אצל רבי בכלל, ומכל שכן פי כמה אצל המלך המשיח, לא שייך כלל מלכתחילה שום הגבלה וחס

 אצל רבי בכלל, ומכל שכן פי כמה אצל המלך המשיח, לא שייך כלל מלכתחילה שום הגבלה וחסרון. כל מה שנראה לנו חיסרון והגבלה, ומה שבדרך כלל צריך אפילו לקרוא לרופא ולנהוג כפי הוראותיו - זהו בשביל כוונה אלוקית נעלמת שהדברים ייכנסו דווקא דרך הגבלות הטבע >> כיצד חסיד צריך להסתכל על אורחותיו של הרבי? >> התוועדות חסידותית ברוח של ‘התקשרות’

באחד מימי תשרי השנה בבית חיינו, ניגש אליי יהודי בשם הרב יצחק ועקנין, ואמר: ברצוני לספר לך סיפור אודות הפעולה של כתיבתך ב’בית–משיח’, סיפור שאתה עצמך עדיין אינך מכיר.

ובכן, פתח הרב ועקנין, אני התחלתי להתקרב אל הרבי שליט”א מלך המשיח בבית חב”ד בקריית היובל בירושלים, אצל הרב יוסי אלגזי. מנהגו של הרב אלגזי עד היום הזה הוא, שכל מי שמתחיל להתקרב, הוא משלם עבורו ועושה אותו מנוי על בית–משיח. זה עולה לו אמנם הרבה, כפי שהעיד הרב אלגזי, אבל זה מוכיח את עצמו. זה גורם ליהודים להתקרב בקצב מהיר הרבה יותר אל הרבי שליט”א ולכל העניינים. כך - ממשיך הרב ועקנין - נהייתי גם אני מנוי על בית–משיח, והפכתי לחסיד נלהב של הרבי. בביתי יש מדף שלם של עיתוני בית–משיח ישנים, שאף פעם לא נס ליחם. ומידי פעם, בפרט בלילה לפני לכתי לישון, אני פותח וקורא שם משהו כדי להתחזק.

השנה, כמה ימים לפני תשעה באב, פתחתי וקראתי סיפור שכתבת בעבר אודות הרבי, וזהו הסיפור: בעיר לוס אנג’לס רבתי התגוררו זוג יהודים שבחייהם הרגילים היו די רחוקים בגלוי משמירת תורה ומצוות. נולדו להם כמה ילדים, הילדים גדלו ואף הם מצאו את זיווגם, וכבר נולדו כמה נכדים. באחד הימים מבשרת הסבתא לבעלה שמרגישה היא כי היא, הסבתא, נמצאת בהריון. הם ביקרו אצל רופא המשפחה, והלה הבהיר להם, כי הריון בגיל מתקדם הוא מסוכן, ורבים הסיכויים כי הילד ייוולד פגום בגופו או בנפשו. הוא המליץ, ואולי יותר נכון לומר ציווה עליהם, לסיים את ההריון בטרם עת, רחמנא ליצלן. הם קיבלו את דבריו ללא עוררין, וכבר קבעו תור לטיפול בעניין.

אחיין של אותה משפחה התקרב לחב”ד, וכששמע מה עומדים הדודים שלו לעשות, נדהם. הוא ניסה להסביר להם מה משמעותה של הפלה, ולשכנעם ככל יכולתו שלא יעשו זאת. אבל הם לא היו מוכנים לשמוע בשום אופן - הם שמעו מהרופא היטב מה הסכנות הכרוכות בזה, והם לא מוכנים להפוך את חייהם לגיהנום רק בגלל שמישהו חושב שאסור לעשות הפלות.

לאחר שראה כי דבריו לא הועילו, אמר להם אותו אחיין: הרי הינכם עומדים לעשות צעד גורלי ובלתי הפיך שאחריו לא תוכלו להתחרט. לא כדאי לעשות זאת בחופזה, מבלי להתייעץ עם מומחה נוסף. הנני מציע לכם אפוא שתכתבו אל הרבי, שגדולתו ומומחיותו וצדקתו ידועים ומפורסמים, ותתייעצו עמו בנושא חשוב זה.

לזה הם דווקא הסכימו. מיד כתבו לרבי, סיפרו על בעייתם ועל הצעד שהם עומדים לעשות וביקשו את עצתו וברכתו. תשובת הרבי הגיעה תוך זמן קצר. בתשובתו הבהיר הרבי במילים ברורות את משמעותה החמורה של הפלה, שהיא בעצם רצח של העובר, ומי עושה זאת - ההורים עצמם רוצחים את ילדם. הרבי הביע התנגדות נחרצת לרעיון ההפלה, תוך שהוא מברך שהלידה תעבור בשלום וייוולד זרעא חייא וקיימא בשעה טובה ומוצלחת.

בתחילה תשובת הרבי התקבלה על דעתם, והם ביטלו את התור שקבעו במרפאה והחלו להתכונן ללידה. אולם כאשר ביקרו שוב אצל הרופא, הלה הצליח שוב להבהיל אותם ולתאר בצבעים שחורים מה צפוי להם אם לא ישמעו להמלצתו. הם השתכנעו ושוב קבעו תור במרפאה.

משנודע הדבר לאותו אחיין, הזדעק שוב: הלא בידכם תשובתו של הרבי המבהיר כמה חמור דבר זה, ומברך שהכל יעבור בשלום. כיצד הינכם הולכים לנהוג להיפך?!

אבל כל ההסברים לא הועילו. ההורים היו נחרצים בדעתם לשמוע בקול הרופא ולעשות את החמור מכל.

פתאום נפל רעיון במחשבתו של אותו אחיין. הוא הציע להורים שיטוסו לניו יורק, ויגיעו אל הרבי לחלוקת הדולרים. הם לא יאמרו לרבי מאומה מי הם ומה תוכניותיהם. ואולי הרבי, בהיותו צדיק וקדוש ויודע הכל, יאמר להם משהו שישפיע עליהם לשנות את החלטתם.

הם טענו שאין להם כסף להוצאות הטיסה מלוס אנג’לס לניו יורק. האחיין השיב שהוא לוקח זאת על עצמו, קנה להם כרטיס טיסה לניו יורק, וכך באחד מימי ראשון התייצבו הללו בתור המפורסם לקבלת הדולרים מן הרבי. האחיין סידר עם האחראים ב”וועד המסדר” שיניחו לזוג להיכנס מן הדלת הצדדית שניהם יחדיו, ולא בתור הרגיל, שם ניגשים הגברים לחוד והנשים לחוד. ואחרי שעשה כל אשר ביכולתו בנושא זה, הלך לעבודתו.

כשחזר מעבודתו, אחרי כמה שעות, התקשר לשאול מה היה ואיך היה, בתקווה באמונה ובסקרנות לשמוע מה הרבי אמר להם והאם זה אכן השפיע - הגיבו הללו ברוגז: “מאוכזבים מאד. סתם בזבזנו יום לחינם”. מתברר שבאותו יום הגיעו יחד עימם לחלוקת הדולרים אצל הרבי קבוצה שהגיעה מצרפת, וגם להם אפשרו להיכנס כקבוצה מאותה דלת צדדית. הדחיפות היו רבות, והם, שלא הורגלו לזה, הרגישו מאד לא בנוח. ואם בכך לא די, הרי ברגע שהגיעו סוף סוף אל הרבי שליט”א, אמר להם הרבי כמה מילים בצרפתית.

“אנו”, אומרת הדודה לאחיינה, “ילידי אמריקה וגדלנו באמריקה. השפה הצרפתית היא שפה שכמעט ואין אנו מכירים. כנראה, שהרבי טעה (ח”ו) וחשב שאנו גם כן מאותה קבוצה מצרפת. אין מה לדבר שהרבי לא הזכיר מילה וחצי מילה אודות ההפלה שאנו עומדים לעשות. כנראה כל הדיבורים שלכם על גדולתו וקדושתו של הרבי ורוח הקודש שלו אינם אלא פרי דמיון. הרבי אמנם אדם חכם ומפורסם, אבל גם הוא עלול לטעות (ח”ו), ככל האדם. ואם כן, אין סיבה שאנו לא נציית לדברי הרופא בדבר כה חשוב ונהרוס לעצמנו את החיים רק בגלל שכך הרבי אמר”.

“הרבי לא טועה!” השיב האחיין בתוקף. “אמנם אין לי הסבר מדוע הרבי דיבר עמכם בצרפתית, אבל בטוח אני כי הרבי יודע על בעייתכם והוא השיב בדיוק מה שצריך להשיב. אני מציע שתרכשו את הוידאו מחלוקת הדולרים, ותשבו לצפות ולשמוע מה בדיוק הרבי אמר, ואז נראה הלאה”.

הדודה מלמלה כמה מילים על האמונה הפאנאטית של החסידים, אבל בכל זאת הסכימה בקושי לראות שוב את הוידאו.

אחרי משך זמן, מתקשר האחיין שוב אל דודתו (לפני כן כמעט ורכש שכפ”ץ להגנה מהתקפות שבוודאי יבואו): נו, מה נשמע?

הפעם הדודה נשמעת בטלפון כמעט היסטרית, מלאה התרגשות: “הרבי איש צדיק וקדוש! איך הוא ידע, איך הוא ידע?! בוודאי שנציית לדבריו ולא נעשה את ההפלה”.

האחיין שמח, אבל עדיין לא הבין: מה קרה, מה ההתרגשות, מה אמר הרבי?

רק אחרי משך זמן, כשהצליחה האשה להירגע קצת, הייתה יכולה להסביר: אבא שלי הגיע לאמריקה מצרפת, ומידי פעם היה משתמש בפתגמים צרפתיים. היה לו, לאבא, משפט קבוע בצרפתית, עליו היה חוזר תמיד כאשר היה שומע על שמחה במשפחתנו. הרבי אמר לנו בדיוק אותו משפט שאבא היה נוהג תמיד לומר לקראת שמחה במשפחה - שהרי עומד להיוולד לנו ילד. ואחרי “מופת” כזה, כשראינו ושמענו בעצמנו את עוצמת גדולתו וקדושתו של הרבי ואת רוח הקודש שבו - אין צורך לומר שלא נעז אפילו לחשוב על מה שהרופא המליץ.

סיפור זה כתבתי ופרסמתי בעבר במדורי בבית–משיח תוך הוספה: תארו לעצמכם מה היה קורה אילו הי’ האחיין מנסה להתנצל ו”להסביר” שאולי באמת קרתה פה טעות, ואחרי הכל אנחנו רק בני אדם… - אך כשמתעקשים, ומצהירים ומכריזים ללא פקפוק כי כל מילה של הרבי היא אמת, מצליחים לבסוף לפעול גם אצל מי שהי’ נדמה שאין לכך שום סיכוי.

•

קראתי את הדברים, ממשיך הרב ועקנין, והחלטתי שגם אני חייב להתעקש בנושאים שחשובים לרבי.

בשכנותי דר ילד נחמד ומוצלח שנעשה בר מצווה, ממשפחה לא חב”דית בכלל. והחלטתי שעלי להתעקש על כך שהוא חייב ללכת ל”אורו של משיח”. דיברתי עם הנהלת הקעמפ שיקבלו אותו. למרות שהיה זה יומיים לפני התחלת הקעמפ, הם הסכימו לקבלו. אולם היה נדמה שאין סיכוי שההורים יסכימו לכך. בתשעה באב השנה שהיתי בביתם משך זמן כשאני מסביר ללא הרף כי הילד ממש חייב להיות ב”אורו”. בשלב מסוים היה נדמה לי כי אני סתם מבזבז את הזמן. אולם יומיים אחר כך, כשהתחיל הקעמפ, שאלתי את אחותו היכן הוא, ונעניתי: מה, אינך יודע? - הוא בקעמפ של חב”ד…

כמובן שהוא חזר משם בשמחה גדולה, כשכולו חדור במשיח וגאולה ובהיותו של הרבי מלך המשיח.  

•

שמעתי פעם מהרה”ח ר’ חיים אשכנזי, שהיה לו מעין תחביב לחקור את כל ה”טעויות” שהי’ נראה לכאורה שהרבי אמר משהו “בטעות” - והוא גילה מופתים מדהימים כמעט בכל ה”טעויות” הללו.

לרבים מאתנו זכורה אותה שיחה מפורסמת שהרבי שליט”א דיבר (בי”ג תשרי תשמ”ג) אודות מה שמסתכלים עליו בשעת התפילה במקום להסתכל בסידור ולהתפלל אל הקב”ה, “דע לפני מי אתה עומד”.

זכורה לי במיוחד אותה התבטאות שהרבי אמר אז בקשר לזה בסיום הדברים: יכול אני להיכנס לחדר ולהתפלל לעצמי, כך שלא יוכלו להסתכל - אבל מדוע רוצים לקחת ממני “אזא טייערע זאך ווי תפילה בציבור” (= דבר כל כך יקר כמו תפילה בציבור)?!  ובפרט בלתי נשכחת אותה נימה מיוחדת שנשמעה מהרבי שליט”א באומרו זאת, נימה של ערגה וכיסופין לדבר כה אהוב ויקר - “אזא טייערע זאך ווי תפילה בציבור”.

בין הדברים הי’ אז ביטוי שהרבי חזר עליו כמה פעמים: “מ’קוקט אויף א בשר ודם” (= מסתכלים על בשר ודם)”.

באותו לילה התוועד עמנו המשפיע הרה”ח ר’ מענדל פוטרפס, ונושא כל ההתוועדות הי’ אחד: “מ’קוקט אויף א בשר ודם!” - בוודאי שצריך לקיים, אמר ר’ מענדל, לכל לראש את דברי הרבי כפשוטם, ובשעת התפילה לדעת לפני מי אתה עומד ולהסתכל רק בסידור. אולם ביחד עם זה יש במילים אלו גם רמז נפלא לאחת הבעיות שלנו בהסתכלות על הרבי: “מ’קוקט אויף א בשר ודם!”. נדמה לנו לפעמים שאחרי הכל גם הרבי, כמונו, אינו אלא בשר ודם, וגם לו יש את ההגבלות האנושיות כמו כולם. נכון שהוא חכם וצדיק, ואפילו הרבה יותר מזה, אבל גם הוא (ח”ו) יש לו את ההגבלות של הגוף הגשמי. הוא עלול לשכוח משהו, להיכשל במשהו, ישנם דברים שהוא רוצה לבצע ואינו יכול (ח”ו), כי אינם תלויים בו וכיוצא בזה.

ומי שדווקא רוצה להסתכל בצורה כזאת, יוכל למצוא אפילו “ראיות והוכחות” לזה: הנה, לא כל מה שהרבי רוצה הוא מצליח לבצע - הנה למשל המצב בעניין מיהו יהודי, שעד היום לא תוקן החוק האומלל, למרות זעקותיו הרבות. כך גם במצב של שלימות הארץ, למרות כל אזהרותיו של הרבי - עדיין הולכים בנושא זה מדחי אל דחי רחמנא ליצלן. וכך גם בנושא הבוער ביותר עתה - היכן אנו עומדים בנוגע להתגלות משיח בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר כבר זמן רב כל כך לא רואים בעיני בשר את הרבי.

וכפי שאמרו חז”ל (הובא ברש”י) שכאשר נכתב בתורה “נעשה אדם” בלשון רבים, הייתה טענה שעלולים לטעות ולפרש כאילו ח”ו לא הקב”ה לבדו ברא את האדם. והקב”ה אמר: “כתוב, והרוצה לטעות - יטעה”. מי שרוצה לטעות ימצא לו תמיד “ראיות והוכחות” לטעותו.

וכפי שה”מתנגדים” בימי קדם למדו את הסיפורים מסוג זה בתנ”ך ובגמרא כפשוטם, שגם ה”גדולים” אינם אלא בני אדם וגם הם עלולים להיכשל, ואפילו בעוונות חמורים. הנה, “הוכחה מוחצת”, מה קרה עם משה רבינו בחטא מי מריבה. מה היה אצל יהודה עם תמר. אצל דוד המלך עם אוריה החיתי ובת שבע.  רבה שחט את ר’ זירא - ועוד דוגמאות למכביר למי שרוצה למצוא.

אך מי שאינו רוצה לטעות אינו טועה. הוא יודע את האמת האמיתית, שלא מדובר כאן על אנשים כערכנו. וגם כשהתורה אומרת במפורש שהיה כאן חטא, אין פירושו של דבר חטא כפשוטו, ובוודאי שלא מדובר אפילו על נדנוד של עבירה ממש ח”ו.

ולכן, גם כאשר חסיד מגיע לסיפור שנראה תמוה ולכאורה ברור שהי’ כאן איזה חטא ועוון חמור ומידה לא טובה, ואין לו שום ביאור על כך - גם אז הוא משוכנע ובטוח כי החסרון הוא בו. אבל בוודאי ובוודאי לא מדובר על אנשים כערכנו שיש להם יצר הרע והם שייכים להיכשל ח”ו בחטאים ועוונות כפשוטם. ושום דבר לא יזיז אותו מזה.

וכאותו סיפור ידוע על החסיד שהלך אחרי רבו בשעת “תשליך”. וכאשר הרבי ניער את שולי הטלית קטן, כנהוג, לסימן של השלכת העוונות, עשה התלמיד תנועות של קבלת ואסיפת ה”עוונות” שהרבי משליך, באומרו: אני רוצה לקחת לעצמי את ה”עוונות” של הרבי. הלוואי שהמצוות הגדולות ביותר שלי תהיינה כמו ה”עוונות” של הרבי.

צריך להפסיק את ההסתכלות על הרבי כמו על “בשר ודם” פשוט עם כל החולשות האנושיות. הרבי לא טועה, הרבי לא שוכח, הרבי לא נכשל ח”ו. הרבי אומר, כי הרבי, בהיותו בטל ודבוק לגמרי עם הקב”ה, הוא יודע הכל ויכול הכל. ומי שיש לו ספקות בזה ח”ו, אומר הרבי, יש לו ספק ב”אנכי ולא יהי’ לך”! [ואף על פי כן, ממשיך הרבי שם, גם על אחד כזה ללמוד את תורתו של הרבי. ו”המאור שבה מחזירו למוטב”, שעל ידי כך הרבי יסחב אותו החוצה מן הרפש והבוץ העמוק אליהם נפל].

והרבי שליט”א מבאר (בשיחה המפורסמת, משבת פרשת בא תשנ”ב) שכל ה”מחלה” של הרבי הריי”צ של “כבד פה וכבד לשון” אצל משה רבינו, אינו אלא היות והרבי מביא לעולם כאן גילוי אור אלוקי כה נפלא, שהגוף הגשמי והעולם הגשמי לא יכולים להכיל אותו, ולכן נהיה בגוף מצב של “כבד פה וכבד לשון”.

•

אם הדברים אמורים בכל הצדיקים הגדולים, נשיאי ישראל, שבכל זאת ישנם אי אלו הגבלות בהיותם בגוף, הרי המלך המשיח, כל עניינו ותכליתו להביא את גאולת הגשמיות והגוף דווקא, דירה לו יתברך בתחתונים דווקא. לגלות דווקא בהם את מציאותם האמיתית, שדווקא בהם ישנו “כח העצמות”. אלא שהוא, מלך המשיח, כאילו יורד למקום של ההגבלות והחסרונות כדי לפעול גם שם, ודווקא שם, את גילוי עצמותו יתברך. ולכן, כמבואר בהמשך אותה שיחה, זהו החידוש המיוחד של דורנו זה, הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, שלא שייך אצלו הסתלקות הנשמה מן הגוף הגשמי, ובהיותו בגוף הוא נמצא תמיד בתכלית הבריאות והשלמות (ראה שם בשיחה באריכות).

אצל רבי בכלל, ומכל שכן פי כמה אצל המלך המשיח, לא שייך כלל מלכתחילה שום הגבלה וחסרון. כל מה שנראה לנו חיסרון והגבלה, ומה שבדרך כלל צריך אפילו לקרוא לרופא ולנהוג כפי הוראותיו - זהו בשביל כוונה אלוקית נעלמת שהדברים ייכנסו דווקא דרך הגבלות הטבע. כמסופר אודות רבינו הזקן שבאו אליו בטענה מדוע לא יצא מהכלא בפטרבורג על ידי העברת היד על המצח. וכפי שהרבי מדבר בחודש אייר תש”י אודות הרבי הריי”צ שהיה מציין בסידור בכל יום אחרי שספר את ספירת העומר. והרבי מסביר, שבוודאי אצל הרבי לא שייכת ח”ו שכחה, אלא שרצה להעמיד את עצמו במצב של איש פשוט בשביל איזו כוונה אלוקית נעלמת. אבל ברור שאין כאן שום מחלה ושום חסרון, ובוודאי לא הסתלקות של הנשמה מהגוף, כפי שהי’ בדורות הקודמים, כיוון שמדובר אודות המלך המשיח עצמו.

עצם האמונה והביטחון המוחלטים בכך, גם כאשר לא רואים ולא מבינים כך, ונדמה שהמציאות היא להיפך ממש, הרי כשיהודים אומרים במפורש את המציאות האמיתית על פי התורה ללא התחשבות בעולם (ראה שיחת ש”פ ויגש תשמ”ז בחלק הבלתי מוגה), זהו ה”כלי” שהדבר יחדור גם בעולם.

וכל זה יביא את ההתגלות המלאה של הרבי שליט”א מלך המשיח, שנראה גם בעיני בשר תיכף ומיד ממש כיצד “נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות עוברים מיד בלי הפסק כלל לגאולה האמיתית והשלימה והחיים הנצחיים שיהיו אז”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.