הרב מנחם בורשטיין , הוא איש רב תעלומות : ידו הארוכה הגיעה עד לערב הסעודית וחבש ,
הרב מנחם בורשטיין, הוא איש רב תעלומות: ידו הארוכה הגיעה עד לערב הסעודית וחבש, הוא בדק מקרוב ציפורניו של אריה, הוא הפעיל את אנשי ‘המוסד’ במרחק אלפי קילומטרים מארץ ישראל, וקיבל אישור נדיר לבקר במרתפי הוותיקן — אלו רק חלק ממעלליו של האיש שזה יותר משלושים שנה מחפש אחר כלי המקדש וחוקר את סממני הקטורת *
הרב מנחם בורשטיין , הוא איש רב תעלומות: ידו הארוכה הגיעה עד לערב הסעודית וחבש, הוא בדק מקרוב ציפורניו של אריה, הוא הפעיל את אנשי” המוסד “ במרחק אלפי קילומטרים מארץ ישראל, וקיבל אישור נדיר לבקר במרתפי הוותיקן — אלו רק חלק ממעלליו של האיש שזה יותר משלושים שנה מחפש אחר כלי המקדש וחוקר את סממני הקטורת * בימים אלה של ’בין המצרים’ נפגשנו עמו לשיחה מרתקת המתארת את מסכת חיפושיו חובקי העולם אחר כל פיסת מידע שתאתר את מיקומם של כלי המקדש
אחד מימי חנוכה תנש״א הגיע הוב מנחם בורשטיין, המוכר כיום כעומד בראש מכון ׳פועה’, אל חצרות קודשנו. באותם ימים, המכון שייסד היה עדיין בחיתוליו והרב בורשטיין ביקש לקבל את ברכת הרבי לפעילות שזכתה לליווי צמוד מרבו הרב מדרכי אליהו ומרבנים נוספים מכל חוגי הציבור. המזכיר הרב לייבל גרונר הציגו בפני הרבי כעוזרו של הראשון לציון הרב מדרכי אליהו, והרבי העניק לו דולר בעבורו ועוד דולר עבור כל עובדי המשרד של הרבנות הראשית.
בשלב הזה ביקש הרב בורשטיין להעניק לרבי מתנות מפרי עמלו. הרבה קודם לכן, הוא הקדיש שנים מחייו לחקר וחיפוש כלי המקדש וסממני הקטורת. הוא אף כתב בנושא ספרים ומחקרים ועשה עבודת שטח. המתנות שביקש להעניק לרבי ביטאו את עמלו בתחום. הוא העניק לרבי קופסה ובה כל סממני הקטורת שאסף. ״אלו הבשמים של בית המקדש, מוגשים במתנה לרבי שליט״א״, אמר הרב בורשטיין ובנוסף הגיש לרבי גם ספר פרי יצירתו - ׳התכלת’, בו מובאים דיונים הלכתיים על צבע התכלת בציצית.
הרבי העניק לרב בורשטיין דולר נוסף על הספר, וציין שזה כפי המובא בגמרא סנהדרין. הרב בורשטיין כבר התקדם לצאת מ-770 כשלפתע נקרא שוב אל הקודש פנימה. ״הרבי רוצה לראות אותך שוב״, אמרו לו. באותם רגעים אמר הרבי למזכיר הרב גרונר שהחזיק באמתחתו את קופסת סממני הקטורת: ״הקטורת דארף ער האבן צוריק״ [= את הקטורת יש להחזיר לו].
כשהקופסה הוחזרה לו, היה הרב בורשטיין מוכה תדהמה. הרבי הוסיף ואמר לו: ״הקטורת צריך שיהיה אצלך, מכיוון שצריך להראותה לאחרים, שמישהו אחר יוכל להשתמש בזה. אם זה יהיה כאן, זה ילך לאיבוד - כשזה יהיה אצלך אזי מזמן לזמן תשתמש בזה לפרסום עניין המקדש והמשכן״. כאן העניק לו הרבי דולר נוסף ובירכו ב״בשורות טובות וברכה והצלחה״. עם הדולר הנוסף וקופסת סממני הקטורת, יצא מחוץ ל׳בית חיינו׳.
בשיחה עם הרב בורשטיין השבוע, הוא נזכר היטב בכל פרטי הפגישה ההיא: ״כשהתמהמהתי מלקחת את הקופסה, אמר לי הרב גרונר ׳הרבי מבקש, אז לוקחים׳. הייתי מופתע מאד מאד מכך שהרבי החזיר לי את הפריטים״, הוא מודה. ״ידעתי עד כמה חשוב לרבי כל העיסוק בעניני המקדש, הרבי הוא מהמהפכנים שהעלו לתודעה את העיסוק בהלכות ׳בית המקדש׳ ותמהתי מדוע הרבי החזיר לי את הסממנים באמרו שאצלו הדברים ילכו לאיבוד; מה עוד שידעתי כי מדי יום ראשון אנשים מכל העולם נותנים לרבי מתנות רבות והרבי נוהג לקחת אותם ולא להשיבם…
״כל אותו השבוע בו שהיתי בניו-יורק, ביקרתי ב-770 כמעט מדי יום ומסרתי הרצאות ושיעורים על הלכות המקדש.
״באחד הימים האחרונים לשהותי בניו- יורק, טרם חזרתי ארצה, קיבלתי תשובה מדוע הרבי השיב לי את הסממנים.
״זה היה בכ׳ טבת, חמש לפנות בוקר של ליל שישי. אחד הבחורים התקשר אלי וביקש לעדכן אותי שזה עתה פרצה שריפה בחדר המזכירות של הרבי, וכל המתנות שהיו שם שהתקבלו על ידי אנשים במעמד חלוקת הדולרים, נשרפו כליל. כששאלתי מה עלה בגורל הספר שנתתי לרבי, נעניתי כי הספר עצמו הועבר מיד לספריית הרבי הסמוכה.
״כששמעתי את הדברים, פתאום הבנתי את הדברים שאמר לי הרבי: ׳אם זה יהיה כאן, זה ילך לאיבוד׳. הרבי לא רצה שסממני הקטורת יעלו בלהבות, אלא ימשיכו להיות מוצגים בפני רבבות צמאי המקדש שמבקשים לדעת את הלכות והליכות בית המקדש. אצל הרבי כל משפט הוא מדויק בתכלית הדיוק״, חותם הרב בורשטיין את סיפור הדברים, ואנחנו עוברים לשוחח על עבודת המחקר שלו במשך עשרות בשנים - מציאת מקומם של כלי המקדש וסממני הקטורת.
היסטוריית הכלים
מזה כשלושים שנה חוקר הרב בורשטיין את סוגית המקדש וכליו, ובין השאר ניסה להפעיל גורמים מדיניים בארץ ישראל ובעולם כדי לקדם את חקר התעלומה. הוא פנה ישירות לוותיקן ולמוזיאונים בעולם כדי לנסות ולמצוא את הכלים שנשדדו. לדבריו של הרב בורשטיין, ממצאים מביתהמקדש יגרמו להתרוממות הרוח בעם היהודי.
כשמדברים על כלי המקדש, צריך לדעת שלא כולם אבדו ונמצאים אצל זדים. הארון והלוחות מצויים במקום מבטחים. כחמישים שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון, הם הוטמנו במקום מסתור. היה זה כאשר עם ישראל לא הלך בדרך ה’ ויאשיהו מלך יהודה ביקש להשיב את לב העם לאלוקיו. הוא הטיל אפוא על חלקיהו (אבי ירמיהו הנביא) לטהר את בית המקדש ולהשיבו לתפארתו.
בבית קודש הקודשים, בצד ארון הברית, שכן ספר התורה שנכתב בידי משה רבינו. הכהן הגדול מצא את הספר פתוח בפסוק: “יולך ה’ אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, אל עם אשר לא ידעת אתה ואבותיך” (דברים כח, לו). היה זה איתות מן השמים לגבי הגלות הצפויה נוכח מעשי עם ישראל. יאשיהו כינס את ראשי העם, והם כרתו ברית ללכת בדרך ה’ ולדחות את גזרת החורבן כדי שלא תתרחש בדורם. כחכם הרואה את הנולד, ציווה המלך יאשיהו לגנוז את ארון ברית ה’ לבל יפול בידי צר כאשר יגבר האויב.
כשבנה שלמה המלך את בית המקדש, צפה שסופו להיחרב ובנה מטמוניות עמוקות ועקלקלות כדי לגנוז בו את ארון הקודש ויאשיהו המלך ציווה וגנזוהו במקום שבנה שלמה. שם מונח הארון עד עצם היום הזה, ושם יהיה מונח עד להתגלותו של מלך המשיח, אז ייבנה בית המקדש ויחזור הארון למקומו בקודש הקדשים.
בגמרא מסופר שהארון נגנז מתחת ללשכת דיר העצים שהיתה ממוקמת בצידה הימני של הכניסה למקדש. באחד הימים, כך הגמרא, הבחין אחד הכוהנים במרצפת משונה מחברותיה. הוא הזעיק את חברו כדי להראות לו זאת, אולם הוא לא הספיק לסיים את דבריו שכן יצאה נשמתו.
מלבד הארון, שאר כל כלי המקדש הוגלו לבבל. עדות להימצאותם של כלי בית המקדש בבבל אנו מוצאים בנביא דניאל. יד שיצאה משמים כתבה על הקיר: “מנא מנא תקל ופרסין”. על כך נענש בלשצר וחרבה מלכותו - משום שהשתמש בכלי המקדש. מאוחר יותר ציווה כורש להחזיר את הכלים הקדושים לארץ ישראל. עם זאת, אנו מוצאים עקבות מאוחרים יותר של הכלים במגילת אסתר. “והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים” (אסתר א, ז). על כך מסופר במדרש אסתר רבה, כי מדובר בכלי המקדש.
בתקופת בית שני נבזזו כלי המקדש. המנורה (שכנראה נעשתה על ידי זרובבל), נלקחה על ידי אנטיוכוס ליוון. כשהגיעו החשמונאים לחנוך ולטהר את בית המקדש, הם יצרו מנורה חדשה בשלבים. בתחילה זה נעשה מחומרי גלם פשוטים. את שפודי הברזל ציפו בבדיל כדי שיראה כמו כסף. כשהמצב הכלכלי איפשר, עשו מנורה חדשה מכסף ורק אחר כך נבנתה מנורת הזהב וזו הייתה בבית המקדש עד תקופת הורדוס שעשה מנורה חדשה מתוך כוונה להכרית כל זכר לחשמונאים שעשו אותה בזמנם.
לאחר חורבן הבית השני גלו הכלים לרומא. טיטוס לקחם עמו כדי להתפאר בפני בני עירו על נצחונו. הוא עשה מהפרוכת כעין שק גדול, והכניס בה את הכלים היקרים והפליג לרומא. טיטוס ביקש לא רק לנצח, אלא גם להנציח את הניצחון. בשער הרומאי הנושא את שמו, נכתב “יהודה הכבושה”. כמו כן גולפו על גבי שער טיטוס, שבויים יהודיים אוחזים בחצוצרות וחלקם מחזיקים מגשים; מדובר כנראה במגשי לחם הפנים.
בנימין מטודלה, הנוסע היהודי המפורסם, מספר כי ראה בעיניו את כלי המקדש. מטודלה יצא מספרד לסייר בעולם הגדול. ארבע עשרה שנים נסע וביקר בכל ריכוזי היהודים. בכל מקום ראה, התרשם ורשם. לספרד שב בשנת ד’ אלפים תתקל״ג (1172). והוא כתב שביקר ברומא במערה ובתוכה קבורים עשרת הרוגי מלכות. שם במערה ראה את כלי המקדש.
עדות נוספת נמצאת במדרש מלחמות מלך המשיח (מתוך אוצר מדרשים) אומרת, כי המנורה נמצאת בבית יוליאנוס קיסר.
מקור נוסף מספר על הטבעת המנורה בנהר הרומאי על ידי השבויים היהודים שהובאו מירושלים. הללו צעדו בשורות בחוצות רומי ופניהם חתומות, כולאים את כאבם. עירם ידעה זרים “באו פריצים וחיללוה”. עכשיו הם זרים בעיר זרה. תהלוכת הניצחון של טיטוס היתה מכאיבה ומשפילה. הם צעדו על גדות נהר הטיבר ולא יכלו לשאת את העיניים שננעצו בהם. בעיקר צרב עלבונם של הכלים הקדושים. אוי לאותה בושה. ידיהם התקשו לשאת את המנורה והם השמיטו אותה מידיהם וזו נפלה במימי הנהר ומאז אבדו עקבותיה. עובדה זו עברה במסורת מדור לדור בקרב יהודי רומא.
“פעם אף הגיע אלי חוקר איטלקי וסיפר לי על מסורת איטלקית לפיה המנורה נמצאת בנהר הטיבר שחוצה את רומא, והוא מבקש אישור כדי לחפור שם ולמצוא את המנורה”, מספר הרב בורשטיין. “ממשלת איטליה לא נתנה לו את האישור, אבל אולי אם ממשלת ישראל תבקש יסכימו לכך.
“פניתי לשמעון פרס וביקשתי שיעלה בקשה זו בפני השלטונות האיטלקים. פרס שאל אותי אם אני מאמין שהמנורה שם. אמרתי לו שלא. הוא שאל אותי ׳אם כך, מה אתה רוצה ממני?’ השבתי שעצם החפירה תיצור רייטינג אדיר בכל נושא המקדש והמסורת היהודית. ייאמר לזכותו של פרס שהוא פנה לאיטלקים וסידר רישיון לחפירה, אבל הבעיה היא שהממשלות באיטליה מתחלפות מהר מדי, והעניין ירד מסדר היום”.
כשאנשי הווקף שוחדו
“מאז חורבן בית שני, יהודים לא חדלו מלחפש את כלי המקדש, ויש לכך עדויות רבות” אומר הרב בורשטיין שחקר ועדיין חוקר את הנושא במשך עשרות בשנים. “המקורות היהודיים נותנים סימנים רבים לפשר מקומם של כלי המקדש מהבית הראשון והשני. ישנם כלים שאנו יודעים איפה הם מוחבאים אך הם לא נמצאו עד עצם היום הזה - לדוגמה: הכלים שהכין בר כוכבא כהכנה לחידושו של ‘בית המקדש’. את הכלים הללו הסתיר במערות מדבר יהודה”.
הרב בורשטיין מזכיר בדבריו את מגילת הנחושת שבה נכתב במדויק מקום הסתרתם של כלי המקדש במערות, תוך ציון כמה אמות עד למקומו של כל כלי ובאיזו פינה של המערה הוא חבוי. מגילה זו נגנבה על ידי בדואים והועברה למוזיאון בעקבה שבירדן. “פרופסור קוך מקנדה נקט בשיטת התשלום והציע לפענח כל טור בנפרד, ואכן פיענח 92 אחוזים מהמגילה”, מספר הרב בורשטיין המזכיר גם את הארכיאולוג המנוח וונדיל ג’ונס שהלך לעולמו לפני כמה שנים. ג’ונס ששימש גם כראש ‘בני נוח’ נהג להגיע לארץ ישראל מדי שנתיים, לחבור לארכיאולוגי ישראל ולהשתתף בחפירות במגמה להגיע אל הכלים (ראה כתבה נרחבת הרב בורשטיין מציין את האמור בספר חשמונאים ב’ (פס’ ב) על החלטת ירמיהו להטמין את הכלים בהר נבו, אלא ש”אנחנו לא יודעים איפה בדיוק בהר נבו”, אומר הרב בורשטיין. בהמשך הדברים מזכיר הרב בורשטיין את הנאמר ב’אבות דרבי נתן’ על אודות
חמשת הדברים הגנוזים בתחתי הר הבית, ובהם גם כלי המקדש, למעט המכתשת של בית אבטינס שהועברה לרומי.
הוא מוסיף ומספר על מדרשים קבליים הרואים בבגדד את המקום בו נמצאים הכלים, ובעתיד יעלה נהר הפרת על גדותיו ויחשוף עימו את הכלים ששקעו בו. “בתקופת הרודן סאדאם חוסיין ניסיתי לדבר עם אוצר המוזיאון של העיר בגדאד, והוא הזמין אותי לבוא ולראות שם דברים יהודים עתיקים מאוד”, חושף הרב בורשטיין ומוסיף כי התייעץ עם חברים מה’מוסד’ שייעצו לו שלא להגיע לעיראק של אותם ימים, על אף שהוא אוחז בדרכון דרום-אמריקאי, “הם אמרו שקשה יהיה לי להתחפש עם הזקן והמראה היהודי האותנטי ואסור לי לסכן את חיי”, הוא מסביר.
לאחר הפלישה של הצבא האמריקאי לעיראק חזר הרב בורשטיין ובירר מול גורמים אמריקאים על אודות העתיקות שבמוזיאון בבגדאד, אולם אלה השיבו לו שאמנם קיימים כמה ממצאים עתיקים, אך לא מדובר בדברים שנראים כמתוארכים לתקופה המדוברת, אלא לתקופה מאוחרת יותר. בהמשך הדברים מספר הרב בורשטיין על תופעה שפשתה במרוצת השנים והיא זיוף עתיקות המשויכות לבית המקדש ומכירתן לנוצרים. הללו חיפשו ממצאים על מנת שיוכלו להוכיח בכך שהם-הם המשכו של עם ישראל. זו הסיבה שלזייפנים היה קל למכור ‘סחורה’ מסוג זה.
פניות רבות שלו לארכיאולוגים החופרים במתחם הר הבית, נענו בתשובה נחרצת ולפיה אין כלים של בית המקדש במקום. עם זאת מזכיר הרב בורשטיין שיחה עם פרופ’ מזר שאמר לו בעבר ש”אין דבר כזה שארכיאולוג מחפש ולא מחפש כלים, אבל כשלא מוצאים, הם אומרים בצורה חריפה שאין כלום”.
הרב בורשטיין יודע לספר על פירים שנחפרו אל תוך הר הבית ומהם, כך על פי עדויות שונות, כאלה שניתן מהם להגיע למחילות שונות החפורות מתחת להר הבית, חלקן לא ידועות לאיש, כך התברר בחקירה חשאית שבוצעה בעזרת מכשור מיוחד בו עושה הצבא שימוש לאיתור מנהרות טרור בדרום.
הרב בורשטיין מציין כי בתקופת הטורקים ניסה קפטן פרקר לחפור מתחת להר הבית. לשם כך הוא שיחד את הוואקף, “אבל כנראה שלא את כל אנשי הוואקף”. קפטן פרקר חפר מכיוון עיר דוד במסווה של חפירת יסודות לבית חולים גדול, אך תוך כדי העבודות אירעה הפסקת מים בהר הבית ואנשי הוואקף (שלא היו בסוד השוחד) חשדו והחלו לחקור. האירוע עורר דיון מיוחד בפרלמנט הטורקי. פרקר שהבין לאן נושבת הרוח, נמלט מגבולות הארץ בטרם יספיקו ללכוד אותו, ונטל עמו 11 ארגזים שהועברו ללונדון.
הרב בורשטיין פנה למוזיאון בלונדון וביקש מידע אודות הארגזים ושאל אם אין בידיהם ממצאים הקשורים להיסטוריה היהודית. התשובה במוזיאון הייתה נחרצת - אין ממצאים כאלה.
לאחו מחקרים ובים מצדך, איפה נמצאים לדעתך הכלים שבמקורותינו לא נכתב במפורש עליהם?
הרב בורשטיין קובע חד משמעית שישנם כלים ובהם המנורה שנמצאים באיטליה, ואם להיות מדויק יותר: בוותיקן. הרב בורשטיין מוסיף ומספר על עדותו של הרב בוקובזה, הרב הראשי ליהודי לוב בספרו בית הלחמי. הרב בוקובזה היה מקושר מאוד למלך איטליה והוזמן לחתונת בנו או בתו של המלך. במהלך האירוע שאל את הרב מה ירצה לקבל כשי. הרב אמר שירצה לראות את כלי המקדש הנמצאים בוותיקן. המלך מצידו ניסה להסביר שהוותיקן הוא ממלכה בפני עצמה ואין לו אפשרות לחייב אותם להראות את הדברים. כתגובה השיב לו הרב בוקובזה בתודה, ואמר שאם כך, הרי שאין לו כל בקשה אחרת.
למרות דברים אלו, התאמץ המלך האיטלקי והשיג אישור עבור הרב להיכנס הורדת נשמות שיזרזו את הגאולה. אולם בני בכורי הרב אברהם בורשטיין התחיל לעבוד על פרויקט שנקרא ‘מה עושים היום בבית המקדש?’ הוא ליקט חומר וערך טקסט יפה של מה עשו באותו היום בית המקדש. הפרויקט מקיף כל חג ומועד או יום מיוחד בשנה. לפני כמה ימים בישר לי שסיים את מלאכת העריכה סביב מעגל השנה, וזה עומד לצאת בקרוב בפורמט של ספר מהודר. כך שנושא המקדש זורם בנו”, גאה הרב בורשטיין.
במהלך הדרך לא היו לך מחשבות שהעיסוק הזה הוא משהו שנשגב מבינתנו, וכשירצו משמים הכול יתגלה וייחשף לנו לא?
“אספר לך על שיחה שהייתה לי עם מורי ורבי הרב מרדכי אליהו זצ״ל. סיפרתי לו פעם על הניסיון למצוא את כלי המשכן או את אחת ממנורות מקדש שלמה, אך הרב השיב לי בתמיהה פשטנית אך עצומה: כיצד אני בכלל חושב למצוא את מה ששלמה בחוכמתו העצומה הסתיר והחביא. לאחר שבוע שאל אותי הרב מה המצב והאם התקדם משהו. אמרתי לו שהרב ייאש אותי. הוא אמר ‘חס ושלום. זה טוב שאתה מחפש את הכלים’. הקשיתי בפניו: ‘הרי הרב אמר שאין סיכוי שאמצא מה ששלמה המלך הסתיר ברוב חוכמתו’. אך הרב אמר שהכול תלוי בהארה משמיים. ‘אם משמים יחליטו שהגיע העת למצוא - זה יקרה. אל תפסיק לחפש, תעשה השתדלות מלמטה וכשיראו עד כמה אתה נחוש, יהיה לך הארה מלמעלה’”.
כיצד לדעתך העיסוק בהלכות המקדש לפרטיהם משפיע עלינו כעת, בימי הגלות?
“בעבר נמצא איזה רימון שהיה ספק אם זה רימון רגיל או רימון שהיה בבית המקדש. סוחר רכש את זה במאה שמונים דולר ומכר זאת לממשלת ישראל בחצי מליון דולר. מיד כששמעתי על-כך אצתי רצתי למוזיאון ישראל לראות את במה מדובר. באותו היום הייתה תוכנית בערוץ 1 שנקראה ‘מבט לחדשות’, וזו הייתה אז תכנית החדשות הטלוויזיונית היחידה בארץ ישראל, והם הקדישו לזה לא פחות מעשרים דקות רצופות! התגלית הזו עוררה הדים רבים והתרגשות רבה גם בקרב אנשים לא דתיים.
“כל עניין החיפוש אצלי זה דרך להראות שעם ישראל במהלך הדורות אהב את בית המקדש וציפה לו. עצם החיפוש זה חלק מהעניין של ההתחברות שלנו לעניני המקדש. ישנה מצווה לצפות למשיח ולבניית בית המקדש, והעיסוק בנושא מעמיק את הציפיה”.
סממני הקטורת מערב הסעודית ומחבש
דיברנו הרבה על כלי המקדש וכמעט ששכחנו מסממני הקטורת.
“אפשר לדבר על סממני הקטורת שעות רבות, והיריעה קצרה. אזכיר כאן רק כמה מהסממנים שמצאנו לאחר עמל רב.
“את הצורי (או האפרסמון לפי כמה דעות), מצאנו לאחר חקירות רבות וממושכות. גילנו שבערב הסעודית יש עץ שנקרא ‘חלפני הצורי’. יצרנו קשר עם מושל שכם בימים ההם, באסם שואקה, ותמורת שלמונים טובים נסע עד ל’מכה’ והביא לנו אחד עשר ענפים של צורי. יש עדויות לכך שהצמח הזה גדל בזמנו באזור עין גדי, ומפאת שהיה לעץ הזה ולפירותיו סגולות מרפא מיוחדות, היוונים נלחמו עליו בחירוף נפש. בביקורי בארצות הברית קיבלתי אישור להביא לארץ ישראל עץ שלם כזה.
“מי שסייע לי רבות במציאת הסממנים, היה הרב יוסף קאפח מהדיר ומפרש כתבי הרמב״ם. ישבתי אתו שעות רבות והוא סייע לי לתרגם את שמות סממני הקטורת לשפה בת ימינו.
“למשל הציפורן, היא לא הציפורן שאנחנו מברכים עליה בהבדלה, אלא זה כעין שורש. לאחר חקירות ובדיקות מצאנו שיש צמח כזה בתימן. יצרתי קשר עם הרב גמליאל שהיה יועץ אצל האימאם התימני, ומדי פעם הוא היה יוצא לחפש לו בשמים ותמרוקים. באמצעותו קיבלנו את הציפורן הזאת שנראית כמו ‘ציפורן של אריה’ ונקראת ‘ציפורן שחלת’ לפי הרד”ק, מפני שדומה לשחל. כשהוא הביא לי את זה, אמר שכעת הבין מדוע היה צריך להיטלטל כה רבות עבור גחמותיו של האימאם, ‘הכול בהשגחה פרטית כדי שאוכל לסייע בחיפוש אחר סממני בית המקדש’.
“כתוב שזה צריך להיות כמו ציפורן של אריה. הלכתי אפוא לגן החיות התנכ”י שם ביקשתי לראות את הציפורן של האריה. ניסינו לפתות את האריה שיבוא לכיוונו אך זה לא עבד. אנשי גן החיות הציעו לי, שכשהאריה יחלה ויצטרכו לקחתו לווטרינר, יתקשרו אלי. חלפה תקופה ובאחד הימים קיבלתי טלפון המודיע לי שהאריה הורדם לצורך טיפולים רפואיים. הגעתי מיד עם הציפורן שקיבלתי מתימן והבטתי בציפורן של האריה, זה היה תואם במאה אחוז… אנשי גן החיות היו בטוחים שאני מהתל בהם ובידי אני מחזיק ציפורן של אריה.
אספר לך גם על הסממן שנקרא ‘מור’. הלכתי לפי השיטה שהמור הוא צמח ולא דם, כמו שיש הסבורים כך. לאחר חיפושים קדחתניים הגענו עד למדינת חבש, שם יש צמח שנקרא בפי אנשי המקום ‘מור חבשי’. לפי הבדיקות שעשינו הגענו למסקנה שזה המור שהיה בסממני הקטורת. מי שסייע לנו להביא את הצמח ממדבריות חבש, היו אנשי ‘המוסד’ ועל כך לא אפרט. כיום הצמח הזה גדל בעין גדי”.
לצפות, להתפלל ולבקשלפי דעתך, איך זה משפיע על הציבור?
“בעבר היה פחד לגעת בנושאים הללו. את המהפכה הזו אין ספק שהביאה חב״ד לצד חוגים בציונות הדתית.
כשהתעסקתי בהבאת הפרה אדומה שנמצאה בחוץ לארץ, דיברתי עם קיבוץ חפץ חיים שיקלטו אותה אצלם, אך הם חששו מאוד. למרות שהרב אליהו היה מעורב בכל פרט יחד עם אנשים מקצועיים מתחום ההנדסה הגנטית - רצינו שיהיו הרבה פרות בצבע הזה, ואילו הם חששו.
“לימוד עניני המקדש והעיסוק בזה פשו ברבות השנים בקרב רבים. אין ספק שזו מהפכה. העובדה שבימים הללו לומדים את הלכות המקדש לעומק, לפרטיהם ולא רק מלמעלה ובצורה כוללנית, זה פועל על הנשמה ומשפיע בהחלט. נראה שאנחנו קרובים היום יותר מאי פעם לגאולה השלימה ולבניית בית המקדש.
“כמו שאמר הרב אליהו - אם תהיה התעוררות גדולה מלמטה, תהיה גם התעוררות מלמעלה ויהיו לנו הכלים. אני רוצה להגיד לך שלמדתי שיחות ואגרות רבות של הרבי מליובאוויטש על נושא המקדש וכליו, אני מרגיש שכשהרבי מדבר על המקדש, ניכרת במילים חביבות גדולה. הרבי משתמש במילים מתוקות ומכך אפשר להיווכח עד כמה הנושא הזה נגע לרבי בנימי נשמתו”.