קטנתי — מכל החסדים כ”ק אדמו”ר הזקן: בכל חסד וחסד שהקב”ה עושה לאדם, צריך האדם להי

קטנתי — מכל החסדים

כ”ק אדמו”ר הזקן: בכל חסד וחסד שהקב”ה עושה לאדם, צריך האדם להיות שפל רוח מאוד. שכן כל הקרוב אל ה’ ביתר שאת והגבהה למעלה מעלה, צריך להיות יותר שפל רוח למטה מטה. זהו שאמר יעקב אבינו “קטנתי מכל החסדים”, כיון שראה את גודל חסדי ה’ עימו, צריך היה להיות שפל רוח וקטן בעיניו. כך עלינו לאחוז במידותיו של יעקב אבינו, ובתגובה על ריבוי החסדים, עלינו להשפיל רוחנו וליבנו במידת אמת ליעקב, כלפי כל אדם.

(אגרת הקדש שכתב אדמו”ר הזקן בשובו מהמאסר. אגרת ב באגה”ק)

שישפיל את עצמו

כ”ק אדמו”ר האמצעי: צריך כל אדם שלא ישמח ברוב עשרו בגשמיות וגם ברוחניות, מחמת הישות והגסות שנדמה לו ששלו הן, ורחב לבבו ויתנשא בשמחה וטוב לבב. אלא צריך שישפיל את עצמו בתכלית לומר “קטנתי”, ואין זה שלו כלל, כאילו עני ואביון הוא מצד עצמו, ויהיה בשפלות אמיתית, רק על ה’ ישליך יהבו כי הוא הנותן כח. ואז יהיה בשמחה מתוך השפלות כמו העני ממש.

(תורת חיים, שמות ח”ב, שכד, ג)

שארית נחלתו

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: זה לעומת זה עשה אלוקים, וכשם שישנן אהבה ויראה בקדושה, כך לעומתן ישנן התאוות והכעס שמצד הקליפה. וצריך האדם להפוך את החושך לאור, כלומר, להפוך מידות רעות אלו לקדושה. הדרך לכך הינה: על ידי מידת יעקב ל”שארית נחלתו”, שמשים את עצמו לשארית ושיריים, באופן של קטנתי מכל החסדים.

(אור התורה, במדבר, כרך ד, פרשת פינחס, עמ’ א’קסט)

שלוש דוגמאות

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: דווקא הביטול הוא גורם להיות כלי להשפעת השפע. ושלוש דוגמאות לכך: א. המידות שבעולם האצילות, שכיוון שהם בטלים לאור אין סוף, על ידי זה הם משפיעים לעולמות הנמוכים יותר. ב. אברהם אבינו שאמר על עצמו “ואנכי עפר ואפר”, שכן היה שפל בעיני עצמו, לפיכך דווקא הוא היה משפיע את כל הטוב והחסד לזולתו. ג. יעקב אבינו שאמר קטנתי מכל החסדים, זכה עקב כך לכל החסדים מה’.                                    (תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ ר)

מכב”י — מי כמוכה באלים ה’

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: איתא בשל”ה על הפסוק “קטנתי מכל החסדים ומכל האמת כי במקלי עברתי את הירדן הזה”: “כי במקלי” הוא שם מכב”י היוצא מראשי התבות של “מי כמוכה באלים ה’”. והוא ראשי תבות של “ברוך כבוד ה’ ממקומו”. ועניין “מי כמוכה באלים ה’” מורה על המשכת שם הוי’ בשם אלוקים. לאמור: על ידי עבודתו הרוחנית של יעקב, שההרגש הפנימי שלו היה — “קטנתי”, הנה על ידי ביטול זה זכה להיות כלי לאין סוף ברוך הוא. ואת האור (בחינת הוי’) המשיך בספירת המלכות (שם אלוקים), שזו תכלית הכוונה העליונה, להמשיך ולגלות למטה, את אור אין סוף ברוך הוא.

(סה”מ תער”ב, חלק שני, פרשת וישלח ה’עת”ר, עמ’ תשסח)

ח”י פעמים!

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: י”ט כסלו תרל”ז חל להיות ביום השלישי. בשבת פרשת וישלח, שלפני חג הגאולה, אמר כ”ק אדמו”ר מהר”ש את מאמר החסידות הפותח במילים “קטנתי מכל החסדים”, העוסק בביאור ההבדל בין “חסד דאברהם” לבין “חסד דישמעאל”. כ”ק אדמו”ר מהורש”ב חזר את המאמר הזה, במשך שלושת הימים שמזמן אמירתו עד “י”ט כסלו” — שמונה עשרה פעמים!                                 (ספר השיחות תש”ו השי”ת עמ’ 424)

גמ”ח בחסידות

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: החילוק בין גמילות חסדים של ישמעאל לגמילות חסדים של בני ישראל, הוא, שגמ”ח דישמעאל ניתנת ממותרות בלבד, ופועלת ישות, אולם בני ישראל נותנים מדברים עיקריים, והנתינה באה מתנועת הביטול,  שזהו מה שמבאר אדמו”ר הזקן באגרת “קטנתי” שכתבה בבואו ממאסרו בפטרבורג.

הדרישה מהחסידים ותמימים בפרט היא לתת לזולת אפילו מעניניהם העיקריים, שכן ישנם זמנים שלא צריך לחשוב על עצמו, אלא להשתדל בטובת הזולת, על ידי גמילות חסדים של הסברת וגילוי פנימיות התורה — תורת החסידות.

(תורת מנחם, כרך ד, חלק א’, שיחת י”ט כסלו ה’תשי”ב, עמ’ קפה)

כוחה של ‘פעולה קטנה’

…על דרך זה גם אצל יהודי, שכל יהודי הוא שלוחו של הקב”ה וכמותו דהמשלח (כנ”ל בארוכה), הנה אפילו כאשר מדובר אודות פעולה–טובה אחת ויחידה, ואפילו כאשר מדובר אודות פעולה קטנה ביותר שאינה אלא “כחוט השערה” — עליו לדעת, שיתכן, כי פעולה קטנה זו היא ה”מכה בפטיש”, או מקרבת יותר את הורדת הפטיש, שעל ידו נשלמת כללות העבודה דזמן הגלות, ומיד (לאחרי הפעולה) נכנסים ל”יום שכולו שבת ומנוחה”.                        (ש”פ וישלח תשמ”ח)