יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

גם כאשר חולפות שנים, והעולם מנסה להסביר שחייבים להתרגל - אנו יודעים כי הרבי מה”מ נותן לנו את הכחות, את  החובה והזכות ‘עשו כל אשר ביכלתכם’. ללכת באופן של ‘לכתחילה אריבער’ ולהביא את הגאולה האמתית והשלימה.

הימים, השבועות והחודשים חולפים, גם השנים חולפות, ממשלות קמות ונופלות, נשיאים ומלכים נבחרים, מתמנים ומודחים, אך לא פעם נדמה שדבר לא השתנה. הנה שוב חלף חג הפסח, ושוב אנו עומדים לפני סיומו של חודש ניסן, מה שמזכיר לנו את כ”ח בניסן, את אותה שיחה גורלית, בה הודיע כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א כי הוא מוסר את השליחות להבאת הגאולה אל כל אחד ואחד מאתנו.

כל שנה שחולפת, כל פעם שאנו נוכחים לדעת עד כמה העולם, וגם ההעלם, כמנהגו נוהג, כל אימת שאנו מתבוננים במה אנו עוסקים כל כך הרבה — בכל התחומים, הפרטי והכללי, הגשמי והרוחני, בתוככי אנ”ש, בעם ישראל, בארץ ישראל ובעולם כולו, עשויה להתגנב השאלה, מה הטעם לפעול, מה כבר ניתן לעשות, האם יש בכלל סיכוי לשנות משהו? האם ניתן בכלל לצאת מהגלות הפנימית ומהגלות החיצונית, או שמא נגזר עלינו ח”ו להשלים עם המצב, ולא לפתח ציפיות מוגזמות?

כחסידים, ברור ששאלות כאלו הן מופרכות בתכלית, אולם “דברה תורה כנגד יצר הרע”, כנגד הכוחות הפנימיים בתוך הנפש והשכל של כל אחד מאתנו, החיצוניים — בעולם ואף בתוכנו, אלו שמטרתם לקרר, להחליש ולהטיל ספק, על מנת שלא נוכל לפעול, להרגיש ולחיות כפי שצריך, כפי שנדרש להשלמת המשימה. 

תזכורת כזו אנו מקבלים בהמשך השבוע, ב’ באייר — יום הולדתו של אדמו”ר מהר”ש, מי שמכונה ומבטא את אחד היסודות בתורתו והנהגתו של הרבי מה”מ — “לכתחילה אריבער”. הנהגה המלמדת אותנו כי אין צורך ואין תועלת להסתכל על מה שהעולם מראה לנו — יש דרך אחת, בה עלינו ללכת, יש מבט אחד אותו עלינו לאמץ, הדרך והמבט שלמעלה, שמעל ההגבלות, מעל הספקות, מעל מה שנראה כחסר סיכוי, ברמה כזו אין מה שיכול להגביל אותנו.

הרבי נותן לנו כח. הוא אומר לנו כי הוא עשה הכל, ורק כך בכחנו לעשות את הנדרש מאתנו. הרבי אינו מעביר אלינו את האחריות שהייתה עליו ח”ו, אלא נותן לנו כוחות לעשות את התלוי בנו!

הרבי ממשיך ביתר שאת בעבודתו הק’, אך כעת בסגנון ותוכן חדשים, של הוראות ברורות ותכופות אודות הדרך להבאת הגאולה, ושל התייחסות לימות המשיח כמציאות עכשווית ולא רק כמציאות עתידית. ההוראות הבולטות הן כידוע, לימוד ענייני גאולה ומשיח, הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות כהכנה להתגלות משיח, וכמובן פרסום בשורת הגאולה וענייני הגאולה, כגון הניסים והנפלאות, הנבואה וכו’.

ניתן וצריך לכתוב רבות גם על התנופה האדירה שאחזה ואוחזת אצל אנ”ש, ובעצם בעולם כולו, החל מכ”ח ניסן. מאות או אלפי יוזמות, רבבות פעולות, רעיונות, התייעצויות, חומר הסברה, עיתונים, מאמרים, מסעות פרסום ופרסומים יחידים, כמעט כל מה שעולה על הדעת. כל צורת, אופן וסגנון פעולה אפשריים, נוצלו ומנוצלים להפצת בשורת הגאולה, כל אחד בהתאם להבנתו ולדרכו, אך לא נראה כי יש מישהו שנותר אדיש, אצל כולם קרה וקורה משהו מאז.

כמובן, כל עוד לא פעלנו את המטרה, אי אפשר לטפוח לעצמנו על השכם, כל מה שעושים יכול להיות נפלא, אך כשיש מטרה — הכל נבחן במבחן התוצאה, כל עוד לא זכינו להתגלות מלך המשיח במלואה, ולגאולה האמיתית והשלימה — הרי שהעיקר חסר מן הספר, וכאילו עדיין לא עשינו כלום. אין לזלזל ולהמעיט בחשיבות של מה שנעשה — אולם ביחס לכוונה ולמטרה — זה ‘להבל ולריק’.

הדרך לבצע זאת היא ‘לכתחילה אריבער’, להיות קשורים וללכת למעלה. רק כך אפשר לעבור תקופות של הסתר פנים, כאשר לפעמים איננו רואים בעיני בשר את ההתקדמות לגאולה, ולצערנו בעניינים רבים, כולל ובמיוחד העניין הכי עיקרי — התגלותו של הרבי לעיני בשר — נראה לעיתים ההיפך. כאשר קשורים למעלה, כאשר הולכים ‘אריבער’ בכחו ובשליחותו של הרבי, כאשר קשורים ודבוקים אליו, ויודעים כי בו ובדבריו לא חל שום שינוי, אזי ממשיכים לקבל את הכח הנפלא מכך שהרבי מה”מ עשה כבר את שלו, וזוכים מיד להשלים את שאר העבודה ולראות בעיני בשר את הגאולה יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!