זמן רב.

אמרתי שלקחתי הספר מר”ח שי’ ליברמן. אמר: יאָ, איך ווייס אַז ער האָט אים, איך האָב געמיינט אַז איך האָב אים ניט [כן, אני יודע שיש לו את זה. חשבתי שלי אין את זה].

כשדיבר על–דבר הספרים השייכים לשדי חמד, אמר: כמדומה ששם בספר עמודי אש יש כללים. ודפדפתי ושאלתי על איזה עמודים אם לזה כוונתו, ואמר: איך ווייס ניט, ס’איז שוין 30 יאָהר ווי איך האָב דעם ספר געזעהן [אינני יודע. כבר חלפו 30 שנה מאז ראיתי את הספר].

כנראה שהלך לביתו בשעה 3 בערך (כי הרב”א גורודצקי שי’ נכנס בשעה 10 ויצא בשעה 2).

יום ג’, ד’ שבט

לא יצא לתפילת מנחה. בלילה בשעה 9 נכנס מר [יהודה יואל] דויטש מה[שבועון] “עין בעין”. בשעה 12:30 נכנס מר פנחס פלאי [עורך מהדורת ירושלים של השבועון “עין בעין”].

(כנראה השאלה איך תהי’ עמדת השבועון בהנוגע להבחירות בארץ הקודש ת”ו, סוף שנה זו).

את מי הרג שמואל הנביא?

יום ד’, ה’ שבט

בלילה שאל כ”ק אד”ש עלי, טלפנתי ואמר: איך האָב געפרעגט אויב דו ביסט דאָ, אפשר וואָלסטו צו גענומען נאָך בריוו אויף אַריין צווואַרפען, וועט זיין דער טיש ווייניגער אָנגעלייגט מיט זאַכען [שאלתי אם אתה כאן, אולי תרצה לקחת עוד מכתבים כדי לזרוק (לתיבת הדואר), שהשולחן יהיה פחות עמוס בדברים].

בעת כניסתי טלפנה הרבנית שתליט”א, ושמעתי עונה לה: איצט גייט אריין [כעת נכנס] הרב חודקוב, און נאָכדעם באַלד גיי איך [ומיד אחר–כך אני הולך].

כנראה אמרה שרוצה לבוא עם המכונית לקחתו, ואמר: וואָס מיט אַמאָהל [מה פתאום]?

יום ה’, ו’ שבט

הי’ זייער אָנגעצויגען [היה מאוד רציני]. בלילה נכנסו איזה אנשים ליחידות

הגיה ונתן הליקוט לפרשת בשלח.

כשנתן הליקוט לפרשת בא, אמר לרב חודקוב שצאגו”ח חידשו ענין בתורה, ששמואל הנביא הרג את עמלק. וצריך להיות: שהרג את אגג.

יום ו’, ז’ שבט

מ’דאַרף איימיצען באַשטעלן אויף מוצש”ק צו מאשר זיין די פני”ם, ווייל איך וועל זיי דאַרפן האָבען ביז’ן פאָהרן אויפ’ן אהל. זאָל מען דאָס מאַכען מוצש”ק און זונטיק’דיקען טאָג. דאַרף מען זעהן באַשטעלן אַז איימיצער זאָל דאָס טאָן מאָרגען ביי נאַכט.

[צריכים להזמין מישהו (מהמזכירים) למוצאי שבת, לאשר את (קבלת) הפ”נים, מכיוון שאני אצטרך אותם קודם לנסיעתי לאוהל. שיעשו זאת במוצאי שבת, ובמשך יום ראשון. צריך לסדר שמישהו יעשה זאת מחר בלילה (במוצאי שבת)]

יום ש”ק ח’ שבט

לא הי’ מאמר וגם לא התוועדות.

מוצש”ק

שאל מה נעשה על–דבר הפ”נ.

ראשי הישיבה יקראו
את שמות התלמידים

יום א’, ט’ שבט

הכנסתי נר א’, ושאלתי אם צריכים עוד. אמר: דאָ איז גענוג, נאָר דאָרטן אויפן עמוד דאַרף מען פינף לעמפלאַך.

[כאן (בחדרו הק’) זה מספיק. אבל שם, בעמוד התפילה, צריכים חמשה נרות].

אחר–כך הביט על השעון ואמר שאפשר להזמין את הרמ”ל רודשטיין על שעה 3:45. כי בשעה 3:30 אחר תפילת מנחה, און 15 מינוט אחרי זה יכנס.

הרש”א קזרנובסקי נכנס בשעה 3:00 ויצא בשעה 3:30. ואמר כ”ק אד”ש שאם–כן יש להזמין את הרמ”ל על שעה 4.

על–דבר לקיחת פ”נ ביו”ד שבט, אמר כ”ק אד”ש שהוא לא יקח, ושכל אחד יקרא בעצמו. גם שמות התלמידים יקראו הראשי ישיבה.

[עד אז היה נהוג, שלקראת יומא–דפגרא היו מונחים בבית הכנסת דפי פ”נ, וכל אחד היה מוסיף את שמו, ואחר–כך הרבי היה לוקח דפים אלו לאוהל. מאותה שנה ואילך ביטל הרבי נוהג זה].

תפילת ערבית בשעה 7.

מסר על–ידי הרב חודקוב שיחזירו לו כל הפתקאות שכתוב עליהן ‘אזכיר על הציון’.

בשעה 9 נכנסתי ומצאתיו עוסק בהכנת המאמר. על השולחן סמוך למקום מושבו הי’ מונח פיסת נייר, מוכן לכתוב עליו, ועל השולחן היו כמה ספרי דא”ח.

הלך לביתו בשעה 12 בערך.

יום ב’ יו”ד שבט

במכתבי עת הדפיסו שיתפלל בשעה 9:30, ונכנס להתפלל בשעה 9:40, עד שעה 10:40 בערך.

בשעה 11:40 הלך למקוה ביוניאן. נסע להאהל בשעה 1 וחזר בשעה 3:30. התפלל מנחה אז (על האהל הי’ קר מאוד. הפעם ראיתי שפתקאות אלו שהניחן במעטפה הגדולה קרען קצת קודם לכן, לא קרא כל הפתקאות שלקח אתו).

אחרי מנחה נסע לביתו. תפילת ערבית בשעה 6:45.

הגיע להאולם בשעה 8:45 בערך. ההתוועדות נסתיימה בשעה 2:30.

אמר ג’ שיחות קודם המאמר. מאמר ד”ה באתי לגני (מיוסד על סעיף ט’) שהה 40 מינוט. אמר כמה שיחות לאחרי זה. כמו–כן ציווה לנגן הניגונים של הנשיאים, החל מאדמו”ר הזקן, אדמו”ר האמצעי. אחר–כל החל בעצמו לנגן והיא שעמדה, דרכך, דורין מארקו. מגבית לקרן תורה.

יום ג’, י”א שבט

שאלני אם יודעים מי היו בעת ההתוועדות. אמרתי ששמעתי שהיו אנשים מכובדים, אבל מי הם לא אדע. שאל על מי הי’ לסדר זה, ולמה לא עשו כן?

ליל יחידות בעד האורחים עד שעה 6 בבוקר.

יום ה’, י”ג שבט. יאר–צייט הרבנית שטערנא שרה

יצא לתפילת מנחה. בלילה הכנסתי את מכונת ההקלטה.

יום ו’, י”ד שבט

הר”ז גורארי שי’ שאל על–ידי הרב חודקוב אם תהי’ התוועדות בש”ק. וענה: גיכער אויף ניט [כנראה שלא].

שאל אם נתברר מי השתתף בהתוועדות דיו”ד שבט, מ’וויסט שוין א טאלק. עניתי: לא.

שאל: אויב דאָס איז שוין פאַרפאַלען. ווער איז שולדיק. באַ וועמען דאַרף מען דאָס מאָנען [אם זה אבוד - מי אשם? אצל מי צריכים לתבוע זאת?].

שאל ע”ד הפני”ם, הרי מתקבלים חדשים.

יום ש”ק, ט”ו שבט

לא הי’ התוועדות. הרב חודקוב נכנס אחר התפלה ואמר כ”ק אד”ש שלא יצא, זאָלן זיי אַליין פאַרבריינגען [שיתוועדו בעצמם].

בעת אמירת מפטיר, בפסוק ‘ושרי יששכר’, אמר ‘ושרי ישראל’!

יום א’ ט”ז שבט

הי’ זייער אנגעצויגן [מאוד רציני]. קודם מנחה שאלתי על–דבר מכונת ההקלטה, ואמר שעדיין לא שמע הסיום.

בלילה יחידות עד שעה 4:30

ר’ זלמן שי’ יפה ביקש לקבל הקלטה מההתוועדות ואמר שיוכל לקבל.

יום ב’, י”ז שבט

טלפן בשעה 9:30 בערך שלא יחכו עליו לקריאת התורה.

בא בשעה 11:40 בערך. אמרתי שישנם כאלו שעדיין לא שמעו קריאת התורה. אמר: 12 אַזייגער?! זיי האָבן ספעציעל געוואַרט אויף מיר? [בשעה 12? הם המתינו במיוחד עבורי?] אמרתי: הן. שאל איפוא יקראו. אמרתי שיכולים לעשות זה בפרוזדור סמוך לחדרו. ואמר טוב, וכן עשו.

קודם תפילת ערבית אמר לי שאומר לחודקוב שיכנס עם הפתקאות תיכף אחרי מעריב. הכנסתי השיחה לנשים מיו”ד שבט. כי בבוקר אמר לי שצריך שיחה זו בכדי ליתן ליפה. שאלני כמה עמודים מחזיק השיחה. ענתי: ג’. אמר: ווען וועל איך האָבען צייט צו מגיה זיין דאָס [מתי יהיה לי זמן להגיה את זה?]. בפועל הגיה השיחה.

בשעה 7:10 הלך לביתו, ולא חזר כל הלילה.

 

(פורסם ב’תשורה’ לחתונת משפחות קוגל-גרונר)