הרבי מלך המשיח שליט”א, עם כל גדולתו האין-סופית והתעסקותו בעניינים הנעלים והגדולי

הרבי מלך המשיח שליט”א, עם כל גדולתו האין-סופית והתעסקותו בעניינים הנעלים והגדולים והחיוניים ביותר לכלל ישראל ולעולם כולו, הרי יחד עם זה יורד לכל אחד ואחת ממש, ויהא זה השפל והקטן ביותר, עונה ומדריך ומכוון אותו לפי ערכו ולפי עניינו, “כרועה עדרו ישא, בזרועו יקבץ טלאים, עלות ינהל” 

בבואנו מל”ג בעומר, מן הראוי לפתוח בסיפור על רשב”י שבדורנו, כפי שסיפר לי הרה”ח ר’ ראובן ע”ה מרנץ:

יש לנו קרוב משפחה שגר בעיר רחובות, יהודי שאינו קורא לעצמו חב”ד’ניק. יש להם שכנים, משפחה שמכנה את עצמה “קצת מסורתית”. יום אחד פגש בנו של השכן נערה גויה מדרום אמריקה. הם התיידדו ולבסוף החליטו להתחתן רח”ל. ההורים אמנם אינם דתיים במובן המקובל, אבל שבנם יתחתן עם גויה היה בשבילם הדבר הנורא ביותר. הם פנו לכל המי ומי שינסה לשכנע את הבן. רב העיר רחובות היה אצלם וניסה לדבר על לבו. גם רבנים ומומחים לנושא זה מכמה חוגים ניסו את כוחם, אך הבן לא זז מעמדתו: “אלו החיים שלי ואני רוצה להתחתן אתה”, אמר, “אין לאף אחד זכות להתערב לי בחיים ולמנוע ממני מה שאני חושב שטוב לי”.

הימים והחודשים תכפו, הלך וקרב מועד החתונה, כאשר בתכנית שלהם היה לעזוב את הארץ מיד לאחר מכן. ההורים לא ידעו את נפשם מרוב צער.

יום אחד שמעו על התשובות המופלאות שהרבי מלך המשיח שליט”א עונה ב’אגרות הקודש’. כטובע הנאחז בקש הם הציעו לבן להגיע לבית חב”ד ולכתוב לרבי. הבן הסכים, אבל הבהיר שזה בלי שום התחייבות. אחרי הכנות, הכריז “יחי” והכניס את המכתב לרבי.

הספר נפתח במקום בו מדובר על סיפור כזה, אדם שחשב להתחתן עם גויה מדרום אמריקה. הרבי מסביר באריכות לכותב, שאם אכן הוא אוהב את הנערה, הרי לטובתה, כמו גם לטובתו, אסור להם להתחתן. כי נישואין בין יהודי לגויה, שלא כפי שקבע בורא העולם, אינם יכולים לעלות יפה והתוצאה תהיה שהוא יאמלל אותה וגם את עצמו ח”ו.

הוא היה המום לגמרי מהתשובה המדויקת והקולעת כל כך, ובעקבות זה החליט לעזוב אותה.

לרבי אכפת מכל אחד

סיפורים כגון אלו, וכמותם אלפים רבים, הנם מעשים שבכל יום ממש. ייחודם לאו דווקא ב”מופת” שבזה, אלא בעובדה שהרבי מלך המשיח שליט”א, עם כל גדולתו האין–סופית והתעסקותו בעניינים הנעלים והגדולים והחיוניים ביותר לכלל ישראל ולעולם כולו, הרי יחד עם זה יורד לכל אחד ואחת ממש, ויהא זה השפל והקטן ביותר, ‘קולע אל השערה’, עונה ומדריך ומכוון אותו לפי ערכו ולפי עניינו, “כרועה עדרו ישא, בזרועו יקבץ טלאים, עלות ינהל”. כפי המסופר במדרש אודות הנהגתו של משה רבינו עם הכבשים והטלאים שנשא אותם על כתפו ברחמים גדולים ודאג לכל אחד ואחד מהם ממש, ובאופן מיוחד דווקא לשה שברחה מן העדר. וכפי הנאמר בבקשתו של משה רבינו שהקב”ה יפקוד וימנה על העדה “איש אשר רוח בו” - “שיכול לילך כנגד רוחו של כל אחד ואחד”.

ויש כמובן את אותו מכתב מפורסם שהרבי שולח לילדי הגן בחולון, לאחר שהילדים שלחו לרבי ציורים מפרי עטם. הרבי שליט”א ענה שקיבל בשמחה את מכתביהם ובהם ציורים של עצים ופרחים. והרי עומדים אנו בסמיכות לט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות, ובוודאי תהיו גם אתם כמו העצים והפרחים הולכים וגדלים כל הזמן וכו’.

הזכות לציית

קיבלנו שליחות נפלאה והוראה ברורה “לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב”ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה”שופטיך” ו”יועציך” ונביא הדור, שיורה הוראות וייתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום–יום הכלליים”, ואודות גודל הזכות והאחריות של כל אחד ואחת מאנשי הדור לקבל על עצמו את ה”שופטיך” וה”יועציך” ולציית להוראותיו ועצותיו הטובות.

מילוי שליחות והוראה זו, בפשטות, לא יכולה להתבצע אלא על–ידי קיום דברי הרבי שליט”א בשיחת ויגש תשמ”ז - דבר ה’ ביד עבדיו הנביאים (התוועדויות תשמ”ז כרך ב’ עמוד 209. בלתי מוגה): “כאשר נשמעת טענה בעולם ש”ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא” - אזי צריכים לומר בפירוש את המציאות האמיתית ע”פ תורה, ואין מה לחשוש כיצד תהי’ התגובה כו’, מכיון שהעולם מוכן לקבל את הדברים. צריכים רק לאומרם בדברים היוצאים מן הלב. שאז, פועלים הדברים פעולתם. ובאופן שהפעולה היא בדרכי נועם ודרכי שלום, מבלי שיהי’ צורך לבטל איזו התנגדות (ועל אחת כמה וכמה שאין צורך במלחמה) - כפי שראו במוחש כל אלו שעסקו בזה.

“לכאורה, יכול לבוא מישהו ולטעון: דיבורים אלו הם “ווילדע רייד” אשר בכל הזמנים והדורות שלפנינו לא נאמרו, ומה מדברים לפתע דיבורים כאלו. כיצד יגיב העולם לשמע דיבורים כאלו?!

“ובכן, לכל לראש צריכים לדעת שאין מה להתפעל מהעולם, מה יאמרו וכו’. מכיון שכן הוא האמת ע”פ תורת אמת, יש להכריז על כך באופן גלוי.

“ויתירה מזה - המצב כיום הוא שגם העולם מוכן לקבל זאת, צריכים רק לבוא ולומר באופן גלוי”.

צריך לומר בפירוש את המציאות האמיתית על פי תורה גם כאשר טוענים שח”ו “ספדו ספדייא וחנטו חנטייא”, ולעשות זאת בצורה היותר ברורה היותר רשמית והיותר מוסמכת: לומר בפירוש כי הרבי מלך המשיח הוא אכן “שליט”א” (ולא רק כמו הרבי הריי”צ אחרי יו”ד שבט תש”י). הוא חי וקיים. הוא מנהיג אותנו, את העולם כולו ואת כל אחד ואחת ממש בפועל ממש כל הזמן. הוא נותן הוראות (“שופטיך”) בהווה, ואפשר לשאול אותו עכשיו שאלות (“יועציך”) ולקבל עכשיו תשובות. ונבואותיו הברורות נאמרות גם עכשיו. “עד הנבואה העיקרית, הנבואה (“לא רק בתור חכם ושופט, אלא בתור נביא - שזהו בוודאות”) ש”לאלתר לגאולה” ו”הנה זה משיח בא”.”

עלינו מוטל - אומר הרבי בפשטות - לפרסם זאת לכל אנשי הדור. ולכל אנשי הדור ישנה הזכות והאחריות לקבל אותו על עצמם ולציית להוראותיו ועצותיו הטובות. וזה גם מה שיביא את התגלות מלכנו משיחנו שליט”א לעיני כל בשר לגאול את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.