מדוע דווקא מהכבשים?

מדוע דווקא מהכבשים?

כ”ק אדמו”ר הזקן: קרבן התמיד בא לכפר. ומכיון שכך, נכון הוא שיהיה קרבנו מן הכבשים שכן “קולם ברחמנות” ומעוררים רחמי שמיים. (לקוטי תורה, פנחס, עז, ד)

צפונה לפני ה’

כ”ק אדמו”ר האמצעי: נאמר בקרבן התמיד וכן הוא בכל הקרבנות, שסדר עבודתם הינו בצפון דוקא. והוא מטעם שצפון עניינו לצמצם את האור בשביל הגילוי. ונמצא שאלו גבורות דתוהו שמשפיעים את האור בהתגברות גדולה, שכן משם ציוה ה’ את הברכה וההמשכה שעל ידי הקרבן. (שערי אורה, חנוכה,י,א.)

קרבני לחמי לאישי

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: לכאורה צריך ביאור מה עניין קרבן תמיד לתפילה שתוקנה כידוע כנגד התמידין? אלא שהנה נודע כי מיכאל שר הגדול מקריב נשמותיהם של ישראל על גבי המזבח, וכמאמר: “אישי ישראל ותפילתן”. וזהו “לחמי לאישי”. פירוש לאישי - לאש שלי. שנשמות ישראל בוערים באש של אהבת ה’ ומנחילים זאת גם לשרפים. (אור התורה, פרשת פנחס א’פד)

בית הלל ובית שמאי

כ”ק אדמו”ר מוהר”ש: קרבן תמיד בא לכפר. ובזה נחלקו בית הלל ובית שמאי: לבית שמאי העוון לא נמחק אלא שמחמת גודל אהבת ה’ לבניו אינו מתפעל מהם כלל. אולם בית הלל סוברים שכבשים זה מלשון כבסים, שבכיבוס נמחקים כל הכתמים. וזדונות נעשים לזכויות.

(סה”מ תרכ”ז עמ’ שסג)

קרבן התמיד מכפר

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הקרבת התמידין ידוע שהיא לכפר. תמיד של שחר לכפר על עבירות שבלילה, ותמיד של בין הערביים לכפר על עבירות שביום. והיו “עולות”, שכן עולה מכפרת על ההרהור. והיינו על הרהורים רעים שבאים במיוחד בלילה אך גם ביום, והן נגרמים על ידי התגברות החומריות.

(סה”מ תער”ב חלק שני, עמ’ תתד)

אתה ציויתנו

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: בשנת ילדותי ההיא אשר הייתי עסוק בהכנת והפצעת אגוזים בשביל החרוסת, קראני אבא לחדרו וישאלני לאמור: קודם התפילה אנו אומרים ‘אתה ציויתנו להקריב את קרבן התמיד במועדו’… לכן יהי רצון שיהיה שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך וכו’. מה פירושה של תפילה זו?

בארבעה עשר בניסן אומר לי אבא.. היו מביאים קרבן פסח… זמן הקרבת קרבן זה הוא אחר הקרבת תמיד של בין הערביים… ואנחנו אומרים דינו של הבאת קרבן זה אחר תפילת מנחה שהיא כנגד תמיד של בין הערביים. (ספר השיחות תר”פ - תרפ”ז עמ’ 251)

לא היה ראוי העולם להשתמש בזהב

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב לא מצד חשיבותו הגשמית ולא משום  שרשו הרוחני.

ומה שנברא זהב בעולם - הרי זה אך ורק כדי שיהיה זהב מוכן ומזומן לעבודת בית המקדש. עד אשר משום העשירות הנדרשת לכבוד בית ה’ “משקים את השור המועמד לשחיטת התמיד בכוס של זהב”.

ומכיון שה’ המשיך את הזהב לעולם בשביל בית המקדש, הנה מעתה ניתן להשתמש בזה בכל ענייני היהודים והיהדות. (תורת מנחם טו חלק ראשון עמ’ 322)

פתגם השבוע בענייני גאולה

לפי כל סימני הגאולה נמצאים אנו ממש בסמיכות לגאולה, וכמו שהודיע, פירסם והכריז כ”ק מו”ח אדמו”ר, שכבר סיימו את כל העבודה, כולל גם “צחצוח הכפתורים” וסיימו גם את ה”עמדו הכן כולכם”, זאת אומרת שכבר “הכל מוכן לסעודה”, וכבר מוכנים לגשת לשולחן, ולאכול את סעודת לויתן ושור הבר, כיון ש”הנה זה (משיח) בא”, תיכף ומיד ממש!

ובאותיות פשוטות: בעמדנו קרוב ממש לפני הגאולה – צריך כל יהודי להתרגל לגאולה ולהעמיד את עצמו במצב ורגש של גאולה, על ידי שיהפוך את יומו הפרטי ל”יום גאולה (פרטית)”, ואת מקומו הפרטי – ל”ארץ ישראל”, על ידי זה שעושה העבודה שלו ברגע זה ובמקום זה בתכלית השלימות, במחשבה דיבור ומעשה. (משיחות ש”פ פנחס, מבה”ח מנחם אב, כ”ד תמוז תנש”א)