גל ההתעוררות

במסגרת גל ההתעוררות לחיזוק ענייני גאולה ומשיח, קיים הרב יהודה לייב גרונר, מזכירו האישי של הרבי מלך המשיח, שיחה פנימית עם קבוצת אברכים, ודיבר על הכוחות המיוחדים שהרבי העניק לחסידים להביא את הגאולה • במהלך השיחה חשף הרב גרונר כי כבר בשנת תש”ל שאלו אותו על אמונת חסידים שהרבי הוא מלך המשיח, ונענה כי אמונה זו מבוססת על דברי הגמרא, וכיצד הגיב הרבי על התקרית? • מיוחד ל’בית משיח’

 

בליל כ”ח ניסן תנש”א, לאחר שהרבי אמר את המילים הטעונות כל–כך: “אני עשיתי כל אשר ביכולתי, ועתה עשו אתם כל אשר ביכולתכם”. היו הרבה שהתחילו לחשוב: “מה עושים?!” האם הרבי מפסיק לעבוד? כיצד נוכל לבצע משימה שאנחנו לא יודעים איך לעשות אותה? ובכלל: האם אנחנו יכולים לפעול יותר מהרבי?

אבל זאת הייתה המציאות: הרבי נתן לנו עבודה.

ידוע, שכל דבר שהרבי אמר יש לו מקור - בתורה שבכתב או שבעל פה, בקבלה או בחסידות. היה פעם תלמיד חכם גדול בארץ ישראל שקיבל את הלקוטי שיחות והראה בהתפעלות למקורביו: ראו, כל מילה שהרבי מליובאוויטש אומר, יש לה מקור.

לכן ברור, שגם להנהגתו זו של הרבי, להטיל עלינו את העבודה - יש מקור בתורה. עלינו לחפש את המקור, כדי להבין את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר:

הייתכן שאהרן חשוב ממשה?

בפרשת שמיני מובא, שהקדוש ברוך הוא דיבר עם משה רבינו והורה לו להדריך את אחיו, אהרן הכהן, כיצד להקריב את הקרבנות ביום השמיני למילואים. מספרת התורה, שלאחר שסיימו: “ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה’ אל כל העם”.

רש”י מתעכב על המילים “ויברכו את העם” ומפרש:  “אמרו: “ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו - יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם”. לפי שכל שבעת ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: “משה רבינו! כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל!”. לכך אמר להם: “זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו וירא אליכם כבוד ה’, אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו”.”

נשאלת השאלה: משה רבינו ידע היטב שהוא בחיר הנבראים, היחיד שקיבל את התורה מהקב”ה. כיצד יכול הוא לאמר “אהרן אחי כדאי וחשוב ממני”? לכאורה, זה לא נכון!

ההסבר לכך הוא על פי המובא בזוהר, שישנם שני סוגי עבודה - “שושבינא דמלכא, ושושבינא דמטרוניתא”. כמו בחתונה: ישנו שליח המלך - החתן - והוא מביא את החתן אל הכלה, ואילו שליח המלכה - הכלה - מביא אותה אל החתן.

משה רבינו הוא ‘שושבינא דמלכא’ ותפקידו להוריד ולהמשיך את האלוקות מלמעלה למטה (ולכן על ידו ניתנה תורה לישראל);  ואילו תפקידו של אהרן הכהן, ‘שושבינא דמטרוניתא’, הוא להעלות ולרומם את בני ישראל מלמטה למעלה, כמו שנאמר “בהעלותך את הנרות”, שהכוונה בזה גם ל”נר ה’ נשמת אדם” (ולכן עליו נאמר “אוהב את הבריות ומקרבן לתורה”).

דירה בתחתונים - דווקא מלמטה למעלה

אומרים חז”ל: “נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים”, ובחסידות מבואר שהיינו: “על ידי התחתונים”. אם הקדוש–ברוך–הוא היה רוצה, הוא היה יכול לבנות בעצמו עולם מושלם שבו ישכון. אך הוא רצה שזה יבוא דווקא על ידי עבודת התחתונים.

וזה מה שמשה רבינו אומר ליהודים: אתם רוצים שהשכינה תשרה? בפרט הזה, אהרן אחי כדאי וחשוב ממני. מכיוון שמשה, שושבינא דמלכא, לא יכול כביכול לבצע את הורדת השכינה למטה בצורה שבה הקב”ה רוצה - שצריך להיות על ידי התחתונים. בפרט הזה, אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, הוא שליח היהודים כאן למטה ולו יש את הכוח להביא את השכינה למטה.

חשוב להדגיש: מהיכן יש לאהרן הכהן את הכוח לפעול את השראת השכינה? זה בא ממשה רבינו. בשבעת הימים בהם שימש משה רבינו במשכן, הוא הכין את המשכן להשראת השכינה שתתבצע על ידי עבודתו של אהרן מאוחר יותר.

הרבי הכין עבורנו. עלינו להוריד את השכינה

על דרך זה אומר לנו הרבי: “אני עשיתי כל אשר ביכולתי”. הכנתי לכם את הקרקע, נתתי לכם את הכוחות, אבל אני לא יכול להשרות את השכינה למטה, כיון שאני שושבינא דמלכא. “אני מוסר את הענין אליכם”. בדיוק כפי שהיה בקשר למשכן, שהשראת השכינה הייתה על ידי אהרן, שושבינא דמטרוניתא - כך בדורנו, השראת יכולה להיות רק על ידינו, אנו השושבינא דמטרוניתא.

את השראת השכינה בפעם הראשונה, הכין משה רבינו, שהיה דור שביעי מאברהם אבינו, וכפי שהרבי מסביר במאמר הראשון מי’ שבט תשי”א, שדווקא בגלל שהיה דור השביעי, וכל השביעין חביבין, הוא השרה את השכינה פה למטה. כך גם הרבי הוא דור השביעי של נשיאי חב”ד, ותפקידו לסיים השראת השכינה כאן למטה, שיהיה “ומלאה הארץ דעה”, שהארץ הגשמית תהיה מלאה בידיעת אלוקות.

בהשראת השכינה הראשונה עבד משה רבינו שבעה ימים והכין את הכול להמשכת השכינה פה למטה, אולם מי היה ה’מכה בפטיש’? אהרן הכהן. כך גם בדורנו, הרבי הכין לנו את הכול, כעת נשארה העבודה שלנו.

הרבי אומר לנו במפורש שהעבודה שלו לא הורידה את השכינה למטה. אולם המשימה של דורנו  - דור האחרון לגלות ודור הראשון לגאולה היא הורדת השכינה למטה, ולכן עלינו לבצע את מה שהוא כביכול לא יכול לעשות.

הרבי: לא צריך ‘לשבור את הראש’!

אחרי כ”ח ניסן שאל אותי הרבי: “מה נהיה עם השיחה של כ”ח ניסן?”

השבתי לרבי, שאחרי שהרבי עזב את בית המדרש כולם ישבו ביחד עם הרבנים והמשפיעים ו’שברו את הראש’ להבין מה אנו צריכים לעשות על מנת להוריד את השכינה למטה.

הרבי חייך חיוך גדול, ואמר: “רד למטה, דפוק על השולחן ותגיד לכולם שאין צורך לשבור את הראש. הרי אמרתי כמה פעמים: צריכים ללמוד תורה, להדר בקיום המצוות ולהוסיף באהבת ישראל וצדקה. ושיראו ללמוד ענין במשיח ובגאולה”.

בחוצפתי, השבתי לרבי: “את זה עושים כבר עשרות שנים!”. השיב לי הרבי: “כנראה שעדיין חסר בכל העניינים האלו. חסר אצל הציבור בקביעות עיתים לתורה, חסר בהידור בקיום המצוות, וחסר באהבת ישראל ובצדקה, ויש להוסיף בלימוד ענייני גאולה ומשיח”.

לעשות חשבון נפש

הרבי הוסיף ואמר לי לשלוח פקס לרב חיים גוטניק מאוסטרליה, שכתב מכתב לרבי, והרבי הראה לי את המכתב: “רבי, רחם עלינו ואמור לנו ברור מה צריך לעשות”. הרבי הורה לפקסס לו את השיחה האחרונה שאמר באותה שבת (תזריע מצורע), ובה הזכיר את העניינים האמורים. “אני מתפלא”, אמר לי הרבי, “למה הוא שואל מה צריך לעשות בשעה שאמרתי את זה בצורה ברורה”.

מכיוון שעדיין לא זכינו להתגלות מלך המשיח, כל אחד צריך לעשות חשבון נפש האם הוא קובע מספיק עיתים לתורה, האם הוא מהדר בקיום המצוות או סתם מקיים אותם, והיכן הוא צריך להוסיף באהבת ישראל ובצדקה, והאם הוא לומד עניינים בגאולה ומשיח.

כל עוד משיח לא התגלה - עלינו לזכור את ההרגשה שהייתה מנת חלקנו בליל כ”ח ניסן, והזעזוע שקיבלנו. זה צריך להזכיר לכל אחד לקבל החלטות טובות בכל הדברים האמורים.

“נשאר עוד ככה עד שמשיח יבוא”

סיפרתי את זה כבר בעבר, ואזכיר זאת שוב בהקשר למה שנאמר מקודם. פעם הייתה לרבי בעייה מסויימת בעין. שאלתי את הרבי אם הוא מסכים שאזמין רופא עיניים מומחה, והשיב בחיוב. הזמנתי את ד”ר חדד, רופא מומחה מאוד בתחום, שלאחר שבדק את העיניים אמר שבכדי לערוך בדיקה מעמיקה עם כל הפרטים, יש צורך במכונה שנמצאת אצלו במשרד, ואין אפשרות להביאה לחדר הרבי, ולכן מציע שהרבי יבוא למשרדו.

הרבי הסכים, ונסענו למשרדו של הרופא. בתהליך הבדיקה, הזליף הרופא לרבי טיפות המרחיבות את אישון העין, וצריכים להמתין כמה רגעים עד להמשך הבדיקה. הוא ניצל את ההזדמנות ובירר אצל הרבי האם מותר לו לשאול שאלה, והרבי הסכים.

הוא סיפר לרבי, שמלבד עבודתו כרופא, הוא מכהן כנשיא של ארגון יהודי עירק, ובמסגרת תפקידו זה יוצא לו לבקר במדינות רבות בהן ישנן קהילות של יהודים שיצאו ממדינה זו. “נו, אז מה השאלה?”, שאל הרבי.

“אני רואה את הדברים הנפלאים שהרבי עושה. יש יהדות בכל העולם, יש שבתות ויש מקוואות ויש חינוך יהודי וכו’ וכו’”.

“נו, אז מה השאלה?”, שאל הרבי  שוב.

“אם כן, למה המשיח עדיין לא בא?!?!” שאל הרופא.

הרבי חייך חיוך רחב, ואמר: “גם לי ישנה אותה השאלה!” והמשיך: “אבל, מכיוון שברגע זה עדיין לא התגלה משיח, זה אומר שעדיין יש מה לעשות”. הרבי קירב את שתי אצבעותיו כמסמן לסכום מזערי, ואמר: “נשאר עוד ככה עד שמשיח יבוא, וזה תלוי בכל אחד מאיתנו, כל מעשה טוב שעושים מזרז את הגאולה”.

והרבי הוסיף: “אני אומר לחסידים: כמה שאני מעריך את פעולותיהם הטובות (היתה זו עבורי הפעם הראשונה ששמעתי את הרבי אומר שהוא מעריך את פעולתינו), “אבל מכיוון שמשיח עוד לא הגיע נכון לרגע זה, הרי זה סימן שעלינו לעשות יותר, ולכן איני מניח לחסידים לישון”.

זה מה שהרבי אמר לנו בכ”ח ניסן. הרבי נתן לכל אחד ואחד מאיתנו את הזכות והאחריות להיות אלו שיסיימו את המלאכה הקדושה. על כל אחד מאיתנו לעשות חשבון הנפש מה הוא אמור לעשות והיכן הוא יכול להוסיף על מנת להביא את משיח.

לדאוג, שעוד יהודי ירצה ויבקש משיח

הרבי אמר בשיחה: “מה עוד יכולני לעשות כדי שכל בנ”י ירעישו ויצעקו באמת”. למעשה המילים האלו נאמרו על ידי הרבי הריי”ץ בפולין בשמחת תורה תרצ”ט שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה: “באמת כאשר כל היהודים יתאחדו כאחד ללא חילוקים בין גדול לקטן, ויתנו צעקה: אבא, רחם, מספיק כבר, הצילנו, שלח לנו כבר את משיח, ברור הדבר שמשיח כבר היה מגיע”.

הרבי אומר בשיחה בכ”ח ניסן תנש”א, שאם כל בני ישראל היו צועקים באמת, היו פועלים להביא את משיח צדקנו.

פעם ישבו חסידים בגן עדן התחתון, ודנו כיצד יבוא משיח. לפתע יצא הרבי מחדרו בפתאומיות, ואמר: “כך יהיה כשמשיח יבוא - משיח בא בהיסח הדעת”.

העיקר שתאמינו שמשיח יכול לבוא כרגע…

הייתי פעם בלוס אנג’לס שבקליפורניה, בקומפלקס משרדים ענק שעובדים בו אלפי יהודים, וביניהם קבוצה של חסידי חב”ד. הסדר שם, שבכל יום רביעי הם משתדלים לאסוף כמה שיותר יהודים, מתפללים יחד מנחה, מגישים ארוחת צהריים חינם ומישהו אומר דבר תורה במשך רבע שעה או עשרים דקות.  ביקשו ממני לבוא.

לאחר שהפגישה הסתיימה, ניגשו אלי שלושה יהודים, שני צעירים ואישה, יהודים ליטאים שגדלו בבורו פארק. היתה להם שאלה: “איך אתם אומרים ‘והוא יגאלנו’, שהרבי מליובאוויטש הוא מלך המשיח?!”. “אני מעריך את שאלתכם”, השבתי. “אבל הרשו לי ללכת צעד אחורה ולשאול אותכם שאלה. האם אתם מאמינים שממש ברגע זה, כאשר אנו עומדים כאן ועכשיו משיח יכול להתגלות?”.

הם שתקו ולא ענו. לחצתי עליהם: “כן או לא?”. הם שתקו שוב. “יש בינינו הבדל גדול”, הסברתי להם. “אני מאמין שמשיח יכול לבוא כרגע. אנחנו צריכים להבהיר קודם את הנקודה הזאת:

המהר”ל אומר, שמשיח צריך להיות בשר ודם שחי כעת בעולם הזה הגשמי שברגע שה’ יודיע לו שהוא צריך לגאול, הוא יבצע את שליחותו. אתם שואלים למה אנחנו מאמינים בזה - אנחנו מאמינים שמשיח יכול לבוא כל רגע, ואנו מאמינים שזה הוא. היינו שברגע זה יש מישהו שחי איתנו שיכול להיות המשיח.

אם מאמינים שמשיח יכול לבוא כרגע, מוכרח להיות מישהו בעולם הזה הגשמי שהוא משיח. אנחנו מאמינים שזה הרבי. אני לא אומר לכם להאמין שזה הרבי. אתם רוצים להאמין שראש ישיבה פלוני הוא משיח? אני אתן לכם נשיקה על כך”.

הם קפצו: “נשיקה? אפילו שזה לא הרבי?”.

אמרתי להם: “אם אתם מאמינים שהוא המשיח, זה אומר שהגענו להסכמה שמשיח יכול לבוא כרגע. משהו כבר פעלתי”.

המקור בגמרא לכך שחסידים אומרים על הרבי שהוא משיח

בתש”ל נפטר אבי, ומכיון שרצה להיקבר בהר הזיתים נסענו לארץ ישראל. הרב יהושע הוטנר ע”ה, הגיע לנחם וביקש ממני לבוא לבקר אותו אחרי ה’שבעה’ על מנת שאוכל למסור לרבי ד”ש חי ממשרדי האנציקלופדיה התלמודית.

הוא הראה לי את המשרדים שלהם, 18 חדרים שבהם ישבו תלמידי חכמים וכל אחד עבד על כתב יד מאחד הראשונים או האחרונים. אחר כך הזמין אותם לפרוזדור וביקש: “אמור דבר תורה מהרבי”. חזרתי בפניהם שיחה בנגלה.

כשסיימתי, פונה אלי אחד הרבנים: הרב גרונער, מה זה שאתם אומרים על הרבי שהוא משיח? אמרתי לו: יש גמרא מפורשת שתלמיד יכול לומר כך על רבו. הגיב אותו רב בפסקנות: “אין כזו גמרא”.

אמרתי לו: “אני עומד בבנין שאתם חושבים שיש לכם את המונופול על כל הש”ס, ואתה לא מכיר גמרא כזאת? אני אומר לך מפורשות שיש כזו גמרא”.

לאחר שהוא המשיך להתווכח וטען בתוקף שאין כזו גמרא, ביקשתי גמרא סנהדרין והראיתי להם את מאמר חז”ל בדף צ”ח: “מה שמו? דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה. דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו, שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. דבי רבי חנינה אמרי: חנינה שמו, שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה. ויש אומרים: מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי”. אומר רש”י על המילים “ינון שמו”, “כמו ינאי, כל אחד היה דורש אחר שמו”.

אמרתי להם: מובא בגמרא שלמרות שהיו נבואות רבות - מה שנכתב הוא רק מה שנצרך לדורות. על דרך זה גם בגמרא: לא כל מה שנאמר בבית המדרש, הובא בגמרא על ידי רב אשי, אלא רק מה שנצרך לדורות. לכן ניתן ללמוד מרש”י, שבכל דור תלמיד יכול לומר על רבו שהוא משיח. ואם כן, מה טענתכם עלי? אם הייתם בזמנו של ר’ ינאי, הייתם צועקים על תלמידיו…

כאשר חזרתי מארץ ישראל הרבי רצה דו”ח מפורט על כל יום. סיפרתי את הכל, ואז הגעתי לאפיזודה שהתרחשה במשרדי האנציקלופדיה התלמודית וסיפרתי לרבי את הכל.

בשבת שלאחר מכן, התקיימה התוועדות. לאחר שתי השיחות הראשונות, הרבי הזכיר שיושב יהודי תלמיד חכם ובמשך חמישים שנה לא חושב על משיח, עד שבא אברך ומעיר אצלו את הנושא של משיח, וזה מבלבל אותו… שמחתי שהרבי נהנה שעוררתי יהודי על הענין של משיח.

‘לחיים’ על שהרבי הסכים על הפרסום שהוא המשיח

בוקר אחד, באמצע שנת תנש”א, אחרי תפילת שחרית, נכנסתי לחדר של הרבי. הרבי הסיר את התפילין של ראש, ופנה אלי בשאלה: מה זה שאומרים עלי, שאני משיח?!

אמרתי לרבי, שהרמב”ם כותב את כל הקריטריונים של משיח, והרבי מתאים לכל הפרטים שהרמב”ם כותב, וממילא לפי הרמב”ם הרי הרבי משיח.

הרבי חייך, הרים את ידיו כלפי מעלה, ואמר: אבל עדיין לא אמרו לי שאני משיח.

כאשר הרבי אמר לי שעדיין לא אמרו לו שהוא משיח - נזכרתי ברשימה של הרבי הריי”צ, שמספר כי פעם ישב עם הרבי הרש”ב, ושאל: כאשר אליהו הנביא יבוא, איך נדע שהוא אליהו הנביא? אמר לו הרבי הרש”ב: אליהו מוכן להגיע, וברגע שהקב”ה יתן לו את ההוראה לבוא - כל העולם יידעו שהוא אליהו הנביא. המשיך הרבי הריי”צ ושאל את אביו: ומה בקשר למשיח? כיצד ידע האדם שהוא המשיח? אמר לו הרבי הרש”ב: בכל דור, יש יהודי שהוא זה שהקב”ה עשוי לבחור בו להיות משיח. אך עד הרגע האחרון, שהוא צריך להתגלות - הוא עצמו אינו יודע שהוא המשיח. כאשר יגיע הרגע, הוא יידע, וכל העולם יקבל את זה.

סיפור נוסף באותו עניין: יום אחד, אחרי הצהריים, התקשר אלי הרב זלמן גורארי’, ואמר לי: לייבל, לך לחנות המשקה בקינגסטון, תקנה כמה בקבוקים, שתה את כולם ואמור ‘לחיים’! אמרתי לו: ר’ זלמן, זה רעיון טוב, אבל מה פתאום עכשיו?

הוא סיפר לי: בזמן האחרון אנשים מדברים על כך שהרבי הוא מלך המשיח. היום השתתפתי באסיפה של אגודת הרבנים, ומכיוון שאני חבר באגודה, צעקו עלי כמה רבנים: איך ייתכן שחסידי חב”ד מפרסמים שהרבי הוא מלך המשיח?!

טלפנתי לרב חדקוב, סיפרתי לו על צעקות הרבנים, ואמרתי שלדעתי הם צודקים. הרב חדקוב הביע גם הוא את דעתו שאני צודק. אלא שלפתע נעצר, ואמר: המתן רגע. כעבור כמה דקות, הוא חזר לקו הטלפון ופתאום שינה לגמרי את דבריו מלפני כמה דקות, ואמר בתקיפות: מה מפריע לך שאומרים על הרבי שהוא משיח? מה אתה מתפעל מהמנגדים?!

מסתבר שהרבי האזין לשיחת הטלפון, וסימן לחדקוב להשתיק את הקו, ואז אמר לו את דעתו הקדושה, וזו הסיבה שחדקוב שינה את דעתו תוך דקות במאה ושמונים מעלות…

כל זאת סיפר לי ר’ זלמן בהתלהבות, ואמר: אתה שומע? על כזה דבר, שהרבי מסכים שהוא משיח, צריכים לומר הרבה ‘לחיים’!

•

אני חוזר ומעורר שכל אחד צריך לעשות לעצמו את חשבון הנפש בעניינים האמורים: כמה תורה הוא לומד, באיזה מצוות הוא יכול להוסיף הידור, שאהבת ישראל שלו תהיה יותר אמיתית ולא באופן חיצוני בלבד, להוסיף בצדקה ובלימוד ענייני גאולה ומשיח. עם זה צריך לצאת מההתוועדות הזו שכולם יושבים ביחד.

כאשר הרבי אומר לנו להוסיף, אז ודאי שיש לכל אחד מאיתנו במה להוסיף וכאשר כל אחד יעשה את העבודה שלו ו’איש את רעהו יעזורו’, וכל אחד יקבל על עצמו החלטה וכפי שהרבי אומר שברגע שלוקחים החלטה הקב”ה נותן כוחות לעמוד בה, נראה את הרבי למטה מעשרה טפחים עכשיו.

אני רוצה להוסיף ‘ווארט’ בשם ה’אוהב ישראל’ מאפטא. “ויאמר המלך לאסתר המלכה במשתה היין מה שאלתך ויינתן לך”, כאשר יושבים במשתה, בהתוועדות חסידית, המלך–הקב”ה אומר לכל יהודי: “מה שאלתך ויינתן לך”. ממילא, כל אחד יגיד לחיים, ונאמר לקב”ה שבקשתנו היא שנראה את הרבי למטה מעשרה טפחים והוא יגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, תיכף ומיד ממש.