דוד צבי חן

“כתבי הרד”צ” – שתי מילים שבמשך שנים קיפלו בתוכן תעלומה וסוד שהטריד אנשים רבים לגבי מקומם. מדובר היה באוצר של ממש בדמות אוסף של אגרות קודש, כתבים ופסקי דין שנעלמו באוקראינה במשך שנים * במהלך השואה, הגרמנים ימ”ש איתרו את האוסף בגרמניה, ולאחר המלחמה הושב בטעות לבית המדרש לרבנים בפריז. ברצף של השגחות פרטיות, הועבר האוסף לשגרירות הישראלית בפריז, ומשם הועברו הספרים לירושלים, בהוראת ראש הממשלה משה שרת. בנו של הרד”צ, ר’ אברהם חן, שלאורך כל הדרך קיבל הנחיות מהרבי - שלח את האוסף כולו לספריית הרבי בניו-יורק * חשיפה מרתקת לרגל “חג הספרים”

 לרגל עלייתו לארץ הקודש, פורסמה תמונתו בעיתון “היינט” עם הסבר קצר: “הרה”ג ר’ דוד צבי חן מצ’רניגוב, אחד מ[חסידי] חב”ד הידועים, בערך שישים שנה היה רב. לרגל נסיעתו לארץ ישראל” | הרב אברהם חן אשר קיבל את הכתבים והעבירם לרבי
כתבי הרד”צ — הלא הם כתביו של הגאון הרב דוד צבי חן ושל אביו הגאון הרב פרץ חן, מחשובי רבני חב”ד ברוסיה. זה האחרון היה מחשובי רבני חב”ד ומגדולי החסידים של אדמו”ר האמצעי, אדמו”ר הצמח צדק ואדמו”ר המהר”ש. גאון גדול היה, ובמשך עשרות שנים כיהן כרב בערי רוסיה ואוקראינה. כהונתו האחרונה הייתה בצ’רניגוב שם כיהן כרב העיר בהוראת רבותינו נשיאינו.

צעיר בניו היה הגאון החסיד הרב חיים דוד צבי חן המכונה “הרד”צ”. הוא היה מגדולי רבני חב”ד; זכה להיות חסיד ומקושר לארבעה מרבותינו נשיאינו: כ”ק אדמו”ר הצמח צדק, כ”ק אדמו”ר מהר”ש, כ”ק אדמו”ר הרש”ב וכ”ק אדמו”ר הריי”צ. על מהותו העיד הרבי מה”מ: “בעל צורה, למדן גדול, ידע הרבה חסידות, ו’עובד’ ועוד כמה וכמה מעלות טובות [תורת מנחם חלק ל”ד עמוד 170]”.

הרד”צ הוסמך לרבנות על ידי אדמו”ר מהר”ש, והיה אחד משלושה חסידים שזכו לכך.

בשנת תרל”ה, והוא בן 29 שנים בלבד, מונה לרב בצ’רניגוב, וזאת בזמן שאביו ר’ פרץ כיהן כרב העיר. לאחר פטירת אביו בשנת תרמ”ג, הוכתר לרבה של העיר, כאשר בתפקיד זה כיהן כיובל שנים. בשנים אלו התכתב בהלכה עם רבותינו נשיאינו ועם עוד מגדולי הרבנים בדורו.

בשנת תרפ”ה עלה לארץ הקודש והתיישב בירושלים. כעבור תשעה חודשים בלבד הלך לעולמו, כאשר בהלווייתו השתתף קהל רב בראשות גאב”ד ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד, והראי”ה קוק הרב הראשי לארץ ישראל.

כאשר עלה הרד”צ לארץ הקודש, הותיר אחריו את אוסף כתביו העשיר, שכלל גם את כתבי אביו הרב פרץ חן. במשך שנים רבות כתבו האב והבן חידושי תורה בנגלה ובחסידות. כמו כן כתבו וקיבלו תשובות מרבותינו נשיאינו, החל מאדמו”ר ה”צמח צדק” וכלה באדמו”ר הריי”צ. בד בבד התכתבו עם רבני וגדולי הדורות ההם. כתבים אלו, כאמור, נותרו בצ’רניגוב.

היכן נותרו אוצרות יקרים אלו למשמרת? האם הרד”צ מסרם לפיקדון לבן משפחה? או אולי לספריה כלשהי? ומדוע הותירם בצ’רניגוב ולא לקחם עמו לארץ הקודש? שמא לא היה בידו מימון להעביר את כתביו לארץ הקודש?

כל השאלות הללו הן בגדר תעלומה גדולה ואין עליהן תשובות ברורות. ניתן להעלות השערות לאור נסיבות הימים ההם, אך מה שברור וידוע, כי כחצי יובל לאחר מכן, הגיעו “כתבי הרד”צ” באופן מפתיע לפריז שבצרפת!

פרטי הפרשיה, זעיר פה וזעיר שם, בספריות וארכיונים, אגרות קודש וגם בספרים ובהם אחד בשם “כתב יד של משה רבנו”, סייעו לארוג את הפרשיה לכדי יריעה אחת, והיא נחשפה כולה בספר החדש “אבני חן” הסוקר את תולדות משפחת חן לדורותיה ויוצא לאור בימים אלו על ידי צאצא משפחת חן הרה”ח ר’ אליעזר ליין יחד עם הסופר וההיסטוריון החב”די הרה”ח ר’ שניאור זלמן ברגר.

הרבי מסייע
לחלץ הכתבים

היה זה בשנת תשי”ב, כאשר “כתבי הרד”צ” אותרו בספרית בית המדרש לרבנים בפריז. כיצד התגלגלו מצ’רניגוב שבאוקראינה לפריז שבצרפת?

מסתבר כי בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, השיבה ממשלת גרמניה לספריות ולמוסדות ציבור, ספרים שהוחרמו מהם על ידי הנאצים. אולם, בגין התוהו ובוהו ששרר בשנות המלחמה, ובגלל אלפי קהילות יהודיות שנחרבו עד יסוד, לא תמיד ידעה ממשלת גרמניה לאן להחזיר את הספרים השדודים למקומם האמיתי, וכך אירע לעיתים, שספרים חזרו לכתובות אחרות לחלוטין.

בבית המדרש לרבנים בפריז היו בעת פרוץ המלחמה כמאה אלף ספרים, והללו הוחרמו על ידי הנאצים בזמן המלחמה. בתום המלחמה, הגרמנים העבירו לספריה עשרת אלפי ספרים מבלי להבהיר היכן היתר. כאשר אנשי הספריה החלו לבדוק את שהוחזר להם, התברר כי בתוך אלפי הספרים השייכים לספריה, יש גם ספרים רבים שלא ברור מקורם ואינם קשורים כלל לאוספים המקוריים שהיו בספריה.

באותם ימים התגוררו בפריז חסידי חב”ד שהגיעו אליה לאחר המלחמה. אחד מהם שביקר בספריה, מצא את אחד מספרי החסידות ופרסם ממנו קטע מסוים. פרסום זה הגיע לידיעתו של ר’ אברהם חן, בנו של הרד”צ, שהתגורר בירושלים, והוא הבין כי האוצר המשפחתי שקיבל את התיוג “כתבי הרד”צ”, נמצא בספרית בית המדרש לרבנים. הוא פתח אפוא בצעדים מעשיים כדי לקבל את המגיע לו מדין ירושה.

ר’ אברהם חן שהכיר את הרבי באופן אישי עוד מהשנים ששניהם שהו בפריז לפני מלחמת העולם השניה, שאל את הרבי האם יש בפריז אברכים המסוגלים לפעול להוצאת הכתבים מצרפת. בחודש תמוז תשי”ב קיבל תשובה כי האברכים הגרים בצרפת אינם אזרחי המדינה (כיון שהגיעו מרוסיה לא מכבר) ואין לסמוך על השפעתם [על הספריה]. אולם, הוסיף הרבי והבהיר, כי הם מבינים בבכילעך של חסידות, ובטח יוכלו להיות לעזרה אם יהיה צורך בהבנתם ובמומחיות שלהם. הרבי הציע אפוא לפנות אל בית המדרש לרבנים באמצעות ה’לשכה’ בפריז [לשכת ליובאוויטש האירופאית בראשות בא כח הרבי, הרב בנימין גורודצקי] או שיפנה ישר אליהם. כאן נקב הרבי בשם אברך המתאים לעבודה זו — הרב הלל פבזנר.

במקביל הורה הרבי לר’ אברהם חן להודיע למכריו בעלי השפעה הגרים בפריז שיפעלו יחד עם הרב פבזנר כדי לקדם את הוצאת הספרים. ואפשר, כותב הרבי, שכדאי לשלוח את הכתבים “לכאן” דהיינו ל–770, בטענה שכאן נמצא מרכז חסידות חב”ד והכתבים השייכים לזה [אגרות קודש ח”ו אגרת א’תרצט].

הרב הלל פבזנר — שהיה אברך בעל מסירות נפש, ולימים רב ואב”ד ליובאוויטש בצרפת — עסק באותה תקופה באיתור כתבי יד עתיקים. על כך מסופר בספר ‘המשפיע שלא חזר’ [תולדות אביו הרב אברהם ברוך פבזנר הי”ד]: “בהכוונת הרבי, איתר יחד עם גיסו הרב שלום איידלמן שי’ (כיום השליח הראשי במרוקו), כתבי יד עתיקים בכלל וכתבי חסידות בפרט. החיפושים התמקדו בספרית בית מדרש לרבנים בפריז. כאשר התאפשר הדבר, שלחו לרבי את כתב היד או הספר עצמו, ובמקרים אחרים שלחו צילומים, ועל כך קיבל דברי עידוד ותודה מהרבי”.

הכתבים מגיעים לשגרירות הישראלית

ר’ אברהם חן החל לפעול בדרכים שונות כדי להציל את כתבי אביו הרד”צ, והוא פנה אל הרב שילי, מנהל בית המדרש לרבנים.

הענינים לא התקדמו בצורה חלקה, ובשלב מסוים הודיע ר’ אברהם לרב יעקב קפלן רבה הראשי של פריז, כי אם בית המדרש לרבנים לא ישיב לו את כתבי אביו, הרי גזלה בידם. הרב קפלן השיבו כי הודיע לשגרירות ישראל שיבואו לקחת את הכתבים, אך הם לא נתנו את תשובתם בנידון. הוא הוסיף כי בית המדרש מוכן לשלוח בדואר או בצורה אחרת כפי שיתבקש.

הרב קפלן הודיע למנהל בית המדרש לרבנים, להכין את כל הכתבים כדי שפקיד השגרירות יוכל לקחתם בכל עת שיחפוץ. כתבי היד הוצאו ממקומם והוכנו על שולחן בתוככי הספריה מוכנים למשלוח.

באחד הימים נכנס אל הספריה אזרח ישראלי הלבוש באופן מכובד. מנהל בית המדרש הרב שילי פנה אליו ואמר לו: “הנה כתבי היד של הרב חן מירושלים, ואתה יכול לקחתם”.

עד מהרה התבררה הטעות. הנכנס לא היה פקיד השגרירות, אלא ד”ר (ולימים, פרופסור) נחמיה אלוני, מנהל המכון לתצלומי כתבי היד העבריים בספריה הלאומית. במסגרת תפקידו שהה מספר חודשים בשנה בחו”ל כדי לצלם (במיקרופילים) ואף לרכוש כתבי יד עבריים עבור הספריה הלאומית. גם כעת בא לערוך רישום מסודר של כתבי היד העבריים המצויים בספריית בית המדרש לרבנים.

הכל אירע בהשגחה פרטית, ומר אלוני ששמע על המדובר, החליט לקחת את הכתבים בעצמו ולהעבירם לשגרירות הישראלית בפריז.

במשך כמה שבועות נותרו הכתבים בשגרירות הישראלית בפריז, אך לא היה איש שיטפל במשלוח שלהם לארץ ישראל. ר’ אברהם חן לא ויתר והגיע עד למר משה שרת שכיהן כראש הממשלה וכשר החוץ, והוא שיגר מכתב לשגרירות בו הורה להעביר את כתבי הרד”צ לארץ ישראל. השגריר החליט להעבירם בדואר דיפלומטי — שאינו נבדק על ידי מכס וצנזורה — וכך כתבי הרד”צ המכילים 32 כרכי כתבי יד —  הגיעו סוף סוף לארץ הקודש לידי הבן, ר’ אברהם חן.

הכתבים הגיעו
אל ספריית אגו”ח

לאורך כל הדרך עודכן הרבי בנעשה, וכאשר הכתבים יצאו מהספריה לשגרירות, שאל הרבי את ר’ אברהם אם הכתבים כבר הגיעו לידיו. בפועל הכתבים הועברו ככל הנראה בשלהי טבת או בתחילת חודש שבט תשי”ד.

ר’ אברהם, שאף למיין ולסדר את הביכלאך בצורה מסודרת, ושאל את הרבי מי מתאים לכך. על כך קיבל תשובה כי צריך לברר זאת על אתר. הרבי הוסיף והבהיר כי יש לנהוג בכתבים אלה במשנה זהירות: “ובודאי למותר לדכוותי’ שכיון שכמה הרפתקאות עברו על כתבי יד אלו בודאי שיש לשמור עליהם אפילו בעבודה הנ”ל שלא ישמשו בהם ידי זרים”. עוד נכתב באגרת זו, כי כתבי החסיד רבי הלל מפאריטש על ספר שמות עומד לצאת, והרבי מתעניין אם בביכלאך שקיבל ר’ אברהם, יש דברים הקשורים לכתבי הרב הלל מפאריטש על ספר שמות [אגרות קודש ח”ט אגרת ב’תרסט].

בערב ראש חודש אלול תשט”ז, שיגר ר’ אברהם חן מכתב אל הרבי בו הודה על הסיוע במאמץ לחלץ את הכתבים, וסיפר עד כמה קשה למצוא מי שיעסוק בסידורם:

“הכתבים משל אבא זצ”ל שניצלו מפריס על ידי רבינו, כמה טרח ויגע הדרת קודשו על גאולה זו. כמה זמן היקר מכל יקר הוציא עליהם. כמה כוחות הושקעו כאן לכך. כמה קשרים נוצלו. בתוך הכרכים יש גם משל אבא זצ”ל בעצמו בנגלה ובנסתר. הארץ הומה בחב”דיות וזכתה לכבוד וכוח והשפעה. וזה כבר כארבע שנים שאני חוזר [מחפש] אחרי אחד היודע להתחסד עם קונו וקנו. ביניהם יש שכאלו ש”כילו” זמנים אצל אבא זצ”ל וגם, אבדל אני לחיים טהורים וארוכים… הגדולים אפילו לא השיבו. ואיני מבקש אלא סיור, וקצת סידור, ובדיקה אם פורסמו כבר הדברים. ואיני מבקש בחינם, בעצמי אין לי כל אפשרויות לבצע את המלאכה, גם מחוסר בקיאות בכתבים ומטעמים אחרים ושיקולים”.

לא ידוע מה היתה תשובת הרבי על מכתב זה, אך מאוחר יותר הוסיף ר’ אברהם וכתב אל הרבי בנושא זה. ביום כ”ח באייר תשי”ז כתב לו הרבי את המענה הבא:

“… בסמיכות מקום כאן, יכול היה גם אחר להתעסק בזה כיון שיכולתי להיות עכ”פ מזמן לזמן בבחינת עומד על גביהם, ועל כת”ר לחקור על אתר באם ישנו הבקי בהנ”ל ולבוא עמו בדברים” [אגרות קודש חט”ו אגרת ה’תפח].

באגרת מי”ג תמוז תשי”ז כותב ר’ אברהם לרבי על כתבי אביו הרד”צ: “ואני תפילה ותקוה, כי אזכה גם אני בעגלא ובזמן קריב לראותם בעיני והראויים מהם מודפסים”.

בתקופה הבאה שיגר ר’ אברהם חן אל הרבי את אוסף כתבי היד של הרד”צ, ובהם תשובות בהלכה וביאורים בחסידות פרי קולמוסו של הרד”צ עצמו ואביו ר’ פרץ חן, ועוד. בכך הושלמה מסכת מרתקת של טלטולי הכתבים החשובים, בהם כתבי רבותינו נשיאינו אשר בסופו של תהליך ובהכוונת הרבי, הגיעו לספריה של אגודת חסידי חב”ד.

משאלתו של הרב אברהם חן, לא התגשמה, שכן זמן קצר לאחר העברת הכתבים, השיב את נשמתו לבוראה ביום הכיפורים תשי”ח.

הרבנית לאה חן, אלמנת ר’ אברהם, כתבה לרבי על השיעור בחסידות שהתקיים בביתם בחיי בעלה, וגם לאחר פטירתו ימשיך להתקיים. הרבי עודד אותה בנושא זה [הלא הם חוגי–חן הידועים הקיימים עד היום הזה, ונמסרים על ידי הרב עדין אבן ישראל] וכותב לה גם לגבי הביכלאך: “בטח נודע לה שבסוף קיץ העבר שלח בעלה הרב ע”ה ביכלעך חסידות לכאן, ותקותי שאוכל בקרוב להקציב מזמני לעבור על תוכן ביכלעך אלו” [אגרות קודש חט”ז אגרת ה’תתקפח].

התשובות מודפסות

אוסף כתבי הרד”צ נחשב בספריית הרבי לאחד האוספים החשובים והגדולים. האוסף כולל תשובות הלכתיות של ר’ פרץ חן והרד”צ, “הנחות” של הרד”צ מתורותיהם של אדמו”רי חב”ד, “ביאורים” שרשם עליהם הרד”צ, וכן ביאורי חסידות מ”דרושי עצמו” וחידושים בנגלות התורה. וכן “הבנת המאמר מר’ דוד צבי בן הר’ פרץ מטשערניגאוו” שאדמו”ר מוהרש”ב העתיקם בכתיבת יד קדשו לתוך ספר ההנחות שלו משנת תרל”ט (ובתורת שמואל תרל”ט במהדורות החדשות נמצא ביאור זה בע’ שנ. ואילו בספר הנזכר בעמוד שמו ישנו ביאור בחסידות של הרד”צ.) כמו כן יש לציין כי בתורת שלום מובאת שאלת ותשובת הרד”צ אודות מאמר אדמו”ר האמצעי, וגם ביאור אדמו”ר מוהרש”ב בנושא. 

מלבד ביאורי החסידות שהודפסו, הרי במשך השנים נדפסו גם תשובות בהלכה של הרב פרץ והרד”צ, בעיקר בקבצי ‘יגדיל תורה’ ולאחרונה בשו”ת אבני חן שיצא לפני שנתיים על ידי הרב אליעזר ליין.