הגברת יפית אופגנג ומשפחתה משתייכים לקהילת ברסלב הגדולה בחדרה. אל הרבי ואל חסידות

הגברת יפית אופגנג ומשפחתה משתייכים לקהילת ברסלב הגדולה בחדרה. אל הרבי ואל חסידות חב”ד נחשפה לראשונה בחייה בהיותה ילדה צעירה, כשהוריה הכניסו אותה ללמוד בבית הספר חב”ד ‘אור חיה’ בקרית שמואל בכתות ג’ עד ה’. שנתיים למדה בחב”ד. מבית הוריה בעתלית הייתה נודדת מדי בוקר אל בית הספר, מרחק של כשעה נסיעה וחוזרת בשעת צהריים כשהלימודים הסתיימו. השנים הללו אמנם היו משמעותיות בחייה, אך מאז הקשר אל חב”ד ואל הרבי נשכח והונח בקרן זווית.

כל זה השתנה לפני כשנה, כשחלתה והרופאים בבית הרפואה מאיר בכפר סבא המליצו לה על הליך רפואי מורכב כדי שתחזור למצב תקין. יפית נזכרת במאורעות אותם ימים ועדיין נחרדת. “גם אם הניתוח יצליח”, הבהירו לי הרופאים, “הרי שהמצב יסב לגופי נזק בלתי הפיך שיפגע ביכולתי להרות.

“דברי הרופאים נפלו עלי כרעם ביום בהיר. אני אישה צעירה, איך קרה דבר כזה?! הייתי שבורה ורצוצה, ואז בא הרבי מליובאוויטש והפך את הקערה על פיה באופן ניסי ולא ברור שעד היום אני נפעמת ונדהמת מעוצמת הנס”.

ואז הרבי הגיע…

זה התחיל בצהרי יום אחד שנראה היה שגרתי. לפתע לפתו אותי כאבי בטן עזים. בהתחלה חשבתי שמדובר בכאבים חולפים, אך כשהופיעו גם דמומים, הבנתי שאני צריכה להיבדק. מיהרתי להתפנות לבית הרפואה ‘מאיר’ בכפר סבא. לאחר מסכת של בדיקות וצילומים קבעו הרופאים חד–משמעית שאני סובלת מציסטות באזור הבטן. ישנן ציסטות שיכולות להתרפא מאליהן, אך בדיקה מדוקדקת של כמה הרופאים בכירים בתחום הבהירה שישנה ציסטה אחת מבין כולם שהיא ממאירה. מדובר בגידול מסוכן שיש להסירו בניתוח כירורגי.

בהלה גדולה אחזה בי, ממש יראתי מהניתוח הזה וגם הרופאים מצדם לא טרחו להוריד את מפלס החשש. הם הכינו אותי שבניתוח הזה הם מבצעים פעולה שעלולה לפגוע בסיכויי לעתיד לזכות לילדים. הייתי ממש בדיכאון ובנמיכות הרוח. הרופא קבע לי תור לעוד חודש, ובינתיים התפללתי לה’ וביקשתי בתחינה שתוסר ממני רוע הגזרה. חלף שבוע ימים, ולילה אחד אני חולמת חלום מוזר. אני נמצאת באולם גדול שאותו לא ראיתי קודם לכן, ולפתע אני מבחינה בדמותו הקורנת של הרבי מליובאוויטש נכנס פנימה בפנים שמחות.

אני ממהרת לגשת אליו ובקול בוכים אני מספרת לו שאני עומדת לקראת ניתוח ממנו אני מאוד חוששת. הרבי עושה בידו תנועת ביטול ואומר לי ‘לא ניתוח ולא גידול’. תהיתי למה הרבי מתכוון, ושאלתי בשנית לפשר העניין, אך שוב הייתה זו תשובתו של הרבי. כל החלום הזה לקח שניות ספורות, וכשהוא הסתיים - התעוררתי.

השעה הייתה חמש לפנות בוקר; לא סיפרתי לאיש על החלום, לקח לי עוד שעות ארוכות לעכל אותו. מדוע שהרבי יבוא אלי בחלום? אני הרי לא משתייכת לחסידות חב”ד… לא היה לי עד אז שום קשר עם חסידי חב”ד או תורת חב”ד.

כל אותו יום חשבתי על החלום המופלא הזה. בדרך כלל אינני מהנשים החולמות חלומות, אך הנה החלום הזה היה ברור ודמותו של הרבי עומדת לנגד עיני בבהירות. סיפרתי על כך לבעלי ותהינו מה יתרחש מעכשיו; אפשר לומר שאותו חלום חיזק אותי מאוד, אך אני לא מורגלת בניסים ולא ידעתי כיצד להתייחס לזה. צד אחד אצלי במוח שמח וצהל על ברכת הרבי, וצד אחר התעקש להיות ריאלי ועצוב. כל זה קרה בסוף השבוע, כאשר בשבת התארחנו אצל הוריי.

השכנים של הוריי בעתלית, הם הרב אברהם ורחלה סבג, חסידי חב”ד שמפרסמים את שמו של הרבי ואת שם חב”ד במושבה הקטנה, והנם מאוד אהודים על הבריות. כשסיפרתי לאמי על החלום המופלא, דחקה בי להיכנס אל הגברת סבג ולבקש ממנה לכתוב לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’. “רבים מגיעים לכתוב איתה”. כאן אימי סיפרה לי על סיפורי ניסים רבים שהתרחשו בברכת הרבי. נעניתי להצעתה, ובמוצאי שבת פקדתי את בית משפחת סבג.

תשובת הרבי הייתה מדהימה; במכתב ארוך לאישה הסביר הרבי את כוחה של השמחה שבכוחה למתק הדינים. בהמשך המכתב הציע הרבי שאקח על עצמי לפחות תפילה אחת ביום. זה היה מדהים כי המכתב היה ממוען לאישה שכתבה לרבי שהיא לא חשה בטוב, ומעניין עוד יותר שבעבר הייתי מקפידה להתפלל שלוש תפילות אך קשיי הזמן ובפרט העיסוק סביב אותו ניתוח, טרד את מנוחתי כך שהחמצתי לא מעט תפילות.

חלפו שלושה שבועות ונקראתי להגיע לבית הרפואה ‘מאיר’ כדי לבצע בדיקות דם ומעקב לקראת הניתוח שהיה אמור להתבצע בעוד שבוע ימים. הייתי בציפייה דרוכה לדעת מה יקרה. בינתיים נכנסתי לאולטרסאונד כשאני בפאניקה.

הרופאה בודקת ובודקת ובחלוף כמה דקות של דומיה שדמו לנצח, שאלה אותי “בשביל מה הגעת אלי?” בתחילה המילים התבלבלו לי, לא הבנתי למה היא מתכוונת. “מה זאת אומרת?”, הגבתי בפליאה, “תבדקי בטפסים ותראי בעצמך. בשבוע הבא אני אמורה להיכנס לניתוח להסרת גידול בבטן”, הוספתי. הרופאה הביטה בטפסים, פתחה את התיק הרפואי שלי, נברה בדפים, השוותה צילומים ואמרה לי: “גבירתי, את יכולה ללכת הביתה אין לך שום דבר”.

“מה??” זעקתי כלפיה כלא מאמינה. “איך דבר כזה יכול להתרחש?” הייתי בהלם.

לא פחות מ”נס רפואי”

הגברת יפית אופגנג חותמת את סיפורה בהתרגשות רבה, ומוסיפה שהרופאה שבדקה אותה אף היא היתה נפעמת. היא אמרה לה שהיא עובדת במשך שנים ארוכות בתחום הזה, וזו הפעם הראשונה שהיא רואה שציסטה מעין זו נעלמת בלי צורך בניתוח. “הגידול הזה נעלם כלא היה”, אמרה לי הרופאה והגדירה זאת כ”נס רפואי”. כמובן שסיפרתי לה על החלום ועל תשובת הרבי, והיא מצדה התענינה בסקרנות. כדי להיות בטוחים שהממצא נעלם, נקראתי לאחר חודש לבצע צילום נוסף, ואף הוא כקודמו הראה שאין כל ציסטה או ממצא אחר”.