רנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

העובדה כי העולם היהודי כולו מכיר כיום בהצלחה של חב”ד ליובאוויטש, חייבת להיות מתורגמת אצלנו לתביעה כי ההצלחה והעוצמה המרשימים, יהיו מכוונים ומגויסים לתפקיד האחרון והיחיד שלנו — קבלת פני משיח

אחת התופעות המיוחדות והמבורכות המתרחשת בשנים האחרונות, שהגיעה לשיא בשבועות האחרונים, היא ההכרה ההולכת וגוברת בקרב ציבורים וארגונים רבים בעולם היהודי, בכך שדרכה של חב”ד ליובאוויטש, היא הדרך השייכת ואף המובילה בעולם היהודי כולו.

הדבר בא לידי ביטוי בין השאר, בהתעניינות ובסיקור של כינוס השלוחים, בקרב ציבורים שבתקופות קודמות, לא יכלו לקבל את חסידות חב”ד, לפחות בגלוי. מדובר בעיקר בציבור החרדי, בו גם אלו שהכירו ואף היו בקשר עם כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א, בענייניהם הפרטיים ואף הכלליים, גם אלו שנחשפו וידעו להכיר ולהוקיר את גדלותו וקדושתו, לא הפגינו זאת בגלוי, ולעיתים אף יותר מכך וד”ל. כיום הפעילות של השלוחים מסוקרת בהרחבה, ונחשבת לגאווה עבור הציבור החרדי בכללותו, רבנים חב”דיים מופיעים בכל אירוע תורני, וכך בתחומים רבים אחרים.

גם מחלקים אחרים של הציבוריות היהודית, עד לתנועה הרפורמית, נשמעו לאחרונה קולות מרכזיים המגלים שהכוח המוביל היום בחיים היהודיים, הוא כוחה של ליובאוויטש. הם מגיבים לכך בצורות שונות, וחלקם מנסים ללמוד את סוד ההצלחה של חב”ד. דומה שהפתגם אודות המלאך שעונה אמן בעל כרחו, מתקיים בימינו אלו.

התחושה הטבעית של כל חסיד, מקורב או אוהד של חסידות חב”ד, היא תחושה של הצלחה ושל שביעות רצון, מכך שהעבודה העצומה במהלך כל שנות נשיאותו של הרבי, גם כאשר היה נראה כי הוא היחיד, והעולם כולו מן העבר האחר — מוכיחה את עצמה. כל אחד מאתנו שמח על הזכות להיות חלק מההצלחה, וכאשר אחרים מכירים בכך, אין ספק כי זוהי תחושה טובה ואף חגיגית.

כל מי שנחשף ולו במעט לדרך בה הרבי רואה את הדברים, מגיב כלפי התפתחויות שונות, יודע כי תחושת הצלחה ושביעות רצון הן מושגים שאינם קיימים אצלו, והוא דורש שלא יהיו קיימים אצל אף אחד מאתנו. הכוונה אינה חלילה לפגום בתחושות אלו, להמעיט בחשיבות של כל מה שנעשה — אדרבא, מי כמוהו מכיר טובה ועונה ב”תשואות חן” לכל פעולה טובה, קטנה או גדולה, אלא שתשואות החן באות עם ההוראה, ונתינת הכח “שתהיה פעולה נמשכת”.

אם תמיד נדרשת מאתנו פעולה, אי הסתפקות במצב הקיים והכרה בכך שיש עוד הרבה מה לעשות, הרבה יותר ממה שנדמה לנו שכבר נעשה, הרי שככל שעברו השנים, ועד לשיחות האחרונות לעת עתה שזכינו לשמוע ולקבל בכתב, הרי ברור ומובן איך ובמה עלינו להמשיך, כיצד ולאן צריך לנתב ולהוביל את הפעילות המוצלחת של השלוחים, של כולנו כשליחים של הקב”ה ושל נשיא הדור — הרבי מה”מ.

בשיחה הידועה מכ”ח ניסן תנש”א, התבטא הרבי כי כל עוד איננו רואים את הגאולה בפועל ממש, כל מה שנעשה, עדיין לא השיג את המטרה, את היעד. בשיחות הבאות, ובכל הקשור לכינוס השלוחים — שיחת כינוס השלוחים של שנת תשנ”ב, מבהיר לנו הרבי, כי השער לכל השליחות, השליחות והעבודה היחידה היא אחת — להכין את העולם לקבלת פני משיח. הוא מוסיף ומקשר זאת לעובדה שמשיח נמצא בדורנו, הוא נשיא הדור, הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון.

לכן — כל ההצלחה, כל ההכרה, כל הצמיחה וההתפעלות מ”חב”ד”, אינן יכולות לשמש רק כמקור לעידוד ולטפיחה על השכם, אלא כמנוף לתביעה ודרישה מכל אחד מאתנו. התפקיד להתכונן לקבלת פני משיח, אינו של קבוצה אחת, או חלק אחד מתוכנו, והוא אינו מהווה את אחת המשימות של מפעל השליחות. החובה להסביר את עניינו של משיח, היא אחת, היא מיועדת לאלו שמפרסמים את זהותו בצורה גלויה, באמצעים שונים, וגם לאלו שבוחרים לעשת זאת בצורה אחרת.

המשימה למצוא את “האופן המתקבל”, אותו הגדיר הרבי, לימוד ענייני משיח, כולל גם ענייני זהותו, לפרסם אותם בכל מקום ולחיות לפיהם, היא חובה וזכות על כל מי שרוצה למלא את תפקידו, את תפקידנו. המשימה הזו תושלם, תחשב לסיפור הצלחה רק כאשר נעמוד כולנו, עם העולם כולו, בתוך הגאולה השלימה, לפני המשלח — לפני מלך המשיח ונכריז:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.