מהו הניגון הלא–מוכר שנכלל בעשרת הניגונים של אדמו”ר הזקן שנשיאי חב”ד היו מנגנים א

מהו הניגון הלא–מוכר שנכלל בעשרת הניגונים של אדמו”ר הזקן שנשיאי חב”ד היו מנגנים אותו ברגעים הנעלים של ראש השנה והימים הנוראים? מה מקורו של הניגון הזה, ומדוע אדמו”ר הריי”צ ניגנו בהיותו בחברון, והרש”ב ניגנו בווינה? >> ניגון שהוא ‘תנועה’ של השתפכות הנפש * הרה”ת לב לייבמן, מכון ‘נגינה לאור החסידות

הניגון של רבותינו נשיאינו לראש השנה

במדורנו הפעם המוגש לקראת ראש השנה, נארח ניגון מיוחד מאד שכמעט ואיננו מוכר לקהל. זהו ניגון, או יותר נכון “תנועה” של דבקות, שנמנית על אחד מעשרת הניגונים של אדמו”ר הזקן.

ניגון דבקות זה היה אדמו”ר הזקן - ואחריו נשיאי חב”ד שבכל דור ודור - מנגנים אותו בתוך תפילות ראש השנה ויום הכיפורים, ובמיוחד בתפילת ערבית של ליל ראשון של ראש השנה ולפני תקיעת שופר בשני הימים של ראש השנה. כך נכתב בספר הניגונים במפתח לניגון זה, ניגון ט’.

 

תיאור מאלף - כשאדמו”ר הרש”ב ניגן את הניגון

לפנינו תיאור מכלי ראשון “מזכרונותיו של אחד התמימים” שנכח במקום, מתפילת אדמו”ר הרש”ב בלילה הראשון של ראש השנה תר”ס (התמים חוברת ב’ ע’ קלא, עיי”ש המשך התיאור המיוחד):

“… קרבתי למקום אדמו”ר לשמוע תפלת הצדיק. אני אך נגשתי להמקום הקדוש והנה בכיות נוראות ואנחות עמוקות מגיעות לאזני. אדמו”ר מתפלל ובוכה. אין לך כל תיבה ותיבה, שאדמו”ר מוציא מפיו הק’, שלא תהיה טבולה בנחל דמעה. נבהלתי עד מאד ונרתעתי לאחורי. אבל הכי זה הוא פלאות, רבים בוכים בימים האלו; אמנם בכיה נפשית כזו עוד לא שמעתי מעולם, אין זה בכיה כלל, זהו השתפכות הנפש במלוא מובן המילה. נשמת הצדיק משתפכת לחיק אביה שבשמים.

“הקהל כבר גמר התפלה אבל איש לא זז ממקומו לילך הביתה רק כולם כאיש אחד צפופים ועומדים מסביב סביב למקום אדמו”ר ומקשיבים בכל חושיהם תפלת הצדיק.

“אדמו”ר עומד עדיין באמצע תפלתו ומתפלל בנעימה בניגון חבד”י (אחד מעשרה הניגונים, שיסד הרב אדמו”ר הזקן נ”ע, המיוחד לתפילות ימים נוראים) בתנועות של דבקות היורדות ועולות, תובעות ומבקשות, ומלבו של האדמו”ר מתפרצת בכיה עצומה המפרכת כל הגוף ומחריבה כל הנפש.

“הרבה בכיות יש. בכיה של כאב, בכיה הבאה בסיבת דבר החסר, בכיה של געגועים, בכיה של שמחה ותקוה.

“הבכיה הזו שאתה שומע בתפלת אדמו”ר איננה, לכאורה, אחת מהן ואולי כוללת כולן כאחת. אין ביכולתך לחקור סיבתה ואין ביכולתך להגביל תחום תכליתה.

אדמו”ר עומד בתוך הקהל הגדול ובוכה, מתפלל וגועה בבכיה … ותמלוך אתה הוא ה’ אלקים לבדך על כל מעשיך … וידע כל פעול כי אתה פעלתו …”

בהמשך הזכרונות (התמים חוברת ד’ ע’ פו [416]) הוא מוסיף ומתאר: “… אחר אמירת ההפטרה הכין עצמו אדמו”ר להתקיעות, פניו וראשו הקדוש מעוטפים בטליתו, וקול דממה דקה וחרישית נשמע בתנועת ניגון חבד”י הידוע בדבקות עצומה…”.

בליובאוויטש וחייליה (עמוד 26) מסופר, שבמנחה של ערב יום הכפורים “היה מאריך הרבה בתפלת שמונה עשרה בלחש ובבכיות עצומות בקול, והתפלל עם אותו הניגון (ספר הניגונים ניגון ט’) דליל א’ דראש השנה”.

בשיחה שנאמרה בלילה השני דראש השנה תש”א, סיפר אדמו”ר הריי”צ מזכרונות ילדותו: “משנות ילדותי אני זוכר הנהגות העבודה בתפילת ערבית של ראש השנה באריכות גדולה, בלויית ניגון התשוקה והבטחון של רבנו הזקן בקול קורע לב, הפנים הקדושים הלוהטים והבוכיים…”

אף בחורף תרס”ג, כאשר אדמו”ר הרש”ב היה בווינה, מתאר אדמו”ר הריי”צ מאורע מיוחד, כאשר אדמו”ר הרש”ב שהה שעה ארוכה בהתפשטות הגשמיות כאילו לא היה בעולם הזה, ולאחרי התעוררותו ממצב זה “התכונן לתפלת ערבית והוא האריך באותה תפלה והתפלל כעין תפלת ראש השנה, עם הניגון של אדמו”ר הזקן. כל זה היה לפלא בעיני” (ספר השיחות תרפ”ד ע’ 62).

 

הניגון במערת המכפלה:
ראש השנה במנחם אב

ביומנו של הרב שמעון גליצנשטיין מביקור אדמו”ר הריי”צ בארץ הקודש בקיץ תרפ”ט אנחנו מוצאים תיאור מיוחד:

ביום שלישי, ז’ במנחם אב אחר הצהריים, הגיע אדמו”ר הריי”צ לחברון עיר האבות. “בחברון סר לביתו של שאר בשרו הרב ר’ יעקב יוסף סלונים (תר”מ–תרח”צ. לימים רבה הראשי של חברון). שהה שם שעה קלה, והלך לבקר את “מערת המכפלה”, התפלל שמה מנחה בניגון הדבקות של תפלת ראש השנה שחדר לבבות כל ההמון הרב הנוכחים שם וכולם פרצו בבכיות. הקיף את המערה ונכנס פנימה על פי רשיון מיוחד שנתקבל מאת הממשלה בשבילו ואחדים ממלויו”.

 

יסודו ותוכנו של הניגון

בשיחת הלילה השני של ראש השנה תש”ב, גילה אדמו”ר הריי”צ אודות יסודו ומקורו של הניגון:

“כשהיה הוד כ”ק רבינו הזקן אצל מורו ורבו הרב המגיד ממעזריטש, ראה שרבו, המגיד מתפלל תפלת מנחה בערב ראש השנה באריכות גדולה ובקול ניגון של התעוררות ובכיות עצומות, כמי שנפרד מאוהבו הנאמן . . תפילת ערבית של ליל ראשון של ראש השנה התפלל הרב המגיד ממעזריטש באריכות גדולה במשך כמה שעות ובבכיות עצומות”.

- כאן שיחת אדמו”ר הריי”צ נסובה על כך, שהקב”ה חפץ לשמוע שבחים על יהודים. וסיים בכך שכאשר ר’ קהת הצדיק הנסתר תלמיד הבעש”ט, סיפר לרבו הבעש”ט מה שראה שני סוחרי סוסים בשוק ומה שאמר אחד לשני בעניין של עבודת השם, מזה “התלהב הבעש”ט מאד בניגון ובדבקות עצומה”.

“זהו המקור והתולדה של ניגון הדביקות בו היו אדמו”ר הזקן וכל הרביים הבאים אחריו, מתפללים תפילת ערבית בליל ראשון של ראש השנה, בדבקות מסורה ובבכיות קורעות לב, כמי שמבכה אחר אוהבו הנאמן שהלך”.

עד כאן מדברי אדמו”ר הריי”צ, שמשתמע שיסודו של הניגון הוא עוד מן הבעל שם טוב ומן המגיד, אלא שאדמו”ר הזקן שכללו לאחר מכן לצורתו הסופית בשיטת חב”ד.

מסתבר שזהו העניין המבואר בחסידות, שבערב ראש השנה האור האלוקי מסתלק לשורשו ומקורו הראשון, עד לתפילות של ראש השנה ובעיקר עד לתקיעות שאז נמשכת חיות חדשה על השנה הבאה. צדיקים הגדולים, שהרגישו “הסתלקות” זו, ועליהם גם הוטל התפקיד העיקרי להמשיך מחדש את רצונו של הקב”ה למלוך על העולם, היו בתנועה של ניגון זה.

 

הניגון אצל הרבי:
ראש השנה הראשון לנשיאות

הרבי הורה לנגן את הניגון, “ראש–השנה’דיקע תנועה” בהתוועדות שבת פ’ נצבים תשי”א, וציוה לחזור ולנגנו כמה פעמים, וגם ניגן בעצמו מתוך בכיות נוראות. לאחר ימים אחדים, בהתוועדות יום ב’ דראש השנה תשי”ב, הראש השנה הראשון אחר קבלת הנשיאות, אחרי שדיבר על התחדשות החיות המתרחשת בראש השנה, ניגנו את הניגון הזה ואחריו ניגון ארבע בבות.

ביומנו של ה’חוזר’ ר’ יואל שי’ כהן מאותו ראש השנה (תשי”ב), הוא מתאר את סדר התקיעות המופלא, ואיך שהטלית של הרבי הייתה כולה רטובה והבחינו מבעדה שהרבי בוכה מאד, ושמע שהרבי מנגן ניגון חרישי בתוך הבכיות, אך לא שמע איזה ניגון, והעומדים בקירוב מקום אמרו שהיתה זו התנועה של ראש השנה, שנגנו בהתוועדות שבת פ’ ניצבים כנ”ל, ומחזה זה נמשך זמן רב.

ביומן אחר מאותו מעמד התקיעות נרשם - שהיה זה ניגון ג’ תנועות שהרבי ניגן לפני התקיעות, שהוא ניגון מהבעל שם טוב, המגיד ואדמו”ר הזקן. אך יש להעיר כי ניגון התנועה דר”ה, שגם הוא שייך לשלושת אבות החסידות - הבעש”ט והמגיד ואדמו”ר הזקן כבסיפור דלעיל, הנה קיים דמיון מסויים בין ניגון ג’ תנועות לבין הניגון של ר”ה’דיקע תנועה, ויש בהם גם תנועה אחת זהה. ואולי היות והניגון של ראש השנה הוא פחות מוכר, וגם היה חרישי, חשבו (בטעות) שהיה זה ניגון ג’ תנועות.

 

‘ניגון הכנה’ לתקיעות

בסעודת לילה שני של ראש השנה תשל”א, בדירת אדמו”ר הריי”צ, אחד המסובים שאל את הרבי מה פרש ההנחייה שאדמו”ר הזקן רושם בסידורו, “אחר קריאת התורה יכין עצמו לתקוע בשופר” - מה היא הכנה זו?

לאחר מכן, בשבת שובה, דיבר הרבי ביאור שלם בשאלה זו, שהוגה ונדפס בלקוטי שיחות (כרך ט”ל), אמנם באותה סעודה הרבי קישר הכנה זו לניגון דידן: “שמעתי מכ”ק מו”ח אדמו”ר שמנגן כמה תנועות מניגון. וכן נהג גם אדמו”ר (הרש”ב) נ”ע - והניגון נדפס כבר בספר הניגונים”. משמע, שאחד האופנים ב”יכין עצמו לתקוע בשופר” הוא ע”י הניגון המיוחד. והיות שהרבי אמר זאת כמענה לשואל, משמע שזה שייך לא רק לאדמו”רים.

 

שמץ מהניגון אצל כל אחד

לקראת ראש השנה תשנ”ב, הרבי עורר על כך, שהנהגת רבותינו נשיאינו בתפילת ליל ראש השנה, באריכות רבה, זוהי הוראה לכל אחד:

“להעיר מהידוע על דבר גודל הפלאת עבודתם של רבותינו נשיאינו בתפלת ערבית דליל א’ דראש השנה (כפי שראינו אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ממלא מקום אביו כ”ק אדנ”ע, וכל רבותינו נשיאינו שלפני זה), ומזה מובן שמעין זה ושמץ מנהו צריך להיות גם אצל כל אחד ואחד מהחסידים” (דבר מלכות נצבים–וילך, ספר השיחות תשנ”ב חלק א’ עמוד 13 הערה 9).

אולי אפשר להסיק מכאן, שגם הניגון המיוחד לתפילה זו, תפילת הראש של כל השנה, שייכת גם היא לכל אחד. כעת, כאשר האחריות להבאת הגאולה מוטלת על כל אחד ואחת, עלינו לעורר את זכות רבותינו נשיאינו עם ניגון זה, ולהמשיך את האור החדש, האור של הגאולה, אורו של משיח.