זה היה רגע עצוב בעיצומו של חורף תשע”ב. מול בית המשפט עמדו נציגיו של בית הרפואה “

זה היה רגע עצוב בעיצומו של חורף תשע”ב. מול בית המשפט עמדו נציגיו של בית הרפואה “ביקור חולים” המיתולוגי שבמרכז ירושלים, וציפו לפסק דינו של השופט. הוא הלם בפטיש, ולאחר קריאת פסק הדין, הורה על פירוק העמותה שהפעילה את בית הרפואה. במילים אחרות, בית הרפואה חדל לתפקד באופן רשמי כבית רפואה עצמאי.

ר’ יצחק בן ארי והמכתב שקיבל מהרבי (כפי שנדפס באגרות קודש)“האמת היא שהרבי ניבא בדיוק נמרץ את הסיבה שתביא למשבר הגדול שיוביל לסגירת בית הרפואה ‘ביקור חולים’ כבר במכתב ששיגר לי בשנת תשכ”ח”, מפתיע ר’ יצחק בן ארי (שטרסברג) מירושלים בסיפורו ל”בית משיח”. “זה היה סוף עצוב לבית הרפואה כיישות רפואית עצמאית [עם הזמן הפך להיות אגף מסונף לבית הרפואה ‘שערי צדק’ בירושלים - נ.א.].

ר’ יצחק בן ארי הינו דמות ידועה בעסקונה הציבורית–דתית בירושלים ומחוצה לה, בהחזיקו במשך השנים בכמה תפקידי מפתח בכירים וחשובים במהלך עשרות השנים האחרונות. הוא ניהל והוביל פרויקטים ציבוריים רבים, כאשר בין היתר שימש כמזכיר הוועדה למינוי רבנים ראשיים במועצת הרבנות הראשית בבחירות שהתקיימו בשנת תשל”ג. הוא אף כיהן כמנכ”ל במשרד הבריאות, והיה עוזרו האישי של הרב הראשי לישראל הרב שלמה גורן. לאחר מכן עבד בסוכנות היהודית.

קודם לתפקידים אלו, שימש בתפקידים חשובים במשרד הבריאות, עד שקיבל את ההצעה לנהל אדמיניסטרטיבית את בית הרפואה ‘ביקור חולים’, אולם תשובת הרבי הניאה אותו מלקבל את ההצעה הנכבדה. הוא ציית לדברי הרבי, על–אף שלא הבין מדוע ולמה.

במהלך שנים רבות לחש על אוזנם של בכירים וטובים במערכת הפוליטית והיה איש סודם ואמונם. הערכה רבה הוא הפגין מול מנהיגים שונים מאותה תקופה, אותם הוא מכנה בערגה “אנשי דור הנפילים” אך את הערצתו הגדולה ביותר הוא חש כלפי הרבי.

החוט המקשר בינו לבין חסידות חב”ד ובין הרבי מלך המשיח, היא רעייתו הגב’ יהודית, בתו הבכורה של הרב מרדכי מענדל קדנר ע”ה, מחשובי חסידי חב”ד בעיר הקודש ירושלים.

ממאה שערים לחב”ד

“נולדתי וגדלתי בשכונת ‘מאה שערים’ למשפחה שהשתייכה לעדת הפרושים. סבי היה ה’מוכתר’ של השכונה. הקשר היחיד שלי בילדות עם חסידות חב”ד היה שמדי פעם הייתי נכנס עם אבי להתפלל את תפילות מנחה וערבית בבית הכנסת על שם בעל התניא בשכונה.

כשהגעתי לפרק ‘האיש מקדש’, הקשר עם חב”ד קיבל תפנית. הוצעה לי בתו של הרב קדנר, מחשובי חסידי חב”ד בעיר, ואז לראשונה נחשפתי לאמונתם והערצתם הגדולה של החסידים אל הרבי. האישור לשידוך היה צריך להגיע מהרבי ורק כשהוא הגיע, הצעת השידוך נחתמה וזכיתי להיכנס אל המשפחה הנפלאה הזו.

חמי הכיר את הרבי עוד מהימים שהתגורר בניקולייב טרם פרצה מלחמת העולם השנייה, והיה משוחח אודותיו גדולות ונצורות, גם הרבי הכירו היטב. חשתי זאת היטב בכמה הזדמנויות שזכיתי להיות במחיצתו של הרבי. ההזדמנות הראשונה הייתה כשנשלחתי לארצות הברית מטעם משרד הבריאות, וניצלתי את הביקור בניו–יורק כדי לבקר ב–770. כשהגעתי לבית המדרש, הבחנתי שמתקיימת התוועדות. כשסיפרתי שאני נמצא בשליחות המדינה ואני חתנו של הרב קדנר, העלו אותי לבימת התוועדויות שם זכיתי לקבל ‘משקה’ ולהתברך מהרבי.

קוריוז מעניין נוסף התרחש שנים אחר–כך, בשנת תשמ”ג כששימשתי כשליח הסוכנות היהודית בדרום אמריקה. בקיץ של אותה שנה, רעייתי נסעה לחופשה בארץ הקודש. באותם ימים התחוללה מלחמת שלום הגליל ובננו אוהד היה מהלוחמים בחזית. הדאגה שלנו כמובן הייתה גדולה, ואשתי ניצלה את ההזדמנות ובדרכה לארץ הקודש עברה דרך ניו–יורק כדי לבקש את ברכת הרבי עבורו. היא הגיעה ביום חמישי לפני שבת עם בננו הצעיר שי, ומיד בהגיעה הכניסה מכתב למזכירות. במהלך השבת היא התארחה אצל אחיה משה וזאב קדנר.

ביום ראשון, כשעדיין לא יצאה תשובה לבקשתה, המתינה בחזית של 770 עד שהרבי ישוב מהאוהל. כשהמכונית הגיעה, היא ניגשה אל הדלת. המזכיר שניגש לפתוח את הדלת, ביקש להרחיקה אך אשתי אמרה לרבי שהיא בתו של ר’ מענדל קדנר, והרבי סימן לה להתקרב. הוא שמע את דאגתה בנוגע לבננו, ובירכה שהוא ישוב בשלום מהמלחמה. הרבי אף הוסיף ובירך שהוא עוד יגדל ויעשה לנו נחת. ואכן, אוהד היום מתגורר בתל–אביב ומנהל משרד מצליח והוא מפורסם בחסדים הרבים שהוא עושה.

כפי שמובן כעת, אמנם גדלתי בבית ליטאי, אך לאחר חתונתי הפכתי להיות אוהד גדול של הרבי, וכיום אני מזהה עצמי כחסיד של ליובאוויטש.

הצעת העבודה המצויינת ותשובתו המסוייגת של הרבי

כשסיימתי את שירותי הצבאי, נקראתי לעבודה במשרד הבריאות על ידי השר ר’ יצחק רפאל מהמפד”ל. התחלתי בתחתית סולם הדרגות ובמשך הזמן עליתי בסולם עד שמוניתי למנכ”ל המשרד. מאוחר יותר, בסוף שנות השישים, בהתחשב בניסיוני וקשריי במסדרונות משרד הבריאות, הונחה בפני הצעה להתמנות לנהל בית הרפואה ביקור חולים. באותם ימים כבר היה ברור לי, שנוכח כל הצעה לתפקיד או שינוי בחיים, קודם כל שואלים את הרבי ומבקשים את ברכתו, וכך עשיתי גם הפעם.

לפני ששלחתי את השאלה לרבי, חקרתי ובדקתי וראיתי שההצעה משתלמת מאוד ואף שכרה בצדה. באותם ימים בית הרפואה ביקור חולים היה למוסד רפואי מכובד ונחשב.

תשובת הרבי לא איחרה להגיע, ולימים אף ראיתי שהיא הודפסה בסדרת ה’אגרות קודש’ (כרך כ”ה מכתב ט’תו):

ב”ה,  ח’ כסלו, ה’תשכ”ח

ברוקלין, נ.י.

הוו”ח אי”א נו”נ מו”ה יצחק שי’ שטרסברג

רח’ בית וגן 15, ירושלים ת”ו

שלום וברכה!

באיחור זמן נתקבל מכתבו, בו כותב על דבר משרתו עתה ואודות ההצעה למשרת מנהל ביה”ח “ביקור חולים”.

והנה בכלל ההצעה למשרה החדשה נכונה היא, אלא שלא ברור ממכתבו בנוגע התנאים הכספיים במשרה החדשה, כולל ענין הפנסי’ וכולי, ועוד ועיקר אם מבוססת היא, זאת אומרת אם המשרה החדשה בטוחה היא ולא בתור נסיון. ובאם שני הפרטים האלה בסדר, כדאי שיתענין בהצעה החדשה.

כיון שכל ענין הוא בהשגחה פרטית, כאן עלי החובה והזכות לעורר על ההכרח ללמוד גם פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, ותקותי שעכ”פ מכאן ולהבא יהיו לו שיעורים קבועים בזה בכל יום ובהוספה ביום השבת קדש.

מהנכון לבדוק התפלין והמזוזות אם לא נבדקו משך י”ב חודש.

בברכה לבשורות טובות.

קראתי את התשובה פעם אחר פעם. ידעתי אז שאם הרבי לא כותב במפורש לקבל את ההצעה, כדאי בהחלט לבדוק אותה היטב. הרבי אף פעם לא מחליט במפורש עבור אדם אחר מה לעשות, אלא תמיד כותב בתור עצה שניתן לקבלה וניתן שלא; אבל מי שיודע לקרוא בין השורות, הרבי לא סתם רושם את הסתייגויותיו ושולח אותי לעשות בדיקות.

צריך להבין שבית הרפואה ‘ביקור חולים’ באותה עת היה מוסד רפואי מכובד בירושלים ורבים–רבים באו בשעריו ואף עבדו בו רופאים בכירים. ועם זאת, הרבי לא כותב לי על האתגרים שיש במשרה או לפחות על הזכות הנעלית שבעבודה במקום מעין זה - אלא מבקש שאבדוק אם יש בעיה כספית שנוגעת דווקא להפרשות דמי הפנסיה…

הרבי כתב ואנחנו כחסידים מצייתים. לתדהמת רבים וטובים מחבריי ומכריי, סירבתי להצעה. במקום זאת הסכמתי לנהל - בחוזה העסקה קצר - את מחלקת השיקום של בית הרפואה. שלוש וחצי שנים עבדתי במחלקה זו, הבאתי אנשי צוות בכירים וטובים, הוספתי עזרים רפואיים והפכנו את המקום לכזה, ששמו הטוב יצא גם אל מחוץ לגבולות ירושלים.

בתום אותה תקופה, עזבתי את תפקידי ונקראתי על ידי השר יוסף בורג לשמש כמזכיר הוועדה לבחירת רבנים ראשיים.

בהמשך ניהלתי את המרכז החינוכי ‘גבעת וושינגטון’ ואף שימשתי כיועצו הקרוב של הרב הראשי הנבחר הרב שלמה גורן, אשר אף שהיו לו כמה מחלוקות עם הרבי, הרי שברוב המקרים הזדהה עם דרכו של הרבי ועם דעותיו. שמעתי  מפיו הרבה מילים חמות על הרבי. באחת הפעמים אף הייתי שליח להעביר ממנו אל הרבי מכתב בעל תוכן חסוי ואף העברתי עבורו תשובה מהרבי. לא ידעתי אז, וגם היום, מה הוא כתב ומה הרבי השיב לו. לאחר שפרש ממשרתו, התמניתי לשליח הסוכנות בדרום אמריקה שם פעלתי בשיתוף פעולה עם שליחי הרבי.

בעיות הפנסיה, שהרבי צפה 44 שנים מראש

לאורך כל השנים הללו מדי פעם ניצתו בראשי מחשבות על אותו מכתב שקיבלתי מהרבי וגרם לי שלא לקבל את תפקיד מנכ”ל בית הרפואה, ומה פשר ההצעה לבדוק את סידור דמי הפנסיה.

בוקר אחד, אחרי עשרות שנים, התמונה התחוורה לי בבת אחת. היה זה כשקראתי את העיתון היומי ואחת הכתבות בעמוד הראשון בישרה על קשיים כלכליים אליו נקלע בית הרפואה שלא העביר לעובדיו משכורות כמה חודשים, מה שהביא את וועד העובדים לנקוט בעיצומים ולהשבית את עבודתם במקום. מאוחר יותר נעשו ניסיונות למכור את המוסד לידי גורמים שונים.

בסופו של דבר, משרד הבריאות התערב וניאות להעביר למוסד סכום כסף גדול כדי שיסגור את גרעונותיו, אך התנאי היה שיסגור את שעריו, וכך אכן היה.

המדהים ביותר הוא, שבשלב מאוד מוקדם נודע לכל על השחיתות הכספית הגדולה שהתנהלה לאורך שנים ארוכות, כאשר בעלי בית הרפואה לא העבירו כמקובל בחוק את דמי ביטוח הפנסיה עבור משכורתם… לאחר שנים ארוכות שבהן עובדים נתנו את כל זמנם, מרצם וכוחם בשירות המוסד הזה, הם פוטרו ונשארו בלי כלום.

כפי שרבים כבר יודעים, לאחר מאבקים רבים משרד הבריאות העביר את סכום הגרעון, המקום נסגר וחלק מצוותו הרפואי נקלט בבית הרפואה ‘שערי צדק’. ככל שהפרשה הלכה והתגלגלה בבתי המשפט, השתאותי הלכה וגברה. אני ממש מתרגש בכול פעם שאני מספר את זה. הרבי יכול היה הרי לענות בברור: אל תקבל את ההצעה, או יכול היה לכתוב: תתייעץ עם ידידים מבינים. אך לא כך, המענה של הרבי היה חד וברור כתער: לבדוק את נושא הפנסיה, שם בדיוק התגלה קלונם של המנהלים ששיחקו עם כספים לא–להם. ממש נבואה. מי היה מאמין שמוסד כה חשוב וותיק, במרכז העיר ירושלים, בניין של חמש קומות, ביום לא–בהיר אחד יסגור את שעריו? מסתבר שהיה אחד שידע מבעוד מועד…