לפניכם היום

לפניכם היום

כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך להבין: א. חז”ל אמרו שכל מקום שנאמר בו “היום” הוא נצחי ולעולם. מה משמעות הדבר בפסוק זה? ב. מדוע נאמרה בפסוק המילה “לפניכם” ולא המילה “לכם”?

אלא שבכל אחד ואחד ישנה בחינת פנימיות ובחינת חיצוניות. והנה במתן תורה המשיך הקב”ה לכל אחד ואחד מישראל את בחינת הוי’ בבחינת פנים שלהם בכל ניצוץ של נשמה יהודית. זהו שנאמר: “פנים בפנים דיבר ה’ עמכם”. וזהו עניין קבלת הדיבור אנכי הוי’ אלוקיך: דהיינו שתהיה בחינת שם הוי’  מאירה ומתגלה בך עד כדי כך שיהיה נקרא על שמך להיות “אלוקיך” - אלוקים שלך. נמצא שעניין זה הוא נצחי ובגאולה יהיה בשלמות הגילוי. והמילה “לפניכם” פירושה - לפנימיותכם, בחינת הפנימיות…        (לקוטי תורה, דברים, יח, א)

אנכי

כ”ק אדמו”ר האמצעי: נאמר “אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמענו”. המכוון הוא לעניין “אנכי ולא יהיה לך שבדיבור אחד נאמרו. זהו שנאמר כאן “אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”: אם תהיו בטלים ל”אנכי” שתהיו מסורים לנקודת הרצון האלוקי הרי שברכה ניתנת לכם - היא שמירת רמ”ח מצוות עשה, שהרי זכור (מצות עשה) ושמור (מצוות לא תעשה) בדיבור אחד נאמרו. אולם אם לא תשמעו לנקודת הרצון האלוקי, מיד קללה יש כאן, שכן בנטיית הרצון מנקודת האמת כבר מקופלת הירידה לאי שמירת כל שס”ה מצוות הלא תעשה             (מאמרי אדמו”ר האמצעי הנחות תקע”ז עמ’ שו)

ברכה מ”אנכי”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: התורה מתחילה באות ב’ שהיא סימן ברכה (ראש המילה ברכה היא האות ב’). ברם האות א’ שהיא ראש המילה “אנכי” אי אפשר להמשיכה בפנימיות בבחינת ברכה והמשכה, שכן הינה נעלית מיכולת הנבראים להמשיך. אולם על ידי עשרת הדיברות שמתחילים במילה  “אנכי” ובאות א’, נפעל בעולם שגם מבחינת “אנכי” הנעלית מהמשכה, ימשיך הקב”ה באופן של המשכה וברכה לישראל.                           (אור התורה, במדבר כרך א עמ’ רעז)

את הברכה אשר תשמעו

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: לכאורה אינו מובן: מדוע נאמר “אשר תשמעו” ולא אם תשמעו?

אלא שהבדל יש בין ברכה לתפילה. ברכה אף שנאמרת היא בלשון ציווי ופעלת את גילוי השפע הנמצא במקור ההמשכה, בכל זאת אין בכוחה לפעול רצון חדש ממקור נעלה יותר. לעומת זאת התפילה עניינה הוא לפעול רצון חדש, בבחינת “יהי רצון”, שבכוחה לפעול המשכה חדשה שלא הייתה במקור. ובזה יובן עניין נפלא: אנשי אבשלום התפללו שיפלו בידי דוד ובטוחים היו שירחם עליהם. ותמוה: הרי דוד המלך היה יושב ודן בסנהדרין וגם נאמר עליו “איש הדמים” ואם כן מדוע בטחו שירחם עליהם?

אך ביאור העניין הוא, כי הנה אמרו חז”ל ש”מט”ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל”. ועניין הכתר הוא שיומשך דבר חדש מה שלא היה תחילה במקור. בכך יובן מה שבטחו אנשי אבשלום שדוד ירחם עליהם: כיון שראו שנשתנה לבבם על ידי תפילת דוד, הבינו שהמשיך דוד מהכתר שהוא מקור הרחמים ואם כן בודאי שירחם עליהם! וזהו “אשר תשמעון”: שכן ההמשכה מ”אנכי” - מהכתר פועלת שהברכה תמשיך כתפילה רצון חדש, וגם תשנה לבבם שישמעו לרצון ה’, שאף זה בכלל הברכה הוא…        (תורת שמואל תרכ”ז עמ’ שצז)

הברכה היא שתשמעו…

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כדי שתהיה בישראל בחינת “שמיעה” - צריכה להיות על כך ברכה והמשכה מלמעלה. זהו שנאמר: “את הברכה - אשר תשמעון”. (המשך תער”ב חלק ראשון עמ’ תקצח)

אשר תשמעו

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: אנכי מי שאנכי עצמות אין סוף ברוך הוא נותן ברכה לנשמות ישראל, והיא: אשר תשמעו אל מצות ה’ אלוקיכם: “אשר” -  פירושו עונג. והיינו מי שקיום המצוות אצלו הוא בחפץ ורצון פנימי, אזי זה עצמו ברכה!               (סה”מ תרצ”ב עמ’ שצו)

אנכי נותן

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: פסוק זה נאמר על ידי משה וכולל הוא גם “אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא” (התפשטותו של משה שבכל דור ודור), נשיא הדור, שנקרא “אנכי” כמו “אנכי” שלמעלה, “אנכי מי שאנכי”, בחינת הכתר, ודוגמתו בכללות נשמות ישראל ש”אנכי” מורה על בחינת ה”יחידה”, בחינתו של נשיא הדור. ובכח ההתקשרות אל הרבי - שמכיר שכל העניינים נמשכים מלמעלה על ידי הרבי, והכל טוב, אזי יהפכו הקללות לברכות בפועל ובגלוי.       (תורת מנחם חלק א עמ’ 185)

פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח

ובנוגע לפועל: יש לפרסם ולעורר בכל מקום ומקום על דבר העבודה המיוחדת דחודש אלול המרומזת בחמשת הראשי-תיבות דתורה עבודה גמ”ח תשובה וגאולה, ובהדגשה מיוחדת בנוגע לר”ת החמישי, ענין הגאולה, כפי שחודרת בכל עניני העבודה…

ובפשטות: להכריז ולפרסם בכל מקום – בדברים היוצאים מן הלב – שהקב”ה אומר (ע”י עבדיו הנביאים) לכאו”א מישראל “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה”, ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה.        (משיחות ש”פ ראה ה’תנש”א)