לקט מכתבים מרתקים בנושא קבלת התורה בהר סיני, פתיחת בתי מדרש בלילות, חגיגת שלושים
לקט מכתבים מרתקים בנושא קבלת התורה בהר סיני, פתיחת בתי מדרש בלילות, חגיגת שלושים שנה לכהונת רבה של רומניא, ועוד - מתוך כרך ל’ בסדרת אגרות קודש, שיצא לאור בשבועות הקרובים בע”ה
לקט מכתבים מרתקים בנושא קבלת התורה בהר סיני, פתיחת בתי מדרש בלילות, חגיגת שלושים שנה לכהונת רבה של רומניא, ועוד - מתוך כרך ל’ בסדרת אגרות קודש, שיצא לאור בשבועות הקרובים בע”ה
הוכחות למעמד מתן תורה בהר סיני
ב”ה, פורים קטן, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מי”ז שבט שהגיעני באיחור, בו כותב כמה שאלות בנוגע לענין תורה מן השמים דעם ישראל וכו’.
מובן שקשה להסביר ענינים אלו כל צרכם במכתב, אבל גם אין צורך בזה, כי מבוארים הם בכמה מקומות בספרי גדולי ישראל, ומהם כמה המיוסדים על ספר הכוזרי, ועיין שם באריכות.
ואבוא בקיצור עכ”פ באיזו נקודות במכתבו.
לשאלתו למה לא יתכן שאכן עמדו 60 רבוא במעמד הר סיני, אבל הי’ זה על ידי אחיזת עינים או ע”י כישוף, מה עוד שפעם דבר זה הי’ נפוץ ביותר. ואם כן מה יתרון לדתנו על שאר הדתות, להבדיל בין הטהור והטמא.
והמענה על זה, שאין זו קושי’ אלא אדרבה ראי’, שאם לפי דעתו הי’ דבר זה נפוץ ואפשרי, הכיצד שבין עשיריות הדתות והאמונות הטפלות שבעולם אין גם אחת המיוסדת על התגלות פומבית לפני לכל הפחות מאות אנשים, שלא לדבר על אלפים ורבבות.
להמשך מכתבו שאולי אדם אחד בא ואמר לבניו ואמר להם שהוא לבדו נשאר מצאצאי היהודים שקבלו את התורה מן השמים וכו’, הרי מודגש בראי’ האמורה שלא אדם אחד אמר זה, אלא שבכל דור ודור נמסר הדבר על ידי כמה וכמה מליונים, ונתאמת הדבר בהמשך דברי ימי עמנו, שלא היתה תקופה שלא היו בה לכל הפחות מליון ויותר יהודים.
ולכתבו שקשה לו למה ברא הקב”ה את עולמו באופן מסויים — ידוע הטעם הפנימי, לאחרי כל ההסברים, שאין אתנו יודע הטעם דבריאת העולם, ובאמת מה פלא שאין נברא יכול להשיג חכמת הבורא, ובסגנון הידוע “אילו ידעתיו הייתיו”, אלא שכך עלה ברצונו של הקב”ה, ומבואר בחסידות בהמשך הנודע בשם “המשך תרס”ו”.
ולשאלתו מה הי’ קודם חטא אדם הראשון שלא הי’ ענין של בחירה,
הרי הוכחה ברורה שכן הי’ אז ענין של בחירה — הוא החטא עצמו של אדם הראשון, שאילו לא הי’ ענין של בחירה איך יתכן ענין של חטא (עונש)?!
ואחרי הנ”ל אבוא לעיקר כוונת מכתבי, והיא אשר אף שידוע הכלל “לא הביישן למד” וכשיש ספק או שאלה צריך להשיחה ולמצוא הביאור והתירוץ, אבל כל זה צריך לבוא ביחד ובעיקר אחרי הקדמת לימוד הענינים מתוך הנחה שאי אפשר להבין כל הפרטים בתחילת הלימוד, ואפילו לא באמצע הלימוד, ואדרבה, עפ”י מש”נ יוסיף דעת יוסיף מכאוב, שאחד הפירושים בזה הוא שבכל הוספה בדעת ובהבנה מתבררים כמה פרטים שלא היו מובנים קודם, אבל ביחד עם זה, כשמדובר בחכמה אמתית ובפרט בעניני תורתנו, שארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, נתוסף הכאב מהעדר הבנה עמוקה יותר או שנשארו ענינים שעדין לא מבינים אותם, כי התורה — חכמתו ורצונו של הקב”ה — אין סופית היא.
נכון שיבדוק התפילין שלו.
בברכה
מ. שניאורסאהן
פתיחת בתי מדרש בלילות
ב”ה, ע”ש הגדול, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
הרה”ג הוו”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ רב פעלים כו’ הרר”ש שליט”א [עלבערג] יו”ר ועה”נ אגוה”ר [= יושב ראש ועד הנהלת אגודת הרבנים]
שלום וברכה!
מכתב כת”ר אודות הקול קורא דאגוה”ר ע”ד פתיחת ביהמ”ד בלילות הגיעני,
ות”ח על הבשו”ט מהפעולה בהענין הכי חשוב ועקרי — וביחד עם זה — הכי מוזנח והולך ופוחת,
ושמחתי להשמועה אשר כו”כ בימ”ד כבר נענו להקו”ק במעשה בפועל ובחפץ לב,
אשר ג”ז מראה ומוכיח אשר צו השעה הוא וענין ומצוה שהזמ”ג דורשו ומכריחו.
ובטח ההצללחה, שתיכף לקריאת אגוה”ר התחילה הברכה בפועל — תעודד את כל העושים בזה להוסיף מרץ עוד יותר בפתיחת דלתות סגורות דביהמ”ד, ועי”ז גם פתיחת הלב, דכמה מאחב”י שיבואו ללמוד בהם,
וכמרז”ל במדרש תהלים עה”פ פתח דבריך יאיר (שמוסיף על קדושין ל, ב),
ובפרט אשר קרוב לומר שגם אלה שיש להם קביעות עתים בתורה בלילה בביתם — ילמדוה בביהמ”ד ויתעלה עי”ז הלימוד לת”ת דרבים.
או גם ללימוד בעשרה (ויותר), שע”ז נאמר כי אני ה’ שוכן בתוך בנ”י (כמ”ש אדמו”ר הזקן באגה”ק סי’ כג),
ולפעמים תכופות — יביא גם לתפלת ערבית בצבור בזמנה ולמצלי היכא דגרסי.
ויה”ר אשר הפעולה הנ”ל בבימ”ד מקדש מעט (וכל כיו”ב) תקרב ותזרז הגאולה האמיתית והשלימה ויבנה ביהמ”ק ב”ב ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים.
בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ”ל, ובברכת חה”פ כשר ושמח.
הערכת פעילות הרב
ב”ה, ל”ג בעומר, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
כבוד הרה”ג וו”ח אי”א נו”נ עוסק בצרכי ציבור וכו’ הרב דוד משה שי’ רוזן
שלום וברכה!
בנועם קבלתי הידיעה אשר הסתדרות הקהלות היהודיות ברומניא מתכוננת לחוג את יום מלאות שלשים שנה לכהונתו הברוכה של כת”ר,
שנוסף על עצם הענין שה’ הצליחו לנהג עדתו בעירו ובכל המדינה בדרך התורה ומצותי’, הרי זה גופא שהקהלות והבע”ב רוצים לעשות חגיגה וברוב פאר והדר, מראה שאחב”י במדינתו מעריכים פעלו הטוב ונותנים גם ביטוי להכרתם בהכרחיות ויוקר וחיונית החזקת והפצת התורה ומצותי’ עליהם נאמר כי הם חיינו ואורך ימינו.
ויהי רצון שיקויים בהם וגם בכת”ר מאמר חכמינו במשנתם “מצוה גוררת מצוה” וכן הציווי — שהוא גם נתינת כח — “מעלין בקודש”, תמיד כל הימים, וההשגים בעבר יעוררו ויגדילו החפץ והתשוקה לביסוס היהדות האמתית, לימוד התורה וקיום מצותי’ בחיי היום־יום, שהמעשה הוא העיקר,
ויעשו בזה מתוך שמחה וטוב לבב, וכפי שרואים גם בעיני בשר שהשמחה מוסיפה מרץ ומגדילה ההצלחה, ובלשון הידוע “שמחה פורץ גדר”.
מצטרף אני לכל המברכים את כת”ר, מתאים להכתוב לעיל, שימשיך ויאריך ימים בממלכתו, מאן מלכי רבנן, בקהלתו ובעירו ובכל המדינה כולה באופן דמוסיף והולך ואור בנר מצוה ותורה אור, עדי יקויים היעוד והלכו גויים לאורך והי’ הוי’ לך לאור עולם גו’.
בכבוד ובהוקרה ובברכה להצלחה בכל האמור ולבשורות טובות.
אין מציאות של “יהודיה חילונית”
ב”ה, ראש חודש סיון, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
ברכה ושלום!
מאשר אני קבלת מכתבה מל’ בניסן, וכשתכתוב השמות בצירוף שם האם שלה ושל בני משפחתה שמבקשת ברכה עבורם, כנהוג, אזכירם בתפילה מתאים לתוכו כתבה.
מוכרחני תיכף לקחת עמדה במה שמציגה עצמה בתחילת מכתבה בתור “יהודי’ חילונית” — הרי יהודי’ כזאת אין במציאות, כיון שמאז שנתנה התורה לכל אחד ואחת מבני עמנו במעמד הר סיני ציוה הקב”ה והבטיח: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש”, והרי הוא שאמר והי’ העולם הוא אומר ועושה, גוזר ומקיים.
דרך אגב, ראוי לציין שהשם שבחרה — “יהודי’” (ולא בת ישראל וכיו”ב), הרי זה גופא מדגיש הענין עוד יותר, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה שהשם “יהודי” פירושו — כופר בעבודה זרה ומודה בכל התורה.
מובן שיש בין בני גוי קדוש כאלו שהנהגתם החיצונית היא באופן של חול ולא של קדושה, אבל ההדגשה היא הנהגה חיצונית, וכמו שאדם יכול לשנות דברים חיצוניים, כגון לבושו ולשונו וכדומה אבל לא מהותו ועצמותו, ועד שהאדם, בחיר היצורים, שנקרא “מדבר” וניתן לו שלטון בשאר חלקי הבריאה — הדומם, צומח והחי — יכול לשתוק ולא לדבר, אבל אין זה משנה מהותו ועצמותו. על דרך זה יש לכל יהודי הבחירה להתנהג כיאות לבן גוי קדוש, או באופן חילוני, אבל אין זה משנה העצם שלו, שכל היהודים הם גוי קדוש. ולהעיר שכיון שכל היהודים מהווים קומה אחת שלימה, כלומר גוף אחד, הרי הנהגת כל אחד ואחת משפיעה על שלימותו של העם כולו.
ועל פי האמור מובן שבכדי שהאדם יהי’ בריא ושלם בגופו ובנשמתו ובהרגשתו ועד למנוחת נפש, צריך הוא לחיות בעולמו הטבעי שלו, וכמו שדג צריך לחיות באטמוספרה שלו במים, כן יהודי צריך לחיות באטמוספרה שלו שהיא היהדות, גם בהנהגתו החיצונית. ומה שהי’ בעבר — הרי לכאו”א ניתנה לא רק הבחירה, כי אם גם הכח לשנות אורח חייו ולהתחיל חיים חדשים תקינים, וביחד עם זה לחדש מזלו.
ובפרט שנמצאים אנו בחודש של מתן־תורתנו, אשר בכל יום ה’ נותן לנו תורתו ומצותיו ואנו מקבלים אותן בכל יום — למעשה בפועל.
בברכה להצלחה בכל האמור, ולחג שמח וקבלת התורה בשמחה ולבשורות טובות.
הנוער דורש אמת
ב”ה, י”ד סיון, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
מר חיים אלי’ שי’ זוין
שלום וברכה!
זה עתה נתקבל מכתבו מד’ סיון בו כותב שנבחר לתפקיד יו”ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר־אילן.
ובודאי, על פי חינוכו ומסורת אבותיו, אין צורך להסביר לו שכל ענין הוא בהשגחה פרטית, ובפרט ענין הנוגע לכמה וכמה מבני ישראל, ובמיוחד בגיל הנוער, תקופת פיתוח המדות והכוחות הרוחניים ועיצובם כיסוד לכל החיים, וכלשון הכתוב: חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (וראה קידושין ל’, ריש ע”א הדיעות בזה, יש אומרים עד עשרים וארבע, ועל פי דיעה שני’ עד עשרין ותרתי). הרי מובן גודל האחריות שבתפקידו האמור. וביחד עם זה אין ספק שניתנו לו הכוחות הדרושים למילוי התפקיד שנבחר לו. וכגודל האחריות גודל הזכות אם מנצל האפשריות ככל הדרוש, שאז טובה כפולה בזה, טוב לשמים וטוב לבריות.
ורק אוסיף נקודה, שלא כדעת יש טועים ויש גם רוצים להטעות ח”ו,
אשר בנוגע לאלה שעדיין צריך לקרבם ליהדות התורה ומצותי’ צריך להתנהג בזהירות הכי גדולה מתחיל מפשרות, לומר שבזמננו חשוב רק חלק אחד של המצוות, כי נשתנו העתים וכו’ כידוע דעת הריפורמים והשמרנים בזה,
הרי מלבד שיש כבר בזה הוראה מפורשת מחכמינו ז”ל: רב בקעה מצא וגדר בה גדר, זאת אומרת, דוקא השיטה ההפכית, ובלשון חכמינו במשנתם אבות פרק א’ שלמדנו בשבת שעברה “עשו סיג לתורה”, גם דוגמת סייג וחומה בהענין שעל ידי זה נשמר הבית וכל אשר בבית,
עוד זאת רואים אנו שהנוער של עכשיו מחפש את האמת וכשאומרים להם את האמת, אפילו אם עדיין לא מוכנים לשמור כל תרי”ג מצוות, אבל רוחשים כבוד להמדבר עמהם באמת ובכינות, ובקל לפי ערך אפשר לפעול עליהם שיתחילו לקיים מצוות מעשיות, וחזקה — על פי הבטחת חכמינו ז”ל — שמצוה גוררת מצוה. מה שאין כן כשבאים אליהם במירמה.
בודאי לדכותי’ אין צורך להדגיש שההשפעה הכי גדולה היא על ידי דוגמא חי’, אלא כשרוצים לפעול על מי שהוא ברמה מסויימת, צריך להראות דוגמא ברמה נעלית הרבה יותר. ובנידון דידן, בכדי שחברי האגודה יהיו שומרי מצוה ויראי שמים בהנהגתם היומיומית, על יו”ר האגודה להתנהג בזה לפנים משורת הדין ובהידור.
ויהי רצון שיעשה בכל האמור מיוסד על סעיף הראשון דסימן הראשון של חלק הראשון מהשולחן ערוך, כלומר הקדמה לכל חלקי השו”ע — שאל יבוש מפני המלעיגים, וימלא תפקידו במילואו ובשלמותו בשמחה ובטוב לבב, כמצווה בתורתנו, והבטיחו חכמינו ז”ל “שמחה פורץ גדר”,
ובפרט שבנוגע לו ותפקידו לא רק זכות הרבים מסייעת אלא גם מסורת אבות מסייעת.
בברכה להצלחה.
איך אפשר לשלב את זכרון השואה עם עבודת ה’ בשמחה?
ב”ה, כ”ח סיון, ה’תשל”ח
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר אליעזר שי’ ויזל
שלום וברכה!
מאשר אני קבלת מכתבו ומודה לו לבבית בעד שימת לבו לכתוב לי על דבר מצב הפעולות דליובאוויטש אשר באנגלי’, ולא רק בעד הדו”ח עצמו אלא גם הרוח שנכתב בו. ובפרט שעל פי הידיעות שקבלתי משם הי’ למר חלק חשוב בהצלחת הפעולות בעת ביקורו עתה, ובמיוחד בקרב הנוער. ובודאי ידוע לו מדת ההתמסרות והחריצות של אנשי ליובאוויטש בפעילותם בתוככי הנוער (נערים או נערות).
ויהי רצון שרבות בשנים יזכה מר לעשות כל התלוי בו בהפצת היהדות, התורה ומצותי’, ובהדגשה על המעשה שהוא העיקר, בחוגים הכי רחבים בכלל, ובחוגי הנוער במיוחד, ומתאים לשיחתנו כשדברנו פנים אל פנים יעשה בזה מתוך שמחה אמתית, כציווי תורתנו, תורת חיים, “עבדו את ה’ בשמחה”. והרי עבודת האדם לקונו היא “בכל דרכיך דעהו”.
ואף שמובן וגם פשוט אשר צודק מר בדבורו ובהכרזתו מפעם לפעם “זכור ולא תשכח”! אשר קרה בדורנו זה, הנקרא בפי העולם “השואה” — ומובן גם כן שכשדורשים זה מאחרים הרי זה על אחת כמה וכמה בנוגע לעצמו — אבל ביחד עם זה מובן גם כן שאסור שזכרון זה יפריע לעבודת ה’ בשמחה.
ואם ישאל השואל כיצד יעלו שני הפכים אלו בקנה אחד, יש לומר שגם זה נכלל בהודעת חכמינו ז”ל (ספרי ואתחנן ו, ז) “אין אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדות הקב”ה בלבד”. ובא זה בביאור הציווי על כל אחד ואחת מישראל “ואהבת את ה’ אלקיך” ו”את ה’ אלקיך תירא”, אשר על שניהם מצווים בכל עת ובכל רגע.
ת”ח על האיחולים והברכות בסיום מכתבו, ויקויים במר ובני ביתו שיחיו מקרא מלא דבר הכתוב “ואברכה מברכיך”, שכל המברך מתברך מאת ה’ בעצמו בברכתו של הקב”ה שתוספתה מרובה על העיקר.
בכבוד ובברכה.