מנחם שניאורסאהן

הם היוו “עם” מבחינות רבות ביותר, עד כדי כך שהיו אפילו בארץ נפרדת, אבל יחד עם זאת היו משועבדים ו”בלועים” בין המצריים — עד שהי’ נדמה שגם בדברים עיקריים הם “בקרב גוי”, כמו המצריים >> מכתב כללי מכ”ק אדמו”ר שליט”א (תרגום מאידיש)

ב”ה, ערב–שבת־קודש ראש–חודש ניסן,

פ’ ויקרא אל משה, פ’ החודש

שנת ה’תשמ”ח, שנת הקהל,

ברוקלין, נ. י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה’ עליהם יחיו

שלום וברבה!

ראש־חודש ניסן, שהוא היום הראשון של חודש הגאולה, והיום בשבוע שבו חל גם היום הראשון של חג הפסח, זמן חירותינו — הוא היום שבו התבשרו בני ישראל שעומדים לפני יציאת מצרים ואף נקבע יום היציאה והגאולה (יום חמשה עשר לחודש), וכהכנה לכך — קיבלו את המצוות של קרבן הפסח, מצה ומרור וכל ההוראות וההבנות לגאולה ממצרים.

התורה גם קבעה את ראש־חודש ניסן כ”ראש השנה למלכים ולרגלים”, שניתן לומר שהדבר קשור גם עם העובדה שבחודש ניסן נולדו בני ישראל כעם, ובראש־חודש הודיע והבטיח להם הקב”ה על כך — עם שהוא “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, מלוכה וקדושה, דברים ההולכים יחד: להיות כהן ועבד המלך — הקב”ה על־ידי קיום מצוותיו, והרי “עבד מלך — מלך”, — ולהביא אל תוך חולין העולם קדושה, מקרא קודש — “רגלים”.

•  •  •

יחזקאל הנביא משווה את יציאת עם ישראל ממצרים (חג הפסח — זמן חירותינו) ללידת ילד:

העובר, בהיותו בבטן אמו, לפני היוולדו, הוא דבר שלם, חי ומתפתח, עם גוף מושלם, עם ראש ועם כל האברים והגידים. ברם, לאמיתו של דבר אין הוא כלל מציאות לעצמו, הוא ניזון ממה שאמו אוכלת, הוא “הולך” אוטומטית להיכן שאמו הולכת, וכיוצא בזה.

אך מיד עם רגע היוולדו של העובר — הוא מתחיל להתנועע, קולו נשמע וכו’, וכללית מתחילה אז התפתחותו המושלמת, התפתחות מסוג חדש, הן גופנית והן רוחנית.

כך היה גם אצל בני ישראל במצרים לפני הגאולה:

הם היוו “עם” מבחינות רבות ביותר, עד כדי כך שהיו “מצויינים”, שונים מן המצריים בלשונם לבושם וכו’, עד כדי כך שהיו אפילו בארץ נפרדת, ארץ גושן, אבל יחד עם זאת היו משועבדים ו”בלועים” בין המצריים — עד כדי כך שהי’ נדמה שגם בדברים עיקריים הם “בקרב גוי”, כמו המצריים.

וברגע הגאולה — נתקיים “לקחת לו גוי מקרב גוי”, בני ישראל נלקחו “לו”, אל הקב”ה ועל־ידי הקב”ה, להיות לו - “גוי”, מתוך מצב של עבדות עמוקה עד לחירות נעלית ביותר, עד כדי להיות עם ה’, מוכנים להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש” בחיי יום יום.

•  •  •

כמו בכל ענין של תורה ומצוות, הרי נוסף ללקח הכללי יש כאן גם לקח והוראה לכל יחיד, למשפחה ולכל — העם היהודי.

אחת ההוראות העיקריות לכל אחד ולכל אחת — היא:

חג הפסח מזכיר ומלמד להשתחרר מהשתעבדות ל”עבודה זרה”, עבודתה של הסביבה הזרה, ולהיות בן חורין, חירות אמיתית על־ידי חיים לפי ההוראות של תורתנו, תורת חיים, תורת אמת:

“משכו” — למשוך עצמו, לסגת ולהתנער מכל דבר שהוא “עבודה זרה”, זר לתורה וליהדות.

“וקחו” — ולקחת, הרבה יותר ועמוק יותר, תורה ומצוות, ובאופן שכל ההתנהגות, עד פרטי פרטים, תהיה בהתמסרות מוחלטת אל הקב”ה: “ראשו על כרעיו ועל קרבו”, הכל, מן הכח הנעלה ביותר (הראש, השכל) עד לכוחות הנמוכים ביותר (המעשה), נעשה ל”קרבן פסח לה’”, חדור באותה אש (אש דקדושה), הבוערת תוך כל כולו,

וכך משתקף הדבר גם בחיי האדם, שמ”ראשו” — העניינים החשובים ביותר שלו — עד ל”כרעיו” — העניינים שאותם הוא מחשיב לקטנוניים — כולם הם באופן של “צלי אש”, באש של “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך”.

וכפי שצויין לעיל — כל זה בחייו של היהודי, כיחיד, כמשפחה, וגם וחשוב ביותר — כחלק מכלל ישראל.

•  •  •

כפי שהוזכר לעיל הרי כבר בראש־חודש ניסן נצטוו בני ישראל על קרבן פסח ויציאת מצרים. “והימים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה” — אך בכוחות רעננים ומחודשים ובאפשרויות גדולות יותר.

ויהי רצון, שכל אחד ואחת (אנשים, נשים וטף — ובמיוחד השנה שהיא “שנת הקהל”, שנה של “הקהל את העם האנשים והנשים והטף”) בתוך כלל ישראל, יבצעו את כל האמור, ובאופן של “ביד רמה”.

וכל זה גם מזרז את קיום בקשת דוד מלכא משיחא, נעים זמירות ישראל:

“הושע עבדך” — עד — “שמח נפש עבדך”, ומיד — “פנה אלי וחנני”, תן לי במלוא החן שלו, נתינה, ועד “והושיעה”. הושע כל יהודי, האנשים והנשים והטף, בכל, הן בגשמיות והן ברוחניות,

עד — ובמהרה בימינו ממש — הישועה הכללית, הגאולה האמיתית והשלימה, “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור ולחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן

 

ערב־שבח־קודש: שהוכפל בו טוב — בראשית א, כה. שם, לא. חזקוני עה”פ שם, לא. וראה רמב”ן שם. וראה לקו”ש חכ”ד ע’ 641 הערה ד”ה עש”ק.

שבת .. ראש־חודש: ראה מכתב עש”ק ר”ח ניסן ה’תשמ”ה הערה ד”ה זה (הגש”פ עם לקוטי טעמים, מנהגים וביאורים — קה”ת תשמ”ו ואילך — ע’ תשסא).

ראש־חודש ניסן: שאותו היום נטל עשר עטרות — שבת פז, סע”ב. וראה מכתב הנ”ל הערה ד”ה ראש חודש ניסן (הגש”פ הנ”ל שם).

חודש ניסן: ראה מכתב הנ”ל הערה ד”ה זה (הגש”פ הנ”ל שם).

ניסן: לשון נסי נסים — ע”פ ברכות נז, רע”א ובפרש”י. וראה חדא”ג מהרש”א שם. וראה מדרש לקח טוב עה”פ (בא יב, ב) החודש הזה לכם: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.

פ’ ויקרא אל משה: ראה לקו”ת ר”פ ויקרא. וראה מכתב הנ”ל הערות ד”ה פ’ ויקרא אל משה וד’ה ויקרא אל משה.

פ’ החודש .. פסח: מגילה כט, א ואילך. ובפרש’י שם ד”ה ברביעית: ששם פרשת הפסח.

ראש־חודש .. התבשרו: בא יב, א ואילך. וראה מכתב ר”ח ניסן ה’תשל”ז הערה ד”ה זה (הגש”פ הנ”ל ע’ עדרת).

חזדש הגאולה: שמו”ר פט”ו, יא. וראה אוה”ת בא ע’ רסד ואילך. ד”ה החודש הזה תרע”ח (הב’). ה’ש”ת. ועוד. ובניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל — ר”ה יא, א. שמו”ר שם. וראה אוה”ת שם. המשך מים רבים תרל”ו פקל”ד ואילך. ד”ה החודש הזה ה’ש”ת.

זמן חירותינו: כן נקרא בנוסח התפלה והקידוש. וראה לקו”ש חי”ז ע’ 71 ואילך (הגש”פ הנ’ל ס”ע תקז ואילך). וראה גם מכתב יום ג’, ר”ח ניסן ה’תשמ”ג (הגש”פ הנ”ל ע’ תשלד ואילך).

היום שבו.. נתבשרו .. מצרים: ראה מכתב ר”ח ניסן ה’תשל”ז הערות ד”ה טאג ווען .. אנגעזאגט וד”ה אנגעזאגט .. ממצרים, ובשוה”ג שם (הגש”פ הנ”ל ע’ עדרת).

יום חמשה עשר לחודש: דבי’ קיימא סיהרא באשלמותא — ראה זהר ח”ב פה, א. רטו, א. שמו”ר פט”ו, כו, ובדיוק יותר: אמצע של כ”ט יום י”ב שעות ותשצ”ג חלקים מן המולד (האמיתי — ואכ”מ) — רמב”ם הל’ קידוש החודש פ”ו ה”ג (מהשיעורים ברמב”ם דימים אלו — לפי החלוקה דג”פ ליום). ב”י לטואו”ח סתכ”ו ד”ה ומ”ש רבינו. ב”ח שם ד”ה אר”י וכו’.

וכהכנה לכך.. קרבן פסח: ראה מכילתא ופרש”י עה”פ בא יב, ו. נתבאר בלקו”ש חט”ז שיחה ג’ לפ’ בא — ע’ 114 ואילך (הגש”פ הנ”ל ע’ רכד ואילך). וראה מכתב ר”ח ניסן ה’תשל”ז הערה ד”ה צוגרייטונג דערצו (הגש”פ הנ”ל ע’ עדרת).

ראש־חודש ניסן .. ראש השנה למלכים ולרגלים: ר”ה בתחלתה. ובגמרא שם (ד, א): רגל שבו ראש השנה.לרגלים.

למלכים ולרגלים .. בני ישראל: להעיר דהוא ר”ה רק למלכי ישראל ולא דאוה”ע (ר”ה ח, א). ולהעיר, דבירושלמי ר”ה שם ילפינז דהוא ר”ה למלכים ולרגלים מדכתיב ב”פ לכם.

ממלכת כהנים וגוי קדוש: ונעשו כן בפועל “בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה”, במתן תורה — יתרו יט, ו. ובזכות מתן תורה יצאו ממצרים — פרש”י עה”פ שמות ג, יב (משמו”ר פ”ג, ד). — וראה לקוטי לוי“‘צ לתנ”ך ריש ע’ סו. אגרות ע’ רט.

להיות.. עבד.. הקב”ה: וזה נעשה ונתגלה ע”י יציאת מצרים, כמ”ש “כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים” (בהר כה, מב, ובראב”ע שם): “כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים” (בהר שם, נד), משא”כ בעלת בנים — שמות ד, כב.

כהן ועבד: לשון כהונה שירות הוא (פרש”י עה”פ תצוה כה, ג). וראה לקי”ש חי”ח ע’ 19 ואילך, ובהערות שם.

עבד מלך מלך: תנחומא צו יג (הובא בפרש”י עה”פ בהעלותך יב, ח). ספרי (הובא בפרש”י) עה”פ דברים א, ז. פרש”י עה”פ לך לך טו, יח. ב”ר פט”ז, ג. וראה שבועות מז, ב.

ולהביא . . קדושה, מקרא קודש: ראה זח”ג צד, א ואילך. סידור (עם דא”ח) סדר ההגדה ד”ה והגדת לבנך (רצז, ד ואילך), ובכ”מ.

מקרא קודש: אמור כג, ב. שם, ד.

יחזקאל הנביא משווה: קאפיטל טז. וראה תו”א ר”פ וארא. תו”ח וארא צו, ב ואילך. סהמ”צ להצ”צ מצות קרבן פסח פ”ב ואילך (דרמ”צ עז, סע”ב ואילך), ובכ”מ.

אין הוא כלל מציאות: עיין סנהדרין צא, ב: נשמה מאימתי כו’ מאימתי יצה”ר כו’. ובמפרשים שם. זח”א ר”פ וישב (קעט, א”ב). ספר חסידים סי’ תתשלז. פרש”י עה”פ בראשית ח, כא (ובמפרשיו שם).

ממה שאמו אוכלת: נדה ל, ב.

קולו נשמע: כמ”ש רז”ל (ראה נדה מב, ב) שהוא סימן הלידה ד”שמעי לולד דצויץ”, וראה תו”א ר”פ וארא.

מצויינים . . שונים . . לבושם: הגש”פ פיסקא במתי מעט. וראה מפרשי ההגדה שם. ולהעיר משו”ת צ”צ יו”ד סצ”א (ובהשמטות בח”ו).

עד כדי כך: ראה זח”ב קע, ריש ע”ב. מכילתא עה”פ בשלח יד, כח. ילקוט ראובני שם, כז.

לקחת לו גוי מקרב גוי: ואתחנן ד, לד. וראה מכתב י”א ניסן ה’תשל”ד (הגש”פ הנ”ל ע’ תרנו). וש”נ.

מתוך .. עבדות . . לחירות נעלית: ראה גם מכתב ר”ח ניסן ה’תשל”ו (הגש”פ הנ”ל ע’ עתר ואילך).

חירות נעלית: ראה זח”ב מ, א. ז”ח ר”פ יתרו. וראה גם תקו”ז תנ”ו (צז, םע-ב).

בכל עניין של תורה .. הוראה לכל יחיד: ושלא בערך מזה (שע”פ תורת הבעש”ט) כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע יש בו הוראת הנהגה בעבודת השם —“היום יום” ט אייר. כש”ט (הוצאת קה”ת) הוספות סי’ קכז־ט. וש”נ.

משכו — . . לסגת .. עבודה־זרה . . וקחו — ולקחת .. תורה ומצוות: בא יב, כא ובמכילתא עה”פ. מכילתא (הובא בפרש־י) עה”פ שם, ו. וראה לקו”א להה”מ (הוצאת קה”ת) סקכ”ד (כח, ד ואילך). או”ת ל, סע”א ואילך (בהוצאת קה”ת ה’תש”מ ואילך — סי’ פד (א)).

ראשו .. קרבו: בא יב, ט. פסחים עד, רע”א במשנה. רמב”ם הל’ ק”פ פ”ח ה”י.

תוך כל כולו: וי”ל שנרמז בהציווי (בא שם) אל תאכלו ממנו נא.

צלי אש: בא שם.

ואהבת . . ובכל מאדך: ואתחנן ו, ה.

והימים האלה . . בכל שנה ושנה: אסתר ט, כח. וראה ספר תיקון שובבי־ם להרמ”ז, הובא ונתבאר בספר לב דוד להחיד”א פכ”ט.

שנת הקהל: ראה מכתב וא”ו תשרי שנה זו, ובהערה שם ד”ה שנת הקהל.

הקהל .. והטף: וילך לא, יב.

ביד רמה: בשלח יד, ח. ובתרגום אונקלוס עה”פ: בריש גלי. ובפרש”י שם: בגבורה גבורה ומפורסמת. ולהעיר מאות-ת בא ע’ רצא. המשך וככה תרל”ז בתחילתו. בקשת דוד: תהלים פו: ב. ד. טז.

דוד .. נעים זמירות ישראל: שמואל־ב כג, א. וראה שהש”ר פ”ד, ד (בתחילתה) — שאמר ה”זמירות (בשם כל) ישראל”.

כימי צאתך . . נפלאות: מיכה ז, טו. וראה פע”ח שער חג המצות פ”ו (בד”ה מהר”י ז”ל). אוה”ת נד עה”פ סק־ז־ח (ע’ תפז). ד”ה כימי צאתך די”א ניסן ה’תשמ”ב (נדפס בקונטרס י”א ניסן תשמ”ז).

ולחג הפסח כשר ושמח: ראה לקוטי לוי”צ אגרות ע’ קצז.