הביטויים הנעלים ביותר על התקופה שבה אנו עומדים, על עניינו של משיח ועל המציאות של

הביטויים הנעלים ביותר על התקופה שבה אנו עומדים, על עניינו של משיח ועל המציאות שלו בתור נשיא הדור, נאמרו בתוך שיחות ‘רגילות’, שכן עלינו לחיות ולהפיץ את ענייני גאולה ומלך המשיח בתוך העולם, בכל פעולה וכחלק העיקרי בכל ‘מבצע’. 

בחודש כסלו, החודש המרובה במועדים חסידיים, הרי שההחלטה היותר קשה של כותבי מאמרים, היא על מה לא לכתוב, שהרי בכל שבוע ישנם כמה וכמה ימים ועניינים שכולם חשובים, יסודיים ובעלי משמעות. אלא שכאשר לומדים וחיים על פי שיחותיו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, ובפרט בשיחות של שנת תשנ”ב, מתוך ציפיה לשמיעת ולימוד “תורה חדשה” בפשטות ובגלוי, הרי כל הנושאים מתקשרים וקשורים אחד לשני, וכולם מהווים חלק מהנושא האחד והיחיד שרלוונטי לכל תאריך וכל עניין, החיים בימות המשיח, בהכנת העולם כולו לקבל את פניו מיד ממש.

כבר שבעה דורות שאנו מציינים את ראש השנה לדא”ח, חג הגאולה י”ט–כ”ף כסלו. בכל דור ותקופה מקבל חג החגים משמעות נוספת - מקביעת החג לראשונה, עד לקביעתו כראש השנה, ועד להפיכתו בפועל ממש לחג שנחגג בכל קהילות ובכל מקומות עם ישראל, בעולם כולו. תחת נשיאותו של הרבי ובשליחותו, חוגגים במקומות שאי אפשר היה אפילו לדמיין שהוא יגיע אליהם - בגשמיות וברוחניות.

אפשר וצריך להביא את ראש השנה לחסידות ואת חג הגאולה לכל מקום, לכל יהודי, לכל קהילה ועדה, ולעולם כולו. וכשם שאפשר להביא את החג, אפשר וצריך להביא את המעיין עצמו, את תורת החסידות, תורתו של משיח ואת הכוונה שלה - קאתי מר, ואת הגאולה עצמה, כדבר מוחשי וממשי, גם באופנים שלא חשבנו אף פעם שזה אפשרי.

לא חשבנו שנזכה לשמוע מפי הרבי, ובמיוחד לא בשיחות מוגהות, אשר “נחתום בטבעת המלך” ועליהן כמובן “אין להשיב”, ביאורים מפורשים בנושאים שאפילו ה’הרגש החסידי’ לא תמיד הצליח לבטא. ללמוד על מעלתו המיוחדת של הלילה שבין י”ד לט”ו בכסלו, שבו נעשית השלימות של הנישואים של כנסת ישראל והקב”ה, והקשר לחתונה שהייתה בתאריך זה ב”בית יוסף” ולדרושים שנאמרו בה, שבהם מודגשת ביותר השייכות לחתונה של כנסת ישראל עם הקב”ה לימות המשיח. אלו הם ביטויים שכיום נלמדים, נקראים ונשמעים כחלק “טבעי” מתורתו של הרבי, עד שלא תמיד ניתן להסביר ולבאר עד כמה מדובר בגילויים מתורתו של משיח, גם לעינינו הגשמיות.

הצורה והאופן בו בוחר הרבי להכניס ביטויים ומושגים כאלו, כחלק מהשיחה, כמסקנה מתבקשת מתוך הדברים, מתוך המתרחש בעולם, ממהותו של הדור והתקופה, היא האופן בו הוא מורה לנו לחוש, לחיות ולהפיץ את הבשורה.

הרבי לא כינס אותנו לאסיפות חירום מיוחדות, מתוך הבטחה שיאמרו בהן דברים מיוחדים בענייני השעה. אפילו ה’שיחה הידועה’ מכ”ח בניסן תנש”א, הייתה במסגרת ‘רגילה’ ביותר, אחרי תפילת ערבית של יום חול ביום ‘רגיל’ לחלוטין. כך גם לפני ואחרי - הביטויים וההוראות ה’מרעישות’ ביותר, נאמרו תוך כדי שיחות והתוועדויות מדי שבת ובימות חול, וגם שם - בתוך הדברים, ולעיתים בצורה שרק אחרי הכתיבה וההגהה, שמים לב למה שנאמר, ועד כדי כך, שבכל פעם שלומדים, מגלים עוד ביטוי, עוד אמירה ועוד הוראה שאקטואלית ומתאימה בדיוק כעת.

השליחות של הדור, של הנשיא והמשלח, היא להכניס ולחיות גאולה ומשיח, עם עניינו, זהותו והכרת פעולותיו של משיח, בכל דבר ועניין. אין הפרדה בין ‘מבצע משיח’ ל’מבצע י”ט כסליו, ‘מבצע חנוכה’ או כל מבצע ועניין אחר. משיח וגאולה אינם נושאים נפרדים משאר ענייני העולם, לא ענייני עולם הזה כפשוטו, וגם לא ענייני העולם ברוחניות ובחסידות.

ההוראות למעשה - הן לקיים התוועדויות בי”ט כסלו בכל מקום ומקום, להיערך ולפעול במבצע חנוכה, יחד עם הלימוד בענייני משיח והסברתם, באותם כינוסים, באותן התוועדויות ובאותן פעולות. להאיר את העולם באור חג הגאולה שהוא אור הגאולה עצמה, באור החסידות שהיא גילוי תורתו של משיח, מתוך לימוד בענייני משיח, ובאור הנרות שמאירים את החושך ומספרים על הנפלאות - שהוא האור של מלך המשיח ופעולותיו, אשר מבטלות את החושך של העולם, ומאירות אותו להיות העולם כפי שהוא צריך להיות, עולם בו הגאולה היא מציאות מוחשית, עולם בו אנו זוכים לראות בלי העלם, את מציאותו של מלך המשיח, בעיני בשר, ומכריזים לפניו:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!