הרבי הוא טוב ודואג אך ורק לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו. ישנם בו כל הב

הרבי הוא טוב ודואג אך ורק לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו. ישנם בו כל הבחינות, אלא שהדבר תלוי בך איך יהיה היחס אליך ומה אתה תקבל. כפי שאתה תסתכל על הרבי, כך, באותו אופן ובאותה מידה, הרבי נראה אליך ומשפיע אליך.

אחד מחסידיו של כ”ק אדמו”ר מהר”ש היה בעל עסק, עשיר גדול, שהשקיע את כספו בעיקר במסחר עצים. בהיותו חסיד, כמובן, לא עשה שום צעד רציני בחייו מבלי לשאול את פי הרבי. בכל פעם שעמדה על הפרק שאלה האם להיכנס למסחר בנושא מסוים ולהשקיע בעסקה כלשהי, היה נוסע לליובאוויטש, נכנס אל הרבי ושואל את פיו האם לעשות זאת או לא, וכדברי הרבי כך עשה תמיד ללא עוררין.

פעם הציעו לו להשקיע בעסק חדש. נכנסה אז לאופנה ברוסיה שתיה של משקה שנקרא בשם “קוואס”, ועל פי כל התחזיות הייתה ההשקעה בייצור אותו משקה יחסית לא רבה כל כך, והשוק גדול, קונים רבים מאד, כך שהרווחים הצפויים היו אמורים להיות רבים מאד. כל יועציו וחבריו התלהבו מאד מהרעיון, וכבר ראו בדמיונם את הרווחים זורמים. אותו חסיד הבהיר לכולם, כי לא ייכנס לשום עסקה, תהא כדאית ומשתלמת ככל שתהיה, מבלי לקבל את עצת וברכת הרבי.

“אין בעיה”, אמרו לו כולם, “סע לליובאוויטש. הרבי הרי בוודאי יסכים לעסקה בעלת סיכויים כה טובים, קבל אפוא את ברכת הרבי, ונתחיל בשעה טובה ומוצלחת להזיז את העניינים”. קם אותו חסיד ונסע לליובאוויטש. נכנס ליחידות אל הרבי מהר”ש, שטח לפניו את פרטי ההצעה, כשהוא  מציין שלדעת המומחים הדבר כדאי ויניב רווחים רבים, וביקש הסכמה וברכה. הרבי הקשיב בתשומת לב, שמע את כל הפרטים, ולבסוף פסק ואמר: “לא. לדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו”.

החסיד היה די מאוכזב. הוא היה בטוח שאין כאן הרבה מה לשאול ורק לקבל את ברכת הרבי, וכלל לא ציפה ללאו מוחלט. אבל כשהרבי אמר ‘לא’ כה ברור, בוודאי לא ימרה את פי הרבי.

ללא מצב רוח חזר לביתו, כשהוא כמעט מתאבל על הכסף הרב שכמעט היה בידו והלך לטמיון. לסוחרים שבאו לסכם עמו את הפרטים האחרונים של העסקה, ענה ברוח נכאה שהוא מנוע מלהיכנס לעניין זה בגלל הוראת הרבי.

“לא ייתכן” — הגיבו הידידים — “שהרבי יתערב ויפריע לך להרוויח כה טוב בהשקעה מועטת יחסית. לבטח לא הסברת מספיק טוב עד כמה העסק יניב רווחים רבים. עסק זה כה חבל להפסידו ש”שווה” בשבילו לעשות נסיעה מיוחדת נוספת לליובאוויטש. סע אפוא פעם נוספת אל הרבי, הסבר היטב לרבי את כל הצדדים החיוביים, ולבטח תקבל את הסכמת וברכת הרבי להצלחה”.

החסיד לא היה שלם עם הנסיעה אחרי שכבר קיבל את הלאו, אבל בכל זאת קם ונסע שוב לליובאוויטש. בתור גביר, הצליח להיכנס שוב ליחידות אל הרבי מוהר”ש, ושוב שטח לפני הרבי את פרטי ההצעה, כשהוא מוסיף פרטים שלא היו קודם ואינו שוכח לציין שלדעת כל המומחים הדבר כדאי מאד ויניב רווחים רבים. הרבי הקשיב שוב בתשומת לב, שמע את כל הפרטים, ולבסוף פסק ואמר שוב: “לא. כבר אמרתי לך שלדעתי לא כדאי לך להיכנס לעסקה זו”.

החסיד התאכזב בשנית. הוא היה בטוח שכעת הרבי בוודאי יקבל את דבריו ויסכים לעסקה. שוב שאל את עצמו במה חטאתי ולמה לא זכיתי עד שהרבי מונע ממני להרוויח ולעשות חיל?! החסיד חזר אפוא לביתו ברוח נכאה.

החברים ובני המשפחה, לא קיבלו את הדברים. הם לא פסקו לתאר בפניו את העושר הרב שיזכה בו, ושזוהי הזדמנות חייו שלא תחזור עוד, ומישהו אחר יגרוף את כל הרווחים.

נכנע החסיד שוב, קם ונסע לליובאוויטש בפעם השלישית, נכנס ליחידות אל הרבי, וכמעט בכה והתחנן: “רבי, כולם אומרים לי שזו הזדמנות חיי שלא תחזור, רבי, מדוע חטאתי ואינני יכול לעשות דבר כה כדאי, הרי כשבעזרת ה’ ארוויח, אתן גם הרבה יותר לצדקה”. אך גם הפעם השיב הרבי: “כבר אמרתי לך פעמיים את דעתי, שלא כדאי לך להיכנס לעסקה זו, ולא נותר לי אלא לחזור על כך פעם נוספת”.

בלב שבור חזר החסיד לביתו. הוא הבין שדעתו של הרבי נחרצת, אולם דברי ידידיו ובני משפחתו חזקו עליו, ולא היה יכול לעמוד בניסיון. בפעם הראשונה בחייו עשה את העסקה מבלי לקבל את הסכמת וברכת הרבי, ואפילו בניגוד לדברי הרבי. הוא ניחם את עצמו שזו אמנם הפעם הראשונה, אבל גם הפעם האחרונה שהוא נוהג כך. פשוט הוא איננו יכול לוותר על רווח כה רב. אך כאשר בעזרת ה’ ירוויח כראוי, ייתן לצדקה הרבה יותר ממה שהיה רגיל לתת, וכך יכפר על הנהגתו זו.

מה שקרה בפועל היה די צפוי — הסוחר השקיע כמעט את כל רכושו בייצור המשקה תוך ציפיה לרווחים גדולים, אבל הללו בוששו לבוא. הדברים לא הלכו לפי התחזיות, חלק מהסחורה הלך לטמיון, חלק אחר נשאר תקוע במחסנים, והוא כמעט ויצא נקי מכל נכסיו.

כאשר ראה כיצד דברי הרבי התממשו כל כך בדיוק, קם החסיד ונסע שוב לליובאוויטש, הפעם לא בגאון כגביר גדול וסוחר מצליח, אלא בשפלות רוח, כמי שסרח וקיבל את עונשו. החסיד נכנס אל הרבי מהר”ש ושהה זמן רב ביחידות. בצאתו עטו עליו החסידים וניסו לדלות ממנו מה אמר לו הרבי.

והוא סיפר את מה ששמע: “אנשים באים ושואלים אותי, אמר הרבי, שאלות שונות בענייני מסחר ובנושאים שונים מענייני העולם, שלכאורה אין לי שום ידע ומומחיות בהם, ואיך יכול אני לתת עצות בנושאים אלו?! אלא, הסביר הרבי, שלושה סוגי חסידים ישנם, עם שלושה סוגי תירוצים לשאלה זו: ישנם ה”טיפשים” שאומרים כי רבי יש לו רוח הקודש, כל מילה שהוא אומר זהו דבר ה’, שכינה מדברת מתוך גרונו, ומזה באות התשובות שהוא עונה. ולכן ציות לדבריו הוא ציות לדבר ה’ אשר בפיו.

ישנו סוג נוסף של אנשים קצת יותר שפויים, שאינם מגזימים עד כדי כך. אלא, אומרים הם, הרבי לומד הרבה תורה ועוסק כל כולו בעבודת ה’, כך שכל חייו הם חיים של תורה ועבודת ה’. כל ההסתכלות שלו בכל נושא נובעת מהסתכלות התורה על הדבר, ומכאן נובעות ידיעותיו ועצותיו.

וישנם השפויים לגמרי (“די גאר אויפגעקלערטע”) שמסבירים את העניין הרבה יותר פשוט: הרבי נפגש עם המון אנשים, מסוגים שונים ומאופקים שונים וכל אחד מגולל בפניו את כל פרטי ענייניו, כך שבמשך הזמן צבר ידע רב בכל התחומים, ומכאן תשובותיו ועצותיו בכל התחומים.

מאיזו קבוצה של חסידים שלא תהיה, אמר הרבי מהר”ש לאותו חסיד, הרי אחרי ששלוש פעמים אמרו לך שלא כדאי לעשות עסקה זו, היה עליך להבין שזה אכן לא כדאי, ולא לנסות להתחכם, לבכות ו”לבטל את רוע הגזירה”, ולבסוף לעשות את העסקה — ולהפסיד בה. עד כאן אותו קטע מדברי הרבי מהר”ש שהסכים החסיד לספר לחסידים שסובבו אותו.

איך שמסתכלים על הרבי,
כך הרבי מחזיר לנו

מוסיף ומספר המשפיע ר’ מענדל: פעם ישבו החסידים והתוועדו סביב אימרה זו של הרבי מהר”ש, וכה אמרו: הרבי הוא טוב, אך ורק טוב. הוא דואג אך ורק לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו. ישנם בו כל הבחינות, אלא שהדבר תלוי בך איך יהיה היחס אליך ומה אתה תקבל. הרבי לא לוקח ממך את הבחירה החופשית. כפי שאתה תסתכל על הרבי, כך, באותו אופן ובאותה מידה, הרבי נראה אליך ומשפיע אליך.

הדרגה הגבוהה ביותר, אמרו החסידים, הם ה”טיפשים”, מי שמסתכל על הרבי כמו טיפש, מי שיודע ש”ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך” — “כלומר, שבזה שאני בער ובהמות אני תמיד עמך”. יודע הוא כי רבי הוא אלקות, שכינה מדברת מתוך גרונו ודבריו הם דבר ה’ ממש, כך שכל ניסיון להתחכם עם הדברים ולערב בזה את מה שאני מבין והיועצים שלי והידידים שלי אמרו וכדומה הוא נואל ואווילי, שהרי לגבי הרבי כולנו אין ואפס לגמרי  — אחד כזה זוכה שגם הרבי מתייחס אליו כך, וממילא “ואני תמיד עמך”.

מי ש”נעבעך” הוא יותר פיקח ואינו יכול להסתכל על הרבי בביטול כה מוחלט, אלא הוא מסביר ששכלו של הרבי הוא שכל התורה וההסתכלות שלו היא ההסתכלות של התורה, כך שהוא קולע אל דעת התורה בתשובותיו — גם הרבי מתגלה אליו כך, וכך בהתאם היחס מהרבי אליו.

אבל כשמסתכלים על הרבי רק בתור אדם חכם ורחב אופקים, שצבר ידיעות רבות בכל התחומים והצליב אותם אצלו — אז קשה מאד לעמוד בניסיון כזה. כי למרות שאתה מבין שהרבי יודע ומבין יותר ממך, אבל מכיוון שנדמה לך שאתה והרבי נמצאים בכללות באותה מדרגה, הרי גם אתה מבין משהו, והרי כ–ו–ל–ם אומרים אחרת, אז אולי בכל זאת יש כאן איזושהי טעות (רחמנא ליצלן).

הקב”ה הוא טוב והרבי הוא טוב, אומר הרבי שליט”א מלך המשיח (בשיחת ש”פ עקב תשי”ג). מי שמסתכל על הרבי כמי שנמצא מעל הרקיע השביעי, שגם הרקיע השביעי הוא נמוך מדי בשבילו והרבי נמצא הרבה מעליו, אזי גם הרבי יתראה אליו כמי שנמצא למעלה מן הרקיע השביעי: גבוה, נעלה ונשגב עד מאד, אבל — רחוק. ואילו מי שרוצה להיות עם הרבי כאן למטה בעולם הזה הגשמי והחומרי, הרבי הוא נמצא אתו עמו בעולם הזה הגשמי — קרוב מאד, וביחד.

זאת לדעת, שלא לקחו מאתנו את הבחירה החופשית. הרבה תלוי גם בנו, ובמיוחד בעובדה כיצד אנו מסתכלים.

הרבי מלך המשיח שליט”א הוא טוב מוחלט, טוב שצריך להיות נראה ונגלה גם בגלוי לעיני כל — אבל כדי לקבל את הטוב הזה, צריך להיות “כלי” מתאים, על ידי שנקבל על עצמנו את הנהגתו ומלכותו של הרבי על ידי ביטול והתמסרות מוחלטת.  

אפשר להסתכל על הרבי כבשר ודם, שאמנם הוא נעלה ונשגב עד מאד, אבל גם הוא יש לו אי אלו הגבלות.

לא להתבייש להאמין

כאשר יהודים, בפרט חסידים, עומדים בכל התוקף ולא מתביישים לבוא ולהכריז בריש גלי בפה מלא “אז אידן אנערקענען ניט אין גלות” (יהודים אינם מכירים בגלות) — איננו רוצים ואיננו יכולים לחשוב בשום אופן באופן אחר. מאמינים אנו בכל לבנו ובטוחים בכל מאת האחוזים שהרבי חי וקיים גם בגופו הגשמי כפשוטו ממש, ואיננו מוכנים בשום אופן לשמוע על שום נתינת מקום לאיזו שהיא שקלא וטריא בעניין זה. וכי לא הייתה ולא יכולה להיות בשום אופן אצל הרבי הסתלקות הנשמה מן הגוף.

כאשר נוהגים כך בפועל ובגלוי, ברבים ובציבור, בפרסום ובכל האופנים האפשריים — זהו ה”כלי” החזק ביותר לגלות גם לעיני כל בשר כאן למטה את העובדה האמיתית, את מציאות קיומו הנצחי של הרבי שליט”א מלך המשיח כשהוא עומד וגואל את כולנו בגאולה האמיתית והשלימה. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!