היכן שהה רבי משה, בנו של אדמו”ר הזקן, בעת ההסתלקות בכ”ד טבת ואיזה תפקיד סודי מילא במלחמת רוסיה-צרפת?

היכן שהה רבי משה, בנו של אדמו”ר הזקן, בעת ההסתלקות בכ”ד טבת ואיזה תפקיד סודי מילא במלחמת רוסיה-צרפת?

פי עשר ממי שנקרא בשמו

ר’ משה, נקרא על שם זקנו הגאון ר’ משה מפוזנא זצ”ל - שהיה אבי ר’ שניאור זלמן, אבי ר’ ברוך, אבי כ”ק רבינו הזקן.

בהקשר לזה מובאת אימרת כ”ק רבינו הזקן על בנו ר’ משה: “בחסד השי”ת ותודה לו יתברך, משה הוא בעל כישרונות מצויינים פי עשר ממי שהוא נקרא בשמו, אשר זכרו המצויין במאד מאד לא ימוש ממנו עדי עד”.

(רשימת כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ, “דברי ימי חיי כ”ק אדמו”ר הזקן”)

 עלם עליז, יפה עינים

אחד המשכילים סיפר על רשמי ביקוריו בחצר רבינו הזקן, ובתוך הדברים תיאר: “…הקטן מוהר”מ צעיר כבן ארבע עשרה או חמש עשרה, עלם עליז, יפה עינים ופניו מפיקות חכמה והכרת עצמו, אוהב לדבר ולהתווכח…”.

ובהמשך אותה רשימה: “הרב משה מצא חן בעיני השרים במראהו היפה בנימוסו המתון ובדיבורו המסודר…”.

(רשימת כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ, “דברי ימי חיי כ”ק אדמו”ר הזקן”)

במקום נוסף מזכיר אדמו”ר מוהריי”צ: “ר’ משה צעיר בניו של רבנו הזקן, היה מנגן גדול ויפה תואר…”.

(‘ספר השיחות’ תש”ב)

דומה לאדמו”ר הזקן

בבית רבי כותב אודות אחרית ימיו של רבי משה: “ושום אדם לא ידע מי הוא ומה מעשהו, זולת אנשים פרטים היו שידעו שהוא בן רבינו ואמרו שתארו היה דומה הרבה לתואר רבינו”.

וברשימת כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ מקיץ שנת תרס”ח מסופר באריכות מה שסיפר “הישיש מרדומיסל, נכד ר”מ רפאלס מוילנא” אודות גלותו של ר’ משה, ובתוך הדברים מתאר גם צורת מראהו של רבי משה לעת זקנתו:

“…ושם [בראדאמיסעל] היה נמצא אחד, שכל העולם קראו אותו דער הייכער זיידע. וידעו שהוא צדיק גדול ונסתר…, קומתו היתה גבוה מאד, ועצמותיו רחבים ולא היה עליהם בשר כלל כי אם עור ועצמות, מראה פניו אדומות וצהובות, זקנו ארוכה, מעט שערות לבנות, ומעט צהובות, אך לא הי’ אפשר לידע בטוב אם היתה רחבה אם לאו, כי הכובע שהי’ נושא על ראשו היתה שחורה וגבוה ושני אזנים ירדו משני הצדדים והי’ קושרם מתחת סנטרו והיו אזניו חפוים ומכוסים…”.

(‘אגרות קודש’ כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ)

מוח חריף וזכרון מצויין

חיבה יתירה הייתה לרבינו הזקן לבנו ר’ משה, וברשימה ממר–חשון תרנ”ו כותב כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ:

“דודי הר”מ הצטיין בעניני דוגמאות ומשלים ובפרט בעניני השכלה, כי מוחו הי’ חריף ביותר והי’ מופלא בכל מקצועות ההשכלה, חריף מתון ותפסן ופה מפיק מרגליות ומהיר לכתוב כל ענין בסידור נאה ובהגיון נפלא”.

(ספר–המאמרים תש”ט)

מדות תרומיות

סיפר כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע שרבינו הזקן התבטא על שלושת ילדיו (וכנראה על תקופת ילדותם): “מן שניים אינני שבע רצון רק מאחד, אצל בעריל (כ”ק אדמו”ר האמצעי) יש מדות שעל פי שכל, זהו הרי כמין השלמה של מוחין, משה’לי יש לו מדות טובות בטבע תולדתו, רק מחיים אברהם לו יש מוחין ומדות”.

(שיחת שבת תשובה תרח”צ)

עוד נאמר על ר’ משה שהצטיין בענין הזריזות (ספר השיחות תש”ב בתרגום ללשון הקודש, עמ’ קיד), ואהב את התוכחות (‘אגרות קודש’ כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ, חי”ז עמ’ קסז).

יודע נגן

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ מציין על הר”מ שהיה גם בעל–מנגן:

“ר’ משה צעיר בניו של רבינו הזקן היה מנגן גדול ויפה תואר, בדרך כלל היו כל בני ובנות רבינו הזקן יפי תואר. ר’ משה הצטיין בענין הזריזות וגם היה בעל מנגן טוב.

פעם אחת שמע אותו ר’ שלמה לעקעך–מאכער מויטבסק, מנגן, ואמר לו, הרי אתה מנגן כמו אביך. שמעתי את אביך מנגן לפני עשרים שנה בויטבסק. ומעשה שהיה כך היה:

ר’ שלמה לעקעך–מאכער היה בעל הבית מכובד בויטבסק. הוא היה מספק מזונות לחתונות הגבירים, לחתונות העניים היה נותן מזונות בחינם. לעת זקנותו היה חסיד של רבינו הזקן, בנו כבר היה חסיד מצעירותו…

כשבא רבינו הזקן לויטבסק כחתן הרי”ל סגל, משך אליו בלמדנותו הרבה אברכים. כשרבינו הזקן בא להשתתף בשמחה, החשיבו זאת לזכות. בשמחה כזו היו מכבדים את רבינו הזקן להשמיע פלפול…

פעם אחת כיבדו אותו בחתונה ב”פלפול”, ורבינו הזקן השמיע פלפול וחילוק עמוק וחריף במהירות עצומה שהשומעים התפעלו מאד.

אז אמר רבינו הזקן ש”הלשון הוא קולמוס הלב”.

לאחר מכן ביקשוהו להשמיע זמר, שכן כאשר למד או התפלל לא היו יכולים להינתק ממתיקות ניגונו. ורבנו הזקן ניגן בפניהם ניגון ולאחר מכן אמר: הלשון הוא קולמוס הלב והשיר הוא קולמוס הנפש.

. . זהו מה שאמר ר’ שלמה לעקעך–מאכער לר’ משה: אתה הרי מנגן כמו אביך”.

(‘ספר–השיחות’ תש”ב)

אומן, עושה מיני צעצועים

בשם כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: “ר”מ נ”ע, חושיו היו נפלאים ביותר הי’ ג”כ אקינצלער, מאכן צאצקעס, שניצען וכו’ [= הי’ גם כן אומן, עושה מיני צעצועים, מחדד ומקציע]”.

(‘רשימות היומן’)

 רבינו הזקן מתמסר להדרכתו

בשל כשרונותיו הנפלאים ומוחו החריף של ר’ משה - התמסר אביו כ”ק רבינו הזקן בעצמו להדרכת בנו, וקבע זמני לימוד עמו ביחוד.

ברשימת כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ כתב: “כשרונותיו מבהילים וכ”ק אביו בעצמו קבע זמני לימוד עמו בנגלה דא”ח ומחקר”.

 

מורו הגאון ר’ אלי’ ראובן

בהיות ר’ משה בגיל שמונה, בחר רבינו הזקן נ”ע בחסיד ר’ אלי’ ראובן, שישמש מלמד לבנו. וכפי שסיפר החסיד הישיש המופלג, ר’ יוסף בנימין הגרדי:

“החסיד ר’ יוסף בנימין התפאר מאד בסבו ר’ אלי’ ראובן, שהיה אחד מראשוני חסידי רבינו הזקן.

החסיד ר’ אלי’ ראובן היה בעל מדריגה, למדן גדול, ש”ס–איד, מקובל גדול, הוא למד בעיון את כל ספרי החקירה, והיה ספוג בתורה ועבודת החסידות,

רבינו הזקן אמר שבאלי’ ראובן מאיר אור הנשמה בהתגלות מסודרה.

הרבי בחר בחסיד ר’ אלי’ ראובן כמלמד לבן זקוניו הרה”ק ר’ משה. הוא למד אתו במשך עשר שנים, מגיל שמונה עד תשעה עשר.

אצל הרבי היה סדר, שכל חודש, על פי רוב זה היה בערב ראש חודש, היה בוחן את הילדים במה שלמדו במשך החודש. הבחינה היתה אורכת שלש שעות בערך”.

(‘ספר השיחות’ ת”ש)

לימודו עם ה”צמח צדק”

במקביל ללימודים אלו, היה ר’ משה לומד יחד עם אדמו”ר ה’צמח צדק’.

ואלו דברי כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ, ב’ספר–השיחות’ ת”ש בתרגום ללשון הקודש, עמ’ קט–קי):

“הדוד ר’ משה בנו של אדמו”ר הזקן היה מבוגר בשנים מן אדמו”ר הצ”צ.

בצעירותם כשלמדו את הסוגיא (מסכת גיטין סז, א) איסי בן יהודה הי’ מונה שבחן ואיתא שר’ שמעון אמר לתלמידו שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר’ עקיבא. ר’ שמעון הוא ר’ שמעון בן יוחאי. ובענין מדותיו פירש רש”י מדותי - תורתי. ויש עוד פירוש מדותי - מדות ממש. בלמדם סוגיא זו התעורר אצלם ספק איזה פירוש הוא עיקר אבל לא היה להם התוקף לשאול על כך את רבנו הזקן.

ביושבם שקועים בלימודם, נכנס לפתע רבינו הזקן… אמר להם: התורה שניתנה לנו מן השמים היא כולה מדות טובות, גם העונשים הם באמת חסד וטוב. ושתי השיטות חד הם והא בהא תליא. לא יכולות להיות מדות טובות בלי תורה, ולא יכולה להיות תורה בלי מדות טובות”.

שקדן נפלא

ובמכתב כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ משנת תרפ”ב מזכיר את ר’ משה: “הרה”ק הרר”מ זצ”ל הי’ בעל כשרון נפלא במאד אשר גם רבינו הגדול הי’ מתפלא עליו, והי’ מחבבו מאד, והי’ שקדן נפלא, וחכם בכל הידיעות, ודברן נעלה…”.

(‘אגרות קודש’ כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ חי”ז)

בקי בכולא תלמודא

ברשימת כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ מצטט את התרשמותו של אחד המשכילים, על ר’ משה:

“ר’ משה . . אומרים עליו שהוא כבר בקי בכולא תלמודא ומצוין בחכמת המחקר וכבר יודע את המורה, כוזרי ועקרים בעל–פה, כי תפסן וזכרן הוא מאין כמוהו. וכששאלתיו אם למד חכמת התנ”ך השיבני הלא מקצוע בתורה הוא ואיך אפשר שלא ללמדה שאז אין יודעים פירוש תיבות התנ”ך ואי אפשר לכוון בתפלה”.

יודע סיפורים ובעל שמועה

לאחר הלימודים ב’חדר’ היה לו גם קביעות לשמוע סיפורי חסידים. “רבינו הזקן התמסר בעצמו להדרכת בנו ר’ משה ונכדו ה”צמח צדק” בשנות החינוך שלהם. אחד מסדרי ההדרכה היה מה שהרבי הסביר להם שבזמן שאחרי הלימוד ב”חדר”, ישמעו סיפורי החסידים”.

(‘ספר השיחות’ ת”ש)

עוד אמר כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: “…זכור אותו האיש לטוב, הדוד הרה”ח ר’ משה - בנו של הוד כ”ק רבינו הזקן - שהיה בעל סיפורים”.

ובהמשך לזה: “הדוד הרה”ח ר’ משה - בנו של הוד כ”ק רבינו הזקן - רשם גם סיפורי מעשיות והרבה פעמים קיבל מסבתו הרבנית רבקה אמו של הוד כ”ק רבנו הזקן. הרבנית רבקה האריכה ימים גם בימי ה”צמח צדק” וגם הוא קיבל ממנה הרבה. היה אצלו כרך רשום עם סיפורים ובהם ענינים המתחילים: אמרה לי אם”.

(‘ספר השיחות’ תש”ד)

ברית–מילה בחברת “בצלאל הרועה”

על ברית–המילה של רבי משה מספר כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ (‘ספר–השיחות’ תש”ד בתרגום ללשון הקודש, עמ’ קלג):

“הוד כ”ק רבינו הזקן היה דייקן בזמן וביום הברית שלו הנה בשעה שבע בבוקר היו כבר כולם אחרי התפילה וחיכו לברית, עברו שעות אחדות, חצות היום, אחרי חצות היום והברית עוד לא החל.

לאחר מכן נכנס לבית המדרש יהודי לבוש בגדי לבן עם מעיל חורפי - היה זה מוזר כאמור בחודש תמוז והדבר היה לפלא - שק על כתפיו ומקל בידו, משנכנס יהודי זה לבית המדרש, יצא הוד כ”ק רבינו הזקן מחדרו ויגש אל אותו יהודי ויאמר לו ‘שלום עליכם’ ר’ בצלאל, והורה לערוך את הברית מיד, את ר’ בצלאל, היהודי הזר כיבד הוד כ”ק רבנו הזקן בהגשת התינוק לכסא אליהו, ובשעת אמירת ‘בדמייך חיי’, כשנותנים לתינוק לטעום מהיין, אמר הוד כ”ק רבנו הזקן שר’ בצלאל יתן לתינוק לטעום מהכוס באצבעו.

אחרי הברית ניגשו החסידים אל היהודי הזר להיוודע מי הוא, שעליו חיכה הרבי בעריכת הברית, אך כששאלוהו מי הוא, ענה: אני בצלאל הרועה.

בלילה רצו החסידים להיטפל אליו אך הוא נעלם.

לאחר מכן סיפרו החסידים להוד כ”ק רבנו הזקן שהם שאלו את היהודי הזר מי הוא ומה שר’ בצלאל ענה להם, אמר להם הוד כ”ק רבנו הזקן הוא באמת רועה זה ארבעים שנה בישוב ליד שווינצאן והוא בקי בגמרא בבלי, ירושלמי, ספרא, ספרי, תוספתא ורמב”ם, אך גילוי אור הנשמה האיר בו על ידי משניות בעל פה שכן “משנה אותיות נשמה””.

ידע עשר שפות

ר’ משה למד רוסית וצרפתית מפי הרה”ח ר’ משה מייזליש, ותפיסתו המהירה כמו כוח זכרונו המיוחד - גרמו לכך שקלט היטב את הלשונות, כמסופר ברשימת כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ:

“כשהי’ בן ט”ז בערך - תקנ”ז - כשבא החסיד הר”מ מייזיל מווילנא לליאזנע כרגיל, עכבו כ”ק אדמו”ר על משך איזה חדשים שילמוד את בנו הר”מ שפת רוסיא וצרפתית ובהיות הרה”ק הר”מ בעל כשרונות מצויינים במאד התלמד יפה ובמעט זמן, והיה שקוע בקריאת ספרים הנחוצים להטבת ידיעת השפות”.

וב”שיחת שבת תשובה - תרח”צ”: “וסיפר כי ר’ משה’לי הי’ בעל כשרונות נעלים ונפלאים, הי’ מכיר עשרה לשונות והשאיר אחריו י”א ביכעלאך… “.

בשיחות אדמו”ר מוהריי”צ בחודש סיון תרצ”א בריגא, סיפר שהר”מ היה מדבר שוטף רוסית פולנית וצרפתית, וגם היו לו ידיעות כלליות ועל כן הוא היה יכול להתדבר עם אנשי המימשל.

וברשימת, ‘דברי ימי חיי אדמו”ר הזקן’: “…הר”מ מצא חן בעיני השרים במראהו היפה בנימוסו המתון ובדיבורו המסודר והעולה על כולנה בסגנון שפת המדינה הצח וביותר הפליא אותם דבורו הטוב בשפה הצרפתית בסגנון יפה.

רבי משה פועל בקווי האוייב

כאשר פרצה המלחמה בין רוסיה לצרפת, ניצל רבי משה את ידיעת השפה הצרפתית, כדי לסייע לכוחות הצבא הרוסיים (כדעתו הידועה של אביו, רבינו הזקן).

למעשה ר’ משה לא היה נוכח בכל מסע אדמו”ר הזקן ומשפחתו כאשר עזבו את עיר מגורם ליאדי מפני הצבא הכובש, ועל זה כותב כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע ברשימותיו:

“הרה”ק ר’ משה - בן הוד כ”ק אדמו”ר הזקן - אשר ידע את השפה הצרפתית וידבר בה צחות, העתיק לשעה - את מושבו מעיר אוללא לעיר דרויא, ששם חנה צבא הצרפתי מערכת התיירים [המרגלים] ובית פקידות המפות של מדינות רוסיא לכל פרטי הדרכים והנתיבות בין עיר לעיר ובין כפר לכפר והיערות ונחלים, ומשם היו שולחים מפות קטנות לכל מחנה ומחנה אשר עליהם ללכת כפי פקודת הגענעראל–שטאב [ =המפקדה העליונה]. ויתרועע עם שרי בית הפקידות וגם עזר על ידם בהעתקת כמה כתבים אשר הביאו התיירים, כתובים בלשון ליטא פולין ורוסיא, מאת אשר ריגלו בכפרים וישובים, כי בעבור מתנת כסף היו אנשי הכפרים והישובים מספרים להם כל אשר שאלו מאיתם והיו כותבים בלשונותיהם - לשון ליטא פולין ורוסיא - את אשר סיפרו, והרב הק’ הר”ר משה מסר את הדברים להצירים הנאמנים”.

בעודו פועל לטובת נצחון רוסיה, ניסה ר’ משה להגיע לשקלוב, אך שם נחשד ע”י הצרפתים בריגול, נאסר ואף נידון למיתה, אולם לבסוף שוחרר, משם נסע להארקי שהייתה סמוכה לשקלוב.