הבעייה
הרבי משגר לר’ זלמן מכתבים מלאי עידוד וחיזוק * פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל * פרק אחד-עשר
הרבי משגר לר’ זלמן מכתבים מלאי עידוד וחיזוק * פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל * פרק אחד-עשר
בית-הכנסת במושבה שפרטון
לצד האווירה הטובה בישיבה, היו גם קשיים לא מעטים – ברוחניות ובגשמיות. חלב ישראל, למשל, לא היה ניתן להשגה בשפרטון. הבחורים נאלצו איפוא לגדל עז בישיבה, ומחלבה הייתה אשתו של ר’ אבא מכינה מוצרי חלב. לא רק מוצרים גשמיים היו חסרים בישיבה. אפילו ספרי קודש לא היו מספיק. היה מספר מצומצם של גמרות, סט אחד של שיטה-מקובצת, וכמה מפרשים על מסכת כתובות. זה היה “אוצר הספרים” של הישיבה…
אבל מה שהעיק יותר מכל, היה המחסור בתלמידים. אי אפשר לדמות אווירה של לימוד בזאל עם כמה עשרות בחורים, ללימודם של שבעה עד עשרה בחורים.
בחודשי הקיץ, כאשר בתי הספר יצאו לחופשה, היו כמה הורים במלבורן ששלחו את ילדיהם ללמוד בישיבה, אבל לאחר הקיץ חזרה הישיבה למתכונת הרגילה עם פחות ממניין בחורים, ומצב הרוח היה ירוד מאוד.
הבעייה והפתרון שבאופק
ר’ זלמן, שלקח על עצמו את האחריות לניהול הכספי של הישיבה, ועורר את אנ”ש במלבורן שיתרמו מכספם ויתרימו את ידידיהם עבור הישיבה – שוחח פעמים רבות עם אנ”ש במלבורן על הצורך בהרחבת הישיבה והגדלת כמות התלמידים.
משיחותיו אלה הגיע ר’ זלמן למסקנה כי על מנת שהישיבה תצליח, יש צורך להעביר את הישיבה למלבורן, שם הייתה קהילה יהודית גדולה, ובנוסף יש צורך בשני תנאים: א. לבנות בניין גדול ומרווח לישיבה, ולקבל רישיון ממשלתי לניהול מוסד חינוך. ב. לשלב לימודי חול בישיבה.
למסקנה זו הגיע ר’ זלמן לאחר שלמד והבין את המנטליות האוסטרלית: באוסטרליה, כל אדם שמכבד את עצמו, מרגיש חובה לשלוח את ילדיו ללמוד באוניברסיטה. בעיניהם של תושבי אוסטרליה, מי שלא למד בקולג’ אינו נחשב אדם תרבותי.
משום כך, גם יהודים שומרי תורה ומצוות, שביקשו להעניק לילדיהם חינוך תורני – רצו להשאיר אופציה פתוחה, שילדיהם יוכלו ללמוד אחר-כך באוניברסיטה, שהרי לא יעלה על הדעת שילדיהם יתחתנו לפני אוניברסיטה… מכיוון שכך, טענו רבים מהם כלפי ר’ זלמן, שאם ישלחו את בניהם ללמוד בישיבה, בה לא לומדים לימודי חול ושאינה מוכרת על ידי הממשלה – הם לא יתקבלו אחר-כך לאוניברסיטה…
לאור המציאות העגומה הזאת, כאשר רוב הילדים היהודיים, גם מבתים שומרי תורה ומצוות, היו לומדים בבתי הספר העממיים, כשהם מסתפקים בלימודי קודש בימי ראשון בלבד – הגיע ר’ זלמן למסקנה שעדיף לפתוח בית ספר יהודי, בו ילמדו גם לימודי קודש וגם – להבדיל – לימודי חול. בית ספר כזה, שיהיה מוכר על ידי הממשלה, יוכל לסחוף עשרות ומאות תלמידים מבני הקהילה היהודית במלבורן.
ר’ זלמן מבקש מהרבי לשלוח לאוסטרליה את הרב גרונר
את רעיונותיו אלה העלה ר’ זלמן במכתב ארוך שכתב לרבי מלך המשיח בג’ סיון תש”י, לאחר שקיים בנידון אסיפה עם אנ”ש במלבורן. במכתבו כואב ר’ זלמן את העובדה שדבריו לא עוררו את אנ”ש ולא מצאו מסילות ללבם. כחסיד אמיתי שמלמד זכות על הזולת ותולה את החסרון בעצמו, כותב ר’ זלמן ש”בוודאי החיסרון בנו”, כי “להחיות הזולת צריכים להיות חיים בעצמנו”, ו”כוחותנו קטנים ודלים, הן מצד הידיעה והן מצד אומנות החינוך שלא הורגלנו בזו”.
על עצמו כותב ר’ זלמן: “אנו, אשר בארץ המולדת היינו טרודים בעבודה קשה בפחדים יום ולילה – זיינען מיר אפגעריסן פון לערנען [= נותקנו מהלימודים], וכבד לנו לימוד עיוני. הננו יכולים לשמש רק כרגלים באסיפת כספים לטובת הישיבה ובמלמדות במדרגה נמוכה [לכיתות הילדים הקטנים]. אונז פעלט זייער פיל [= לנו עצמנו חסר הרבה] והשם יתברך ירחם עלינו בגשמיות וברוחניות, וכל שכן וקל וחומר שאין בנו די כוח וחיות להשפיע ולעורר את הזולת. והלב כואב לראות עזובה מוחלטת בעניין החינוך מחוסר הרגש לזה”.
הוא מוסיף וכותב ש”במצב כזה, אשר אין מגורים להתפתחות הישיבה, ועצם הלימוד ההדרכה של התלמידים הנ”ל אינו על אותה הדרגא שצריך להיות – סכנה נשקפת לקיום המוסד הקטן הזה, ובפרט להתפתחותו”.
מאחר ולא ראה את עצמו מתאים לניהול הישיבה והרמת קרנה, הציע ר’ זלמן שהרבי ישלח מנהל מוכשר שינהל את הישיבה, והוא מוכן להתמסר לעבודה תחת המנהל החדש. וכך הוא כותב: “ואפשר לזכות במדינה זו ולפתח עבודת החינוך על הצד היותר טוב, וחסר רק איש מסוגל לזה. אם היה כאן אחד מאנ”ש והתמימים שיחיו, שיוכל להקים המוסד ולנהלו בכל המצטרך – הנה תחת הנהלתו היינו כולנו יכולים לעבוד, כל אחד ואחד לפי יכולתו, והיינו ממלאים חפץ כ”ק אבינו אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע הכ”מ, והיה אפשר להאיר באור התורה ויהדות את כל המדינה (אשר אין כאן לעת עתה שום מתעסק בזה). שאלתנו ובקשתנו, לשלוח לכאן איש מאנ”ש והתמימים שיחיו, המסוגל לזה. טוב הדבר, וגם מוכרח, שהאיש יידע גם שפת המדינה”.
משיחותיו עם אנ”ש באוסטרליה למד ר’ זלמן שבעבר הלא-רחוק ביקרו באוסטרליה שני אישים חב”דיים שהותירו רושם עמוק על הקהילה היהודית – הראשון היה הרה”ח ר’ עזריאל זעליג סלונים, שהגיע לאוסטרליה באייר תרצ”ט בשליחות הרבי הריי”צ ושהה כעשרה חודשים, במהלכן שהה במלבורן וסידני, ואף בעיר בריסביין, שם פעל להקמת מקווה טהרה. השני היה הרב יצחק דוד גרונר, שכמה שנים קודם לכן ביקר באוסטרליה בשליחות הרבי הריי”צ, ואף הוא הותיר רושם עצום על בני הקהילה היהודית.
ר’ זלמן סבר שהרב גרונר יוכל לנהל את הישיבה בהצלחה מרובה. לכן כתב לרבי ש”מכרינו מזכירים באהבה את שמו של הרב גרונר שי’, שהיה כאן לפני איזה שנים, ואומרים שאם היה כאן, היה יכול לפעול הרבה. אין אנו מראים באצבע לומר ‘את זה שלחו לנו’, אבל בכללות בקשתינו לטובת העניין, לטובת קיומו והתפתחותו: נחוץ לשלוח לכאן איש אשר רוח בו, והוא יחיה את כל המצב. אולי לעת-עתה אין נחיצות להאיש להתיישב כאן בקביעות, ויכול לבוא על זמן קצוב עד שיסתדר הדבר, אבל ביאתו בכלל היא שאלה נפשית, ובלעדי זאת לא נוכל לפעול”.
בסיום מכתבו שואל ר’ זלמן את הרבי בקשר לשמה של הישיבה: “לעת עתה אין לישבתינו שם. הדפסתי ספרי קבלות וקול קורא, ורשמנו את המוסד רק בשם “ישיבה בשפרטון”, אבל כעת אולי הגיעה העת לקרוא שם למוסד, ובקשתנו להורות לנו בזה, איזה שם נקרא לישיבה”.
על מכתב זה קיבל ר’ זלמן מענה מפורט מהרבי בט”ו סיון תש”י, הפותח בתודה על הבשורות הטובות מהלימודים בישיבה:
במענה על מכתבו, בשם כל אנ”ש, מג’ סיון:
תודה על הבשורה הטובה מקיומה של הישיבה בשעפערטאן ותכנית הלימודים שם – ואומר יישר לכל אנ”ש שי’ אשר התמסרו בנפשם, בגופם ובמאדם למלא את השליחות שהטיל עליהם כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ. ובהיותם חקוק בזכרונם הכלל, כי שלוחו של אדם כמותו (ויעויין היטב לקו”ת ד”ה ויקרא פ”ג) לא יתפעלו כלל וכלל משום מניעות ועיכובים, ובעזהשי”ת יעלו ויצליחו.
ההצעות המובאות במכתבו, בנוגע להרחבת הישיבה בכמות ואיכות, אמנם טובות הן, ובטח יטכסו עצות איך להביאן לפועל. אבל גם אם אי אפשר להשיג את כל משאלות לבם לטובה, אין זה צריך להיות חלילה סבה גם למשהו של נפילת רוח, אלא אדרבא זה צריך לעורר לחפוש אחר חפוש למצוא הדרך איך להתקרב למצב הראוי להיות, ככל האפשרי. ומה שדורש זהירות גדולה, הוא שלא לטעות בפירוש ענין הענוה, שצ”ל דוקא כפי המבואר בסוף המשך שבועות דהאי שתא. ואז, במילא, מתוך שמחה של מצוה יעמדו על משמרתם, יחד עם ההשתדלות התמידית להרבות את מספר התלמידים ואת חוג העוזרים על ידם.
לתכנית הלמודים – מהנכון להכניס לימוד דינים הרגילים ביותר (מקצור שו”ע, וכיו”ב).
בהיותי היום על הציון הזכרתים להצלחה בעבודתם בקודש ולכל טוב.
המקוה לבשו”ט מכל הנעשה אתם בגו”ר, ופו”ש כל החבורה תחי’, אשר בטח מתחברת ע”י למוד תורת החסידות הנהגה במדות חסידות והליכה בדרכי החסידים – ע”פ ההוראות בכל זה מנשיאנו הוא כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ
מ. שניאורסאהן
למעשה, במכתבו זה של הרבי לא התקבלה תשובה בקשר לשם הישיבה. רק כעבור שנתיים, כאשר הישיבה עברה למלבורן, התקבלה ההוראה לקרוא לישיבה בשם ‘אהלי יוסף יצחק’, כפי שיסופר בפרקים הבאים.
לא להיות במרה שחורה
ר’ זלמן כתב שוב לרבי והביע את תקוותו שיהיו כלים למילוי הרצונות. אין בידינו העתק ממכתבו אל הרבי, אולם על כך זכה לקבל את מענה הרבי מג’ מנחם אב תש”י:
ב”ה, ג’ מנ”א, השי”ת
הרה”ח הוו”ח אי”א נו”מ וכו’ מהו”ר זלמן שי’
שלום וברכה!
מכתבו עם המוסג”ב בעתו נתקבל. וקראתיו, וגם ביום ה’ העבר, על ציון כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ. ובודאי ברכם, כל אחד ואחת בהמצטרך להם, לפי ענינם, והשי”ת ימלא ברכותיו בגו”ר על מילואן.
ומה שמתברך שיהיו כלים טובים למילוי הרצונות,
הנה אין צריך-להיות במרה שחורה וספקות יותר מדאי, כי גם בזה משתמש היצר.
וכבר הי’ מדובר בהתועדות פה, אשר אין לשכוח שכל ענין הבריאה (כוונתי בזה אפילו בריאה דכללות, וגם כללות ענין ההשתל’) הי’ מצד שטבע הטוב להיטיב. ומובן שענין הסיבה משפיע וניכר בהבריאה. זהו – בנוגע להבריאה מצ”ע. וגם במה שמוסיפין בבריאה ע”י עבודה, ג”כ כן הוא, כי כל ההשפעות הן ע”י מנהיג הדור שהוא הוא ראש הדור כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ. וסיפר בשיחת שמח”ת תרצ”ג, וז”ל: אַלץ וואָס דער טאַטע האָט מיר געזאָגט שנת תר”פ קבלתי ע”ע בל”נ, רק בתנאי בחסד וברחמים. מיין גוטסקייט קאָסט מיך טייער כו’ שלא לנגוע כו’ ולא לרחק כו’. עכ”ל.
ואחרי שכל אלו לנו, צריך לגשת להעבודה בשמחה ובבטחון גמור, אשר השי”ת ירחם ויעזור ומקדשין אותנו הרבה מלמעלה, ובלבד שנאחוז אנהאלטן זיך בחבל ההתקשרות בצדיקא דאשתכח עתה יתיר גם בעולם הזה המעשה.
בברכה לכל החבורה תי’
מ. שניאורסאהן
מהי ‘ברייטקייט’?
מענה הרבי עודד מאוד את הר’ זלמן, ולאחר שהראה את המכתב לאנ”ש במלבורן התעוררו כולם לסייע לישיבה כפי כוחם, ויותר מכפי כוחם. הוקם וועד בעלי-בתים לטובת הישיבה, בו היו חברים ר’ זלמן, רשב”ץ אלטהויז, ר’ איסר קלובגנט ור’ נחום גורביץ. יו”ר הוועד היה ר’ יוסף פיילגין, בנו של רמ”ז.
ר’ זלמן כתב לרבי על ההתפחויות האחרונות, וזכה לקבל מענה מכ”ה אלול תש”י:
כ”ה אלול השי”ת
הרה”ח הוו”ח אי”א נו”מ וכו’
מור’ זלמן שי’
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מח’ אלול:
כבקשתו אקרא רשימת התלמידים על ציון כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, הצלחה בלימודים בתורה ביראת שמים, וקיום המצות בקב”ע ובשמחה.
טובה היא הבשורה – שנסדר ועד קבוע להחזקת הישיבה בשעפערטאן, וודאי יכירו חברי הועד בזכות הגדולה אשר ההשגחה העליונה זיכתה אותם להשתתף עם כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ בעבודתו הקדושה, ויתמסרו לעבודתם הכי אחראית בכל נפשם. נא לפרוש גיני בשלום כלם בכלל, והיו”ר ר’ יוסף שי’ פייגלין בפרט. וברכתי שיצליחו בעבודת הכללית והפרטית בגשמיות וברוחניות.
בפרטות אדות סדור הנהלת הישיבה והרמי”ם צריכים להתישב בקשישי אנ”ש שי’ על אתר, ואבקש שכל אחד מאנ”ש מהראוים להיות ר”מ משפיע או מנהל יזהרו מאד מענוה שלא במקומה, וישתדלו בעזהשי”ת למלא את תפקידם.
ובודאי נכונה היא השקפת אנ”ש שי’, אשר גם אם נחוץ לצרף לעבודה ר”מ למדן, באם רק ראוי הוא גם-כן מצד יראת-שמים ויחסו לחסידות לאצטלא זו, אבל בראש המוסד צריך בכל אופן להיות איש אשר יסודתו בהררי קדש של ליובאוויטש ושם קבל את רוב השפעתו וחנוכו.
ומה שחושש שאם יהיה על-מנת-לקבל-פרס לא יוכל לחוות דעתו בהרחבה ולא תתקבל כל כך אצל עמא דבר, הנה כבר אמרתי כמה פעמים, אשר בענינים הנ”ל הנה כל אחד ואחד מאתנו הוא שלוחו של כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, און מ’גייט אויף זיינע פלייצעס און אף זיינע ברייטקייט [= והולכים עם הכתפיים שלו, ועם הרחבות שלו], וכאשר עמא דבר מרגיש את זה – בטלים כמה מניעות, לזות שפתים וכו’. וכמבואר בענין הנסיונות (מה שאין כן בענין הבירורים). – מובן אשר ברייטקייט אין פרושה אראפרייסן בא יענעם די נאז [= ‘רחבות’ אין פירושה להוריד לשני את האף], כי-אם תוקף פנימי וההחלטה הגמורה, אשר סוף סוף מוז זיך אויספירן און וועט זיך אויספירן דעם רבינ’ס, הוא משלחם, רצון [=מוכרחים לפעול, ואכן יפעלו את הרצון של הרבי, המשלחם], ואז הדיבורים שבנחת – נשמעים ופועלים.
והשי”ת יזכה את כל אחד ואחד מאתנו לכוון אל האמת במילוי תפקידו ושליחותו.
מוסג”פ הקונטרס לראש השנה הבא עלינו לטובה, ומכ’ לוי אליו.
בברכה כתיבה וחתימה טובה לו ולכל בני ביתו שי’ ולכל החבורה שתחי’
הרב מנחם שניאורסאהן
עידוד מיוחד קיבל ר’ זלמן כאשר קיבל את מכתבו של הרבי מתחילת תשרי, בו מודיעו הרבי כי בערב ראש השנה קרא את פדיון הנפש שלו על הציון, ואחר-כך קראו שוב בחדר היחידות של הרבי הריי”צ:
הרה”ח הו”ח אי”א וכו’
העסקן מו”ה יהושע שניאור זלמן שי’
שלום וברכה:
הפ”נ שלו נתקבל, ואקראהו בל”נ על ציון כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ.
וצדיקא דאתפטר, דאשתכח בהאי עלמא יתיר מבחיוהי, בטח יתן ברכתו והשי”ת ימלא ברכתו בגשמיות וברוחניות.
בברכת חוגמח”ט
מ. שניאורסאהן
בין כסא לעשור תשי”א
קראתי הפ”נ בער”ה על הציון, ואח”כ בהיכל כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, שלשם נכנסים לנתינת פדיונות וליחידות. והנותן כו’ צריך להודיעו.
בטח ראה מכתבי הכללי, ובבקשה להודיע מה נעשה בזה במשך חדש הכללי הוא חדש תשרי. ות”ח מראש.