דוד בקוש

שליח הרבי ביישוב בית א–ל הרב דוד בקוש, שיחד עם רעייתו ומשפחתו, פועל רבות בקרב התושבים והחיילים – מספר על המהפך שעשה בחייו, על הפעילות נוכח הקשיים הרבים ועל חיבורם של יהודים לרבי מלך המשיח

הרב בקוש עם מקורבים בחג הפורים | הרב בקוש מביא שמחה לחיילים | הרב בקוש מוביל את תהלוכת ל”ג בעומרלפני כשבועיים סערו הרוחות ביישוב בית א–ל ובארץ ישראל כולה. שופטי בית המשפט העליון הורו למדינה להרוס לאלתר שני בנינים ביישוב המוכרים בשם “בתי דריינוף”. טענתם הייתה שלמבנים לא היו אישורי בנייה נדרשים. בשעת לילה מאוחרת פרצו שוטרים אל המבנים והוציאו בברוטאליות את הנערים שהתבצרו שם כדי להקשות על מלאכת החורבן.

כשלושים צעירים נעצרו במהלך העימותים שהתפתחו ורבים אחרים נפצעו מאלימות שוטרים שהפעילו גם “מכתזית” שגרמה נזקים למבנים סמוכים. כוחות המשטרה לא בחלו באמצעים ואף פיזרו גז פלפל מחניק אל תוך החדר בו שהו הצעירים. לאחר יממה בה הוכרז על הבניינים כשטח צבאי סגור, נכנסו לשם טרקטורים ודחפורים והרסו את המבנים עד היסוד. הדבר גרר זעם רב בשל העובדה שאת מלאכת ההרס הובילה ממשלה שאמורה הייתה במדיניותה להוביל את הבנייה בהתיישבות.

במהלך אותה יממה מורטת עצבים של המתנה וציפייה שחרב ההריסה לא תעבור בבית א–ל, כאשר מאות צעירים עומדים נחושים מצד אחד מול מאות שוטרים וחיילים שעומדים מן העבר השני, נקלט שליח הרבי מלך המשיח ביישוב בית א–ל הרב דוד בקוש כשהוא נכנס אל שטח ‘בתי דריינוף’ ומניח תפילין עם הכוחות המגרשים. “זה היה מחזה הזוי. חיילים הניחו תפילין והעיניים שלהם דמעו מבכייה, רבים מהם סיפרו לי שהם עושים את העבודה הבזויה הזו בלב קרוע ולא שלם”, הוא מספר.

הרב בקוש פועל בשליחות הרבי מלך המשיח ביישוב יחד עם רעייתו ובני משפחתו זה קרוב לעשרים שנה. את המאבק על ארץ ישראל הוא מכיר מקרוב, יהיו שיאמרו יותר מדי מקרוב.

שנים ספורות לאחר נישואיו ובעקבות רצח של אחד מחבריו על ידי בני עוולה, יצא בראש קבוצת מתיישבים לפעולת תגמול שבגינה קיבל מאסר של חצי שנה. בתקופת מאסרו החלו לצוץ אצלו תהיות לגבי דרכה של הציונות הדתית ואמונתה במדינה. בד בבד נחשף לספר התניא.

רעייתו וילדיו היוו זרז משמעותי בדרך התקרבותה של המשפחה לחב”ד. לצד כל נדבך של התקרבות, הגיעה גם נסיקה בפעילות החב”דית ביישוב. בתחילה הפעילות הייתה מינורית, ‘אחד על אחד’, מפגשים ושיחות, ואילו כיום מפעיל בית חב”ד ביישוב, בית כנסת חב”ד, שיעורים והתוועדויות קבועים עם משפיעים ורבנים, ופעילות ענפה עם חיילי צה”ל ושאר זרועות הביטחון. הרב בקוש הוא מיזוג נפלא של בר אוריין ובעל רגש שחיוכו סוחף ומדבק, ואולי זהו סוד הצלחתו בישוב שכל כולו שומר תורה ומצוות.

תשעה חודשי מאסר הסתיימו בערב פורים

הרב בקוש נולד וגדל במשפחה מסורתית בצרפת. בגיל שמונה עשרה עלה לארץ הקודש והתיישב בבאר שבע, שם נכנס עם חבריו העולים הצעירים למסגרת של מכינה ואולפן, שבסופה, לאחר שנה של לימודים, היו צריכים להמשיך את לימודיהם באוניברסיטת בן גוריון. “היו לנו שני מדריכים מצוינים, בני עלייה ממש, דן מרצבך הי”ד וציון סיסיק, השניים הרביצו בנו תורה ודרך ארץ, כך שלאחר שנה וחצי של לימודים, שיניתי את התכנית ונכנסתי ללמוד בישיבה בבית א–ל.

“בישיבה בבית א–ל אצל הרב זלמן מלמד, נבנתה האישיות הדתית שלי. השלמתי פערים והפכתי להיות ציוני דתי. שלוש שנים למדתי תורה בישיבה, וכשהגעתי לפרק ‘האיש מקדש’, טסתי לביקור בצרפת, שם אחת מחברותיה של אשתי שידכה בינינו. רעייתי באותה תקופה לא הייתה חסידת חב”ד אך מקורבת מאוד לחב”ד, בהשראתו של השליח הרב דניאל עמרם. לאחר נישואינו בירושלים בשנת תשמ”ה, עלינו ארצה וקבענו את ביתנו בבית א–ל.

“עשר שנים היינו נמנים על חוגי הכיפה הסרוגה. הייתי מקורב מאוד אל רב היישוב וראש הישיבה הרב מלמד ואף עבדתי במסגרת הישיבה. חיינו בטוב ובנעימים עד שהגיעו הסכמי הכניעה של ‘אוסלו’ ובעקבותיהם הפיגועים המזעזעים. חברים טובים שלי נרצחו על ‘מזבח השלום’. השיא היה שהחבר הטוב ביותר שלי, דמות מוכרת ביישוב, חיים מזרחי הי”ד, נרצח בידי בני עוולה. הדבר עורר זעם רב בקרב התושבים בשל אוזלת ידם של הצבא והמשטרה, וזה הוציא אותנו לפעולת תגמול”.

הרב בקוש נעצר בעקבות זאת על ידי המשטרה. המעצר היה בט’ בכסלו תשנ”ד, והוא היה אמור להשתחרר בי”ט כסלו, אך באופן תקדימי החליטה השופטת להותירו במעצר עד תום המשפט. “אחת מחברותיה של רעייתי, הגב’ מלכה סולטן הי”ד, נמנתה על חסידות חב”ד ומיד התקשרה לבקש את ברכת הרבי. אשתי עצמה הייתה אצל הרבי וזכתה לעידודים ולקרובים רבים; והנה כעת הכול עלה וצף בזמן שהייתי נתון בצרה ובשביה”.

באותם ימים, אחרי כ”ז אדר, התשובות של הרבי היו בעיקר בניע ראש, והתשובה שקיבלנו דרך המזכירות הייתה שיש לבדוק את התפילין והמזוזות. “זו הייתה פרוצדורה לא פשוטה להוציא את תפיליי מבית כלא ניצן בו הייתי עצור, אך בתום בירוקרטיה לא פשוטה הצלחנו. התפילין נבדקו פעם אחת ולא נמצא פסול, גם בפעם שנייה הכול נמצא תקין. רעייתי ידעה מהיכרותה עם הרבי, כי אם הרבי אומר, בוודאי שישנה בעיה כלשהי, וזו אכן נמצאה.

“לאחר שקיבלתי תפילין חדשות, נקבע לי מועד למשפט. בין כך ובין כך, נחשפתי לסדרת הספרים ‘שיעורים בספר התניא’ והתחלתי ללמוד בהם. נדהמתי מההשקפה הישרה והברורה שלא הכרתי קודם לכן.

“כשהגיע מועד גזר הדין, לאחר שלושה חודשים מאחורי סורג ובריח, כשאשתי מתמודדת לבדה עם ששת ילדנו -  התייצבתי מול השופטת. אנשי הפרקליטות ביקשו לגזור עלי שנתיים מאסר בפועל. בפועל השופטת שבדרך כלל החמירה את עונשם של המתיישבים שהתייצבו לפניה בדין, הסתפקה באורח נס בתשעה חודשים, ומכיוון שידעתי שינקו לי שליש, השתחררתי בכ”ב באייר אותה שנה.

“בערב שלפני גזר הדין, כשהחששות גברו, קיבלה אשתי טלפון מהמזכירות. המזכיר הרב גרונר היה על הקו והוא ביקש להודיע לה שהרבי הנהן בראשו לאות ‘ברכה והצלחה’ כשהזכירו את שמי לפניו. ההתרגשות הייתה רבה. היה זה ביום י”ב באדר תשנ”ד, כאשר הייתי אמור לחזור מבית המעצר שב’מגרש הרוסים’ לבית הכלא ברמלה, התרחש האירוע במערת המכפלה עם ד”ר ברוך גולדשטיין הי”ד, הרופא של הישוב היהודי, והאווירה הציבורית הייתה מאד קשה כנגד המתיישבים. אילו המשפט היה נדחה בשתי יממות, סביר להניח שהשופט לא רק שלא היה מקל איתי, אולי אפילו מחמיר.

“לאחר השחרור התעצמו אצלי השאלות על דרכה של הציונות הדתית. הרגשתי שיש לי יותר מדי שאלות אידיאולוגיות שאינני מקבל עליהן תשובות המניחות את הדעת. ביישוב הייתה משפחה שהתקרבה לחב”ד ודרכה הכרנו את המשפיע בירושלים הרב זלמן נוטיק.

“הוא הוזמן לביתנו להתוועדות עבור תושבי היישוב, ומאז הקשר עמו הפך להיות קרוב. כל שאלה היינו מפנים אליו ומהר מאוד הבנתי שתורת החסידות היא אמת ניצחת, כזו שאין בה עיגולי פינות. הכול ברור, פנימי ועמוק. עם הזמן הפכנו להיות חסידים”.

כשהרב נוטיק הפך להיות המשפיע של המשפחה הכול קרה ובמהירות, הבן שהשתתף במחנה קיץ חסידי לילדי יש”ע, חזר בהתלהבות רבה, והחליט שהוא מתחיל ללמוד בתלמוד תורה ‘תורת אמת’ ולא בבית הספר הממלכתי–דתי שביישוב. “הוא חזר חסיד, עם כיפת ‘יחי’ ואמירות ברורות שהרבי ‘חי וקיים’. אני קצת נבהלתי אך מהר מאוד הבנתי שהצדק אתו. אחריו צעדו כל ילדי המשפחה, ואף אני ורעייתי. במשך הזמן הגיעו גם הלבושים החיצוניים, ובתוך כשנה הפכנו להיות חסידי חב”ד”.

מתי ואיך הפכתם להיות שלוחי הרבי מלך המשיח בבית א–ל?    

“כפי שציינתי הבן החליט שהוא לומד בתלמוד תורה חב”ד בירושלים. בדיוק באותם ימים פרצה האינתיפאדה השנייה, הפיגועים בדרכים גברו, ועלתה אצלנו מחשבה לעזוב את בית א–ל ולעבור להתגורר בירושלים. כתבנו לרבי והמענה היה חד וברור: להפיץ את המעיינות במקום מושבם. שאלנו את הרב נוטיק והוא ייעץ שנשאר ביישוב. ‘אין זו חכמה לעזוב את היישוב דווקא בעת הזאת’, טען, והציע על פי תשובת הרבי, שנהפוך להיות שלוחים ביישוב.               

“ימי הבראשית של הפעילות התאפיינו בהתוועדויות ושיעורים לרוב. היינו מביאים אורחים מחוץ ליישוב להתוועד ולמסור שיעורים בחסידות. אשתי הייתה אחראית על הגשמיות. מדי יומא דפגרא היינו (ועדיין!) מביאים מרצים ומשפיעים להתוועדויות עם התושבים.

“פעילות זו השפיעה לא רק על תושבי הישוב, אלא גם בתוך המשפחה. בנותיי החליטו לעזוב את מוסדות הציונות הדתית. לא אשכח כיצד במשך תקופה ארוכה היו מקיצות מדי בוקר בשעה חמש במסירות נפש של ממש, ועושות דרכן למוסדות חב”ד בירושלים בטרמפים”.   

איך חבריך ביישוב הגיבו למהפך?

בתחילה היו הרבה הרמות גבה. היו חברים שנהנו להתקיל אותי בשאלות; הייתי צריך להשלים הרבה פערים ברמת הידע, ולכן בכל שאלה על דרכי החסידות, הייתי שואל את הרב נוטיק. אם היו שאלות על עניני היחס למדינה והציונות, הייתי שואל את הרב דוד מאיר דרוקמן שאף התארח כמה פעמים להתוועדויות אצלנו ביישוב.

“מה שסייע לי מאוד להתמודד עם שאלות חבריי, היה הידע הרחב שלי בנגלה. ובכלל, הדרך שלנו לא הייתה בוויכוח או בנצחנות; מי שרצה לדעת באמת, הייתי יושב אתו ומסביר. ראיתי שזו הייתה דרכם של כל המשפיעים שהבאנו להתוועד בישוב, הרב נוטיק, הרב גינזבורג, הרב ששון ולאחרונה אף זכינו לארח את מזכירו של הרבי הרב  גרונר. מי שהאמת אצלו, אינו נזקק להרים את קולו או להתנצח ולהתווכח. הרב מלמד, רב היישוב וראש הישיבה, אוהד מאוד את חב”ד. כשהרב גרונר הגיע לישוב, הזמנתי אותו והוא הופיע בהתוועדות.

כיום, עשרים שנה אחרי, תושבי היישוב מגיבים בצורה נפלאה לחב”דיות שלי. רבים החלו ללמוד את תורת חסידות חב”ד. יש דמויות תורניות שחוששים להגיע להתוועדויות כדי שלא לגרום לסחף אצל תלמידיהם, אך הם בעצמם לומדים ומלמדים תניא ואף את שיחותיו של הרבי מלך המשיח - כך שאין כל התנגדות”.   

 

הפתעה חסידית
בקעמפ הילדים

בית חב”ד המקומי פועל למעשה תחת בית חב”ד האזורי מטה בנימין בהנהלתו של שליח הרבי הרב רפי סלומון מהישוב עלי.

פעילות חב”ד ביישוב התרחבה מאוד כשהחל לפעול במקום מניין בנוסח חב”ד. אחד מהנגידים ביישוב, הרב מאיר דריינוף, כן, אותו קבלן שבנה את המבנים שנהרסו, ניאות להפקיד בידיו של השליח הרב בקוש חדר בתלמוד תורה המקומי, ומדי שבת וחג מתקיימות שם תפילות בנוסח חב”ד וברוחה. “כנהוג בקהילות אנ”ש, באמצע התפילה אני חוזר שיחה של הרבי בפני הקהל. לפני תפילת שחרית בבוקר לומדים מאמר חסידות. התפילה עצמה היא בנוסח האר”י בלווי ניגוני חב”ד, והמניין הולך ומתרחב”.

הרב בקוש מספר על כמה מפגשים שהיו לו עם אברכים בוגרי הישיבה בבית א–ל, או כאלה שנולדו וגדלו ביישוב ובמשך הזמן הפנימו את תורת חב”ד ורוחה. “היה בחור אחד שלמד בישיבת בני עקיבא ביישוב שהתקרב מאוד לחב”ד ואף הגיע אלינו הביתה כמה פעמים לכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’. מאז חלפה תקופה ולא פגשתי אותו ותהיתי ביני לבין עצמי מה קורה אתו.

“לפני כשבועיים נסעתי ל’יום מקושר בכל’ ביישוב ‘צפריה’, והנה ניגש אלי ‘אברך’ עם כיפה ‘יחי אדוננו’ לראשו ודגלון ב’דש’ חליפתו ושואל אם אני מזהה אותו. תחילה לא זיהיתי אך כש’נפל אצלי האסימון’, לא היה גבול להתרגשותי. אותו בחור גר בביתר עילית.

“אספר לך סיפור נוסף מהתקופה האחרונה: באחד התאריכים הבאתי את השליח הרב נחמיה שמרלינג ליישוב. הוא התוועד בישיבת ‘בני עקיבא’ ביישוב. אחד הבחורים התקיף אותו בשאלות וטרוניות, הוא ענה לו בנחת ולאחר מכן אמר לי, ‘הרב בקוש, אתה תראה שהבחור הזה יהיה חב”דניק’. לא האמנתי, שכן הוא היה כזה ‘אנטי’. אבל לפני כשבועיים, כשביקרתי את בני ב’יום הורים’ בקמפ ‘אורו של משיח’, לפתע ניגש אלי בחור שנראה ‘תמים’ למהדרין, והזכיר לי שהוא הוא אותו בחור מההתוועדות… הייתי המום לראות שאותו בחור לומד בישיבה בצפת ואף משמש כמפקד בקמפ. אותו בחור הוא לא רק פירות פעילותי, הוא נחשף לפעילותו של הרב סלמון שעושה שם פעילות יפה מאוד. זכרתי עד כמה רצה ללכת לישיבת חב”ד והוריו התנגדו, והנה הוא לפניי ‘תמים’ לכל דבר ועניין”…

 

בבית א–ל כותבים לרבי

אחת הפעילויות החשובות במשך השנה, זו “שיירת האור” המתקיימת מדי שנה בימי החנוכה בשיתוף השליח האזורי הרב סלומון בשיתוף אנ”ש מרחובות בראשות הרב לוין והרב שחר, ומסתיימת בהתוועדות רבתית בביתנו אליה מגיעים רבים.

נדבך מרכזי של פעילות בית חב”ד ביישוב היא לקשר את התושבים עם הרבי מלך המשיח באמצעות ה’אגרות קודש’. לדברי הרב בקוש, אחוזים ניכרים מבני הישוב כבר כתבו לרבי והניסים לא מפסיקים להתגלגל.

“אם נאסוף את המופתים שאירעו ביישוב באמצעות ברכות ב’אגרות קודש’ נוכל לכתוב ספר עב קרס. בימים הראשונים, כדי לקשר יהודים לנושא הכתיבה לרבי, שיתפתי אותם בסיפור האישי שלי ובתגובת הרב אליהו (ראה מסגרת), אך כיום אנשים מגיעים באופן עצמאי ומבקשים לכתוב לרבי. רבים מהם מבקשים כמובן לשמור את העניין בצנעה. סיפור אחד קיבלתי אישור לספר, והזמנתיו בעצמו להתוועדות י”ט כסלו לספר את הסיפור בפני מתפללי המניין שלנו שהתרגשו מאוד.

“לאותו אדם יש שני בנים שהגיעו זה מכבר לפרק ‘האיש מקדש’ ועדיין לא נושעו. הוא הגיע אלינו לבקש ברכה עבור הבן הגדול. למען האמת לא ידעתי מה הוא כתב ולבקשתו התחלתי לקרוא את התשובה של הרבי. בסופה של התשובה כתב הרבי ‘ואכפול את ברכתי עבור השידוך’. כששמע זאת, התרגש ואז סיפר לי שביקש ברכה עבור אחד הבנים, אך הרבי נתן ברכה עבור שני הבנים - וכך באמת היה. חלפו כמה חודשים ושני הבנים באו בברית הנישואין בצורה מהירה”.

 

תפילין בלב הסערה

חלק משמעותי נוסף בפעילות של הרב בקוש, הוא עם חיילי צה”ל ואנשי כוחות הביטחון. “ספגתי הרבה ביקורת מנערי הישוב על הפעילות שעשיתי עם החיילים בימים האחרונים בעת הריסת ‘בתי דריינוף’. אנשים פנו אלי ושאלו איך אני יכול לזכות רשעים במצוות? זכורני שבמשך כמה שנים הצטרפו אלי אברכים מהישיבה ל’מבצע שופר’ עם חיילים, אך לאחר גירוש יהודי גוש קטיף, הם הפסיקו לבוא באמירה שבכך הם מענישים את החיילים. כמובן שזו לא הגישה של הרבי, ויצאתי ל’מבצע שופר’ לבד כשאני מתאמץ יותר.

“התשובה שאני עונה במצבים כאלה, שהחיילים אינם רשעים; הם אמנם עושים מעשים מרושעים, אך הם תינוקות שנשבו שמקבלים פקודות, והדרך היחידה להשיבם למוטב היא לקרב אותם לדרך התורה. ב’בית דריינוף’ חיילים הניחו תפילין ובכו. מדובר בנערים במדים כבני שמונה עשרה שלא מעזים לסרב פקודה. מרביתם לא היו חפצים לעשות מטלה זו, אך מפקדיהם מאלצים אותם לכך”.  

בנותיו של השליח הרב בקוש מקפידות במשך כמה שנים לעשות מבצע נש”ק בבסיס הסמוך ליישוב. “כל החיילות כבר מכירות את בתי אחווה, והאמת שזה כבוד גדול להיות אביה. כשהגעתי למבצע שופר השנה, שאלו אותי מי אני ומה מעשיי שם? במחסום היה מפקד שביקש לברר ולתחקר, כשהוא שמע שאני אביה של הנערה שמגיעה מדי יום שישי לחלק נרות שבת לחיילות, השער נפתח בפניי לרווחה… יפה כוח הבת מכוח האב. שם קוד הכניסה שלי לבסיס זה ‘אבא של אחווה מנרות שבת’.

“יום שישי אחד הגיע קצין חדש לבסיס והוא היה אחראי על אישורי הכניסות לבסיס. כשהגיעה בתי הוא לא הכיר אותה ולא נתן לה להיכנס. היא ניחנה בעקשנות חסידית, ואמרה לו ‘יש לי את כל הזמן שבעולם, אני אמתין כאן בכניסה עד שתכניס אותי’. בינתיים הוא לקח ממנה את תעודת הזהות שלה לבדיקה. הקצין העיף מבט על התעודה וראה שם תמונות של אחייניה, ילדיה של בתי המתגוררת בשכנות לרב גלוכובסקי ברחובות. ‘רגע’, אמר לה, ‘את הילד הזה אני מכיר’. היא חייכה ואמרה לו שהוא כנראה טועה, מדובר באחיין שלה ומה הסיכוי שיכיר אותו? ‘אני מבטיח לה שהפרצוף הזה מוכר לי’, לא ויתר. ‘הוא מגיע הרבה לבית הוריי’.

איפה הילד גר? שאל.

ברחובות.

באיזה רחוב?

ההגנה.

באיזה בניין?

היא ציינה את מספרו.

הקצין נדהם. “האחיין שלך הוא שכן שלי ולא פעם נכנס אלינו. תראי, בזכות אחיינך החמוד יש לך אישור כניסה חופשי לכאן”…

 

חלומות התרחבות

הפעילות עם הנשים אף היא זוכה לעדנה רבה וגדלה כל הזמן. מי שאמונה על הפעילות הזו, היא השליחה הגב’ נעמי בקוש. “רעייתי יודעת להתוועד ולסחוף, היא זכתה בשנות שליחותינו לקשר משפחות רבות לרבי מלך המשיח בזכות כוח הדיבור שלה והחיות הרבה שיש לה בכל מה שקשור לחסידישקייט. לאחרונה היא מובילה פרויקט נוסף על השיעורים והתוועדויות, ומארחת מדי שבת על שולחננו משפחה אחת או שתיים מהישוב לסעודת שבת”.

למותר לציין כי בני משפחת בקוש חיים סביב זהותו של הרבי כמלך המשיח. בבית חב”ד בבית א–ל זה ניבט בכל פעילות ותופס נדבך חשוב בכל עשייה. “אנחנו הולכים לפי הסדר ובהדרגתיות. מכיוון שבית א–ל הוא ישוב תורני דתי, אי אפשר להנחית על אנשים הנחתות מבלי להסביר איך זה בא לידי ביטוי בתורה ובהלכה. רואים בחוש שהרבי לא המציא מעצמו דבר, הכול מעוגן במקורות. לאחר מכן אנו מראים לאנשים בצורה פרקטית איך כל נבואותיו של הרבי התממשו בצורה נפלאה, ודבר מדבריו לא שב ריקם”, מסביר הרב בקוש.    

כשאנו שואלים על תכניות התרחבות, חוזר הרב בקוש לנושא שאתו פתחנו; לדבריו גם אם הוא חולם על תכנית בנייה והרחבה, המציאות כיום אינה מאפשרת זאת. “ההקפאה שגזרה עלינו הממשלה מעיקה, ויש כבר תחושה חזקה של מחנק. לא רק שלא בונים עוד בתים בבית א–ל, אלא הורסים. לפני כשנה הרסו ביישוב מבנים ב’גבעת האולפנה’, וכעת הרסו את המבנים ב’בתי דריינוף’. ראש הממשלה הבטיח לבנות שלוש מאות בתים ביישוב, ועדיין לא מימש את ההתחייבות שלו. כעת הוא מיחזר שוב את אותה הבטחה”.

כדי להמחיש את ההקפאה בבנייה בישוב, מספר הרב בקוש העובד בבית הספר המקומי, כי השנה מספר כיתות א’ בבית הספר ירד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שזוגות צעירים פחות יכולים לרכוש בתים ביישוב וממילא ישנם פחות ילדים קטנים ביישוב.

כשאני מאפשר לרב בקוש לחלום, הוא מספר לי בחיוך על חלום שיש לו ובו תיבנה שכונה שתאוכלס רק בחסידי חב”ד, “אך זה כבר יקרה כנראה בגאולה העתידה” - ועד אז, משפחת בקוש ממשיכה ביתר שאת להאיר את אור החסידות ואור הגאולה בקרב תושבי בית א–ל.      

הילד של הרבי

מספר הרב בקוש על אחד הניסים שהתרחשו במשפחתו זמן קצר לאחר שהחליטו להישאר ביישוב.

“כתבנו פעם לרבי וביקשנו ברכה ועצה לשליחות שלנו, אך זכינו לקבל מענה עם ‘מזל טוב’ להולדת הבן. המענה היה תמוה, שכן הלידה האחרונה של רעייתי הייתה בניתוח, והרופאים מגובים בפסיקה של הראשון לציון הרב מרדכי אליהו פסקו שאסור לאשתי ללדת עוד. אף על פי כן, בכל פעם שהיינו כותבים לרבי בכל נושא שהוא, הרבי היה מציין ‘מזל טוב’ על לידת בן. כשהרגשנו שהרבי מבקש להעביר לנו מסר, פנינו אל המשפיע הרב נוטיק שהפנה אותנו להתייעץ עם הרב אליהו.

“קבענו פגישה ושיתפנו את הרב אליהו בעובדה שהוא פסק שעל אשתי לא ללדת, והנה הרבי כותב לנו פעם אחר פעם ‘מזל טוב’ להולדת הבן. הרב אליהו שאל האם התשובות הללו היו לפני ג’ תמוז או אחריו. האמת שקצת חששתי לגבי תגובתו, אך הופתעתי לטובה כאשר ענינו שאת התשובות אנו מקבלים דרך האגרות קודש. הוא שקל זאת בכובד ראש ולאחר–מכן הפנה אותנו להתייעץ עם שני רופאים מומחים. מיד כשיצאנו מחדרו, מיהרנו להיפגש עם שני רופאים שבדקו את התיק, ולבסוף נתנו את הסכמתם.

“חלפה תקופה, ימים וחודשים ושום בשורה טובה לא נראתה באופק, אך הרב נוטיק עודד אותנו שברכותיו של הרבי הן נצחיות וקיימות לעד. לילה אחד חלמתי חלום על הרבי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה אני חולם על הרבי. בחלומי אני עומד בתוך קהל גדול והרבי עובר לידי; אני פונה לרבי ומבקש ברכה לילד, הרבי מחייך מאוד, מניח את ידו על כתפיי ומעלה אותי אל הבמה ומושיב אותי בסמוך לזקני החסידים.

“התעוררתי נסער ונרגש ומיד הערתי את רעייתי ואמרתי לה: ‘ייוולד לנו בן!’ ואכן כך קרה. קיבלנו בשורות טובות ובחלוף תשעה חודשים נולד לנו בננו - ישראל זושא לוי.