חסיד אינו נוסע לרבי ואינו שואל את הרבי רק כדי להשתמש ברבי “שיפתור לי את הבעיות ה

חסיד אינו נוסע לרבי ואינו שואל את הרבי רק כדי להשתמש ברבי “שיפתור לי את הבעיות הקטנות שלי”. להיפך: מכיוון שרוצה הוא שכל כולו יהיה מסור ונתון לאלקות לגמרי, ומסור ונתון אל הרבי לגמרי, מבין הוא שאין לעשות שום צעד מבלי לשאול את הרבי.

“הרבי הראה לי את דרך האמת בשבילי”

חסיד אינו נוסע לרבי ואינו שואל את הרבי רק כדי להשתמש ברבי “שיפתור לי את הבעיות הקטנות שלי”. להיפך: מכיוון שרוצה הוא שכל כולו יהיה מסור ונתון לאלקות לגמרי, ומסור ונתון אל הרבי לגמרי, מבין הוא שאין לעשות שום צעד מבלי לשאול את הרבי.אחד הבחורים שיש לי קשר אתו היו ספקות אולי ללמוד באחת הישיבות של ברסלב. הייתה לו משיכה לאמונה לתמימות לפשטות ולמנהג ההתבודדות שיש שם, אף כי הוא מרגיש עצמו קשור לרבי שליט”א, אלא שאף פעם הדבר לא יצא לפועל. לאחרונה נודע לו שבפקיעין נפתחה ישיבה מיוחדת. הולכים לישון בתחילת הערב, קמים בחצות, עורכים תיקון חצות והתבודדות ומתעלים מעלה מעלה בעבודת השם בקדושה ובטהרה.

הוא החליט שהפעם הגיע הזמן לנסות לשהות וללמוד שם תקופת מה כדי להתעלות יותר בעבודת השם. הוא סיפר לי על החלטתו וכי הערב הוא עומד לנסוע לשם.

למחרת פגשתי אותו שוב ובפיו סיפור מדהים. הוא כבר עמד לנסוע, אלא שחשב כי תחילה יתפלל ערבית ויאכל ארוחת ערב ואז ייסע. ואכן הכין כבר את כל חפציו, ואחרי ערבית וארוחת הערב ישב בבית המדרש ללמוד עד שיגיע האוטובוס הנוסע לצפון. רבע שעה לפני שהגיע האוטובוס ניגש אליו חבר, בחור שגם הוא חשב לעבור מהישיבה בה הוא לומד לישיבה אחרת, והראה לו תשובה של הרבי שקיבל בקשר לרצונו זה. הרבי מסביר שם באריכות כי כך היא אומנותו של היצר הרע, שרוצה לבטלו מלימוד התורה ולכן הוא מבלבל אותו ומכניס לו כל הזמן ספקות ובלבולים שמא המקום שלומד אינו טוב בשבילו אלא מקום אחר. כך בינתיים כאן כבר לא ילמד, שהרי הוא ממתין עד שיעבור לשם, וכאשר היצר הצליח עמו שלא ילמד זמן מה, הרי גם כשיגיע לשם ימצא תירוץ חדש למה לא ללמוד גם שם. לכן, כותב לו הרבי, עליו להסיח דעת מכל הבלבולים, לא לשמוע לעצת היצר אלא להישאר וללמוד בהתמדה ושקידה במקום בו הוא נמצא עתה, ודווקא כך יצליח.

בסיום המכתב כותב לו הרבי כי כיוון שגם כמה מחבריו מתלבטים בשאלה זו, הרי מטובו להודיע את השקפת הרבי גם לחבריו.

לא ידעתי, אומר אותו חבר, לאיזה חברים שלי הרבי מתכוון, וחשבתי שאולי זה מיועד אליך. לכן באתי להראות לך מכתב זה…

הבחור היה המום, וכמובן ביטל מיד את הרעיון לנסוע לפקיעין.

אלא שלמחרת הוא קם בבוקר, כשרעיון חדש נופל במוחו: כך אמנם דעתו של הרבי, אבל אולי ר’ נחמן מברסלב סבור אחרת… ושוב התחילו הספקות והבלבולים לטרוד את מנוחתו.

אז נזכר הבחור כי גם בכתבי ר’ נחמן מברסלב מופיעה העצה, כאשר יש לאדם ספקות ואינו יודע מהו רצון השם יתברך – שיתפלל בכוונה יאמר תהילים ויבקש מה’ כי ינחהו בדרך האמת והטוב, ואחר כך יפתח ספר קודש, ולפי הכתוב שם יחליט מה לעשות. החליט אפוא גם הוא לעשות כך. הוא התפלל בכוונה, אמר תהילים ולבסוף פתח ספר ‘אגרות קודש’.

הרבי כותב לו כי כבר זמן רב אינו מפסיק לבלבל את עצמו כל הזמן, וכבר הגיע הזמן שיסיח דעתו מכל הספקות והבלבולים לפחות עד חתונתו וילמד בהתמדה ושקידה ובמנוחת הנפש במקום בו הוא נמצא…

“ברוך השם, אין לי יותר ספקות והתלבטויות”, אומר לי אותו בחור בהתלהבות. “הרבי הראה לי ברור את דרך האמת והטוב בשבילי”.

איך שהרבי מנהל את העניינים…

כוחו של אברך בודד

צריך לחזור שוב ושוב בכל ההדגשה על אותו מכתב מפורסם של הרבי מלך המשיח שליט”א מט”ו בשבט תש”ט (בחיים חיותו בעלמא דין של הרבי הריי”צ נ”ע), בו מספר הרבי:

“אברך אחד, שהוכרח לברוח ממקומו, אינו שייך לעבודת התפילה, אינו לא משכיל ולא עובד, בלא חתימת זקן וכו’ וכו’, ומעולם לא למד לא בתומכי תמימים ולא בישיבה בכלל – נדד למדינה רחוקה ביותר, הן במקום הן בעניני יהדות, וכעבור איזה זמן התחילו להגיע מאנשים ונשים משם מכתבים לכ”ק מו”ח אד”ש. ולדוגמא – מאשה בעלת עסק שמציעים לה לשכור חנות ודירה בחלק אחד של העיר או בחלק אחר, ושואלת החלט כ”ק אד”ש מה תעשה. – מעולם לא ראתה אותו, ויודעת שמעולם לא הי’ כ”ק מו”ח אד”ש לא רק בעירה אלא גם בכל מדינתה, אינה מאנ”ש וכנראה גם לא מגזע אנ”ש. אבל כששמעה מהאברך דברים היוצאים מן הלב: יש רבי בישראל, ואין הוא נכנס בהגבלות הטבע, והרוצה ללכת לבטח דרכו: במסחר, בהנהגת הבית וכו’ – לא ירים את ידו מבלי לשאול את פי הרבי. והכירה בהאברך שפיו ולבו שוין כי ניכרין דברי אמת, ציותה לכתוב השאלה הנ”ל, שייכת ממילא לנפנה (= כינוי בהסוואה למנהג החסידים לתת לרבי סכום כסף חודשי קבוע לענייניו של הרבי. נתינה זו נקראת דמי “מעמד” והאותיות “נפנה” הן האותיות שאחרי “מעמד”) ומתקרבת ליהדות, ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’”.

[= נשים לב: מדובר על מי שעדיין אינה שומרת כשרות וטהרת המשפחה וכו’, ובכל זאת הרבי מפליא את מה שמדברים עמה ראשית כל על הרבי, לכתוב לרבי, לתת “נפנה” וכו’ – ורק “ובטח בקרב הימים יהיו הליכות ביתה בכשרות וטהרת המשפחה וכו’”…!]

והרבי מסיים: “אלה מתולדות אברך פשוט, ושעושה כל זה לא מצד מסירות נפש וקבלת עול, כי אין זה אצלו היפך השכל, גם לא היפך שכלו האנושי.

“והגע בעצמך: פשוט אצלו, על יסוד מה שראה במוחש, שהרבי אמירתו אמירה וברכתו ברכה, וגם נפש הבהמית מסכמת על זה, כי אין זה אצלו מצד השכלה שקלא וטריא ועיון בספרים, אלא שהנסיון, שלו ושל כמה ממכיריו, הראה לו אז מ’האט געפאלגט איז געווען גוט, און אז מ’האט ניט געפאלגט האט מען געהאט א פסק [= כשצייתו (לרבי) היה טוב, וכאשר לא צייתו קיבלו “פסק”]. ובמילא כמו שאינו בוש לומר לכל מיודעיו הזקוקים לזה, האדרעס [=כתובת] של רופא מומחה, כך כשרואה איש נמצא במבוכה או עומד לפני פתרון שאלת חיים עיקרית, אומר לו: לא אלמן ח”ו ישראל, יש לך את מי לשאול. – ולא עוד אלא שאינו מחכה עד שמיודעו יבוא אליו לחקור ולדרוש אם יש רבי, כיון שעל פי רוב אינו יודע גם מה זה רבי, אלא שהוא הולך אליו ומסביר לו שאין לו להשען כלל לא על בינת עצמו ולא על השדכן ולא על הרופא ולא על הסרסור, שאין כל אלו אלא ענינים מסופקים, ויש לו דרך ודאית לפתור את ספיקותיו. ואמרו רז”ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

“… פשיטא אשר איש המאמין באמונה שלימה, היינו המנהגת את כל הכחות שלו, שדעת וברכת פלוני-בן-פלוני בכל משלה, ויודע בחברו שצריך להחליט בענין עיקרי דבני חיי ומזוני וכו’ או גם בענין של סכנה ר”ל, הרי מצד אנושיות, אהבת ישראל, פקוח-נפש וכו’, אם רק יש תקוה וספק ספיקא אולי ישמע לדבריו, עליו לרדוף אחרי חברו ולומר לו: רחם על עצמך ועל בני-ביתך ועל כל אשר לך ואל בינתך אל תשען, למוד דא”ח, התקשר בפלוני-בן-פלוני, עשה על-פי דבריו ואז תצליח.

“וידועה הבטחת אדמו”ר הזקן, אז וואס חסידים וועלען טאן וועלן זיי מצליח זיין” [=מה שחסידים יעשו – הם יצליחו].

… “באים הם בפאריז וסביבותיה במגע עם מאות, ואולי עם אלפים ואלפים, מאחינו-בני-ישראל, כן ירבו. על-פי מה שכתב הרמב”ם בענין הדיבור, משוחחים הם ביניהם ארוכות וקצרות. כמה אנשים מכל אלו האלפים פנו בשאלה על-דבר ניתוח או שידוך, בקשת ברכה לראש-השנה וכיוצא-בזה? והאומנם אם היו מספרים להם מהו הרבי מליובאוויטש – סיפור, גם בלא ביאור – ובפעם השניה מקצת משיחותיו ואחר כך מהוראותיו – הרי כמה וכמה נפשות, הם וזרעם וזרע זרעם עד אין-סוף, היו מתקשרים על-ידם באילנא דחיי, מוסיפים אור בבתיהם, נעשים אנשי משה (…מקושרים בהרבי, האתפשטותא דמשה שבכל דור…), נעשים אנשי מעמד ומחזיקים גם בכל המוסדות בחפץ לב ובסבר פנים יפות ולא רק מפני הכבוד.

“ותמורת כל הנ”ל – זה פונה למוסד שלו וזה פונה לעסק שלו, כל אחד מרגיע את עצמו בזה שנותן נפנה בעין יפה ובמדה רחבה, מצדיקים את עצמם בזה שיש מן המוכן, כפי דברי כבוד-תורתו, מסירות-נפש בפועל ממש, והעבודה, כנראה, עדיין לא הותחלה”. עד כאן לשון קדשו.

לשכנע יהודים לכתוב לרבי

ולזמננו אנו, ובפרט בהתאם להדגשת הרבי (בשיחת שבת פרשת וישב תשנ”ב) אודות חשיבות פרסום הנסים המתרחשים בזמננו דווקא, והידיעה שזה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלימה. ובהתאם להוראה המפורסמת בשיחת שבת פרשת שופטים תנש”א שצריך לפרסם לכל אנשי הדור אודות השופט והיועץ ונביא הדור שיורה הוראות וייתן עצות בכל העניינים, גם בכל מעשיך ובכל דרכיך:

מוטלת עלינו חובה, זכות ואחריות הכי נפלאה, “לרדוף” אחרי כל מי שיש ספק וספק ספיקא אולי ישמע ויסכים, ולשכנע אותו שלא יעשה שום צעד רציני בחיים מבלי עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א. ולהסביר לו שהרבי בוודאי ימצא את הדרך איך לענות ולהשיב לו גם באותם רגעים ספורים שעדיין לא רואים אנו אותו ממש בעיני בשר, באמצעות ה”אגרות-קודש” וכיוצא בזה. וכן להפיץ את תמונתו של המלך המשיח בכל מקום ובכל פינה, ובכל דרך אפשרית לקשר יהודים לרבי.

השאלות והספקות שיש אולי למישהו בדבר כה פשוט, נובעות מטעות “קטנה” – אחת מתכסיסי ה”קלוגינקער” העושה את עבודתו ושליחותו (להסית ולהדיח) נאמנה: יש החושבים, כאילו מדובר כאן ב”גורל” בלבד או ב”חיפוש סימנים” בעלמא, ולכן מביאים “ראיה והוכחה” מזה שהרבי לא הורה – כדבר רגיל ופשוט תמיד, אף כי היו כמה וכמה פעמים הוראות כאלו הן ביחידות לאנשים פרטיים והן בשיחות ברבים צוין כמה פעמים (לדוגמא בעלמא: ש”פ נח וש”פ במדבר תשמ”ט) למנהג ישראל כשמתעוררת שאלה וספק בענייני הרשות, לפתוח ספר קודש ולנהוג על פי זה, תוך שהרבי מפנה לדברי הגאונים ש”העובר על הגורל כעובר על עשרת הדיברות”, אבל לא זו הייתה ההוראה הרגילה תמיד – “לחפש סימנים” ו”לערוך גורלות”. וישנה אפילו בהערה באחת השיחות הסתייגות מלעשות כן בספרי קודש בגלל קדושת הספרים (אף כי כאמור, הרבי הורה בפועל לכמה וכמה לעשות כן לפעמים. ובפרט באגרות קודש, שכל תוכנם הוא תשובות והדרכות איך לנהוג גם בענייני העולם, ואם כן השימוש בהם בוודאי אינו זלזול ח”ו בכבוד הספרים, כמו שהשאלות לרבי בענינים אלו אינם ח”ו היפך כבוד הרבי ואדרבה, כמובן ופשוט).

– ייאמרו הדברים במפורש, ובאופן היותר פשוט וברור (“כל דפשיט טפי – מעלי טפי”): לא מדובר כאן על “סימנים” ועל “גורלות”, אלא על יהודים הפונים בשאלות עצה וברכה אל הרבי מלך המשיח שליט”א. וכשם שהיה זה דבר הפשוט ורגיל תמיד לפנות בשאלות ובכל נושא אל הרבי ולא להרים יד ורגל מבלי הוראתו. והרבי צועק ככרוכיא, כנ”ל באותו מכתב, לעשות הכל כדי שעוד ועוד יהודים יתקשרו אל הרבי, יכתבו אליו וישאלו אותו, גם ובמיוחד בנוגע לעניניהם הגשמיים – כך בדיוק והרבה יותר הם הדברים גם עתה.

ומאותה סיבה אין מה לחשוש ולהסתייג משימוש באגרות-הקודש לענייני חולין – כשם שלא חששנו כל השנים, ואף נצטווינו, כנ”ל, להשתמש ברבי עצמו, קודש הקדשים, גם לענייני חולין שלנו, שלא נרים יד ורגל מבלי עצתו וברכתו של הרבי.

וכאותו סיפור חסידותי מפורסם, אודות יהודי פשוט ששאלו אותו לשם מה הוא נוסע לליובאוויטש ומטריד את הרבי בשאלות פשוטות וגשמיות, כמו האם ימכור את הפרה או לא. ויען החסיד: נוסע אני כדי לדעת מהו רצון העליון, האם רצון העליון הוא שאמכור את הפרה או שלא אמכרנה…

כלומר: חסיד אינו נוסע לרבי ואינו שואל את הרבי רק כדי להשתמש ברבי “שיפתור לי את הבעיות הקטנות שלי”. להיפך: מכיוון שרוצה הוא שכל כולו יהיה מסור ונתון לאלקות לגמרי, ומסור ונתון אל הרבי לגמרי, מבין הוא שאין לעשות שום צעד (גם לא “למכור את הפרה”) מבלי לשאול את הרבי.

וגם מי שאינו נמצא בדרגה שכזו, והוא כן חושב (בעיקר) על “פתרון הבעיות שלו” – הרי נצטווינו, כנ”ל, ובהדגשה מיוחדת, “לרדוף אחריו” ולעשות הכל כדי שגם הוא – ודווקא הוא – ישאל את הרבי ולא יעשה שום צעד ללא עצת וברכת הרבי.

וכפי שמובן גם בפשטות, שדווקא אחד כזה, זקוק במיוחד להתקשרות עם הרבי, ופשוט שעל-ידי התשובות והמופתים של הרבי, יתקשר לרבי ביתר שאת וביתר עוז. וכנ”ל מהמכתב, שגם כאלו שעדיין אינן שומרות אפילו טהרת המשפחה וכשרות וכו’, צריך לפעול עליהם שיכתבו לרבי שאלות בעניינים גשמיים, וזה עצמו יפעל שבקרב הימים יתקרבו לתורה ומצוות בכלל ולחסידות בפרט.

אמנם בשנים האחרונות במיוחד הורה הרבי מספר הוראות כיצד “לפתור את הבעיות” ולצאת מן הספיקות גם ללא תשובה מפורשת וישירה מהרבי – אם באמצעות “ידידים מבינים”, “רופא ידיד”, “עסקנים”, “רב מורה הוראה” וכיוצא בזה –

הנה לכל לראש יש לזכור, שגם אז אין פירושו של דבר ש”אפשר להסתדר בלי רבי”, חס ושלום – ההיפך הוא הנכון: הרבי הדגיש כמה וכמה פעמים שגם אז זוהי תשובתו שלו (של הרבי), אלא שהיא צריכה “לעבור” דרך ה”ידידים” או “עסקנים” וכיוצא בזה.

איך לנהוג בנוגע לתשובות של הרבי

בשנת תש”מ, לערך, כתב יהודי בעל-תשובה פתק לרבי עם שאלות שונות, וקיבל תשובה: בקשר לעניין פלוני – להתייעץ עם משפיע. בקשר לעניין פלוני – עם ידידים מבינים, ובקשר לעניין פלוני – עם רב מורה הוראה וכו’. אותו יהודי כתב שוב לרבי, שאינו מבין ואינו יודע כלום, והרבי הוא הרב המשפיע והידיד הכי מבין שלו, והוא מבקש מאוד לקבל תשובה ברורה על שאלותיו.

הרבי ענה: “באם כן – דארף ער פאלגן [= עליו לציית], והנני חוזר עוד הפעם על המענה ברור”: בקשר לעניין פלוני – להתייעץ עם משפיע. בקשר לעניין פלוני – עם ידידים מבינים, ובקשר לעניין פלוני – עם רב מורה הוראה וכו’.

ליהודי אחר, ש”התלונן” אף הוא על תשובה מסוג כזה, ענה הרבי: ומה איכפת לו שהתשובה שלי תעבור דרך פלוני ופלוני?!… כלומר: הרבי רוצה (“מהסיבות שלו”), שהמענה שלו יעבור דרך פלוני ופלוני, אבל דבר ברור הוא, שתמיד תמיד אנו מצדנו לא עושים מאומה ללא הוראה של הרבי – אם הוראה פרטית מפורשת, או הוראה כללית – כיצד לנהוג במקרים כאלה.

מובן ופשוט שלא צריך לשאול שטויות, וכפי שהתבטא הרבי שאוי ואבוי ל”התקשרות” שמתבטאת בשאלה האם להתעטש לצד ימין או לצד שמאל… – שהרי מדובר כאן על כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, קודש הקדשים, ומובן ופשוט שיש לשאול את השאלות בכל הרצינות והאחריות, בדיוק כמו לפני ג’ תמוז – אבל צריך להיות ברור שאנו מקושרים לרבי מלך המשיח שליט”א בכל הפרטי-פרטים ואיננו מרימים יד או רגל ללא עצתו וברכתו. אלא שלפעמים, רוצה הרבי, שאנו נתבונן ונבין לבד מה הרבי רוצה, או נתייעץ בידידים, בעסקנים או ברופא וכיוצא בזה.

וכאשר התשובה ב”אגרות-קודש” אינה ברורה דיה – גם אחרי מחשבה שניה והתעמקות – ייתכן שהרבי לא רוצה הפעם לענות בצורה מפורשת, בדיוק כשם שהיו מקרים רבים לפני ג’ תמוז שהרבי לא ענה בפשטות, וגם “נדנודים” לא עזרו, כי הרבי – ואך ורק הרבי עצמו – קובע מתי איך למי ובאיזו צורה ואופן תתקבל התשובה.

בכל אופן, אנו מצדנו צריכים לפרסם בפירסום הכי גדול, להפיץ ולעשות הכל, כדי שכל יהודי ישמע ויידע שלא אלמן ישראל, חס ושלום. יש רבי בישראל ויש את מי לשאול, ובמילא שלא יזיז יד או רגל ללא עצתו וברכתו של הרבי מלך המשיח שליט”א.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.