לבת האש כ”ק אדמו”ר הזקן: “ההתגלות היתה ב”לבת אש”. מפרש רש”י - בשלהבת של אש, ליבו

לבת האש

כ”ק אדמו”ר הזקן: “ההתגלות היתה ב”לבת אש”. מפרש רש”י - בשלהבת של אש, ליבו של אש, דהיינו בכוונת הלב בפנימיות, באש התמימות והרצינות. הסנה הוא האנשים הפשוטים שבהם נמצאת לבת האש. תפילותיהם הרציניות והתמימות ואמירתם תהילים, באות מהאמונה הפשוטה, ולכן “הסנה איננו אוכל”, ואינו נרווה אף פעם, ויש להם תשוקה גדולה לאלוקות, לתורה ולמצוות”. מנהיג ישראל המתעתד להיות שליח הגאולה - צריך למצוא את “לבת האש” בתוך ה”סנה”, ביהודים הפשוטים. עליו להקדיש את כל עבודתו לגילוי “לבת האש” בתוך ה”סנה”.           (אור החסידות, עמ’ 131)

מדוע לא יבער הסנה?

כ”ק אדמו”ר האמצעי: אור ואש התורה שעליה נאמר - “אש דת למו”, אינו שורף ומכלה כלל. אלא רק מאיר כפי שנאמר - “ותורה אור”. ואימתי הוא שורף? רק כאשר האור של שם הוי’ שבתורה, בא לברר את בחינת עץ הדעת טוב ורע - שאז, האש הקשה של קליפת נוגה, המתבררת, נאכלת על ידי אש הוי’, אשר “אש אוכלה הוא”. על פי זה, הסנה היה צריך להישרף, ומשום כך התפלא משה - מדוע הסנה איננו אוכל?

ברם ה’ הראה למשה את הסנה בוער, באופן שיהיה לעתיד לבוא, שאז יהיו הגבורות דנוגה לאחר הבירור שאור התורה מברר, שלא בדרך כליון אש בפתילה דולקת. שכן רצה ה’ להראות למשה את המצב שיהיה בימות המשיח, אשר זו התכלית של מתן תורה.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי קונטרסים עמ’ רפה)

אש שלמעלה - שחורה

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: במדרש רבה לפרשת שמות מפרש את הפסוק “בלבת אש מתוך הסנה” - שהאש שלמעלה שחורה היא. המקובל רבי משה זכות פירש שדרגת אש שחורה היא נעלית מדרגת אש לבנה. שכן אש שחורה היא בחינת “מוחין סתימאה”, והתורה ניתנה באש שחורה על גבי לבנה. ולפי שאש שחורה מורה על הסתום, הרי משמעות התואר “שחורה”, יתפרש על דרך ביאור הפסוק - “ישת חשך סתרו”, שהביטוי “חשך” - מורה על אור נשגב ביותר שהוא בבחינת העלם ואינו מושג.   (אור התורה במדבר כרך ב, עמ’ תריג)   

במטה ביותר - מתגלה המעלה ביותר

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מבואר בזהר בענין מה שעיקר גידול השושנה הוא בין החוחים דוקא, שאף שהם עוקצים אותה ומכאיבים לה, עם כל זאת, על ידי עקיצתם עולה ריחה הנעים ולכן גידולה שם דוקא. ובזהר לפרשת יתרו מבאר שזהו ענין וירא וגו’ מתוך הסנה דוקא, שהוא שיח שכולו קוצים וברקנים. וענין זה מובן על פי המבואר שיתרון האור הוא מפני החשך דוקא, וכענין מה שהנשמה מתעלה דוקא על ידי ירידתה לעבוד את ה’ כנשמה בגוף גשמי, וכך, זה שההתגלות האלוקית היתה מתוך הסנה, זו הסיבה לכך שישנו כאן גילוי אלוקי הנעלה עוד יותר.

(תורת שמואל תרל”ח עמ’ קלו)

אין מקום פנוי מהשכינה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: על הפסוק וירא מלאך ה’ אליו וגו’ מתוך הסנה, דרשו חז”ל שזהו “ללמדך שאין מקום פנוי מהשכינה”. ענין זה נאמר על בחינת האור שלמעלה מבחינת התלבשות בעולמות באופן המצומצם לפי יכולת הקיבול שלהם. זהו ענין “לית אתר פנוי מיניה” (אין מקום פנוי ממנו), דהיינו מבחינת עצמות אור אין סוף, שהיא התגלתה בסנה. שכן התגלות שכרוכה בירידה כה גדולה, יכולה לבוא רק מבחינת עצמותו ומהותו יתברך.

(המשך תער”ב ח”ג עמ’ א’רכג)

לגלות את לבת האש

כ”ק אדמו”ר הריי”צ: מורנו הבעש”ט באהבת ישראל שלו מחדש שכל אחד מישראל יכול להיות עובד ה’, ורבינו הזקן - באהבת ישראל שלו - מחדש מה הן דרכי העבודה איך יכול כל אחד להיות עובד ה’. מורנו הבעש”ט פתח את הצינור שיכולים להיות עובד ה’, ורבינו הזקן פתח את הצינור איך יכולים להיות עובד ה’. נשיאי חב”ד לדורותיהם גילו לנו את דרכי העבודה והתשובה, שכל אחד יכול למצוא את הדרך, איך להיות עובד ה’, ואיך שגם הפחות שבפחותים יכול להיות עובד ה’ בצינור שרבינו בזקן פתח לכך. היסודות העיקריים הם: לגלות את “לבת האש” ואת הדרך של “אסורה מכאן  - להתקרב לשם”.

(קונטרס ביקור שיקאגו עמ’ 24)

עמו אנכי בצרה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: רש”י מעתיק את המילים “מתוך הסנה” ומפרש: ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה. ללמדך: הכתוב מדגיש שה’ נראה “מתוך הסנה” בגלל תכונתו הייחודית של הסנה - היותו שיח של קוצים דוקרים, כדי לרמז שגם ה’, כביכול מצטער, בצרת גלותם של ישראל, משום עמו אנכי בצרה. ומדייק רש”י להעתיק גם את המילה “מתוך” - משום שהיא מדגישה עוד יותר את ענין עמו אנכי בצרה. כלומר, לא רק שה’ נמצא סמוך לסנה ורואה מקרוב את צרתן של ישראל, אלא יתירה מזו: שנמצא בתוך הסנה, ובנמשל - נמצא יחד עם בני ישראל בתוך צרת גלותם. (התוועדויות תשמ”ח ש”פ שמות)

הקריאה והקדושה - כללות עבודת היהודי

כבר “כלו כל הקיצין”, ואעפ”כ, נמצאים עדיין בגלות… וכפי שנשיא דורנו הסביר והאריך בזה, והוציא “קול קורא”, וג’ פעמים, וצוה לפרסמו בדפוס ב”מכתב–עת”, ובפרט שמכתב–עת זה נקרא בשם “הקריאה והקדושה” (שגם שם זה קיבל את אישורו של נשיא דורנו), אשר בענין זה - “הקריאה והקדושה” - מתבטאת כללות עבודתו של יהודי, ויש לומר שזהו א’ הטעמים על שם זה, והיינו, שהכוונה בכל הענינים שנדפסו שם היא, אשר, כל ענין מהם יהי’ “קריאה חי’” לכל אחד מישראל שבדור, ועד ש”קריאה” זו תעשה ממנו מציאות של “קדושה חי’”….

(משיחת כ”ד טבת, ה’תשנ”ב - בלתי מוגה)