הסיבה שיש לנו שליחות מיוחדת לקשר יהודים לרבי — לא רק לקשר אותם עם הקב”ה על ידי ה

הסיבה שיש לנו שליחות מיוחדת לקשר יהודים לרבי — לא רק לקשר אותם עם הקב”ה על ידי התורה והמצוות, אלא שה”ויאמינו בה’” יהיה ביחד עם “ובמשה עבדו”. לדעת ש”תורה ציווה לנו — משה”, ו”זכרו תורת משה עבדי”. כי דווקא על ידי זה יהי’ הקשר עם הקב”ה אמיתי יותר וגלוי יותר.

כוחו של החתן

בבואנו מיום הבהיר י”א בניסן, יום הולדת מלכנו משיחנו שליט”א, ו”יום משיחת ראש בני ישראל למלך המשיח”, נפתח בסיפור מהרבי שליט”א ששמעתי בימים האחרונים.

בהשגחה פרטית עליתי על “טרמפ” בכניסה לכפר חב”ד, והנהג, יהודי חסיד פולין, סיפר לי מה ששמע בעצמו מהאדמו”ר מקאמארנא ע”ה, הרב סופרין, שהתגורר בשנים האחרונות בבני ברק.

בשנת תש”י, סיפר האדמו”ר מקאמארנא, גרתי בניו יורק והייתי בחור בגיל מבוגר יחסית שלא מצא עדיין את זיווגו. בחג הגאולה י”ט כסלו תש”י החלטתי לבוא לליובאוויטש, ל–770. הייתי בטוח שבי”ט כסלו תתקיים בוודאי התוועדות עם כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע. הגעתי ל–770 וראיתי שהדלת סגורה. הרבי הריי”צ אמנם התוועד, אבל מפני חולשתו הורשו רק יחידי סגולה להשתתף בהתוועדות. לא רציתי להישאר בחוץ. הקפתי את 770 מכל הכיוונים אולי אמצא פתח להיכנס, ולבסוף הבחנתי באחד המשמשים בקודש שהייתי קצת מיודד עמו, והלה הכניס אותי פנימה. הרבי הריי”צ ישב בראש השולחן, חיוור כסיד ועיניו עצומות, וכל הנוכחים עמדו מסביב בשתיקה, מחכים לרגע שהרבי יפתח את ההתוועדות. עמדתי כך כמה דקות בשקט עם כולם. הייתי עייף ורעב, והייתה בי גם קצת עזות פנים של הצעירים, והחלטתי לעשות מעשה: ניגשתי לשולחן, לקחתי כוסית עם משקה, והכרזתי בקול: “לחיים, רבי”! הרבי נשאר עדיין בעיניים עצומות ולא ענה מאומה. הרגשתי מאד לא נעים, אך כבר לא יכולתי לסגת, והכרזתי פעם שניה: “לחיים”! הרבי עדיין לא ענה והיה לי מאד לא נעים, אך במאמץ אחרון הכרזתי בקול גדול בפעם השלישית “לחיים, רבי”! ואז פקח הרבי הריי”צ את עיניו וחייך, ענה לי “לחיים ולברכה”, וההתוועדות התחילה.

ראיתי שלא שייך לגשת לרבי הריי”צ ולבקש את עצתו וברכתו, אך חתנו, הרבי שליט”א, עמד גם הוא שם. סיפרתי לו כי הנני זקוק לברכה מיוחדת, כיוון שאני בחור מבוגר ועדיין לא מצאתי את זיווגי. והוא ענה לי מיד: “סע לארץ הקודש, שם תמצא את זיווגך”. חשבתי לעצמי שמכיוון שמדובר בחתנו של הרבי ולא ברבי עצמו, הרי שהדברים אינם מחייבים אותי. לא התייחסתי לדברים ברצינות הראויה, ונשארתי בניו יורק.

הגיע יו”ד שבט שבה ארעה הסתלקותו של הרבי הריי”צ. בחודשים הבאים דיברו על כך שהחסידים מבקשים את חתנו שיקבל את הנשיאות. במוצאי יו”ד שבט תשי”א, ביום בו הרבי שליט”א קיבל את הנשיאות, הגיע הרב סופרין שוב לליובאוויטש. במשך ההתוועדות הבחין בו הרבי, ושאל אותו בפליאה: “מה אתה עושה כאן? הרי דיברנו שתיסע לארץ הקודש”. נדהמתי. המפגש בינינו היה רק לזמן קצר, ומאז עברה כבר יותר משנה, ולא חשבתי לרגע שהוא זוכר אותי. אבל הוא זכר היטב גם אותי וגם את מה שאמר לי אז, ואף התפלא מה אני עושה כאן. ניסיתי להתנצל שאין לי חברים ומכרים בארץ ישראל ואינני יודע למי אפנה, אך הרבי קטע אותי בפסקנות: הקב”ה יהיה החבר שידאג לך שם.

ואכן, הפעם קיימתי את דבריו, נסעתי לארץ הקודש, והדברים הסתדרו יותר מהר ממה שציפיתי.

לקשר יהודים לרבי

“רבי” הוא לא רק למדן וגאון גדול וצדיק גדול וחכם גדול ואיש אשכולות ואפילו לא רק נביא ובעל רוח הקודש. “הנשיא הוא הכל”, הכל ממש. וכמבואר בתניא, שכשם שהמוח מחבר את כל האברים אל מהותם האמיתית, מהות אדם, שנלקחו ממוח האב והם קשורים לנפש — כך ראש בני ישראל מחבר כל יהודי עם מהותו ומציאותו האמיתית, הקב”ה. ככל שקשורים עמו יותר, כך קשורים יותר עם הקב”ה. בלי הקשר עמו אי אפשר להיות קשורים עם הקב”ה, וממילא אי אפשר לחיות ולהתקיים.

ולכן, ממשיך בתניא שם, שאפילו הפושעים ומורדים בו גם הם מקבלים את החיות שלהם ממנו ועל ידו. אלא שהם מקבלים מבחינת אחוריים. כי אין שום אפשרות אחרת לחיות ולהתקיים בלי הקשר עמו. וכשם שאף פעם אין חשש שמא יהיו קשורים עם המוח “יותר מדי” וישכחו את הנפש — שהרי כל מהותו של המוח הוא הקשר עם הנפש — כך אף פעם אין חשש שמא יהיו קשורים לרבי “יותר מדי”, כי ככל שיגדל הקשר עמו והשייכות אליו, כך תגדל הקשר והשייכות עם הקב”ה.

זו הסיבה שיש לנו שליחות מיוחדת לקשר יהודים לרבי — לא רק לקשר אותם עם הקב”ה על ידי התורה והמצוות, אלא שה”ויאמינו בה’” יהיה ביחד עם “ובמשה עבדו”. לדעת ש”תורה ציווה לנו — משה”, ו”זכרו תורת משה עבדי”. כי דווקא על ידי זה יהי’ הקשר עם הקב”ה אמיתי יותר וגלוי יותר.

כשם שהקשר עם הקב”ה צריך להיות כל הזמן ובכל הפרטים — “כל מעשיך לשם שמים”, ו”בכל דרכיך דעהו”, ובאופן שאין שום דבר נוסף כלל, כי “אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני”, וכל מה שמלבד “לשמש את קוני” זהו דבר זר ליהודי, עבודה זרה, עבודה שזרה לו — כך בדיוק בנוגע לקשר עם הרבי, שצריך להיות כל הזמן ובכל הפרטים ובאופן ש”הנשיא הוא הכל” ואין שום דבר נוסף על כך כלל.

והוא לא רק המוח והראש, אלא גם “לב כל ישראל”. והלב הוא לא רק נעלה מכולם ומנהיג את כולם כמו המוח, אלא הוא עצם החיים של כולם. שהרי הדם שבלב (ולא רק הארה ממנו) הוא הוא החיים של כל אברי הגוף. ובנמשל — הרבי הוא לא רק מנהיג ומורה ומדריך, אלא הנשיא הוא הכל, הוא עצם החיים שלנו.

ויותר מזה, אומר הרבי בשיחה המפורסמת מב’ ניסן תשמ”ח: לא רק שהוא משפיע לנו חיים ומהווה את כל חיינו, אלא גם אנו צריכים להשפיע בו כביכול חיים, על ידי הכרזת “יחי המלך”. שתוכנה של ההכרזה היא קביעת העובדה שהוא מלכנו ואנחנו עמו ואנו מקבלים עלינו את מלכותו. ועל ידי כך עושים אותו כביכול למלך, כיוון שגם עשייתו למלך, ובמיוחד במלך המשיח, צריכה להיות באתערותא דלתתא, על ידי פעולת העם.

ואת כל זאת עלינו לפעול אצל כולם, כל אנשי הדור. ובלשון הדבר–מלכות פרשת וארא — “כל אחד ואחד,  מציאותו שבכל וכל עניניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור, (וזאת דווקא) על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור, משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון, שענינו העיקרי “להביא לימות המשיח” בפועל ממש”. ובפשטות, להיות כולנו חדורים ומלאים במה שהרבי שליט”א תובע עכשיו — משיח וגאולה, על ידי לימוד ה’דבר מלכות’ בפרט, וענייני גאולה ומשיח בכלל. ולחיות עם זה כל הזמן, על ידי הכרזה ופרסום ללא הרף של בשורת הגאולה, ועל ידי בקשה ודרישה ללא הרף מהקב”ה ומן המלך המשיח עצמו את ההתגלות המלאה בגאולה האמיתית והשלימה עכשיו ממש, בקריאה הפועלת את ההתגלות בפועל ממש — “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.