שילם בחנוכה על האתרוג

– לקט סיפורים ופתגמים לימי חג הסוכות –

שילם בחנוכה על האתרוג

באחת מהתוועדויותיו בקיץ תשמ”ה סיפר הרבי כי הנהגתו של אדמו”ר הריי”צ נ”ע הייתה, לשלם עבור ה’אתרוג’ (כיוון שיש בו תנאי של “ולקחתם לכם”) משך זמן לאחרי חג הסוכות (מטעם הידוע לו), וה’סוחר’ ידע על כך מראש, והקנה לו את האתרוג בקניין גמור, ובימי חנוכה היה נכנס לקבל את כספו.

את האתרוגים היה מביא ר’ ישראל ג’ייקובסון, וזמן מה לאחר סוכות היה נותן לרבי דו”ח על האתרוגים, ואז היה הרבי משלם עבור האתרוגים.

סיפר הרבי: בשנה הראשונה לבואי כאן [=תשרי תש”ב] ביקשתי מהרבי שישלמו לר’ ישראל יעקבסאן לפני סוכות כדי שיהיה “משלכם” בשלימות, והרבי לא רצה…

שמחה וביטחון

“בימי חג הסוכות יהיו שמחים בשמחה של מצווה, ובביטחון גמור בחסדי א-ל עליון, אשר שמע לתפילותינו בתוך תפילת עמו בני ישראל, ונתן לנו ולכל ישראל אחינו בני ביתם – שנת חיים וברכה”.

(ממכתב כ”ק אדמו”ר הריי”צ, אגרות קודש חלק ד’, עמוד תטז)

אתרוגים לרוסיה

בליל א’ דחג הסוכות תשכ”ט גילה הרבי ליושבים סביב שולחן הסעודה:

“השנה זו הפעם הראשונה שממשלת ברית-המועצות אפשרה לשלוח אתרוגים”.

והוסיף: “אשתקד הועבר גם כן – לרוסיה – משלוח של אתרוגים אך היה זה באופן של העלמת עין, וכאילו מדובר בפירות. אך הפעם, בשנה זו, ניתנה הרשות באופן רשמי. יתרה מזו, כאשר הובאו לקונסול האתרוגים – שאל היכן שאר המינים – גוי יודע שצריכים להיות גם שאר המינים – ומסרו לו גם את שאר המינים!”…

(‘המלך במסיבו’)

להשתתף במבצע ד’ מינים

בכ”ו בתשרי תשי”ז כתב הרבי לאחד מאנ”ש:

“אף שאינו מזכיר אודות המבצע דד’ מינים, כמנהג צעירי-אגודת-חב”ד בשנים האחרונות, בטח גם השתא התעסקו בזה ובהתפשטות יותר, וכפסק הדין דמעלין בקודש”.

נכנסו אל הקודש

תיאור של ערב סוכות:

“בחזרו מן האוהל [בי”ג תשרי] היו נכנסים לחדר הרבי ונותנים לו אתרוגים עבורו ולשם חלוקה. בשנים האחרונות לא הכניסו אוחם לחדרו, אלא הניחום בגן עדן התחתון, וכשהיה הרבי חוזר מן האוהל התעסק שם בבחירת האתרוגים.

“את האתרוגים הביאו לחדרו של הרבי הרה”ח ר’ ישראל ג’ייקובסון ע”ה ויבלח”ט חתנו הרה”ח ר’ מרדכי אלטיין, ואחר פטירתו של הרה”ח ר”י הנ”ל (בי”ז בסיוון תשל”ה), הביאום הרה”ח ר’ מרדכי הנ”ל וחתנו הרה”ח ר’ יצחק מאיר גור-אריה.

“בנוסף .. נכנס הרה”ח ר’ לייב ביסטריצקי שי’ בערב החג לחדרו של הרבי, והביא לולבים, הדסים וערבות. הרה”ח ר’ בנימין גורודצקי ע”ה מסר גם הוא – באמצעות המזכירות – שלושה אתרוגים שקיבל מקלבריה.

(אוצר מנהגי חב”ד)

לא נהגו בנוי סוכה

בספר-השיחות תש”ד מובאים חילופי הדברים הבאים:

שאלה: האם נהגו בליובאוויטש לעשות נוי סוכה?

וענה כ”ק אדמו”ר הריי”צ: “בליובאוויטש לא נהגו לעשות נוי סוכה, לא תחת הסכך ולא על דפנות הסוכה. פעם הביא החסיד ר’ זלק’ע פערסיץ ממוסקבה אשכול ענבים מלאכותי כדי לתלותו בסוכה – ולא תלוהו.

“אצל הוד כ”ק אאמו”ר הרה”ק [= הרש”ב] היה הנוי סוכה – היושב בסוכה. הפחד מקבלת עול מלכות שמים ראש-השנה, עבודת ערב יום-כיפור ויום-כיפור ושמחת חג הסוכות – היו אצל אאמו”ר הרה”ק חוויות דפנימיות הנפש”.

(ספר השיחות תש”ד)

מרבים בסכך

מנהג חב”ד להרבות בסכך מעל גבי הסוכה. אדמו”ר הזקן אף היה מצווה על כך: “סמיך יותר! עוד יותר סמיך!”, וכדי לקיים את ההלכה “שיהיו כוכבים נראים מתוכה” היו תוחבים מקל בעובי הסכך, ליצור נקב שיוכלו לראותן בעדו.

החסיד הרב שניאור זלמן בוטמאן – שהתגורר בפאריז – שמע מאחד מתושביה היהודים של העיר כי באחת השנים נשאר הרבי לחוג את חג הסוכות בפאריז.

הרבי שהיה ספון כל היום באוהלה של תורה, מופנם ושתקן, נמצא בערב החג ברחובות העיר כשהוא סוחב כמות רבה של סכך ברחובות העיר, על מנת לקיים את ההידור לסכך את הסוכה בסכך רב!

בדוגמה של מעלה

כאשר יהודי מעמיד את הדפנות של הסוכה – נעמדים הדפנות של הסוכה העליונה. כשהוא מסכך – הריהו מסוכך גם את סכך הסוכה העליונה. כשהוא יושב בסוכה – נמשכים כל האורות והגילויים בסוכה העליונה.

(ליקוטי דיבורים, ד’)

הרבי בא אל הסוכה

פעם, בהושענא-רבה, נכנס המגיד ממזריטש לסוכתו, ואחריו נכנס תלמידו, כ”ק אדמו”ר הזקן. אמר לו המגיד:

“נעל את הדלת, שאיש לא ייכנס; ואל תהיה שרוי בהתפעלות אלא בהתיישבות – הרבי (הבעל-שם-טוב) בא”.

זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה אדמו”ר הזקן את הבעל-שם-טוב בהקיץ.

(ספר השיחות תש”ה)

עני מסוכה

בזוהר הקדוש מובאת אזהרה מיוחדת על הכנסת-אורחים לסוכה “עולו אושפיזין”.

ויש לומר, שהכוונה בזה גם למי שהוא ‘עני’ ממצוות סוכה, דהיינו שחסר לו קיום מצווה זו – מצווה להכניס ‘עני’ כזה לסוכה ולהפגישו עם מצווה נעלית זו.

(משיחת י”ג בתשרי תשל”ו)

אין מנהגנו בנוי סוכה

ביום שמחת-תורה תש”ל הסביר הרבי:

נכון שבביתו דכל השנה, כשרוצה ליפותו תולה וילון נאה וכו’, ולמה לא יעשה כן בסוכה (“תשבו כעין תדורו”)?

אלא שהבדל גדול יש כאן: בבית שלו, אין בו קדושה, מה-שאין-כן בסוכה – היה לה קדושה בזמן שבית-המקדש היה קיים וגם בזמן הזה.

בפעם אחרת הסביר הרבי כי צריך להיות הנוי בגוף הסוכה ולא בדברים חיצוניים.

(שיחות-קודש תש”ל; ‘יגדיל תורה’ ניו-יורק, שנה ראשונה חוברת שנייה, עמ’ נז)

מצווה מיוחדת

מצוות סוכה היא מצווה מיוחדת, שכן היא מקיפה את האדם כולו, מכף רגלו ועד ראשו, עם כל לבושיו, ובכללם אף נעליו. יתר על כן: כל פעולה הנעשית בסוכה (אכילה, שינה, וכיוצא בזה), מצווה היא.

ללמדך: בידו של אדם לעבוד את בוראו לא רק בשעת לימוד תורה ותפילה, אלא גם כשהוא ממלא אחר צרכיו החומריים, ואין הדבר תלוי אלא בו. כאשר ירצה באמת, יבוא לידי הכרה שלא זו בלבד שעבודה זו אפשרית, אלא שהיא אף עבודה קלה, כמאמר רז”ל על סוכה ש”מצווה קלה” היא.

(ליקוטי שיחות חלק ב’)

קבע וארעי

במצוות סוכה שני ניגודים: מצד אחד, הסוכה היא דירת ארעי דווקא, כמאמר רז”ל “כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי”; ומצד שני, חייב אדם לעשות סוכתו קבע – “כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי”.

העולם-הזה הוא בבחינת ‘סוכה’, דירת ארעי כ’פרוזדור’ לעולם-הבא. חובה על יהודי להרגיש שענייני העולם אינם אלא דבר ארעי בלבד.

אמנם, כאשר ענייני העולם אינם נחשבים בעיניו ואין הוא משתמש בהם אלא לשם שמים, הוא עושה מ’סוכה’ זו “דירה לו יתברך”, כלומר שהעולם ומלואו נהפכים ‘דירת קבע’ לקב”ה.

(ליקוטי שיחות ח”ט)

סיבת בואם של האושפיזין

טעם הדבר שהאושפיזין מופיעים דווקא בחג הסוכות ולא בחגים אחרים:

בימי החורף קשה יותר לעבוד את ה’ מאשר בימי הקיץ. בחורף אין השמש מאירה כל-כך, ומבואר שהשמש רומזת לשם הוי’, המורה על אור וגילוי (כדכתיב “כי שמש ומגן הוי’ אלקים” – שם הוי’ משול לשמש ושם אלוקים למגן העוטף אותה). לכן באים אלינו האושפיזין בחג הסוכות, כדי לתת לנו כוח ועידוד בעבודת הבורא, למשך ימי החורף שבפתחנו.

(משיחת חג הסוכות תשי”ב)

‘דרך-ארץ’ מהסכך

פעם נכנס משרתו של הרבי מהר”ש אל הסוכה כשהוא שרוי בכעס. אמר לו הרבי: צריכים להתנהג בדרך-ארץ לפני הסכך; אין הסכך אוהב כעס.

(ספר השיחות תש”ד)