מרוב סיפורי אגרות קודש בהם רוח אלוקית–נבואית גלויה, הפסקנו להתרגש ולהתפעל. עמלק

 מרוב סיפורי אגרות קודש בהם רוח אלוקית–נבואית גלויה, הפסקנו להתרגש ולהתפעל. עמלק מנסה לקרר את ההתלהבות באומרו: נו, והרי אנו מכירים סיפורים כאלו כבר לאלפים; אולם האמת היא שכששומעים סיפורים כאלו, אי אפשר שלא להתרגש ולהתלהב גם בפעם המאה–אלף >> התוועדות חסידית מיוחדת לכבוד הוצאת חלק נוסף בסדרת “פניני התניא”

בהתוועדות הפעם, רציתי לשתף את משתתפי ההתוועדות החסידותית, שזכיתי לכתוב מעל גבי העיתון הנפלא “בית משיח” מאז היווסדו, בהרגשה הנפלאה כיצד הרבי מלך המשיח שליט”א ממש אוחז בידך ומוליך אותך יד ביד, מראה לך מה רוצים ממך, ובמקרה הצורך גם “נותן על הראש” במה שלא צריך להיות.

ידוע שעמלק מנסה לקרר את האדם שלא יתפעל ויתרגש מדברים נפלאים של גילוי אלקות המתרחשים לנגד עיניו. אחת השיטות המתוחכמות של אותו “קלוגינקער” (= מחוכם), הוא לומר לאדם: מה אתה מתפעל ויוצא מן הכלים - וכי לגבי אלקות זהו פלא בכלל?! מבואר בחסידות שקרירותו של עמלק זוהי קליפה קשה; הן אמת שלגבי עוצם גדולתו ורוממותו של הקב”ה אין זה פלא בכלל, אבל אתה, שלגביך זהו פלא גדול, צריך להתפעל ולהתרגש מזה ברגש פנימי חם ולוהט, שיביא בהכרח להתלהבות ולעשיה של קדושה.

הרבי עוקב אחר התקדמות הספר

תשובותיו של הרבי שליט”א מלך המשיח באגרות–קודש, כבר הפכו אצלנו לשגרה, ואנו עלולים להפסיק להתפעל מגילוי אלקות כה מופלא שקורה עמנו כל כך הרבה לאחרונה. ממש מסוג הסיפורים על הבעל–שם–טוב הקדוש. דברים שהרבי כתב לפני עשרות שנים למישהו אחר, ואתה רואה כיצד דברים אלו נכתבו ממש אליך היום. והרי הרבי שליט”א מורה לנו להתעסק במיוחד בפרסום הנסים שהקב”ה עושה בעולם בזמננו - לא רק מה שהיה “בימים ההם”, ולעשות זאת מתוך ידיעה שזה נוגע להבאת הגאולה האמיתית והשלמה.

בדרך כלל הנני משתדל לכתוב לרבי כל הזמן, לדווח על דברים טובים שעשיתי, וגם לספר על מה שלא כל כך כראוי, הן בגשמיות והן ברוחניות. אינני יכול לומר שתמיד אני רואה תשובה ברורה למה שכתבתי (וגם לפני עשרות שנים לא תמיד קיבלת תשובה על כל מכתב). אולם בקשר לספר “פניני–התניא”, ובקשר הדוק לישיבת “תומכי תמימים” בראשון לציון בה אני מכהן כמשפיע, קיבלתי שוב ושוב תשובות מופלאות.

בשנים האחרונות אני משתדל לסיים כל שנה לקראת ה’ טבת כרך נוסף של פניני–התניא. אולם השנה התעסקתי בכמה דברים נוספים, ובפרט בשיעורים בדבר מלכות ב”יוטיוב” לפי בקשת–צוואת הרה”ח ר’ אליעזר ברוק ע”ה, וחששתי שהפעם לא אצליח לסיים כרך נוסף.

ביום הבהיר ב’ כסלו תשע”ח כתבתי לרבי שהזמן כבר קצר מאד ואני מבקש ברכה שאצליח בע”ה לסיים כרך ראשון על שער היחוד והאמונה כבר לקראת ה’ טבת. הרבי ענה (אגרות קודש כרך ב’ עמוד קטז) במכתב שלם המבאר עניינים מ’שער היחוד והאמונה’. ערב היום הבהיר י”ג כסלו כתבתי לרבי שהנני מכניס לגרפיקאי את הכרך המוכן. הרבי ענה במכתב לסופר מר אליעזר שי’ שטיינמן (אג”ק כרך י”ב עמוד שיד–שטו): “אביע בזה תודתי עבור שימת לבבו לשלוח לי ספריו שהוציא לאור בזמן האחרון, והם: כתבי המגיד מדובנא, כתבי רבי נחמן מברצלב, באר החסידות סידרה ראשונה וסידרה שני’”. הרבי מבאר באריכות גדולה קודם כל שחשוב מאד שלכל דבר יהיו מראי–מקומות, וכדי שהדברים יהיו אותנטיים, על הכותב להתאים את אורח חייו למה שהוא כותב ולנהוג בהתאם לכך בחיי היום–יום.

בערב חנוכה כתבתי לרבי שהספר נכנס לדפוס. הרבי ענה (אג”ק כרך כ”ג עמוד קפד–ה–ו): “… בנועם קבלתי הידיעה על דבר תיקון ספר זכרון לתומכי מוסדות האמורים, והריני גם אני משתתפים בו בחפץ לב. ואני תפלה אשר ספר זכרון זה יתאים למה שנאמר: אז נדברו יראו ה’ גו’ ויכתב ספר זכרון לפניו גו’ ולחושבי שמו … ויהי רצון שכל הנרשמים בספר זכרון זה, יעלה זכרונם ופקדונם לפני ה’ לטובה לחן ולחסד ולרחמים ולחיים טובים ולשלום, בגשמיות וברוחניות גם יחד…

“בנועם קבלתי ז”ע ספרו טהרת מים מהדורא תליתאי. ויהי רצון שגם מהדורא זו תשיג המטרה…”.

תשובות ברורות מהרבי

אשתקד כתבתי לרבי על סיום כרך יא של פניני–התניא (על הפרקים נ–נג), שהוא סיום הביאור על לקוטי אמרים חלק א’, ועל השלבים בהכנסתו לדפוס. הרבי ענה תשובות מופלאות בשלושה מקומות שונים באגרות–קודש, בהם הוא מאחל מזל–טוב לסיום סידרת הספרים, ובמיוחד על המסיבה שנערכת בקשר לזה. אעתיק כאן קטע קצר מהתחלת המכתב. גם מכתב זה במקורו יועד לסופר מר אליעזר שטיינמן (אגרות קודש כרך כ”ב עמוד כא): “בנועם קבלתי הידיעה שכבר יצא לאור כרך העשירי מסידרת הספרים שלו “באר החסידות”, ואשר נשלח לי, ובודאי יגיע בימים הקרובים, ות”ח על שימת לבבו לשלחו לי. כן נהניתי ביותר להיוודע שנוסד ועד לערוך מסיבה לכבודו בקשר עם הופעת ספריו הנ”ל, שזה מראה שמעריכים מפעלו. ותקותי שמסיבה זו תגלה גם כן הערכה והערצה למהותה של החסידות, עומק ויוקר תורתה ואורח חיי’ בפרט, שהרי עיקר תורת החסידות והדגשתה הוא ה”בכן”, הבא לידי ביטוי באורח חיים מתאימים למסקנותי’… ויהי רצון אשר כבודו יראה פרי טוב בעמלו האמור. זאת אומרת, שהקריאה והעיון בספריו יפעלו על הקוראים פעולה ניכרת במוח. ומחב”ד שבמוח - לרגש ומדות שבלב, אשר לבא פליג לכל שייפין. שכל האברים יתנהגו באופן, כסגנון חכמינו ז”ל הנ”ל, להיות דירה לו יתברך, לעשות רצונו וחפצו בלבב שלם, ועל ידי “באר החסידות” יבואו לחצוב להם בורות אשר יכילו “המים”, הבאים ממקור מים חיים. וזכות הרבים תלוי בו. בכבוד ובברכה”.

כשקיבלתי תשובה זו, שמחתי כמובן על תשובה כל כך מפורשת על סיום סדרת ספרים, וברכה שהם ישפיעו על הקוראים - בלשון הידוע: “שיפעלו בי ובהשומעים” - אך לא חשבתי כלל שגם מה שכתוב שם על מסיבה, אכן שייך אלי.

כשכתבתי על שלב נוסף בהתקדמות ההדפסה, קיבלתי תשובה בכרך אחר (אגרות קודש כרך כ”ג עמוד קעג), שנכתבה במקורה למישהו אחר, אך גם הפעם כתב הרבי על מסיבה:

“מאשר הנני קבלת ספרו חלקת מאיר ות”ח ת”ח. וביחד עם זה - מצטרף הנני עם קהל מברכיו, ובפרט בועידה הערוכה לכבודו. ויהי רצון אשר רבות בשנים ינצל כל האפשריות שישנן, והאפשריות שאפשר לייצרן, לביסוס היהדות המסורתית, יהדות בלי פשרות, ובאופן דלא תגורו מפני וגו’ … בכבוד ובברכה”.

במכתב זה יש גם הדגשה על כך שהדרך צריכה להיות דווקא בלי פשרות, ולא לחשוש מלומר את האמת במילואה. דבר ששייך במיוחד לפניני–התניא, בו מודגש כמה פעמים, שאין להתחמק וצריך לומר את כל האמת במילואה - שהרבי הוא מלך המשיח, והוא חי וקיים ועלינו לקבל מלכותו. גם בעמוד הכריכה מופיע הכיתוב “על–פי שיחות כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א וביאורי חסידים”. למרות שכמה לחצו עליי בזמנו, להוריד משם את “הרבי מלך המשיח שליט”א”, וטענו שזה ירחיק יהודים ויוריד גם מלהוציא את ההוצאות. כתבתי זאת אז לרבי שענה (אג”ק כרך י”ב עמוד קמא) בתשובה למי שחושש מלהישאר בישיבה מדאגה לפרנסתו, ש”אין הדבר תלוי אלא ברצונו. ובפרט וביחוד שכל המאמין בגלוי, מאמין ברור שהשם יתברך הוא הזן ומפרנס לכל, ודוקא בחסד וברחמים בעת המתאים ובאופן המתאים … יש מקום לחשוב אשר המלך זקן וכסיל, ושבעניניו אומן הוא, יתחפש באיצטלא של טענות מטענות שונות. ואפשר יביא ראי’ לדבריו גם ממאמרי רז”ל וכו’, על ידי שישתמש בהם שלא במקומם, ובמילא לפעמים תכופות היפך כוונתם. וכדי למעט בלבולים האלו, שעל זה אמרו רז”ל אלמלי הקב”ה עוזרו וכו’, יקבע לימוד בכל יום במאור שבתורה זוהי פנימיות התורה, ויזהר בטבילת עזרא, ובכל יום קודם התפלה (שתחלת י”ב האמצעיות, שהם בקשת צרכי האדם, היא חנינת הדעת) פרוטה לצדקה יתן, והשי”ת יצליחו”.

ואם כל זה עדיין לא הספיק, אני פותח שוב אגרות קודש (כרך כ”ב עמוד לו) ורואה מכתב שנכתב במקורו לר’ שניאור זלמן שז”ר, יושב ראש הוועד למסיבה שערכו לאליעזר שטיינמן לסיום סדרת ספריו. והרבי כותב: “העתק מכתבי למר שטיינמן שי’ (בקשר עם מסיבת הכבוד) שבקשתי לשלוח לכבודו, ביודעי שהוא יושב ראש הוועד, בטח נתקבל בעתו - נשלח לכבודו בלי מכתב לווי, כיוון שלא רציתי לעכב”.

גם אחרי כל התשובות הללו עדיין הסתפקתי אם וכיצד לעשות מסיבה לכבוד הוצאת הספר. אולם כמה מידידיי אמרו לי שגם לולא מכתב זה, תמיד מרעיש הרבי על דברי חז”ל שעושים סיום לגמרה של תורה. ובפרט כשיש כאן הוראה מפורשת על כך, ושלוש פעמים.

הרב יואל רוזן, מנהל ישיבת ‘תומכי תמימים’ ליובאוויטש בראשון לציון, בה זכיתי ללמד, התלהב מההוראות של הרבי, ואמר שהוא לוקח על עצמו את ארגון המסיבה והזמנת רבנים ומשפיעים וכו’. הרב רוזן הציע בתחילה לעשות זאת באולם, אולם טענתי שהמסיבה וההתוועדות צריכים להיות דווקא בישיבה. שכן הרבי מדגיש לי ללא הרף באגרות הקודש שהישיבה היא הצינור והכלי לכל הברכות גם בעניינים הפרטיים.

ואכן, הרב רוזן לקח על עצמו את כל הארגון של ההתוועדות שהתקיימה בישיבה אשתקד בכ”א כסלו, כהמשך לחג הגאולה בהצלחה מופלאה. בהתוועדות ישבו אנשים רבים עד השעות הקטנות של הלילה, ודומני שהיא פעלה רוממות רוח אצל כולם. לא נותר לי אלא להודות לה’ ולמשה עבדו, הרבי שליט”א מלך המשיח.

הרבי חושב על כל אחד מאתנו

מרוב סיפורים כאלו, שהפכו להיות מעשים בכל יום, הפסקנו להתרגש ולהתפעל. עמלק מנסה בכל כוחו לקרר את ההתלהבות באומרו: נו, והרי אנו מכירים סיפורים כאלו כבר לאלפים, ומה יש כאן להתפעל?! אולם האמת היא שכששומעים סיפורים כאלו, צריכים להתרגש ולהתלהב.

רואים כאן במוחש ממש כיצד הרבי שליט”א הוא הנשמה הכללית, הכולל בתוכו את כל אחד ואחד ממש, כשם שהמוח חושב בכל רגע על מה שקורה בכל איבר בגוף, והוא מרגיש זאת עוד יותר ממה שמרגיש זאת האיבר עצמו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.