נציגו האישי של הרבי
הוא היה חסיד רב פעלים, תלמיד חכם מופלג, פיקח, עשיר גדול, בעל חסד עצום – ומעל הכל, החזיק מעצמו איש פשוט מן השורה. מאז שהתקרב לליובאויטש זכה ליחס מיוחד מהרבי, ובשם הרבי ביצע שליחויות רבות וחשאיות • לדמותו של הרב אברהם פרשן ע”ה
הוא היה חסיד רב פעלים, תלמיד חכם מופלג, פיקח, עשיר גדול, בעל חסד עצום – ומעל הכל, החזיק מעצמו איש פשוט מן השורה. מאז שהתקרב לליובאויטש זכה ליחס מיוחד מהרבי, ובשם הרבי ביצע שליחויות רבות וחשאיות • לדמותו של הרב אברהם פרשן ע”ה
באותם ימים היה יהודי אמיד שביקש לתרום בניין עבור חב”ד. עד אז לא היה בניין ראוי לשמו לצרכי הקהילה החב”דית בעיר וראשי הקהילה שאלו את הרבי האם לקבל את התרומה. התשובה הדהימה את כולם: לא לעשות כל צעד בלי הרב פרשן
בארץ ישראל
הרב אברהם פרשן (פרשנובסקי) נולד ביום כ”ד בתמוז תר”ע בעיר לודז’ שבפולין, לאביו הרב החסיד דוד, שהיה מנכבדי חסידי סוכטשוב, ולאמו מרת מיכלא בריינדל.
לאחר נישואיו עלה ארצה והתיישב במרכז תל אביב. שישה שבועות לאחר לידת בתו, נפטרה עליו רעייתו בהותירה אחריה שני עוללים יתומים: דוב (נפטר בתשנ”ח) ובתו אסתר (כיום בקווינס, ניו יורק). הרב פרשן גידל וחינך את שני ילדיו הקטנים במסירות רבה. כעבור שלוש שנים נישא בשנית למרת ברכה פרוינד, בת לאחת המשפחות המיוחסות בירושלים. לאחר נישואיו עבר להתגורר בירושלים. מרעייתו השנייה נולדו שני ילדים נוספים: אלישבע (כיום בארץ ישראל) ויוסף (טורונטו).
שנותיו הראשונות בארץ הקודש עברו עליו בסבל רב מייסורי ארץ ישראל. למרות זאת צהלתו היתה תמיד שפוכה על פניו שחכמה רבה האירה בהן.
בשנת תרצ”ט הקים הרב אליהו כי טוב (שמו המקורי הרב אברהם מקטובסקי) יחד עם הרב אברהם טרגר והרב שלמה אייזנברג את תנועת הפועלים החרדית שנקראה פאג”י (פועלי אגודת ישראל). לאחר פטירתו של הרב אייזנברג, הצטרף לראשות התנועה הרב אברהם פרשן ע”ה. מיני אז נקראו ראשי פאג”י בפי העם “שלושת ה’אברהמים’”.
אולם פעילותו של הרב פרשן התמקדה בעיקר בבניית שכונות מגורים. היתה זו הפעם הראשונה שנבנתה שכונה מיוחדת לחרדים, כשהדירות נמכרו במחירים מוזלים ביותר, בהתאם ליכולות הכספיות.
במסגרת פעילותו בפאג”י, נלחם הרב פרשן יחד עם חבריו למען קדשי ישראל. על אף חילוקי הדעות עם כמה מראשי החסידויות, הרב פרשן עמד בקשר קרוב עם כל גדולי התורה בארץ הקודש, וביניהם עם זקני האדמורי”ם מלעלוב, בעלז, גור ואדמו”רי בית רוזין שקירבוהו מאוד. כמו כן עמד בקשר טוב עם הגאון מטשעבין וגדולי רבני ירושלים.
ביתו בירושלים היה תמיד מלא באורחים. הוא אירח בביתו אורחים מכל סוג ומכל מקום מבלי לבדוק בציציותיהם. נזקקים רבים מצאו אצלו בבית, כמו גם אדמו”רים שונים, בהם גם האדמו”ר רבי אהרון רוקח מבעלזא שהגיע לארץ הקודש והתגורר בבית משפחת פרשן במשך שבוע ימים, בעוד הרב פרשן דואג לכל מחסורו של האדמו”ר ומלוויו.
בשנת תש”ו כאשר הרב פרשן טס מארץ ישראל לקנדה. במהלך הטיסה, כשהמטוס היה מעל אירופה, חלה תקלה במטוס. הטייס לא הצליח לתקן את התקלה, והמטוס התרסק על הקרקע. כל הנוסעים נהרגו במקום מלבד שלושה שנותרו בחיים, וביניהם הרב פרשן שנפצע ברגלו. הוא אושפז במרכז רפואי במינכן שבגרמניה במשך שלושה חודשים. עוד שנים רבות לאחר מכן סבל מהפציעה.
כשחזר ארצה רצה להביע תודתו לבורא עולם על הצלתו המופלאה. באותם ימים נודע לו כי בבית הצדיק רבי משה מרדכי מלעלוב סובלים מחרפת רעב. הוא החליט אפוא לתמוך במשפחת האדמו”ר. מאז העניק להם סכומי כסף גדולים והמשפחה החלה לחיות ברווח. בד בבד נוצר קשר מיוחד בינו לבין האדמו”ר, ולימים נישאה בתו עם בן האדמו”ר.
מסירות נפש למען יהודים
הרב פרשן היה יהודי של מסירות נפש למען הזולת. בעת המצור על ירושלים בתקופת מלחמת השחרור, שרר מחסור חמור במזון ונפט להדלקת התנורים. רבים מהניסיונות להבריח מזון וציוד מערי השפלה, עלו בנפש. החיילים הערבים ירו ברכבים שניסו להתגנב לירושלים. הרב פרשן לא נרתע, וביחד עם יהודים נוספים נסע בדרכים עקלקלות והבריח מוצרי מזון בסיסיים, וכן גם תרופות ונפט. פעם אחת היו חייו בסכנה, לאחר שחיילים ערביים גילו את הג’יפ בו נסע וירו לעברו. אך רק כשהגיעו לירושלים נוכחו לדעת שהשריונית היתה מנוקבת מכדורים שבעזר ה’ לא פגעו בהם.
לאחר שהוקמה ממשלת החירום בראשות בן גוריון, מונה לסגן שר הסעד דב יוסף ואחראי למחוז ירושלים, כיון שידעו את עזרתו לנזקקים וחלשים. בתפקיד זה כיהן זמן קצר עד שנערכו בחירות כלליות בארץ ישראל.
בצל האור בליובאוויטש
בשנת תשי”ד היגר לקנדה והשתקע בעיר טורונטו. בעיר זו ריכז את עסקיו בהם ראה הצלחה רבה.
עם הגיעו לקנדה החל לחפש לו מורה דרך רוחני. באותם ימים עבר בבתיהם של גדולי ישראל רבים שהתגוררו בארצות הברית וקנדה. הוא הגיע לחצרות האדמורי”ם וביקש לתהות מקרוב על מהות החסידות והעומד בראשה.
לבסוף הגיע גם ל-770. הוא שהה במשך השבת בבית חיינו, השתתף בהתוועדות, והבין כי מצא את מקומו. לימים יסביר כי באותה שבת הבין שהרבי פועל באמת ובתמים למען היהדות כולה, ולא מחפש כבוד או טובות רגעיות ואישיות וכדומה.
דרכו לחב”ד לוותה בהרבה עידוד מהרבי. הוא קיבל מהרבי ספרי חסידות שונים, ומזכירו של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב, היה מטלפן אליו לפחות פעם בשבוע ועודדו ללמוד חסידות. הרב פרשן שהיה בקי גדול בספרי חסידות, ובעיקר בספרי חסידות סוכטשוב, מצא כר נרחב ללמוד ולהתעמק. הרקע שלו, יחד עם ידענותו הרבה, סייעו לו למעבר לחב”ד.
בתחילה הוא לא היה מעורה די הצורך בקהילה החב”דית בעיר מגוריו טורונטו, ורק בקושי היה מוכר בין החסידים במקום. אלא שבאחד הימים הגיעה לקהילת חב”ד בטרונטו הוראה מפתיעה מהרבי.
באותם ימים היה יהודי אמיד שביקש לתרום בניין עבור חב”ד. עד אז לא היה בניין ראוי לשמו לצרכי הקהילה החב”דית בעיר וראשי הקהילה שאלו את הרבי האם לקבל את התרומה. התשובה הדהימה את כולם: לא לעשות כל צעד בלי הרב פרשן.
ראשי הקהילה מיהרו לשאול את עצתו של הרב פרשן, והוא אמר להם לקנות את הבניין במחיר סימלי של דולר אחד. הללו לא הבינו לפשר כוונתו, אבל עשו כדבריו לפי מה שהורה להם הרבי. שבועיים ימים חלפו מאז, וכולם הבינו עד כמה צדק. הנדיב הודיע כי הוא מתחרט על התרומה. אלא שאז התברר כי על פי החוק הקנדי, אם הבניין ניתן במתנה, יכול הנדיב לחזור בו, אולם כיון שהבניין נקנה כדת וכדין, אין באפשרותו להתחרט. קהילת חב”ד בטורונטו הבינה כי בעירם מתגורר חסיד של הרבי שניחן בפיקחות רבה.
פעם נוספת שפיקחותו באה לידי ביטוי היתה בעת לוויית אם הרבי, הרבנית חנה ע”ה. בזמן הלווי’ה נכחו שוטרים רבים, דבר שהקשה להוציא את הקרש התחתון של הארון כנהוג, היות והדבר נוגד את חוקי מדינת ניו יורק, כך נוצר עיכוב ומתח שגרם למהומה בלוויה ועל פני הרבי ניכרו אותות עגמת נפש. בעוד סביב עומדים רבים במבוכה, נקט הרב פרשן יוזמה וכינס אליו את השוטרים כדי לדון עימם באם מותר לו להציע להם תשלום עבור מסירותם ובגלל הטורח הנוסף שנגרם עקב הקהל העצום, תוך כדי פעולת הסחה זו הצליחו החברה קדישא לסיים את הקבורה כדת וכדין. בסופו של דבר, הסתיים הסיפור במאה דולר שאותם שלשל ר’ אברהם לכיסם של השוטרים.
לאחר מספר ימים, קיבל ר’ אברהם קבלה של מאה דולר מ’מחנה ישראל’, בתוספת מכתב מהרב חודקוב, כי הרבי הורה לתת זאת עבור הוצאות הלוויה של הרבנית חנה. לימים התבטא הרבי ביחידות לוועד המסדר כי עליהם ללמוד מהרב פרשן מהי תושיה ופיקחות חסידית.
הרבי מייעץ בנדל”ן
הרב פרשן זכה לקבל הוראות רבות מהרבי בענייני עסקים. כיון שעסק בנדל”ן, הוא היה זקוק להרבה סייעתא דשמייא. בתחילה קנה שטחים גדולים קרוב לטורונטו, בסוברו כי העיר צפויה להתרחב והשטחים האלו יעלו הון עתק וכך אכן היה. אולם כשביקש לקנות נדל”ן ביוסטון, הרבי אמר לו את דברי חז”ל ‘הרוצה לאבד נכסיו ישכור פועלים ולא ישהה עמם’. הכוונה היתה מכיון שהוא גר הרחק מיוסטון ולא יוכל לפקח על עסקיו, הרי הוא צפוי להפסדים. אכן עד מהרה נוכח לדעת כי אכן כך פני הדברים. הוא מכר אפוא הכל במהירות ועזב את המקום.
משך שנים רבות הייתה בבעלותו של ר’ אברהם פרשן חוה חקלאית בפאתי טורונטו שבקנדה, בשותפות עם מתווך קרקעות. יום אחד, פנה אליו המתווך בהצעה לרכוש את חלקו בנכס.
על פי רוב היה נמנע ר’ אברהם מלהפנות אל הרבי שאלות בנושאים עסקיים שנראו לו בעלי חשיבות מועטה. בפעם הזאת חרג מהרגלו והרבי אכן יעץ לו שלא למכור.
חודש לאחר מכן פנה אליו השותף בשנית בהצעה גבוהה יותר. שוב הורה לו הרבי שלא למכור, ובמקום זאת יעץ לו לבקש מחיר אסטרונומי – ולציין בפירוש שהצעה זו תהיה בתוקף רק עד ראש השנה.
בערב ראש השנה יצא ר’ אברהם כהרגלו לרכוש סכינים (מנהג נפוץ בקהילות ישראל, לאור אחד הפסוקים בתפילות החג: “החותך חיים לכל חי”). כאשר שב מהחנות, הגיע לביתו השותף, אף הוא במטרה “לחתוך” עסקה: הוא מביע נכונות לשלם את המחיר הגבוה בו נקב המוכר. התברר כי הרוכשים הם תאגיד בריטי גדול לבניה בשם “בראמלי”, שהנכס נחוץ להם במיוחד עבור אחד מהפרוייקטים שלהם.
בהזדמנות אחרת, היתה לר’ אברהם חלקת קרקע באיזור אחר, והוא שקל למכרה. באופן כללי, הרבי יעץ לו שלא למכור קרקע במצב בו הייתה כאשר נרכשה, אלא להשקיע כסף בפיתוחה או בהשבחתה כדי שאפשר יהיה למכרה ברווח. בכל אופן, במקרה דנן היה ר’ אברהם זקוק למזומנים וחשב למכור את הנכס כמות שהוא.
ב”יחידות”, בלא שהזכיר בפני הרבי את קשיי הנזילות שלו, שאל ר’ אברהם אם למכור. הרבי השיב בשלילה. לאחר ה”יחידות”, ביקש הרב חודקוב לראותו. הרב חודקוב אמר כי הרבי מסר לו, שאם אדם חושב על מכירת נכס, מן הסתם הוא זקוק לכסף, הרבי הורה לו להציע לר’ אברהם הלוואה בסך 50,000 דולר לששה חודשים – כמובן ללא ריבית.
פיזר נתן לאביונים
על תרומותיו הנדיבות של הרב פרשן, אמר פעם הרבי שהוא לימד את חסידי חב”ד איך נותנים צדקה. הרב פרשן תרם בעין יפה למוסדות, ארגונים ולאנשים פרטיים. הוא גם תרם בניינים שעלותם הסתכמה בהון עתק, והכל מתוך חפץ לב.
הרב פרשן תרם למוסדות חבדיי”ם רבים במדינות רבות. די אם נזכיר כי הוא תרם את בית מכון חנה מוסד לחוזרות בתשובה ע”ש אם הרבי בקראון הייטס, את בית ליובאוויטש פריז, את טנק מבצעים הראשון בניו-יורק. כמו כן תרם רבות למוסדות חב”ד בטורונטו, קליפורניה ולכולל חב”ד. הוא אף בנה את בניין הפנימיה של ישיבת תומכי תמימים לוד עליה כתוב עד היום “בית פרשן”.
בליל ו’ תשרי תשל”ד, קרא הרבי לחדרו לר’ אברהם פרשן ולר’ יהושע קאריק, נתן להם חבילה של מאה שטרות בני עשר דולר כל אחד, ונימק את צעדו בכך שהוא רוצה להיות שותף אף הוא במכון חנה.
כל חייו הוא היה מכניס אורחים למופת. כשבנה את ביתו בטורונטו, הכין מקום מרווח לאורחים. הוא חילק את הבית בן שתי הקומות, כאשר את הקומה השניה הוא הקצה לאורחים. תמיד שהו בביתו אורחים מכל גווני הקשת, בהם גם אדמורי”ם, רבנים, משפיעים וראשי ישיבות, לצד יהודים קשיי יום, קבצנים ואפילו פושעים!
ברשימת האורחים הקבועים בבית משפחת פרשן אפשר למצוא זה לצד זה את האדמו”ר מגור (ה”לב שמחה”), הרב אפרים וולף, הרב מנחם פרוש, ד”ר יוסף בורג, מרת רות בלוי, המשפיע ר’ מענדל פוטרפס, ר’ אליעזר ננס, ועוד רבים וטובים. לצד אלו היה גם דניאל, בחור צעיר ש’התארח’ במשך שנים רבות בביתו והפך לדייר קבע.
הרב פרשן לא רק פתח את ביתו, אלא הוא ורעייתו דאגו באופן אישי לטובתם של האורחים. הרב פרשן שהיה גביר מכובד טרח והגיש בעצמו אוכל לאורחים, ודאג לכל צרכיהם. מלבד האירוח והסכומים הנאים שנתן לכל אורח, עשה הרב פרשן רבות כדי לעזור למשולחים והקבצנים למיניהם לאסוף כסף. הוא נתן להם כתובות של תורמים וסידר להם את המסמכים הדרושים לפטור ממס.
בין פעולותיו האחרונות – משלוח תרומה נכבדה לסיוע להקמת בתי חב”ד חדשים בארץ הקודש, שכן בשנה בה נפטר – תשמ”ו, עורר הרבי על פתיחת בתי חב”ד חדשים בכל אתר ואתר.
בונה מוסדות חב”ד בכל אתר
בזכות כספו הרב והקשרים שהיו לו, זכה הרב פרשן להיות מעורב בבנין כרם חב”ד. הוא פעל רבות בהוראת הרבי לגאולת בניינים בשכונת קראון הייטס בשנים ה’שחורות’ של השכונה, וכן היה העסקן שהקים את שיכון חב”ד בלוד, וזאת בזכות הוראה “עסקית נבונה” של הרבי:
היה זה כשר’ אברהם שקל השקעה של סכום נכבד בקרקע מסויימת בארץ ישראל. באותם ימים היו אנשים רבים בציבור החרדי ניצבים בתור לפתחו של קבלן אחד ידוע, כדי לרכוש ממנו נכס. ר’ אברהם פגש בו והשניים הגיעו להסכמה על שנראה היה כעסקה אטרקטיבית. ר’ אברהם התנה את חתימתו על החוזה בהסכמת הרבי.
הרבי השיב כי הוא מעדיף הצעה אחרת, והציע לר’ אברהם להיפגש עם ר’ אפרים וולף. ר’ אפרים, שקיבל זה עתה מהממשלה חלקת קרקע ליד הישיבה בלוד, החל לתכנן אז את הקמתה של שכונה חב”דית במקום. ר’ אברהם הביע נכונות להשקיע, וכך נולדה אחת הקהילות החב”דיות הגדולות בארץ ישראל. כל הדירות נמכרו, וכך הצליח ר’ אברהם לגלגל לכיסיו גם רווח נאה – נוסף על הזכות שנפלה בחלקו לבנות מרכז חסידי גדול.
הקבלן הידוע, שאת הצעתו דחה הרבי בעדינות, פשט בינתיים את הרגל – ורבים שנתנו בו אמון ראו בצער את כספם יורד לטמיון.
שליחויות עלומות
הרב פרשן זכה לקבל ולבצע שליחויות רבות בהוראת הרבי, מרביתן עלומות. בין השאר הוא היווה צינור קשר בין הרבי לאדמורי”ם, במיוחד בית גור עימם היה מקורב ביותר, ועוד רבנים ואישי ציבור בארץ ישראל ובעולם. הרבי שלח דרכו מסרים שונים והורה לו להשפיע בעניין ‘מיהו יהודי’, ובנושאים רבים אחרים.
בני משפחתו מספרים כי היו מקרים בהם נשלח כדי לדווח לרבי על הנעשה במקום מסויים. רוב השליחויות היו ונותרו חשאיות, כמו זו לראש ישיבה מפורסמת שלחם ברבי. ידוע רק כי הרב פרשן נשלח להעמידו במקומו.
היו לו לא מעט שליחויות במדינות אירופה, ובהם הקמת מקוואות במקומות נידחים באיטליה וספרד.
על יחסו המיוחד של הרבי מלך המשיח לאברהם פרשן, ניתן אולי ללמוד מהמענה הבא, אותו השיב הרבי במענה למכתבו של ר’ אברהם פרשן אודות פעולה מסויימת שעשה בזמן משפט הספרים, ואשר זה “מוסיף עכ”פ באצבע קטנה”:
“באצבע קטנה?!
הרי עושה הנ”ל בכל לבבך וגונ”ר [וגורם נחת רוח] באין ערוך מאצבע קטנה.
אזכיר עה”צ”
פטירתו
בי”א באייר תשמ”ו נפטר הרב פרשן והוא בן שבעים וחמש. בהלווייתו השתתף קהל גדול של ידידים ומעריצים מכל רחבי ארצות הברית וקנדה, בהם רבנים, ראשי ישיבות ושלוחי הרבי. לפי צוואתו הוטס ארונו לארץ הקודש. הלווייתו עברה ליד ישיבת ‘תומכי תמימים’ בלוד שהמנוח סייע לבניינה ואחזקתה.
נציגו האישי של הרבי
יום אחד, כאשר ישב ר’ אברהם במשרדו שבטורונטו, צלצל הטלפון. על הקו היה הרב חודקוב: “הרבי שואל אם אתה מוכן לטוס למילאנו?” “כמובן”, השיב ר’ אברהם, בלי לשאול למטרת הנסיעה. “מתי?” “היום!”, היתה התשובה הקצרה והפשוטה.
ר’ אברהם הסכים, כמובן, אך הרב חודקוב הורה לו לבקש את רשות אשתו לנסיעה הפתאומית. האשה נתנה את הסכמתה, ור’ אברהם מצא את עצמו כעבור שעות אחדות על המטוס הממריא לאיטליה.
לאחר שנחת במילאנו, ניסה ר’ אברהם ליצור קשר עם שליח כ”ק אד”ש מה”מ בעיר, הרב גרשון מענדל גרליק, אך ללא הצלחה. כיון שלא ידע מה עליו לעשות, לקח מונית ונסע לבית הכנסת של הרב גרליק.
ר’ אברהם והרב גרליק הגיעו לבית הכנסת בערך באותה שעה. הרב גרליק סיפר לר’ אברהם, כי אמו של אסטרו מאיר נפטרה הבוקר. מאיר, היה בן לאחת המשפחות העשירות במילאנו, ומעורב מאד בפוליטיקה הישראלית, בה נקט עמדה בלתי מתפשרת בזכות תיקון חוק השבות והעמדתו על בסיס הלכתי, וזאת למרות שכל חייו היה עסקן ציוני.
עוד הם מדברים, ובמשרדו של הרב גרליק מצלצל הטלפון. על הקו – הרב חודקוב, ובפיו הודעה מהרבי. הרבי מסר כי כיון שר’ אברהם נמצא במילאנו, יהיה זה מן הראוי שהוא ייצג את חב”ד בלוויה.
בגלל מעמדה של משפחת מאיר במילאנו, ביקשו גם רבים מהאח”מים הגויים לחלוק כבוד אחרון למנוחה, ואפילו הכנסיה הקתולית שלחה משלחת מייצגת. ר’ אברהם ששמע על כך, התקשר לבית האבלים והודיע כי הרבי שלח אותו כשליח מיוחד ללוויה, לאות הערכה על מאמציו של אסטרו מאיר למען תיקון חוק “מיהו יהודי”. האיש היה מלא הערכה על כך.
ר’ אברהם הוסיף ואמר, כי נוכחותו בלוויה מותנית בכך שטקס הקבורה יתבצע על פי ההלכה, ועל כן לא יוכלו נציגי הכנסיה להיות נוכחים במקום. מאיר הסכים לכך מיד.
בלוויה שבה נכחו גם נציגי ממשלת ישראל, נשא ר’ אברהם נאום חוצב להבות בשבח מאמציו של מר מאיר לתיקון חוק השבות, והוסיף כי הדבר יעמוד לזכות אמו המנוחה לעד.