תמונת הבראשית

חשיפה: כך נחגגה הנחת אבן הפינה לבית כנסת חב”ד הראשון בראשון לציון >> תמונות היסטוריות כמו גם דיווח שהופיע בעיתון ‘דואר היום’ לצד מסמכים המתפרסמים כאן לראשונה — שופכים אור על ייסוד והתפתחות בית כנסת חב”ד הראשון בעיר ראשון לציון המהווה מגדל אור חסידי עד עצם היום זה >> היסטוריה חיה ונושמת

תמונה נדירה במיוחד. ו’ תשרי תרפ”ד — הנחת אבן הפינה לבית כנסת חב”ד בראשון לציון. באדיבות מוזיאון ראשון לציון. בעקבות הכתבה על תולדות ישיבת חב”ד בראשון לציון שהתפרסמה בבימה זו (גיליון 973), הגיעו תגובות רבות על כך שלא רק תולדותיה של הישיבה בעיר הינם עמוקים ורבי–שנים, אלא עוד הרבה קודם לכן נטעה קהילת חב”ד שורשים עמוקים במושבה שהוקמה על ידי ועד חלוצי יסוד המעלה.

נוכח התגובות, התחלתי לחפש חומר בארכיונים ובגנזכים אחר קהילת חב”ד בעיר — ולשמחתי, כמו גם להפתעתי הרבה, מצאתי חומרים היסטוריים נדירים בכל קנה מידה — החל מטקס הנחת אבן הפינה לבית כנסת חב”ד בשנת תרפ”ד, תקופה ממנה אין כמעט תיעוד ויזואלי למוסדות חב”דיים. לצד תמונה זו קיבצתי תמונות נוספות ומסמכים המתעדים את התפתחות בית הכנסת החב”די המרכזי מאז שנת תרפ”ד ועד היום.

כל אלה, בתוספת רשימות חב”דיות ישנות וגם חדשות, משרטטים במידה מסוימת את התפתחות קהילת חב”ד בראשון לציון, אשר שנים רבות התנהלה תחת הנהגת המשפיע הרב חיים שאול ברוק ולצדו העסקן החב”די חבר ועד המושבה בראשון לציון — ר’ יוסף שמוטקין.

תמונת הבראשית

כבר עם תחילת חיפושיי, מצאתי תמונה— הנחשפת כאן לראשונה באדיבות מוזיאון ראשון לציון. תמונה זו צולמה ביום ו’ בתשרי תרפ”ד, בעת מעמד הנחת אבן הפינה לבית כנסת חב”ד בראשון לציון.

בתמונה נראה המגרש בו אמור להיבנות בית הכנסת. השטח העתידי מתוחם בגדר נמוכה, ועל הגדר ומסביבה ניצבים גברים, מהם מזוקנים מהם בעלי זקן לבן ומהם צעירים עם ילדים קטנים לצידם. מצידי המתחם נראים עצי ברוש, אשר הפכו עם השנים לאחד מסמלי חצר בית הכנסת חב”ד (לפני מספר שנים תועדו בחצר שלושים ושמונה עצי ברוש). משני צידי המתחם נראים בתים חד–קומתיים, עטורים בגגות רעפים.

בית כנסת חב”ד תוכנן באופן כזה שהוא יהיה מפואר, גדול וגבוה אף יותר מבית הכנסת הגדול שכבר היה במושבה ראשון לציון. אלו היו ‘ההשגות’ של החסידים דאז (ומי יגלה את אוזנם כי בעשורים האחרונים, מלאה ראשון לציון בעשרות שלוחים, בתי כנסת חב”ד, מוסדות חינוך מפוארים, ישיבה שפרחה בה שנים ארוכות, וגם כיום ישיבת “תומכי תמימים” בראשות הרב לוי יצחק גינזבורג, הרב שמעון ויצהנדלר והמשפיע הרב זלמן נוטיק).

מדוע אכן הוקם בית כנסת חב”ד באותה שנה, כאשר המושבה הייתה לא–גדולה, ובמרכזה עמד בית הכנסת הגדול בו התפללו כל שומרי המצוות שהתגוררו במושבה? לשם מה היה צריך להקים בית כנסת נוסף בנוסף לאלו הקיימים?

מסתבר שעם היותו בית הכנסת הגדול, אך ברבות השנים התקשו החסידים להתפלל בנוסח ובסגנון שהיה נהוג שם, מה שהביא לפתיחת בית כנסת חב”די חסידי. וכך מספר מר הלל איסר ינובסקי, מוותיקי ראשון לציון, ברשימתו “פרקים מתוך קורות ראשון לציון”:

“בבית החסידים מיסודו של א.מ. פריימן, התנהגו חסידי חב”ד על פי שולחן ערוך של הרבי; קשה להם לוותר על הדבקות החב”דית, על הניגון החב”די ועל השינויים הקלים בסדר התפילה…”

סקירה נרחבת ב”דואר היום”

עם השמחה שבמציאת התמונה הנדירה של טקס הנחת אבן הפינה, מסתבר כי היא אינה משקפת נכון את האירוע שהתקיים לכבוד הקמת בית הכנסת החב”די.

בימים אלה מצאתי סקירה נרחבת אודות הנחת אבן הפינה, ממנה עולה כי מעמד זה היה מכובד בו השתתף קהל רב בהשתתפות רבנים ואישי ציבור מראשון לציון ומחוצה לה. סקירה זו פורסמה בעיתון “דואר היום”, והנה מספר ציטוטים מרתקים:

הנחת אבן היסוד לבנין בית הכנסת בראשון לציון

ביום א’ ו’ תשרי חגגו החרדים בראשון לציון את חג הנחת אבן הפינה לבית כנסת, במשך 29 שנים הצטמצמו ה”חסידים” של המושבה בבנין קרשים, ד’ על ד’ ממש מחוסר מגרש טוב ומתאים לבנין בית הכנסת ומחוסר האמצעים הדרושים לזה, מזמן לזמן נתרבו המתפללים בבית הכנסת זה, וסוף סוף היה המקום צר מהכיל את כולם, ובהיות שבשביל הנשים לא היה בכלל מקום, היו מוכרחים לבנות בשבילן סוכה מזרדים לימי ראש השנה ויום הכיפורים. וככה התגלגלו במשך תקופה ארוכה כזו. אך הודות לה’ יהודה לייב אמציסלבסקי, אחד המתפללים שם ואחד מחשובי המושבה זכו ה”חסידים” להוציא לפועל את שאיפתם שקיוו לה זמן רב להניח יסוד לבית הכנסת. הוא הקדיש מגרש גדול בתוך המושבה במקום יפה ונחמד שיוכל להכיל בנין נהדר וחצר סביבו.

בשעה שתיים אחר הצהרים, נתאסף על המגרש קהל גדול מבני המושבה והסביבה. ועל פי הזמנת נכבדי המושבה באו להשתתף בחגיגה שני הרבנים הראשיים של יפו הרה”ג שלמה אהרונסון והרה”ג בן ציון עוזיאל ורבם של החסידים הרב [שניאור זלמן] סלונים [מחשובי רבני חב”ד בימים ההם].

החגיגה נפתחה על ידי ראש מועצת העיריה דב לובמן [דב לובמן–חביב, נולד למשפחה חב”דית ברוסיה]  בדברים אלו: “יש לנו כעת 6 בתי כנסיות. אמנם הרגש שלנו אינו סובל הרבה בתי כנסיות במושבה אחת, כי ברב עם הדרת מלך, אלא שאנו מקוים כי יבוא יום וכל עמנו יתאחד בבית אחד הוא בית הבחירה ובו נרכז את רוחותינו רוח העם. עלי להדגיש בהזדמנות זו, שאת בית כנסת הנבנה, קוראים בשם “שער בנימין” כי הוא מוקדש לשם הנדיב בנימין רוטשילד, בני מושבתנו שמרגישים את מסירותו של האדם הדגול מרבבה הזה […]”

אחריו עמד הרב ר’ שלמה אהרונסון ואמר בהתלהבות: “זכיתי לבוא מהגלות [הגיע זמן קצר קודם מרוסיה, עמד בקשר קרוב עם אדמו”רי וחסידי ליובאוויטש] לזו הארץ שנקלטה במוחי רק בדמיון… ועיני תחזינה את ארצנו בכלל ואת ראשון ביופיה בפרט. ראשון לציון היא מקור היין […] וכשם שבשביל שהגפן תתפתח צריכים כל השריגים להתאחז בה, כן ישיגו בני ראשון את מטרתם אם יתאחזו על ידי רוח משותף בתוך כותלי בתי הכנסיות שבו רוח העם נשמר בכל התקופות ובכח התורה והתפילה, מי יתן ונזכה להתאחד בבית הבחירה עם ביאת הגואל”.

אחרי הרב אהרונסון נאם הרב עוזיאל, והנואם הבא היה הרב שניאור זלמן סלונים רבם של החסידים ביפו, והוא נאם על ערך בית הכנסת וגודל פעולת בוני בית הכנסת.

לאחר מכן נשא נאום ר’ יצחק וויסל, והוא עסקן ציבורי חשוב, וממתפללי בית כנסת חב”ד ביפו. לאחר מכן נשא דברים ר’ שמואל סגל מנהל ה”פוסטה” בית הדואר המקומי.

בגמר הנאומים ניגשו להנחת אבן הפינה, ותחת היסוד שמו בקבוק שבו מונחת מגילה חתומה על ידי הרבנים ועל ידי חלק הגון מהקהל. החגיגה הצליחה מאוד והשאירה רושם נעים על כל הנאספים (דואר היום. ח’ תשרי תרפ”ד).

 

מצריף לבניין מפואר

למרות הנחת אבן הפינה, הבניה התעכבה עוד זמן רב, ובינתיים נבנה באופן זמני צריף עבור בית כנסת חב”ד, ביוזמתו של העסקן החב”די המקומי ר’ יוסף שמוטקין. עשרים שנה התפללו החסידים בצריף הרעוע שנבנה, כאשר במשך השנים יציבותו התרופפה עוד יותר עד כי חששו שעוד מעט קט רוח חזקה תהרוס את מקדש המעט החב”די.

מלאכת הבניה התעכבה בשל חוסר במזומנים. אמנם קובצו תרומות בסכומים משתנים, אך לא היה בהם די כדי לבנות בית כנסת ראוי לשמו. ר’ יוסף שמוטקין הוציא היתרי בניה ואישורים נוספים. הבניה בפועל החלה רק בשנת תש”ד.

בתשורה “ראשון לציון — סיפורה של קהילת חב”ד בראשל”צ” שיצאה לפני כחודש, מתפרסמים פרוטוקולים מתקופת בניית בית הכנסת.

באור לכ’ בטבת תש”ד התאספו מתפללי בית הכנסת ובחרו ועד לבניין החדש:

“נבחרו האדון שמוטקין יוסף ליו”ר, הרב יהושע גיבשטיין מזכיר. האדון לוינט אהרן — מנהל הפנקסים. הרב יהושע גיפשטיין והאדון שכנא וייס — רואי חשבון. האדום פאר–זלקינד, שמוטקין והאדון אייזין — לוועידת הגזברות. האדון אגוזי אליעזר מאשר קבלת החומרים [חומרי בניה] האדון ברוק מענדל [בן המשפיע ר’ חיים שאול ברוק] עוזר למנהל הפנקסים”.

עוד הוחלט באסיפת כ’ טבת, לארגן הנחת אבן פינה חגיגית. ובאסיפה שנערכה בי’ שבט תש”ד, נידונו הפרטים אודות חגיגת הנחת אבן הפינה: “הוחלט להזמין את רבני תל אביב לחגיגת התחלת הבניין ולשלוח להם אוטו. נשמעה דעת האדונים לוינט ואגוזי בדבר סידור סעודות החגיגה…”

•     •     •

פרטים מרתקים אודות בית הכנסת — מזווית בלתי שגרתית לחלוטין — מתפרסמים לראשונה כאן ב”בית משיח” מתוך “סקר אתרים לשימור” שערכה עיריית ראשון לציון לפני שש שנים, ותוצאותיו תועדו בדו”ח מיוחד הנפרש על פני 537 עמודים.

הנה כמה מהפרטים המצויים בדו”ח המיוחד.

כתובת בית הכנסת: הכרמל 6 פינת נורדאו 23, שכונה: “רמב”ם”.

שנת הקמה: 1935–1944 (תרצ”ה–תש”ד) [הכוונה מקבלת היתר בניה ראשוני ועד הבניה בפועל].

מקים המבנה: יוסף שמוטקין

שמות היסטוריים: שער בנימין

סגנון אדריכלי: מיוחד

אדריכל: נתן קמינסקי, לימים מהנדס העיר

מיקום היסטורי: מרכז המושבה

בעלות: עיריית ראשון לציון

תיאור כללי של המבנה: בניין מלבני, בעל שלושה חללים מרכזיים, בן קומה אחת, מקורה בחלקו בכיפה שמעליה גג רעפים בעל 8 שיפועים.

סיווג השימור: האתר מומלץ לשימור בהגבלות מחמירות.

אתר בעל חשיבות: מקומית

ערך מרכזי בהערכת חשיבות האתר: לאתר ערך תרבותי וכן ערך אדריכלי.

קשר לקבוצות, תנועות או זרמים אידיאולוגיים: תנועת חב”ד

ערך אורבני: המבנה מהווה חלק ממתחם המושבה ההיסטורית, וממוקם על אחד הצירים הראשיים שלה, רחוב הכרמל שבקצהו האחד בית הפקידות של הברון, ובקצהו השני מתחם היקב. לאורך הרחוב עוד מבנים היסטוריים.

רקע אודות הקמת והתפתחות בית הכנסת: למרות גודלו והדרו של בית הכנסת הגדול, מתפללים ממוצא עדתי ספרדי, וכן חסידי חב”ד הרגישו עצמם זרים בבית הכנסת והתקשו להתאים עצמם למנהגי התפילה במקום, לכן רצו להקים בית כנסת משלהם. ב–1914 [תרע”ד] תרם יהודה לייב אמציסלאבסקי שטח של דונם אחד לטובת הקמת בית מדרש לחסידי חב”ד שייקרא על שם הברון רוטשילד, בתנאי שיגויסו 3000 לירות לצורך הקמתו. תוכנן בית כנסת גדול ומפואר יותר מבית הכנסת הגדול, אך לא נמצא לו מקור מימון.

אהרן בק תרם לצורך הענין 600 פרנק, ובשנת 1925 [צ”ל 1923= תרפ”ד] הונח היסוד לבית כנסת שנקרא “שער בנימין” על שם הברון רוטשילד. הכסף הושקע ביסוד אך לא נותר כסף להמשך הבניה ובמקום נבנה צריך עץ. על מתפלל בית הכנסת לא נמנו חסידים בלבד, אך מנהגי חסידי חב”ד נשמרו בו. בשנת 1935 [תרצ”ה] יזם יוסף שמוטקין את בנייתו של בית כנסת קבוע לחסידי חב”ד, והבניה בפועל החלה ב–1944. בית הכנסת משמש את החסידים עד היום.

יהודה אמציסלאבסקי היה ידידם של מייסדי המושבה, ועלה ארצה ב–1887 [תרמ”ז], רכש כ–300 דונם בראשון לציון ובנה בית ונטע כרמים. הוא היה לאחד מאזרחיה המכובדים של ראשון לציון, פעיל ציבורי ומקורב לשלטון הבריטי.

תיאור מילולי של האתר: בשנת 1924 [תרפ”ד], הונח היסוד להקמת בית כנסת לחסידי חב”ד. במקור תוכנן בית כנסת שיעלה בגודלו על בית הכנסת הגדול, אך כיוון שלא נמצאו מקורות מימון הופסקה הבניה, והוקם צריף עץ.

בשנת 1935 [תרצ”ה] ניתן היתר בניה לבית כנסת במגרש, וב–1937 [תרצ”ז] ניתן היתר לבניית גדר המקיפה את המגרש.

בית הכנסת נבנה על פי תוכניות המהנדס נתן קמינסקי מהשנים 1943–1944 [תש”ג–תש”ד]. לתוכנית הסמיטרית שני מרכיבים — האחד חלל תפילה מרכזי שצורתו ריבוע והוא מקורה בכיפה, ובפאתו המערבית ניצב לו אגף אורך מלבני בעל גג שטוח המשמש עזרת נשים. תחת מרכז הכיפה נבנה פודיום בצורת משושה, וארון הקודש נקבע בנישה בצורה קשתית בחזית המזרחית. לבית הכנסת היו שתי כניסות זהות מקודמות במדרגות מהחזית הדרומית והצפונית. בשלב מסויים קורתה הכיפה בגג רעפים.

בשנת 1972 [תשל”ב] נבנתה תוספת של בית מדרש בחזית הצפונית, אשר ביטלה את הכניסה המקורית ותחתה נבנו שתי כניסות חדשות — אחת לבית המדרש והשניה לבית הכנסת. בחזית הדרומית נבנתה מרפסת, אשר קורתה והפכה לחדר כניסה בשנת 1976 [תשל”ו].

•

מאז בנייתו היווה בית הכנסת חב”ד הראשון בראשון לציון, מרכז חב”די תוסס במשך עשרות שנים. מי שכיהן בו כרב, היה המשפיע הרב חיים שאול ברוק, כאשר את מקומו בשנת תשכ”ה, מילא חתנו הרב משה צבי הלפרין. עד היום נשמע קול התורה והחסידות מפכה מתוך בית הכנסת הזה, וממנו עדרים–עדרים לשאר קהילות חב”ד, בתי הכנסת ושלוחי המלך המפוזרים בשכונותיה הרבות של ראשון לציון.

מקורות: אגרות קודש, עיריית ראשון לציון, מוזיאון ראשון לציון,  מסע הרבי לארץ הקודש, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תשורה “ראשון לציון — סיפורה של קהילת חב”ד בראשון לציון” סוסובר–וולף תשע”ה ועוד. 

•     •     •

מהיכן התמונה הנדירה?

בגוף הכתבה מסופר על התמונה הנדירה מחגיגת הנחת אבן הפינה לבית כנסת חב”ד בראשון לציון. רבים בוודאי שואלים, מהיכן הגיעה תמונה נדירה זו, אשר בימים אלה מלאו לה תשעים שנים.

כאשר קיבלתי את התמונה מגב’ אפרת הברמן, מנהלת אוסף מוזיאון ראשון לציון, הבחנתי כי בפרטי התמונה נכתב שהיא נמסרה על ידי “שרה זמסקי”. לאחר מסע חיפושים נרחב התברר, כי גב’ זמסקי קשורה לחב”ד מכל צדדי משפחתה העיפה.

אביה היה ר’ שלום שכנא וייסל (וויס), ממייסדי ראשון לציון וחבר וועד המושבה. הוא עסק באיסוף תרומות עבור הקמת בית כנסת חב”ד ואף כיהן בהתנדבות כחזן בבית הכנסת. הוא היה מקורב מאוד למשפיע הרב חיים שאול ברוק. שמו מונצח עד היום בלוח הזיכרון שבבית הכנסת, בין אלה אשר בזכותם נבנה הבניין המפואר.

אמהּ — מרת פייגה ציפורה וייסל, הייתה אחותו של ראש העירייה דאז מר דב לובמן, ושניהם הגיעו ממשפחה חב”דית. 

סבהּ של שרה זמסקי היה ר’ יצחק וייסל, עסקן חרדי מפורסם בתל אביב–יפו, שהיה ממתפללי בית כנסת חב”ד ביפו ואף הוא נאם במעמד החגיגי של הנחת אבן הפינה. 

בעלה, מאיר זמסקי, כיהן כסגן ראש עיריית ראשון לציון והיה בקשר עם ישיבת “אחי תמימים” המקומית. אף חמיה, מר תנחום זמסקי, היה חבר וועד המושבה ומתומכי ישיבת “אחי תמימים” בראשון לציון.

הנה כי כן, וועד המושבה בימים ההם התחיל ונגמר בתוך ה”משפחולוגיה”.

•     •     •

הרב יוסף שמוטקין — קווים לדמותו

הרב יוסף שמוטקין היה עסקן חב”די אשר ידיו רב לו בהקמת הקהילה החב”דית בראשון לציון, אך משום מה, דברי ימי חייו אינם מתועדים כדבעי. בתשורה על תולדותיה של קהילת חב”ד בראשון לציון שיצאה לאחרונה, נעשה ניסיון לכתוב את תמצית קורות חייו, ומהם נצטט קטעים חשובים ומרתקים:

החסיד ר’ יוסף שמוטקין הינו בנו של הרה”ח ר’ דובער משה שמוטקין מחשובי חסידי חב”ד וממקימי ישיבת “תומכי תמימים” המרכזית בוורשה, הגיע לארץ הקודש בשנות ה–פ’ הראשונות. ר’ יוסף נולד לאביו ר’ דובער משה בשנת תרנ”ב. בצעירותו התחתן עם מרת רודניא דבורה, ילידת פולין. במדינה זו ניהל בית מסחר גדול לחוטי תפירה וצמר. לאחר עליית אביו, עלה אף הוא לארץ הקודש, התיישב בה וייסד את קהילת חב”ד בראשון לציון.

זמן קצר לאחר שהגיע לארץ הקודש, הקימו ר’ יוסף ואביו את הצריף הראשון של בית הכנסת החב”די במושבה ראשון לציון, בפינת הרחובות נורדאו והכרמל. מאז, במשך כשלושים שנה, שכן בית הכנסת בתוך הצריף, שהפך עם השנים לרעוע עוד יותר. בצריף זה גם שכנה ישיבת חב”ד בשנותיה הראשונות.

בזמן ביקורו של אדמו”ר הריי”צ בכותל המערבי, בחודש מנחם אב תרפ”ט, היה ר’ יוסף שליח ציבור באותה תפילת מנחה נרגשת. כאשר נסע אדמו”ר הריי”צ ברכבת בדרכו חזרה מארץ ישראל, היה ר’ יוסף מהבודדים שהורשו להצטרף למסע ומאחרוני המלווים של הרבי בארץ.

ר’ יוסף היה ממייסדי קהילת חב”ד בראשון לציון ומהדמויות הבולטות בבניית בית הכנסת חב”ד המרכזי. הוא גם שימש כאחד הגבאים וכיהן כ’בעל תוקע’. הוא עשה ופעל רבות למען ישיבת ‘אחי תמימים’, ועמד בקשרי ידידות אמיצים עם מייסד הישיבה ומנהלה המשפיע הרב חיים שאול ברוק. 

ר’ יוסף היה פרדסן, סוחר נדל”ן ומתווך. משרדו ששכן ברחוב רוטשילד בעיר, שימש גם לפעילות ציבורית חב”דית בפרט וחרדית בכלל, שכן ידיו רב לו גם בפעילות למען כלל הציבור החרדי בראשון לציון. בשנת תרצ”ו נבחר כראש הסיעה החרדית בועד המושבה. תקופה מסויימת שימש גם כיו”ר המועצה הדתית בעיר.

למרות פעילותו הרבה למען קודשי הדת — קולו היה יחיד בועד המושבה בכל הקשור לרוח היהודית במושבה. בכל הצבעה היה רוב אוטומטי נגד נושאי הדת. בצר לו התאונן על כך במכתב לאדמו”ר הריי”צ, וזכה לקבל מכתב ובו דברי עידוד להמשך פעולותיו הטובות בכלל ובוועד המושבה בפרט. בנוסף מבקש הרבי שיכתוב לו על שיעורי חסידות הקיימים בראשון לציון, מי לומד, מה לומדים ופרטים נוספים.

לאחר הסתלקות אדמו”ר הריי”צ, התקשר לרבי מה”מ, וכתב לו על הפעולות הטובות הנעשות בראשון לציון, כמו גם על המכשולים שעוצרים אותו לעיתים. גם מהרבי זכה לקבל אגרות מיוחדות ובהן דברי עידוד.

ר’ יוסף שמוטקין נפטר בשנת תשל”ט ונטמן בבית העלמין בשיכון גורדון בראשון לציון.