באוהל מועד…

באוהל מועד…

כ”ק אדמו”ר הזקן: נאמר: “וידבר ה’ … באוהל מועד. שאו את ראש וגו’.”  וצריך ביאור מה עניין  “שאו את ראש” ל”אוהל מועד”?

אלא ש”ראש” עניינו הוא כוח הרצון של חלק הנשמה המלובש בגוף כפי שהוא נובע מכוחות הנפש חכמה בינה ודעת שבראש. ועניין “שאו את ראש” הוא: שיעורר האדם את כוח הרצון שבו לרצות לדבוק בה’ בתכלית השלימות. או אז תאיר בנפשו בחינת הרצון של חלק הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף, ויהיה רצונו לדבקות בה’ באפן נעלה באין ערוך. וזהו הקשר עם “אוהל מועד”, שכן “מועד” הוא מלשון ונועדתי לך שם. ונועדתי אותיות ונודעתי. ששתי בחינות הן: השתוקקות לה’ הבאה מהעמקת הדעת בגדולתן שזו “ונודעתי”, והתקשרות לה’ באופן שלמעלה מהשכל לגמרי, מה שה’ מעלה את האדם - זו “ונועדתי”.

(לקוטי תורה במדבר א, א)

שאו… במספר שמות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: יש להבין: מדוע ה’ מצוה לספור את בני ישראל במילה “שאו” ולא במילה “סיפרו”? ועוד: מדוע יש למנותם בשמותיהם?

אלא שעניין קריאת שמותיהם בדיבור דוקא בא לפעול את גילוי מעלתם הפנימית שתתגלה מהעלם אל הגילוי. הרי זה כספירת העומר שאין די לספור במחשבה אלא מצוה היא לספור בגילוי כדי לפעול את גילוי והמשכת עניינו הרוחני של יום. משום כך יש לקרוא בדיבור את שמות בני ישראל בעת ספירתם הגם שבודאי היה ידוע מספרם גם קודם לכן. וזהו “שאו” - מלשון הרמה. שעל ידי המפקד מעלים את בני ישראל מדרגתם כעם ספור מדוד ומוגבל אל בחינתם כפי שהם כלולים באין סוף ברוך הוא באופן של בלי גבול.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי ח”ו עמ’ כה)

מדוע אין מתייראים מהמנין?

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: רואים אנו בתנ”ך בימי דוד ויואב שמניית בני ישראל מזיקה. טעון ביאור, איפוא, כיצד נשללת במניין שבפרשתנו אפשרות של עין הרע בבני ישראל?

אלא שהרי זה כפי שנאמר על יוסף הצדיק שלא שלטה בו עיין הרע כיון שזכה להשגחה מבחינת עינא פקיחא, כדגי הים שהם מושגחים בבחינת “עינא פיקחא”. הנובעת מבחינת “גלגלתא” שהיא הכתר. וכמו כן כאן: ה’ אומר “שאו את ראש … לגלגלתם” היינו לבחינת “גלגלתא” שהיא בחינת ה”כתר” שמונעת ומבטלת עיין הרע. ולכן, במניין שבפרשתנו אין מתייראים…

(תורה אור במדבר כרך א, עמ’ א)

הקשר לדגלים

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: מה הקשר בין “שאו את ראש” לעמידת בני ישראל על פי ארבעה דגלים?

אלא שהדגלים שלמטה הם כנגד הדגלים שלמעלה, שהן חיות הקדש, המלאכים גבריאל מיכאל רפאל אוריאל. וכשם שהם ממשיכים מבחינת שלמעלה מ”אדם שעל הכסא”, כך נמשך מבחינת “נושא עוון” על ידי ארבעת הדגלים שבבני ישראל למטה, ואדרבה ממשיכים מבחינה נעלית עוד יותר מהמלאכים.

ברם כל זאת בהקדמת  “שאו את ראש בני ישראל” לדרגה של צמאון על שכלי לה’, שרק על ידי זה ממשיכים הדגלים את הגילוי האלוקי למטה.

(תורת שמואל תרל”ט ח”ב עמ’ שצו)

משה ואהרן

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: צריך להבין מדוע גם אהרן צריך להיות בפוקדים כנאמר “אתה ואהרן אחיך”?

אלא שמשה הוא שושבינא דמלכא שעניינו להמשיך את האור מלמעלה ואילו אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא שעניינו הוא להעלות את ישראל מלמטה למעלה. נמצא שכאשר מתקיים שאו את ראש, יש כאן העלאה על ידי אהרן (רצוא) והמשכה על ידי משה (שוב).

(סה”מ תער”ב עמ’ תתקפה)

ואתכם יהיו איש איש למטה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: שאו את ראש בני ישראל נאמר על נשיאי השבטים של ישראל. שנאמר עליהם “אתכם יהיו”. שזהו מה שנאמר “שאו את ראש”, שראש נאמר על הנשיאים שהם בחינת ראש נקודת היהדות שבכל אחד מישראל. ועל ידי זה שמשה ואהרן מרוממים אותם למעלה מבחינת מספר ומדידה, מגיעים למעלה ממדידה כפי שיתגלה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, שאז יהיה מספר בני ישראל באופן אשר לא ימד ולא יספר מרוב.

(תורת מנחם כרך יא ח”ב עמ’ 272)

פתגם השבוע בענייני גאולה

…אנשים ונשים וטף, ו”כספם וזהבם אתם”, עם כל הנכסים והבתים הפרטיים, ועאכו”כ בתי–כנסיות ובתי–מדרשות, עם הספסלים, ועאכו”כ הסידורים והספרים, באים יחד עם משיח צדקנו - על גבי “ענני שמיא” - לארצנו הקדושה…

…ויש להוסיף, שענין זה נעשה גם על–ידי ההוספה בלימוד התורה בעניני הגאולה ובית–המקדש, אשר, הלימוד בענינים אלו ממהר ומזרז עוד יותר קיומם בפועל ממש, כך, שמהלימוד יוצאים תיכף ומיד לפגוש את משיח צדקנו, ואומרים לו שזה–עתה סיימו ללמוד כמה הלכות הקשורות עם ביאתו!

(כ”ה אייר תש”נ - מוגה)