שתי בחינות הן כ”ק אדמו”ר הזקן: במדבר סיני ובאוהל מועד, שתי בחינות הן: העלאה והמש

שתי בחינות הן

כ”ק אדמו”ר הזקן: במדבר סיני ובאוהל מועד, שתי בחינות הן: העלאה והמשכה. תפילה ותורה. כיצד? אלא שמדבר מלשון דיבור, דהיינו דיבור התפילה בצעקת הלב ברצוא ותשוקה לצאת ממאסר הגלות בגוף הגשמי ולדבוק בה’. לעומת זאת - אוהל מועד - עליו נאמר “ונועדתי לך שם”, נועדתי - אותיות נודעתי, דהיינו שה’ מתגלה מלמעלה למטה באופן של המשכה, על ידי התורה ומצוותיה, שיהא שורה ומתגלה בנפש האדם - יחודו יתברך האמיתי.               (לקוטי תורה במדבר, ב, ד)

בקולות וברקים

כ”ק אדמו”ר האמצעי: מתן תורה היה במדבר סיני, בקולות וברקים, כדי להכניע את מקור הקליפות שבמדבר העמים ולבררו.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי ח”ו במדבר א’ עמ’ ר)

“אוהל מועד” - בגימטריא “יוסף”

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: נאמר: “במדבר סיני באוהל מועד”, שכן אחר ההעלאה שבעבודה בבחינת “מדבר סיני”, נמשך כתוצאה מזה גילוי בחינת “באוהל מועד”, כי אוהל הוא “מקיף”, ו”מועד” הוא “פנימי”, שהרי ונועדתי אותיות ונודעתי, ידיעה פנימית. והנה “אוהל מועד” בגימטריא “יוסף”, מה שמורה על התממשות הפסוק “אלה תולדות יעקב יוסף” במשמעותו הפנימית: יעקב - בחינת תורה - “ואשים דברי בפיך”, ויוסף - ממשיך את התורה בפנימיות, כעניינו - בחינת יסוד.

(אור התורה דברים כרך א’, עמ’ קד)

מדבר - מלשון דיבור

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: המ’ של המילה “מדבר” היא מ’ פתוחה. הדבר מורה על כך שכשהשכינה יורדת מעולם האצילות לעולמות בריאה יצירה עשיה, אזי נעשה מכך פתח ומבוא ל”חיצונים”, שהם הקליפות והסטרא אחרא (צד אחר, שאינו צד הקדושה) לינוק ולקבל חיות ממנה. התיקון לזה הוא על ידי מדבר, מלשון דיבור, דהיינו דיבור התפילה ברשפי אש וצמאון לה’, שעל ידי כך הופך הוא את החשיכה לאורה.              (תורת שמואל תרכ”ז עמ’ קכד)

משה ואהרן

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: “שאו את ראש בני ישראל” - נאמר כאן למשה ואהרן. זהו הקשר ל”במדבר סיני באוהל מועד”. במדבר סיני - זוהי עבודת ההעלאה בצמאון לה’, שאת הכח לכך מקבלים ישראל מאהרן הכהן, שנקרא בזוהר “שושבינא דמטרוניתא” - שושבין המלכה - שזו בחינת עם ישראל. לעומת זאת “באוהל מועד” זוהי ההמשכה מלמעלה למטה, שהכח לפעול זאת מגיע ממשה רבינו שושבינא דמלכא - שושבין המלך - הקדוש ברוך הוא.                        (סה”מ תרס”ו עמ’ רלו)

קבלת עול

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: הקולות וברקים של מתן תורה, הם משום שבשבועות צריכה להיות קבלת עול לנתינת התורה, הנחה עצמית לתורה. הרי יכול להיות שהוא רוצה את התורה אבל התורה לא רוצה אותו… יכול להיות שהתורה רוצה אותו אבל הוא אינו רוצה את התורה. ברם צריך להיות שהתורה תרצה אותו והוא ירצה את התורה, והדבר צריך להיות בקבלת עול!

(ספר השיחות תש”ב עמ’ 125)

“סולם” בגימטריא “סיני”

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: “במדבר סיני” - זוהי עבודת העלאה מלמטה למעלה, ככתוב “מי זאת עולה מן המדבר”, כתוכן ענין עבודת התפילה, שבתחילת העבודה אומר מודה אני, בלי שם ה’, ועולה במעלות סולם התפילה, “סולם” בגימטריא “סיני”, עד לתפילת העמידה, שבה עומד בתכלית הביטול כעבד לפני אדונו. והנה אחרי עבודת התפילה, באה העבודה בתורה, שזו בחינת “באוהל מועד”, שהרי מקום מסירת התורה על ידי משה רבינו הייתה מאוהל מועד.

(ספר המאמרים במדבר, מאמר ד”ה וידבר ה’ וגו’ במדבר סיני באוהל מועד ה’תשמ”א, עמ’ מח ואילך)