בשיחת ב’ בניסן תשמ”ח הורה הרבי להכריז “יחי המלך”, רבים תוהים לפשר ההכרזה ומשמעות

בשיחת ב’ בניסן תשמ”ח הורה הרבי להכריז “יחי המלך”, רבים תוהים לפשר ההכרזה ומשמעותה. מדברי הרבי עולה כי אמירה זו בת שתי המילים, אינה סיסמה בלבד, אלא אמירה בעלת כוח השפעה מעשי בעולמנו, וביכולתה לחולל שינויים מרחיקי לכת • כיצד ואיך? על כך בהתוועדות החסידותית השבוע

המשפיע הרב החסיד הרב שניאור זלמן גפני, יסד לפני שנים רבות את הישיבה לבעלי תשובה בתוך ישיבת “תומכי תמימים” בכפר חב”ד, כשהוא מלווה בהוראות ובהדרכה צמודה מהרבי שליט”א. הרב גפני שימש הן כראש הישיבה וכמשפיע, הן כמנהל הגשמי והן כאיש הדואג למימון. במשך שנים רבות העמיד תלמידים רבים ודאג אישית לכל צרכיו הגשמיים והרוחניים כאילו היה אביו מולידו. בשנים האחרונות הרגיש הרב גפני שהמשימה הזו גדולה וכבדה עליו ואינה כבר לפי כוחותיו, והעביר את הניהול הגשמי והרוחני לידי הרב טוביה שי’ בולטון. בזמן האחרון ממש החליט הרב גפני לעבור לגור בצפת, ולעסוק שם יותר בתפילה ובלימוד הן בעצמו והן עם כמה מתלמידיו בעבר שגרים שם. הוא כבר מכר את דירתו בבני ברק וקנה דירה בצפת, לא לפני שקיבל לכך את תשובת הרבי באגרות-קודש. בי”א בשבט השנה עמד הרב גפני על יד הדירה החדשה, ממש לפני שנכנס אליה, כדי להסדיר שם את הגימורים האחרונים בטרם נכנס לגור בה למחרת.

בדיוק אז התקשר אליו אחד מתלמידיו בעבר, יהודי בשם יפרח, שגר בארצות הברית ועתה בא לביקור בארץ ישראל ליארצייט של אמו. הוא סיפר לרב גפני שכבר כמה ימים הוא מנסה למצוא את הטלפון שלו, אך רק היום הצליח בהשגחה פרטית למצוא את מספר הטלפון, ויש לו דבר חשוב מאד להביא לו. הרב גפני אמר שהוא נמצא בצפת על יד דירתו החדשה, ומסר לו את כתובת הדירה. תוך זמן קצר הוא כבר היה שם, ובידו תשורה מיוחדת: בהיותו בארצות הברית פגש שם אספן יודאיקה שהחזיק באוסף מכתבים מגדולי ישראל, וזה הציע לו לקנות ממנו את מרכולתו. אותו אספן סירב לספר מאין קיבל זאת, אבל היו לו מכתבים אורגינאליים מהרבי, והוא הציע זאת למכירה. התלמיד הנאמן מצא שם שני מכתבים מהרבי מהשנים תשכ”ז-תשכ”ח, אחד מהם מיועד לרב גפני ואחד לזוגתו. הוא קנה את המכתבים כדי להביא אותם במתנה למורו ורבו הרב גפני, וזה מה שעשה כשהגיע עתה לביקור בארץ ישראל.

הרב גפני פתח את המכתבים. האחד, על נייר מכתבים קטן, משנת תשכ”ח, שתוכנו ברכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה החדשה. המכתב השני היה מפתיע במיוחד. הוא נושא את התאריך כ”ח אייר תשכ”ז, והרבי כותב שם “בקשר להיכנסו לדירה חדשה בשעה טובה ומוצלחת, יהי רצון מאת השם יתברך שיהי’ משנה מקום משנה מזל לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות בכל המצטרך”. לפני חתימת יד קדשו מוסיף הרבי שליט”א בכתב יד קדשו “לברכה להסתדרות טובה בגשמיות וברוחניות”. במקור נכתב המכתב לקראת היכנסו של הרב גפני אל הדירה ברחוב רלב”ג בבני ברק, אך משום מה המכתב לא הגיע אליו בזמנו. ועתה הוא מקבל את המכתב בדיוק בשעה שהוא עמד להיכנס לדירה החדשה בצפת, ופתר לו את אחרוני ההיסוסים, אם אכן הוא עושה את הדבר הנכון כשהוא מרחיק לצפת.

האם צריך עוד הוכחות שהרבי שליט”א משגיח על כל אחד מאתנו בפרטי פרטיות, ודואג לכל צרכיו בגשמיות וברוחניות?! אלא שלא תמיד רואים את הדברים כל כך בגלוי – כדי שהדברים לא יבואו רק במתנה מלמעלה, אלא יבואו על ידי עבודתנו אנו, התחתון מצד עצמו.

“יחי המלך” – זה המפתח

עומדים אנו כבר אחרי “ראש השנה למלכים”, וקרוב מאד ליום הבהיר י”א ניסן, יום מלאות מאה ואחת עשרה שנים לכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח, יום שעניינו הוא “המשיחה של ‘ראש בני ישראל’ למלך המשיח” – כפי שאומר הרבי עצמו בסיום הדבר-מלכות האחרון לעת עתה שיצא מהגהת הרבי בערב שבת קודש פרשת ויקהל תשנ”ב.

ביחד עם זה עומדים אנו גם בשבוע של ב’ ניסן. שהוא לא רק יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר הרש”ב נ”ע, אלא, כפי שהרבי אומר (בשיחת ב’ ניסן תשמ”ח) שזהו גם ובעיקר “יום התחלת הנשיאות של כ”ק מו”ח אדמו”ר, הכוללת כל המשך הנשיאות עד ביאת גואל צדק”. ועבורנו במיוחד זהו היום בו גילה לנו הרבי שליט”א (בשיחה זו) את הנחיצות וההכרח בכך שאנו דווקא נכריז “יחי המלך” בקשר למלך המשיח באותה שיחה מפורסמת – ב’ ניסן תשמ”ח.

בשיחה זו אומר הרבי שליט”א כמה מילים כמעט בהבלעה, ולא שמים לב איזו “פצצה” טמונה כאן: הרבי אומר שם שכל ה”שטורעם” ש”עושים” בשנים האחרונות (= מי עושה?) אודות הצורך וההכרח בהכרזת “עד מתי?!” (= מדוע זקוקים בכלל להסבר נוסף על הצורך בכך, כאשר זקוקים כל כך למשיח צדקנו שיביא בפועל את הגאולה? ובכל זאת זה לבד לא מספיק, אלא כל זה) אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” בקשר למלך המשיח, ולכן מדברים כל כך הרבה על הצורך בהכרזת “עד מתי”, כיוון שהיא כוללת את הכרזת “יחי המלך”. עד כאן תוכן דברי הרב.

וכאן מזדקרת לעיניים ונשאלת מאליה השאלה: אם כל ה”שטורעם” שהרבי עושה בקשר ל”עד מתי”, אינו אלא בעיקר בגלל הצורך בהכרזת “יחי המלך” – מדוע הרבי לא מדבר כמעט מאומה (מלבד בשיחה זו ובעוד מקומות בודדים) במפורש על “יחי המלך”, אלא מקדיש עשרות ומאות שעות ב”שטורעם” עצום (נלקטו בספר עב כרס של הרב חיים ששון “עד מתי”, וזה לא הכל) רק בקשר ל”עד מתי”?

התשובה מובנת מאליה מתוכן כל הביאור בשיחה זו: כל העניין של הכרזת “יחי המלך”, מסביר הרבי, היא כדי שהעם יפעל אצל המלך את התגלות מלכותו. וכמבואר שם שהמלך הוא לא רק “ראש” אלא גם “לב”, “לבו הוא לב כלל ישראל” – כמו הלב, שלא זו בלבד שהוא משפיע ומזרים חיים לכל האברים, אלא הוא גם מקבל מכל האברים את הדם, כך גם המלך מקבל מן העם את מלכותו, ואפילו כביכול את ההוספה בחייו, שכן “אין מלך בלא עם”.

והרבי מבאר ומדגיש בארוכה בשיחה זו, כי עניין זה צריך להיות גם במלך המשיח. למרות שלא העם הוא הממנה את המלך המשיח, אלא הקב”ה בוחר בו וממנה אותו, הרי העניין של “אין מלך בלא עם” ישנו גם ובמיוחד במלך המשיח. שכן גם לאחר בחירת הקב”ה בו, עדיין נמצא בו כוח המלוכה בהעלם לגמרי, וזקוק הוא כביכול אל העם שיפעלו בו את התגלות המלוכה לעיני כל, ואפילו את ה”הוספה בעניין החיים”, על ידי ההכרזה וקבלת מלכותו בפועל, בהכרזת “יחי המלך”. שתוכנה של הכרזה זו – שכבר הגיע הזמן דהקיצו ורננו שוכני עפר – כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו, ועד דהקיצו ורננו (= ובדיוק: לא “שוכני עפר”!) דוד מלכא משיחא!”. ומסיים: “והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את “מעשינו ועבודתינו” – כולל גם הבקשה והדרישה “עד מתי”, וההכרזה “יחי המלך” דוד מלכא משיחא – בזריזות הכי גדולה, הקשורה עם שמחה וחיות… שעל ידי זה פועלים כביכול ה”אחישנה” דהזריזות אצל הקב”ה – “אלקיכם כהן הוא” ו”כהנים זריזין הם” – לגאול את בני ישראל בזריזות הכי גדולה, תיכף ומיד ממש, “לא עיכבן המקום כהרף עין”.” עד כאן דברי הרבי.

לא לחכות להוראות ‘מלמעלה’

לכל לראש אכן נדרשת מאתנו בשעה זו עבודה, כמו אצל משה רבינו, להאמין ללא פקפוק במשה רבינו של דורנו, ללכת אחריו ולקיים את הוראותיו בכל התוקף בלי להתפעל מהעולם. זו עבודה קשה ודורשת מאמץ גדול ועצום: משה רבינו בא לעם אחרי כל כך הרבה שנות שעבוד ומכריז “פקד פקדתי”, “הגיע זמן גאולתכם”. והפסוק מספר “ויעש האותות לעיני העם. ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה’ את עמו, ויקדו וישתחוו … ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה, כה אמר ה’ אלוקי ישראל, שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. ויאמר פרעה, מי ה’ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה’ וגם את ישראל לא אשלח”. ודווקא אז פרעה מגביר את השעבוד וגוזר גזרות חדשות קשות יותר. וכאשר באים אליו בטענות, הוא עונה “נרפים אתם נרפים, על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לאלוקינו … ויפגעו את משה ואהרן בצאתם מאת פרעה, ויאמרו להם, ירא ה’ עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו. וישב משה אל ה’ ויאמר, ה’, למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך”.

ואם לא די בזה, מספרים חז”ל (במדרש רבה במקום, הובא גם ברמב”ן, ב”מעם לועז” ועוד) שבדיוק אז, כשהמצב כל כך בלתי מובן, כאשר דווקא כשמשה רבינו מכריז על הגאולה נדמה שהשעבוד גובר – דווקא אז משה רבינו נעלם מהשטח. הוא הולך שוב לארץ מדין למשך כמה חודשים (ישנן דעות שונות במדרש כמה זמן זה היה: יש אומרים שלושה חודשים. יש אומרים ששה חודשים. ויש אומרים שנה וחצי), ומשאיר את ישראל במצב בלתי מובן כאשר כל מה שהאמינו מתנפץ לכאורה לסלע המציאות בשטח.

למה קורה כל זה, אומרים חז”ל – “בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים”. כדי לצאת ממצרים היו בני ישראל זקוקים שתהי’ בידם זכות האמונה. ומתי מתגלית האמונה? דווקא כאשר לא מבינים כלל מה קורה כאן, לא רואים ולא מרגישים מאומה ונדמה שהכול הולך הפוך לגמרי מכל מה שהובטחנו. דווקא בשעה זו זקוקים ללכת באמונה שלמה ובביטחון מלא אחרי דבר ה’ אשר בפי משה רבינו, “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו”.

כך גם היום: “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”. כאשר הרבי מלך המשיח מכריז ומודיע שנמצאים אנו “בשעה שמלך המשיח בא והוא משמיע ואומר להם לישראל הגיע זמן גאולתכם”. הוא מצווה עלינו (בש”פ שופטים תנש”א) להכריז ולפרסם בכל מקום ולכל אחד שהקב”ה אומר זאת על ידי עבדיו הנביאים. והרבי אף נותן לדברים תוקף הלכתי של נבואה לטובה ששום דבר לא יוכל לעכב בעדה. ואחרי שהתברר לנו ללא ספק כי הוא נביא, מביא הרבי את פסק ההלכה, שאז “אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת. ולכן “ישנה ההוראה כנ”ל, שצריך להכריז ולפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו והקב”ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא נעלה שלא בערך מאנשי הדור, שיהי’ ה”שופטיך” ו”יועציך” ונביא הדור … עד הנבואה העיקרית – הנבואה [“לא (רק) בתור חכם ושופט אלא בתור נביא, שזהו בוודאות”] ש”לאלתר לגאולה” ותיכף ומיד ממש “הנה זה (משיח) בא”. “וביחד עם זכות זו, יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו את ה”שופטיך” ו”יועציך” ולציית להוראות ועצות טובות שלו”.

ומתוך אותו גילוי אלוקי נפלא – נדמה לפתע, ובפרט אחרי ז”ך באדר וג’ בתמוז, כאילו הכל הולך הפוך ומשה רבינו לא נראה בשטח. ועד שישנם האומרים ח”ו (כפי שאמרו לפני חטא העגל) “כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הי’ לו”.

דווקא בתקופה זו נדרשת מאתנו ביתר שאת האמונה הפשוטה והמוחלטת בדברי ה’ ומשה עבדו, ללכת אחריו ולהאמין בו ובדבר ה’ אשר בפיו, שהרי כבר נודע לנו בוודאות כי דבר ה’ בפיו ושכינה מדברת מתוך גרונו. וכשם שאז “בזכות האמונה נגאלו אבותינו ממצרים”, כך בדיוק היום, “כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות”, בזכות האמונה ניגאל.

אלא שכאמור, רוצים שלא נסתפק באמונה מוחלטת בו והליכה בהוראותיו, אלא, שהעם ייטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

וכדברי הרבי שליט”א (סוף שיחת ש”פ משפטים תנש”א) “והרי המינוי דדוד מלכא משיחא כבר הי’, כמו שכתוב “מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו”. צריכה רק להיות קבלת מלכותו על ידי העם וההתקשרות בין המלך והעם בשלימות הגילוי – בגאולה האמיתית והשלימה”

וכמו שכתוב (הושע ג, ה ובמצודות שם)  “אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה’ אלוקיהם ואת דוד מלכם” – “וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, ומעמו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בהם”. שבני ישראל יבקשו מן המלך המשיח שימלוך עליהם, ובכך יפעלו הם דווקא, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

ועוד נאמר (הושע ב, ב ובמצודות שם) “ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד” – “זהו מלך המשיח”. היינו שהם, בני ישראל, התחתונים מצד עצמם, ישימו ויקבלו על עצמם את המלך המשיח, “ראש אחד”. הרי מפורש בפשוטו של מקרא שלבני ישראל יש תפקיד ושליחות ומשימה לבקש ממלך המשיח שימלוך עליהם ו”לשים” (למנות) אותו לראש עליהם.

דווקא אצל משיח, לא די רק להאמין בו וללכת אחריו כמו אצל משה רבינו לקראת הגאולה ממצרים – אלא צריכה להיות דווקא קבלת מלכותו על ידי העם, מלמטה למעלה, ובקשת והכתרת העם בהכרזת “יחי המלך”.

ומכיוון שכל העניין הוא שהדבר יבוא מלמטה, מהעם, שיבקשו ויפעלו זאת אצל המלך, הרי מובן מעצמו שלא שייך ולא מתאים שהמלך ידבר ויעורר ו”ירעיש” על כך מעצמו, לפני שהעם מבקש ומתחנן אליו להסכים להיות מלך. אדרבה. הוא מצד עצמו למעלה מזה ואינו שייך לזה, והדבר נפעל דווקא על ידי בקשת והכרזת העם. לכן הרבי שליט”א לא דיבר כמעט על הצורך וההכרח בהכרזת “יחי המלך” לפני כן, אלא על הצורך וההכרח לצעוק “עד מתי” ולבקש ולהתחנן להקב”ה שיביא את הגאולה.

אבל כששמענו במשך כמה שנים את כל ה”שטורעם” שהרבי מרעיש עולמות, ודורש גם מאתנו “קער א וועלט היינט”, אודות הצורך וההכרח לזעוק ללא הרף “עד מתי”, ולא תפסנו מה רוצים כאן מאתנו – עושה הרבי דבר שכביכול אין הוא צריך ויכול כלל לעשותו, ומגלה לנו שהמלך המשיח זקוק כביכול לפעולתנו אנו, בהכרזת “יחי המלך” מתוך שמחה וחיות.

לא להתספק ברגשות

ההדגשה היא דווקא על ההכרזה בדיבור. כמבואר בשיחת ראש השנה תשל”ז בתחילתה (בלתי מוגה) ש”מלכויות זכרונות ושופרות” הם כנגד מחשבה דיבור ומעשה: תקיעת שופר היא הרי במעשה, הזכרון הרי הוא במחשבה, ואילו המלכות היא בדיבור, כמו שנאמר “מלכות – פה”, וכמו בהכרזת “יחי המלך” ש(בהכרזה זו) לא נוגע המחשבה(!) אלא שיבוא בדיבור שיכריזו בדיבור “יחי המלך”.

ממילא, כאשר אנו כל כך זקוקים וכל כך משוועים ומייחלים להתגלות המלאה של הרבי לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה, שרק זה הפתרון היחיד למצבנו לכולי עלמא – הרי הדבר החשוב והנחוץ ביותר עתה, לפי דברי הרבי, הוא להרעיש את העולם כולו, ולפעול על כל מי שרק אפשר, שיאמר ויכריז את ההכרזה המבטאת את קביעת העובדה כי הרבי הוא הוא המלך המשיח, ואנחנו עמו ועבדיו, ואנו מקבלים על עצמנו את מלכותו וממילא גם את קיום פקודותיו והוראותיו.

נכון שהרבי לא ציווה על כך במפורש כל כך, אך לפי כל הנ”ל, זהו כל העניין שהרבי הסביר לנו בחסדו הגדול, שהדבר צריך לבוא דווקא מאתנו, ללא ציווי מפורש. ודווקא בכך שאנו מצד עצמנו נכריז ונבקש ונתחנן ונקבל את מלכותו עלינו, בזה נפעל את ההתגלות המלאה לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה. ולשם כך עושה הרבי את כל ה”שטורעם” אודות גודל הנחיצות וההכרח בזעקת “עד מתי” – שנדע את אשר מוטל עלינו, דווקא ללא ציווי מפורש, ושלא נחמיץ את ההזדמנות.

לכן, “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות” הוא לקבל על עצמנו, ולעשות הכל שכולם, כל אנשי הדור, יעשו כן, את מלכותו של הרבי מלך המשיח שליט”א – “לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את ישראל מן הגלות”. ובפרט בהכרזת “יחי המלך”, שבה מבקשים ומכריזים וקובעים עובדה ופועלים (וכמבואר בשיחת ש”פ תולדות תשנ”ב כי “על ידי זה ולאחרי זה” באה) התגלותו המלאה לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.