מכיוון שנצטווינו לפרסם את הניסים שקורים בזמננו, על דרך הרעיון המרכזי של “פרסומי
מכיוון שנצטווינו לפרסם את הניסים שקורים בזמננו, על דרך הרעיון המרכזי של “פרסומי ניסא” בחנוכה, נספר כאן כמה תשובות מופלאות מכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח מהזמן האחרון, בהם רואים אנו עד כמה הרבי נמצא אתנו ממש, אוחז בידו של כל אחד, עונה ומדריך ומכוון ומנהיג ומוליך על כל צעד ושעל.
מכיוון שנצטווינו לפרסם את הניסים שקורים בזמננו, על דרך הרעיון המרכזי של “פרסומי ניסא” בחנוכה, נספר כאן כמה תשובות מופלאות מכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח מהזמן האחרון, בהם רואים אנו עד כמה הרבי נמצא אתנו ממש, אוחז בידו של כל אחד, עונה ומדריך ומכוון ומנהיג ומוליך על כל צעד ושעל.
את הסיפור הבא שמעתי מהרב יחיאל מלוב, מחשובי עסקני אנ”ש בראשון לציון, כדי לפרסמו ב”בית–משיח”:
לקראת חג הגאולה י”ט כסלו השנה, שנת הקהל, תכנן הרב מלוב אירוע גדול. לשם כך הקים במיוחד אוהל גדול בחצר בית הכנסת שלו כדי שיוכל להכיל את ריבוי המשתתפים. הוא הזמין את ה’ראשון לציון’ הרב שלמה עמאר, שבדרך כלל בא קהל גדול לשמוע אותו, וכן את הרב נפתלי הכהן רוט. הוא אף הדפיס הזמנות אישיות ודיבר עם גבאי בתי כנסת שיביאו את הקהל שלהם. האירוע היה מחולק לשנים. תחילה שעה וחצי של לימוד ועיון מעמיק בשולחן–ערוך רבינו הזקן. למעלה ממאה איש מילאו את בית הכנסת, והקשיבו קשב רב לרבנים הגאונים: הרב טולידאנו, מרבני העיר, והרב יוסף שמחה גינזבורג, רבה של עומר שהאריכו והעמיקו בדברי תורה. לאחר מכן התקיים האירוע הגדול באוהל. אלא שלפתע התקדרו השמים, והיה נראה שהולכת להיות סערת גשמים, מה שעלול לפגוע בהצלחת האירוע.
בשעת צהרים, כשהשמים התקדרו עבים שחורים ומאיימים, פנה הרב מלוב אל הרבי בתחינה ובבקשת ברכה שהגשם לא יפגע בחגיגת י”ט כסלו. כמנהג חסידים בזמן האחרון, פתח הרב מלוב אגרות–קודש, כדי לקבל את תשובת הרבי. והרבי כותב (חי”ד ע’ רנב. בתרגום מאידיש), כי קיום ישיבות ליובאוויטש הוא יסוד חיוני של כל החיים היהודיים. שכן מתחנכים שם ברוח המייסד, הרבי, לתורה ויהדות בלי פשרות, מסירות נפש, אהבת ישראל, אהבת התורה, ואהבת השם. מתחנכים כאן אלפי “תמימים”, יהודים שלמים, עם רגש אחריות לזולת, ולכל הסביבה. ולכן כל אחד חייב להכיר בזה כתפקיד שלו, של משפחתו, ושל כלל ישראל, לתמוך ולהחזיק את ישיבות תומכי תמימים ביד רחבה, ולעזור להתפתחותם. ובזכות זה יקוים בכל אחד, ובכל ישראל בכלל, כן ירבה וכן יפרוץ. ונזכה לגאולה השלימה על ידי איש בן פרצי בחסד וברחמים במהרה בימינו.
הרב מלוב הבין מזה שבקשתו תיענה בזכות העובדה שההוא יתמוך בישיבה, ובו במקום הוציא פנקס שיקים וכתב המחאה עבור ישיבת “תומכי תמימים” בראשון לציון. ואכן, לפתע, בלי שום סיבה, פסקו הגשמים. במשך כל שעות אחרי הצהריים לא ירד גשם בעיר. החגיגה התקיימה בהצלחה אדירה. הגיעו למעלה משלוש מאות איש, והייתה התוועדות מאד מיוחדת מתוך שמחה גדולה. רק אחרי שהגיע הרב עמאר, התחיל לפתע לרדת גשם, אלא שהפעם הוא דווקא הועיל — שכן הוא הכניס את כל העומדים בחוץ פנימה, כדי שכולם ישמעו וישתתפו בהתוועדות.
אחד המשתתפים בהתוועדות, הרב אליעזר ברוק, הסב את תשומת הלב לכך שהגשם היה ללא ברקים ורעמים. מבואר בחסידות שגשם בלי רעמים הוא מבחינת “רב חסד”, חסד שלמעלה מסדר השתלשלות ללא דינים כלל.
הרב מלוב סיפר בהתרגשות לכל הקהל על תשובת הרבי המופלאה, וביקש למסור למנהל הישיבה, הרב יואל רוזן, שיבוא בהקדם לקבל את השיק שהביא את הברכה.
•
לקראת ה’ בטבת יצא לאור כרך י’ של פניני–התניא. בכ”ו מרחשוון השנה, ‘שנת הקהל’, כתבתי לכ”ק אדמו”ר שליט”א מלך המשיח שב”ה הספר נשלח לעיצוב לקראת ההדפסה, וכן כתבתי על הישיבה בראשון לציון. הרבי ענה במכתב ארוך אודות הישיבה בקרית גת, בהזכרת ספר התניא, ובברכה, כדלקמן:
“ת”ח על בשורת התקדמות הישיבה והתפתחותה. ותקותי אשר, כצווי תורתנו הק’, מעלין בקודש, יוסיפו עוז ומרץ להגדיל קצב התפתחותה. וגדול זכות כל אחד ואחת המשתתפים בתמיכתה וצמיחתה, להתברך מדה כנגד מדה (אלא שכמה פעמים ככה) במדתו של הקב”ה בגשמיות וברוחניות גם יחד.
“כיון דאזלינן מיום סגולה כ”ד טבת, הילולא דרבינו הזקן בעל התניא והשולחן ערוך … עסק בלימוד התורה לרבים, בין לגדולי תורה ובין לאנשים פשוטים, ודאג לחינוך בני ובנות ישראל (אף הוא כנראה סבור היה להתחיל ספר לקוטי אמרים, הוא ספר התניא, בחלק הנקרא “חינוך קטן”, אלא שמפני טעמים כמוסים נדפס זה בתור חלק שני של ספרו)…
“והרי הישיבה — היא צנור וכלי לקיים כל האמור במעשה בפועל. ועל ידי כך, כמו שכותב רבינו הזקן בספרו תורה אור בפ’ בראשית בהתחלתה, צדקה תרומם גוי, הוא כללות ברכות השם יתברך בכל המצטרך לכל אחד ואחת ובני ביתם שיחיו, מנפש ועד בשר.
“בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות …
“ויהי רצון אשר ינצל כשרונותיו אשר חונן בהם מהשגחה העליונה והאפשרות שניתנה לו — להפצת היהדות המסורתית הלוך והוסיף הלוך ואור ומתוך שמחה וטוב לבב, אשר על ידי זה מתוסף בהצלחת העבודה, כנראה במוחש, ומעשה רב. וינעם לי להתבשר טוב בכל האמור.
“בודאי לדכוותי’ למותר להוסיף, אשר האמור כולל גם כן — ומהעיקרים בזה — הוספה בקביעות עתים לתורה לעצמו, הן בנגלה והן בחסידות. ובפרט על פי המבואר בגודל ההכרח בלימוד פנימיות התורה, שנתגלתה בתורת החסידות, בימינו, בדרא דעקבתא דמשיחא, ובארצנו הקדושה תבנה ותכונן, ארץ עלי’ נאמר עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
“בכבוד ובברכה לבשורות טובות.”
למחרת, יום הבהיר י”ג כסלו, כתבתי בענין נוסף, וביקשתי גם במיוחד שיתבטלו לגמרי הפיגועים בבני ישראל באה”ק, והוזכר גם יום הולדת של מישהו מבני המשפחה. הרבי ענה (אג”ק חי”ג ע’ קמח):
“בטח מתקדם ענין הדפסת החוברת, ובהידור המתאים. ואם בכל התקופות נאמר כל חלב לה’, ופירש הרמב”ם שבכל עניני קדושה צריכים להיות מן המובחר גם כפשוטו בגשם. על אחת כמה וכמה בדור יתום זה, שמוכרחים להמשיך את האדם לענין פנימי על כל פנים בתחילת ההשתדלות על ידי הידור חיצוני …
“נעם לי לקבל הפתקא שלו ביחד עם המצורף אליו. ומוסגר בזה קבלה ממוסדות אשר על שם כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע אשר בארץ הקודש תבנה ותכונן, ארץ אשר ה’ אלוקיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה, אשר הם הן — וכדוגמתם — המגינים עלי’ ועל כל המחזיק בהם ומשתדל בהוספה עליהם, הן במספר התלמידים והן בשעות הלימוד, שהם הגורמים וממשיכים אשר ה’ יבנה בית וה’ ישמר עיר וגו’.
וכאשר פתח ההסברה בזה רבי אבא בר כהנא, וביארו הדבר ר’ אסי ור’ אמי, אשר הסופרים ומשנים, שהם הוגים ומשנים את התורה ביום ובלילה כו’ (מדרש איכה בתחילתו).
“ויהי רצון שבקרוב ממש ובחסד וברחמים יערה רוח ממרום על כל אחד ואחד בתוך כלל ישראל. ואז יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין, אשר אנחנו בשם ה’ אלוקינו נזכיר. והוא ישלח עזרתו מקודש ויקיים הבטחתו, יעננו ביום קראנו בגאולה האמיתית ושלימה …
“ולהודעתו מיום הולדת שלו, הנה יהי רצון שתהי’ שנת הצלחה אצלו בכל האמור. ובכלל לראות פרי טוב בעמלו האמור, ובעמלנו אלו הבנים, לראות מהם רוב נחת חסידותי ביחד עם זוגתו תחי’”.
הוא אשר אמרנו. רואים במוחש עד כמה הרבי נמצא אתנו ממש. אוחז בידו של כל אחד, עונה ומדריך ומכוון ומנהיג ומוליך על כל צעד ושעל. ואת זאת עלינו לפרסם לכל באי עולם, שהזכות והחובה הכי נפלאה לכולם היא, לשמוע לקול שופט ויועץ ונביא ונשיא דורנו, ללכת אחריו ולהאמין בנבואותיו. עד הנבואה העיקרית — לא רק בתור שופט ויועץ, אלא בתור נביא, שזהו בוודאות — לאלתר לגאולה, ותיכף ומיד ממש “הנה זה משיח בא”!
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.