מתוך מליארדי אנשים - הרבי בחר אותנו!

אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו את ההוראה והשליחות של כולנו, וכל אחד, בכל מעמד ומצב שלא ימצא את עצמו - בין אם הוא חסיד שעובד עבודת הקודש, בין אם הוא שליח, מנהל בית חב”ד, ‘תמים’, אברך או גם בעל בית - לכולם ישנה שליחות שהרבי נתן לנו ואמר באופן ברור שזו השליחות של דורנו אנו

במאמרים המוגהים של הרבי שיצאו לאור לרגל  ג’ תמוז, ישנם שני “דיבור המתחיל”: “השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו”, ו”יהי ה’ אלוקנו עמנו כאשר הי’ עם אבותינו”. ורואים בגלוי, שהדיבור המתחיל קשור עם היום ועם ג’ תמוז בכלל.

“השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו” הינו בפשטות: “שם נפשינו בחיים - זה חי בעצם, בחיים, “ולא נתן למוט רגלינו” - אפילו רגל, אפילו עקב של חסיד מקושר לרבי עד הסוף. המאמר השני שהרבי אמר בג’ תמוז - “יהי ה’ אלוקינו עמנו” הינה הבקשה של החסידים שנראה ונרגיש ונאזין בהאזנה פנימית שה’ אלוקינו עמנו - שאנו נמצאים עם הרבי בגלוי - ו”אל יעזבנו ואל יטשנו”, שלא תהיה הווה אמינא במחשבה זרה מצדנו, ועל זה הרבי מדבר במאמרים של ג’ תמוז.

ובוודאי יש בתוך המאמר תוכן שכל אחד יכול לקחת לעצמו היום, ג’ תמוז, לעבודתו הפרטית.

בהתוועדות יו”ד שבט תשי”א, הרבי מדבר לכאורה על השליחות המלאה של דורנו, עם כל הפרטים. הרבי דיבר בהתחלה שלכל אחד יש שליחות מהרבי הריי”צ. ואף על פי שהרבי הורה הוראות פרטיות מסוימות, אולם הנקודה הפנימית היא “יפוצו מעיינותיך חוצה”. זו היתה השיחה הראשונה.

לאחר מכן הרבי אמר באריכות את המאמר, שדורנו הוא דור השביעי, והשליחות שלנו היא להוריד את משיח ולגלות אלוקות למטה. כבר אז דיבר הרבי על הנקודה של כל המבצעים; להמשיך את העבודה של אברהם אבינו כדי להגיע למקומות כאלה שאין שם ידיעה מאידישקייט ולא יודעים אפילו א’–ב’, ושם לזעוק ש”א–ל עולם” שהאלקות והעולם אינם שני דברים אלא דבר אחד. הרבי גם דיבר באופן רחב בקשר לאהבת ישראל, כאשר לאחר המאמר הצהיר את ה”סטייטמנט” (הצהרה) של אהבת ישראל, אהבת ה’ ואהבת התורה, וכי חב”ד דורשת עבודה “בכוח עצמו”.

אם עוברים על ההתוועדות בעיון - רואים שכל מה שהרבי דיבר במשך עשרות שנות הנהגתו, נמצא כבר בהתוועדות זו. ברור שהרבי הורה לנו בדיוק איך אנו צריכים להתנהג. הרבי לא השאיר משהו בסימן שאלה או באפילה.

בפועל, רואים אנחנו שכבר נמצאים כעת עשרים שנה… והשליחות שהרבי הטיל עלינו להוריד את משיח, עדיין לא בוצעה כפשוטו כפי שהרבי רוצה שיהיה. צריכים לחשוב על הזכות העצומה - שהרבי אומר שזו השליחות שלנו, ושליחות של כל יחיד שבדור, לא שליחות שקשורה רק ליהודים נעלים, אלא כל אחד במעמדו ובמצבו צריך למלא את השליחות. עובר יום ועוד יום, ולפעמים קורה ששוכחים ממילוי המשימה.

במאמר עצמו הרבי אומר שדורשים מכל אחד לדעת שנמצאים בדור השביעי. ומה עניינו של דור השביעי? להוריד את השכינה למטה, לעולם הזה. וכאשר עובר זמן ועוד תקופה, הידיעה נחלשת והנפש הבהמית גוברת.

אנחנו חייבים להזכיר לעצמנו את ההוראה והשליחות של כולנו, וכל אחד, בכל מעמד ומצב שלא ימצא את עצמו - בין אם הוא חסיד שעובד עבודת הקודש, בין אם הוא שליח, מנהל בית חב”ד, ‘תמים’, אברך או גם בעל בית - לכולם ישנה שליחות שהרבי נתן לנו ואמר באופן ברור שזו השליחות של דורנו אנו.

מצד שני, אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו, והוא נותן לכל אחד כפי הבנתו והשגתו, וכל אחד “לוקח” את הענין באופן כזה או אחר, וכולם רוצים למלא את הכוונה והנקודה; אולם המציאות היא שכל אחד חושב מה הוא צריך לפעול, כל אחד איך שהענין מונח אצלו וכל אחד כפי שחושב מה הרבי דורש ממנו.

מתוך מליארדי אנשים - הרבי בחר אותנו!

באחת משיחותיו הקדושות מדבר הרבי על הפסוק “ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך מתוך בני ישראל”, אשר למרות שהרבי הינו ראש כל בני ישראל ומשפיע על כל היהודים, אבל מתוך בני ישראל ישנם אלה שהולכים בדרך הישר, “אשר הורנו מדרכיו”, ואליהם הרבי התמסר במיוחד; הוא מקרב אותם ומעלה ומרומם אותם עד “אליך”, בכך שהוא נתן להם את הכוחות שלו והכניס אותם בחיל ה’ כדי שיפיצו את תורתו וכו’ לכל היהודים. והיות וכל העניינים הם בהשגחה פרטית, וההשגחה העליונה בחרה את היהודים הללו להיות תלמידי הרבי, עמם הוא חייב להתמסר, ממילא יוצא ש”ואתה הקרב אליך” הינו על פי ציווי ה’.

אומר הרבי, אשר למרות שהוא נשיא של כולם, והרי הוא בבחינת ‘יחידה’, ו’יחידה’ לוקח את כולם - לא רק מכלל ישראל אלא את העולם כולו - בכל זאת יש את ה”ואתה הקרב אליך” - אלה שיודעים - תלמידי הרבי בגלוי. בזה גופא יש את ה”קרוב קרוב יותר”, על ידי אהבה וחיבה לרבי, על ידי התקשרות, ואליהם הרבי מתמסר יותר ביחוד.

במילים אחרות: הענין של הרבי הוא יחידה, הוא צריך “לקחת” את כל כלל ישראל. הוא צריך “לקחת” את העולם כולו - דומם, צומח, חי ומדבר. הרי זה הפירוש של יחידה! הנקודה של  אמיתת הימצאו שמתגלה על ידי היחידה “לוקח” את כל העולם.

ומכל העולם, ומכל העולם היהודי, נבחרו היחידים (יחידים בכמות לגבי המיליונים ולהבדיל מיליארדים), שאליהם התמסרו במיוחד והם התלמידים. עליהם נאמר “ואתה הקרב אליך מתוך בני ישראל לכהנו לי”. הרבי מדבר כל כך חזק שיהודי שנמצא אצל הרבי, שנקרא תלמיד, חסיד, מקושר, הרי הוא שייך! וכמה שהוא לוקח יותר, הוא יותר תלמיד, הוא יותר “הקרב אליך”, ובמילא יש לו יותר זכות להיבחר להיות קרוב, וזו אחריות. ומכיוון שמדובר על התיקון של כל העולם, מבקשים מכל אחד מאתנו להיות בבחינת “הקרב אליך”; בחרו בו בתור חסיד למלא את הכוונה הכללית של דירה בתחתונים, שזו הכוונה של דור השביעי.

הרבי ממשיך בשיחה ואומר שאחד טוען שהוא בעל מום ולא יכול לבצע זאת, אומר לו הרבי שאין בזה בבחירה, אין בזה ענווה; משה רבנו סיים את מלאכת המשכן וכעת הוא דורש ממך ענין חדש - לגלות את המשכן שנמצא בתוך הזולת. דבר ברור הוא שאם רק תרצה ולא תתבלבל בפיתויי היצר, תעשה את התפקיד שלך כראוי, בוודאי שתצליח בעבודתך לגלות את המשכן ובית המקדש, וזה ימהר את גילוי המקדש (הכללי) כפשוטו, המקדש השלישי.

כלומר הרבי נתן לנו שליחות כי אנו דור השביעי - וזה כולל כל אחד בדור השביעי בלי שום חילוק - ובדור השביעי גופא יש לנו את האחריות המלאה. אשר על כן, כל אחד שמכנה את עצמו בשם “ליובאוויטשער” יש לו אחריות יחד עם זכות עצומה.

הרבי מדבר ומבקש מאתנו, ועלינו להתבונן בדברים ולו כמה דקות. אין ספק שאנחנו נצליח בשליחות, על ‘יחידה’ אין שאלות, אין העלמות והסתרים. הכוונה של הקב”ה חייבת להתבצע ואין מי שמעכב בידו - מחכים רק לאצבע קטנה, לעוד משהו מאתנו.

שכולם ירצו להיות חסידי חב”ד

כפי שאמרנו, הרבי הוא ‘יחידה’, וכשמדובר על משיח הרי זה ‘יחידה כללית’. בפני ‘יחידה’ אין העלמות והסתרים, שכן יחידה “לוקח” כל אחד בנעימות. הוא מרומם את העולם; לא יורד למטה אלא מרים אליו את העולם, וכלשונו של הרבי “בתוקף המתאים ובדרכי נועם”. בדרגה של ‘יחידה’ אין מנגדים אלא אלוקות בפשיטות, וזאת למרות שלכל אחד יש נפש בהמית שמציבה בפניו מכשולים על כל צעד ושעל,  ואף על פי כן אומרים לכל אחד מאתנו שאנחנו באי כוח של ‘יחידה’ שבנפש של יחידה הכללית, שאין בה ‘לעומת זה’. ‘יחידה’ מאירה ומרוממת.

פעם שמעתי איך מזהים חסיד ליובאוויטש? שכל מי שפוגש בו רוצה להיות כמותו. יש שפוגשים ביהודי צדיק, או בינוני, או בכל דרגה אחרת, ואומרים שאמנם הוא יהודי נעלה, אבל אני לא רוצה להיות כמוהו, קשה לי להיות כמותו. מה הסיבה? כי חסר לו את הענין של ‘יחידה’, שכן ‘יחידה’ מפעפע בכל דבר וחודר בכל מעמד ומצב ובכל נקודה.

האם המחשבה, דיבור ומעשה שלנו - מתאימים?

כאשר אנחנו כולנו יחד, נמצאים בתוך תביעת השליחות של הרבי - ברור שחייבים למלא אותה ואנו מסוגלים לבצע זאת בצורה הטובה ביותר. אך כמו שהרבי אומר, חייבים לעשות חשבון צדק מה עשינו וכמה יכולנו לעשות; זה תלוי בנו, מחכים לאצבע קטנה שלנו.

צריכים להתבונן בזכות העצומה שיש לנו להיות שלוחי ה’יחידה’ הכללית. כל דיבור שאתה מדבר, כל מעשה שאתה עושה, אפילו מחשבה, חייבים לעצור רגע ולחשוב: האם זה מחשבה, דיבור או מעשה שמתאים לנציג של ‘יחידה הכללית’? יחידה הרי מאירה כשמש בצהריים, מאירה אלוקות וזה תופס כל אחד; לא שאני נאבק עם זה, אלא אני יכול לחוש ולהרגיש מתוך האזנה פנימית את הנעימות והאמיתיות של הענין.

ואת זה נתנו לנו, לכל אחד מאתנו. כשכל אחד יתבונן בזכות ובאחריות, שיש לו את הכוח והאפשרות לפעול.

בשנת תשנ”ב הרבי אמר שנשיא דורנו נכנס ובוחן את כל אחד את מעמדו ומצבו, צריכים אפוא להתעמק איך אנחנו נראים בשעה שאנחנו נכנסים ליחידות, ואז עומדים מול ה’יחידה’ - האם אתה יכול להגיד בכנות מה עשית ומה לא עשית? כשאנחנו יושבים בהתוועדות עם חברים, חסידים, ורוצים להגיד איזו מילה, ראוי לחשוב קודם: האם אני הייתי יכול להגיד את המילה הזו לרבי ביחידות? האם יכולתי לכתוב את זה לרבי? צייר לעצמך שאתה עומד לבד עם הרבי ביחידות, האם אתה מסוגל כעת לחשוב את המחשבה, או להגיד את המילים הללו? האם אתה יודע ו”שומע” שהרבי אומר לך: אהה, אני מרגיש אתך קרוב, אלה מחשבות שגם אני חושב ואוהב. יש גם מחשבות ודיבורים אחרים שיכולים להיות נכונים וטובים, אבל הם לא שייכים ל’יחידה’.

כאשר נתמקד ב’יחידה’ - לא תהיה מחלוקת

פעמים רבות דיבר הרבי על הצורך באחדות בין חסידים. כבר מאז ומקדם היה בעם ישראל י”ב שבטים, וכך גם אצלנו חסידי חב”ד. זה חושב כך וזה חושב אחרת. אבל אם כולם מאוחדים בחשיבה על ה’יחידה’, אין מה שמפריד ביניהם. האחד יגיד את זה בנוסח זה והשני בנוסח אחר, אבל כולם מתכוונים לאותו ענין.

בסוף ההתוועדות של יו”ד שבט תשי”א, אמר הרבי: כ”ק מו”ח אדמו”ר סיפר שכשדובר אודות קבלת עניני נשיאות מאביו כ”ק אדמו”ר (מהורש”ב) נ”ע, ביקש, שיהיה זה בחסד וברחמים. כמו כן אמר כ”ק מו”ח אדמו”ר - בדברו אודות ביאת משיח - שבימיו יהיה הדבר הזה (תיוושע יהודה וירושלים). ואין קושיא בדבר - כיון שמפורש בירושלמי - שכאשר ההנהגה היא ביראה מלפניו תחת ממשלתו והנהגתו (כמו בשמשון), אזי אפילו לאחר עשרים שנה חשיב שנמצא כאן. הרי הרבי נמצא כאן!

אצל חסידים היראה היא ‘דחילו’ הנכלל ב’רחימו’ ולא סוג של יראה מהפלשתי. הנפש הבהמית היא הפלשתי, מבוא המפולש, צוחק מזה וצוחק מזה, מצחוק לא יקרה כלום. יש את הפלשתי האישי - הנפש הבהמית - שנמצא בכל אחד. ועל כך הרבי מדבר באותה שיחה של שנת תשי”א, על עבודה בכוח עצמו, על אחדות, על משיח מדוכא מפשעינו. ישנם בהתוועדות את כל הפרטים שאנו זקוקים להם בדורנו אנו.

אתה חפץ להיכנס לרבי? כנס היום! הרבי ביקש באחת השנים בהתוועדות של י”ב תמוז שכל אחד ירשום שלושה דברים חדשים שעשה בשנה החולפת כדי להביא נחת לרבי.

אנחנו אחרי עשרים שנה, השליחות קיימת ואנחנו נבצע אותה, במאת האחוזים, ויש לנו את הזכות העצומה!

התוועדויות צריכות להיות פעילות, בכל התוועדות חייב להיות הפועל ממש. עלינו להתבונן כל יום שאנו נכנסים לרבי ליחידות. תכתוב, סגור את העיניים ותעשה את זה באיזה אופן שתרצה, אבל היכנס פנימה ל’יחידה הכללית’. זה התפקיד והענין שלך - להאיר. אין זמן להתמקח, כפי שהרבי אמר על רבן יוחנן בן זכאי; אין זמן, עשה את מה שאתה צריך - להאיר עם חמימות, עם הרוממות.

אתה מרגיש ככה והשני אחרת? אתה  מרגיש את הרבי בצורה מסוימת? אתה מסוגל להגיד את זה לרבי ביחידות? אתה חש שהרבי אתך? היה לך ספק וביררת את הנושא עם המשפיע? אם כן, עשה זאת עם כל החמימות.

היכנס ליחידות פעם בשבוע. אתה בא כוח של הרבי שהוא ה’יחידה כללית’, ו’ביחידה’ אין מונע ומעכב, והכוונה חייבת להתבצע. אסור שיהיה מעמד ומצב של פועלים עצלים חס ושלום, אלא פועלים פעילים עם שמחה - וכפתגם הידוע “אשרינו מה טוב חלקינו” האושר שלנו שיש לנו את הזכות להשלים את הכוונה, ובוודאי נשלים את הכוונה ושיהיה בקרוב ממש.

הרב דב מנחם דוברוסקין
משפיע בישיבת “תומכי תמימים” מגדל העמק