מצות בסחקים

הרב יקותיאל מנחם ראפ: מעטפת השטרות לצדקה שנתן הרבי בעת משלוח המצות, הצילה את המטוס ממעטפת הנפץ…

מצות בסחקים

באותה שנה נתן לי הרבי, שלא כרגיל, שני מכתבים כלליים ושני דולרים ובמקום לשאול אותי כבכל שנה “האם הכל סגור וחתום”, שאל אותי הרבי: “האם סידרת הכל עם האווירון”? לא ידעתי מה לענות, כי לא הבנתי מהי כוונתו הק‘… והרבי מיד המשיך והוסיף: “שיהי’ על הצד היותר טוב”! * סקירה מרתקת על משלוח מצות הרבי לארה”ק, שבמרכזה סיפור שמיימי שהתרחש עם המשלוח באחת השנים, בשילוב סיפורים מפליאים והתייחסויות מיוחדות לפעילות בית חב”ד בשדה-התעופה, בניהול השליח הרה”ת ר’ יקותיאל מנחם שי’ ראַפּּ, שזכה לארגן בשנים האחרונות את משלוח המצות של הרבי מלך המשיח

באחת השנים, בעת מעמד הפרשת החלה ואריזת המצות לקראת שליחתם לארץ הקודש, פנה הרבי מלך המשיח להרה”ח ר’ יקותיאל מנחם ראַפּ ושאלו: “האם סידרת הכל עם האווירון”? הרב ראַפּ הקשיב בשים-לב לדברי הרבי כשהוא איננו מבין. מדוע שואל אותו הרבי האם אירגן את האווירון? וכי הוא האחראי על האווירונים של חברת אל-על? שאלתו הבלתי-שגרתית של הרבי גרמה לו להבין כי משהו לא רגיל עלול להתרחש. אך החששות שהחלו, התבטלו מיד בשומעו את המשך דברי הרבי: “שיהי’ על הצד היותר טוב“…

שאלה זו לא היתה הפרט היחידי שבו נהג הרבי באופן לא רגיל באותו מעמד. גם מהרצינות המיוחדת שהייתה נסוכה על פניו הק’ של הרבי ניתן היה להבין כי משלוח המצות לארה”ק באותה שנה אינו כשאר המשלוחים בכל השנים. ואכן, היו דברים בגו. לא סתם שאל הרבי שאלה שנותרה ללא מענה. עיניו הק’ צופיות היו למרחוק ובזאת נוכח הרב ראַפּ במו עיניו.

אך בל נקדים את המאוחר. נפתח קודם בסקירה קצרה על מנהגו של הרבי לשלוח מצות לארה”ק, ותיאור המעמד של הפרשת החלה ומסירת המעטפה עם דולרים לחלוקה כשליחות-מצווה לצדקה ע”י הרבי לשליח הנוסע המלווה את משלוח המצות, כפי ששמענו על כך מהרה”ת ר’ יקותיאל מנחם שי’ ראַפ, משגיח בישיבת תות”ל המרכזית – 770 ושליח הרבי מלך המשיח לשדה-התעופה, שזכה לארגן את המשלוח במשך כמה וכמה שנים, בעזרת קשריו המיוחדים ופעילות ה”מבצעים” עם אנשי חברת “אל-על”.

הרב יקותיאל (קותי) ראַפּ, ידוע בדיוקו הרב (תרתי משמע) בדברי הרבי, והוא ניאות לשתף את קהל הקוראים בסיפורים מפליאים והתייחסויות מיוחדות של הרבי ל”מבצעים” הנערכים בשדה-התעופה ע”י בית חב”ד שבהנהלתו, כשבמרכזם סיפור המופת השמימי בו פתחנו, אודות משלוח המצות לארה”ק. מוגש לרגל חג הפסח הבעל”ט, אותו נחגוג בעז”ה עוד השנה בירושלים הבנויה:

משלוח מיוחד של מצות מהרבי

משנת תשי”ז החל הרבי לשלוח חבילות של מצות במיוחד עבור אנ”ש בארץ ישראל. מישהו מאנ”ש היה לוקח אתו את המצות לאה”ק.

בתחילה היתה זו קופסא קטנה אחת שיועדה לאישים ספציפיים מתוך רשימה שנתן הרבי, ולאחר שסודר המשלוח עם “אל-על” ע”י הרב ראפ – הכמות גדלה לחמש חבילות ענקיות שיועדו עבור אנ”ש והמקורבים וחיילי צה”ל בארה”ק. החלוקה הייתה נערכת ע”י הועד הרוחני של כפר חב”ד, אליהם שלח הרבי את המצות, יחד עם מעטפה של דולרים לחלוקה לאנ”ש לשליחות-מצוה לצדקה. בשנים מאוחרות יותר העניין עבר על-פי הוראת הרבי לועד רבני חב”ד בארה”ק, כשלרוב נציגי צא”ח בכל עיר ועיר ניהלו את החלוקה המקומית.

בשנים המוקדמות המעמד המיוחד של הפרשת החלה התקיים בגן עדן התחתון, לאחר תשל”ח עבר המעמד לקומה התחתונה של בניין הספרייה הסמוך ל-770, חבילות המצות הפתוחות מונחות על שולחן ארוך כשהן מכוסות בנייר מיוחד, על-פי הדין ש”הסל מצרפן לחלה”. הרבי מכניס את ידו הק’ מתחת לנייר וקורע את הנייר העוטף את המצות עצמן, כמה חתיכות של מצות כ’הפרשת חלה’ מהמצות שבכל ארגז.

את המצות שבידיו מניח במעטפה שבידי המזכיר הרה”ת ר’ יהודה לייב שי’ גרונר ומברך מסידורו הק’. לאחר מכן עוזרי המזכירות סוגרים ומדביקים ועוטפים בניילון את ארגזי המצות לקראת הטיסה, מחשש גשם ורטיבות בדרך. הרבי נותן לשליח שנוסע עם המצות את המעטפה עם שטרות ישראליים ולכל אחד מהשלוחים והנוכחים מהמזכירות והמסייעים נותן הרבי העתק מה”מכתב-כללי” לחודש ניסן של אותה שנה ודולר כשליחות מצווה לצדקה.

בשנים הראשונות הרבי ביקש שארגזי המצות לא יהיו עם כל המזוודות המאוחסנות בתא המטען של המטוס, אלא שיוכנסו לתוך תא הנוסעים עצמו, ובכל שנה היו צריכים לעשות הסדר בעניין זה עם חברת “אל על”. יותר מאוחר דאג הרב ראַפּ, שיסודר קונטיינר מיוחד בתא המטען עבור המצות והוא מספר ל”בית משיח” על הזכות המיוחדת לארגן את משלוח המצות של הרבי לארץ הקודש:

מאז שנת תשל”ד הייתה לי הזכות לסייע בכל שנה לשליחת המצות של הרבי עבור אנ”ש בארץ ישראל. המצות היו נשלחות בקונטיינר מיוחד בטיסת אל-על, לאחר שבזכות הקשרים החמים שרקמתי עם אנשי החברה, במסגרת שליחותי שם כשליח הרבי בשדה-התעופה וה”מבצעים” איתם, השגתי את הסכמתם להקצות קונטיינר מיוחד עבור המצות.

זכיתי גם לסדר את המשלוח בפועל: היינו מנקים את הקונטיינר מחמץ ולכלוך ועוטפים את ריצפת הקונטיינר בנייר. מניחים בתוכו את ארגזי המצות הארוזים היטב, ובנפרד גם את המזוודות של השליח, כדי שלא יצטרך להתעכב בשבילן לאחר הנחיתה. על המנעול של הקונטיינר הייתי מדביק את הסמל של בית חב”ד שדה-התעופה ומבחוץ תולה שלט גדול “המצות של הרבי מליובאוויטש הנשלחות לתושבי ארה”ק ולחיילי צה”ל”.

אתה בעצמך ה”בעל-הבית”

זכורה לי אפיזודה מעניינת: בשנה הראשונה שסודר המשלוח עם “אל-על”, נסע איתי לשדה-התעופה המזכיר הרה”ח ר’ בנימין שי’ קליין, בכדי לראות שהכל הולך כפי שצריך (כי כל השנים הוא הי’ ממונה על משלוח המצות – כשהיו בגודל קופסת מגבעת – כי בתור ישראלי, הי’ איש הקשר של מזכירות הרבי עם המוסדות הישראלים). בשנה לאחר מכן שאל אותי הרבי: “מי נוסע איתך”? לא ידעתי מה לענות, כיון שכבר לא היה צורך שיבוא עוד מישהו, לאחר שכבר היו לי את הקשרים וההיכרות עם “אל-על”. הרבי הבחין בכך והפטיר: “דו ביסט דארטן דער גאנצער בעה”ב”! [= “אתה שם הבעל-הבית”!…].

אפיזודה נוספת: באחת השנים כשנתן הרבי דולר לר’ חיים ברוך שי’ הלברשטאם, שהסריט את האירוע, שאל אותו בבדיחות: “ומי יסריט כיצד אתה מקבל”? בשנה אחרת, כשנכנס ר’ חיים ברוך לספרי’ כדי לצלם, אך המצלמה היתה עדיין מונחת בתיק, אמר לו הרבי: “וואו איז דיין צאצקע?… אַ אומן אָן כלי אומנותו”?!…

הרבי רצה שהמצות יישלחו דווקא בטיסות אל-על, מאחר שזו חברה יהודית, והקפיד גם שבאותה טיסה עם המצות יהיה מישהו שטס איתן בתור שליח להביאן [כנראה ע”ד “ושמרתם את המצות”]. קרה שהיו כאלו שקנו קודם-לכן כרטיס לארץ ישראל ורצו לשנות את מועד הטיסה כדי לזכות להיות השלוחים להביא את המצות של הרבי, אך הרבי לא רצה שישנו את מועד הטיסה אם יוציאו כסף מיותר בגלל זה, והעדיף שיימצא מישהו שבין כך נוסע באותו זמן בו המצות אמורות להישלח. פעמים רבות השליח היה הרה”ח ר’ מנחם מענדל גרליק ע”ה מנחלת הר חב”ד, מאחר שכל פעם היה מסדר שייסע לארץ ישראל באותו זמן…

באחת השנים אירע שלפני זמן משלוח-המצות הייתה שביתה בחברת “אל-על”, והתכנון היה לשלוח את המצות עם הרב גרליק, שעקב השביתה קנה כרטיס בחברת “טאואר”. לבסוף, השביתה הסתיימה סמוך מאוד לזמן המשלוח וכבר היה ניתן לשלוח ב”אל-על”, חברה שכל-כולה יהודית, כהעדפת הרבי. אך דא-עקא, השליח המיועד כבר קנה כרטיס בחברה אחרת והרבי לא מסכים שהשליח יוציא כסף מיותר עבור שינוי מועד הנסיעה… 

המזכיר ר’ לייבל שי’ גרונר חשב שיש מישהו אחר שנוסע ב”אל-על”, אך לבסוף התברר שאין אף-אחד ומחוסר ברירה שלחנו את המצות בטיסת אל-על ללא שליח. לאחר מכן כשהדבר נודע לרבי, אמר לר’ לייבל שאינו מרוצה מכך שהמצות נסעו ללא שליח…

בדרך כלל הרבי נותן לכל אלו שמסייעים באריזת ומשלוח המצות – ובתוכם לשליח שטס עם המצות ולי – העתק מהמכתב כללי לכבוד ר”ח ניסן של אותה שנה ודולר לצדקה. הרבי גם נהג תמיד לשאול אותי: “אלץ איז פאר חתמ’עט” [= האם הכל חתום?].

שינויים מפליאים * במנהגו של הרבי

במשלוח המצות לפסח של אחת השנים היו כמה שינויים בהנהגתו של הרבי, והדבר היה לפלא:

באותה שנה נתן לי הרבי שני מכתבים כלליים ושני דולרים, במקום מכתב אחד ודולר אחד, כרגיל בכל שנה. ובמקום לשאול אותי כבכל שנה “האם הכל סגור וחתום”, שאל אותי הרבי: “האסט אלץ באַוואָרנט מיט דער אווירון”? [= האם אירגנת הכל עם האווירון?] לא ידעתי מה לענות, כי לא הבנתי מהי כוונתו הק‘… והרבי מיד המשיך והוסיף: “זאל זיין על הצד היותר טוב”! [= שיהי’ על הצד היותר טוב”!].

גם אצל השליח, הרה”ת קנלסקי שהיה אמור לטוס עם המצות היה שינוי: הרבי לא נתן לו דולר בעת החלוקה לכולם כבכל שנה, אלא נתן לו רק מכתב ואמר: “הכסף לצדקה עבורך נמצא במעטפה שקיבלת ותקבל מהרבנים בארץ ישראל”. בנוסף לכל זה, ראו על הרבי רצינות מיוחדת שלא כבכל הפעמים.

כל השינויים הללו היו אצלי לפלא, אך לא יכולתי לתת עליהם את דעתי יותר מידי, כיון שהי’ עלי להתעסק בהמשך סידור המשלוח…

נסעתי לשדה-התעופה ונתנו לי לנקות את הקונטיינר. שמנו בתוכו את חבילות המצות ולקראת סיום, בעוד אני מתכונן לנעול את הקונטיינר, עבר שם קברניט הטיסה, בשם “צוק”, והוא הביט במתרחש ושם לב שאין על הארגזים תג של הבדיקות הביטחוניות (כי “אל-על” סמכו עלינו מאוד ולא הצריכו בדיקה ביטחונית ונתנו לנו להכניס את המצות לתוך הקונטיינר שבשטח הכבודה).

קברניט המטוס עושה בעיות

נכנס לו ג’וק לראש (כך גם היו מכנים אותו…) והוא אמר בתקיפות: “אני לא מוכן לקחת איתי בטיסה ארגזים שלא עברו את הבדיקות”! כמובן שאמרתי לו מיד שאסדר אישור, אך הוא התעקש ואמר: “לא! או אני או המצות! בשום אופן לא אקח אותן איתי”!

הי’ זה כבר כרבע שעה לפני ההמראה. עמדתי שם והתלבטתי מה לעשות. מצד אחד יכולתי להתעמת אתו ולהכריח אותו באמצעות מנכ”ל אל-על באמריקה, עמו יש לי קשרים טובים, לקחת את המצות בעל-כורחו. מצד שני אנשי החברה שהיו במקום הרגישו מאוד לא נעים מכל העניין, אמרו כי בעוד שלטיסה הזו יש חנייה בלונדון, שעתיים מאוחר יותר יוצאת טיסה ישירה וניתן להעביר אליה את המצות.

האופציה הישירה הייתה נראית נוחה יותר, בעקבות הסיטואציה שהתהוותה בגלל הקברניט, אך הבעי’ העיקרית באפשרות הזו הייתה שבטיסה השנייה המצות ייסעו ללא שליח, דבר שהרבי מקפיד עליו מאוד, כזכור מהסיפור של השביתה באל-על שסופר לעיל.

בזמן שאני מתלבט, השליח נמצא כבר על המטוס כשרק המעטפה של הדולרים שקיבל מהרבי נמצאת בכיסו, ואין לו כל מושג שהמצות בינתיים לא נכנסו למטוס בו הוא יושב וייתכן גם שלא ייכנסו…

קו הטלפון במזכירות תפוס

ניסיתי להתקשר למזכירות בכדי שישאלו את הרבי מה לעשות, אך כצפוי, הטלפון במזכירות הי’ תפוס… לא ידעתי מה לעשות, ובינתיים הזמן הולך ואוזל ועליי להחליט מיד כיצד לפעול. לבסוף עלה לי רעיון. בתוקף היותי עובד בישיבה, הי’ לי את מספר הטלפון במשרדו של הרה”ח ר’ דוד רסקין ע”ה. התקשרתי אליו וסיפרתי לו את המצב.

הוא רץ מיד לר’ בנימין קליין ואמר לו להשאיר קו פנוי במזכירות כדי שאוכל להתקשר ולדבר איתו. לאחר מכן התקשרתי למזכירות בשנית וסיפרתי לר’ בנימין את כל מה שקרה וביקשתי ממנו שישאל את הרבי מה לעשות.

הרבי פוסק: לא להתעמת!

היה זה בערך ב-7:15, כרבע שעה לאחר מעריב. ר’ לייבל היה באותו זמן בתוך החדר ור’ בנימין נכנס מיד לחדר של הרבי והציג בפני את הרבי את הספק. הרבי פסק על המקום ש”לא להיכנס לעימות עם הקברניט, מכיון שגם אם הפעם נכריח אותו ע”י המנכ”ל, הוא עלול להתנכל לעניינים דתיים אחרים או לאנשים דתיים אחרים“… והפעם הרבי מסכים לשלוח עם המטוס השני, למרות ששם המצות ייסעו ללא שליח.

הודעתי לאנשי החברה שאקבל את הצעתם ואשלח את המצות עם הטיסה השנייה, והם מיד הביאו קונטיינר חילופי, השייך לטיסה השנייה. התחלנו שוב במלאכת הניקיון, הוצאנו את המצות מהקונטיינר של הטיסה הראשונה והכנסנו אותם לקונטיינר של הטיסה הבאה. תוך כדי המלאכה הבנתי כבר מדוע הרבי נתן לי שני מכתבים ושני דולרים… באותה הפעם הכל היה פעמיים!…

הטיסה הישירה עם המצות הגיעה בזמן ובשלום, ואילו הטיסה הראשונה שחנתה בלונדון עם השליח המקורי שאתו המעטפה עם הדולרים, טרם הגיעה… 

המצות הגיעו בזמן, המטוס התעכב…

מה קרה? התברר שבשדה-התעופה בלונדון הבחין אחד מאנשי הביטחון כי ערבי אחד נתן מעטפה לבת-זוגו שהייתה אמורה לעלות על אותה טיסה. הדבר מיד עורר את חשדו ואכן נתגלה שזוהי מעטפת-נפץ, שאם הייתה עולה למטוס, הייתה מתפוצצת במהלך הטיסה. בעקבות זאת עצרו את הטיסה וערכו חיפוש בכל חפצי הנוסעים והכבודה, כשהטיסה התעכבה שם במשך יממה.

אולי זו הסיבה שהרבי אמר לשליח שהצדקה שלו נמצאת במעטפה שקיבל, שהיא – כנראה – הייתה ההגנה על נוסעי המטוס. כעת ניתן גם להבין מה הייתה כוונת הרבי בדבריו אליי: “האם סידרת הכל עם האווירון? שיהי’ על הצד היותר טוב”!

אם המצות היו עולות על המטוס הראשון, היו בודאי פותחים בלונדון את הארגזים השמורים מחמץ, ואף רואים שאין עליהם תג של הבדיקות הביטחוניות… וגם אם הן היו מגיעות בסופו של דבר לארץ ישראל, הי’ זה לאחר שנפתחו ונחטטו וכבר אינן שמורות…

אם כן, הכל הי’ “על הצד היותר טוב” – המצות הגיעו שמורות ובזמן לארץ ישראל, והטיסה עם השליח ניצולה מפעולת טרור במעטפת נפץ, בזכות מעטפת השטרות שנתן הרבי לשליחות מצוה לצדקה.  

הרבי מקבל את ספרי התניא “הבינלאומיים”

בשנת ה’תשד”מ, כשהתחילו הדפסות התניא בכל מקום, ערכתי הדפסת התניא בשדה-התעופה “קנדי”. באותו זמן לא נתנו אישור לערוך הדפסת תניא בכל מקום, רק בערים ויישובים, אך הרב חודקוב נתן לי את האישור להדפיס בשדה-התעופה באומרו שזהו מקום “בינלאומי”. דרך אגב: התניא של שדה-התעופה הי’ מהאלף הראשונים, מס’ “הכתר”.

כריכת הספרים הסתיימה בסמיכות למועד משלוח המצות והבאתי איתי 2 תניא’ס (כיון שהדפסנו 2 סוגי הקדשות) לתת לרבי בזמן ההמתנה עד שיסיימו לארוז את ארגזי המצות. כשנתתי אותם לרבי, שאל אותי הרבי: “האם כבר קיבלת את ההשתתפות”? (כל מי שהדפיס ספר תניא קיבל מהרבי ע”י המזכירות שטר של 20 דולר כהשתתפות) עניתי שעדיין לא והרבי אמר לי שאפנה למזכירות מאוחר יותר ואקבל. והוסיף: “כיון שנתת 2 ספרים, תקבל 2 שטרות” (של 20 דולר).

כשטלפנתי למזכירות כדי לדווח למזכיר ר’ לייבל גרונר על שליחת המצות ולתת לו את מספר הקונטיינר, כדי שייקל למוצאו בארץ ישראל – ע”פ הוראת הרבי אליי בכל פעם, שאדווח למזכירות איך הי’ המשלוח ומהו המספר – הוא שאל אותי: “איפה תהיה מחר בקריאת התורה”? עניתי לו: “אצל הרבי, בבית המדרש” (בזאל למעלה, שם התפללו וקראו בתורה באותן השנים). אמר לי ר’ לייבל: “הרבי רוצה לתת לך בעצמו את השטרות עבור הדפסת התניא ולשמוע בעצמו איך הי’ עם משלוח המצות. תעמוד מחר בבוקר אחרי הקריאה ליד הפתח של החדר של הרבי”.

למחרת חיכיתי בשעה היעודה בגן עדן התחתון. הרבי הגיע לאחר קרה”ת, הוציא מהכיס 2 שטרות ונתנם לי, שאל איך הי’ עם המשלוח ואחר-כך שוחח איתי על עוד כמה עניינים.

המבצעים” כובשים” בשדה-התעופה

את הפעילות בבית חב”ד בשדה-התעופה התחלתי עוד בתור בחור. היה זה בעקבות היכרותי עם הרה”ח ר’ יצחק נעמעס ע”ה. הכרתי אותו עוד כשלמדתי בישיבה בכפר חב”ד, והייתי אחראי על “מבצע תפילין” בגוש דן. הוא הי’ גר ב”קראון-הייטס”, ובקיץ היה מגיע עם משפחתו לבקר בכפר חב”ד בבית חותנו הרב קמינצקי. 

עקב מסחרו בבולים הי’ עליו לנסוע לתל-אביב, אך הוא היה ‘נתקע’ בתחנה המרכזית, מתקשה לעזוב את דוכן ה”מבצע תפילין”. ליד הדוכן בתחנה המרכזית, הי’ מקום שמכרו אוכל כשר – עוגות מוכנות בהכשר של הגה”ח הרב יעקב לנדא ע”ה, רבה של בני ברק, והייתי מוכרח לסחוב אותו לשם בכח כדי שיאכל משהו…

מאוחר יותר, כשלמדתי ב-770, הייתי נוסע איתו ועם ר’ יצחק פייגינסאן ע”ה לשדה-התעופה ל”מבצעים”, מאחר וכבר הכרנו מכפר-חב”ד. כך הכרתי את מקום המבצעים “שדה-התעופה”. כשהחלה מלחמת יום הכיפורים בתשל”ד, חשבתי שכעת צריכים לנסוע לשם בכל יום ל”מבצע תפילין”, כיון שהרי כל ה”מבצע” החל בעקבות מלחמה – מלחמת ששת הימים.

קיבלתי לכך את רשות ההנהלה וארגנתי תורנות של תלמידי התמימים שנסעו בכל יום ל”שדה”. כתבתי על כך לרבי, וקיבלתי מענה מיוחד: “אזכיר על הציון להמשך מוצלח בכהנ”ל”! זה נתן לי דחיפה חזקה להמשיך ביתר שאת, בפרט שזה שבחור מקבל מענה על מבצעים (שהיו מגיעים בדרך כלל לצא”ח) היה ענין מיוחד בפני עצמו. בהזדמנות אחרת קיבלתי מענה: “ויה”ר שיקויים מי שיש לו מנה רוצה מאתיים וכו’”.

גם בהמשך הרבי דיבר איתי על כך, וגם ב”יחידות” בה הורה לי להיכנס לעבוד  בישיבה, עודד אותי להתעסק בזה. הרה”ת ר’ דוד רסקין ע”ה, יו”ר צאגו”ח מצדו נתן אישור לפעילות ובתחילה אף שילם את ההוצאות.

בכלל, היחס מהרבי לפעילות בשדה-התעופה היה תמיד מאוד מיוחד. בכל פעם שעברתי ב”כוס של ברכה” נתן לי הרבי בקבוק משקה מבלי שאבקש, באומרו “פאַר’ן לופט-פעלד” [= שדה-התעופה]. בפעמים הראשונות הי’ זה לאחר שכבר עברתי והרבי קרא לי בחזרה. מאוחר יותר הרבי שינה את הנוסח והי’ אומר “פאר’ן שדה-התעופה”.

משוחחים על יהדות במשך שעות

היינו נוסעים ל”שדה” בכל פעם שהגיעה טיסה ועורכים מבצעים עם הנוסעים שהגיעו. באותה תקופה הטיסות היו יוצאות באיחור רב והנוסעים ומלוויהם היו ממתינים לפעמים שעות שלימות עד שהטיסה תצא ויכולנו לשוחח איתם על יהדות במשך זמן רב. כשהרבי יצא ב”מבצע מזוזה” הבאנו משדה-התעופה עשרות אלפי כתובות, בהם בדקו וקבעו מזוזות, ובשנים אחר-כך רשמנו אלפים רבות לאות בספר התורה הכללי. בכלל, יש מעלה ב”מבצעים” בשדה-התעופה, כיון שיהודים רבים נוסעים לארץ ישראל ואז הם בהתעוררות ויותר קל לפעול אצלם ענין של קיום מצוות. 

התיידדנו מאוד גם עם הצוות של חברת אל-על ושאר היהודים העובדים ב”שדה”, ועד היום הפעילות נערכת על “אש גבוהה”, עם הנהלת אל-על, עובדי החברה ואנשי הביטחון ונוסעי “אל-על”. אנחנו מניחים להם תפילין, עורכים ערבי חב”ד ומסיבות בחגים ועוד ועוד…

תשל”ד היתה גם השנה הראשונה שהרבי עשה שטורעם גדול מ”מבצע חנוכה”. בארץ הקודש אמנם זה התחיל הרבה קודם, אבל בארה”ב תשל”ד היתה השנה הראשונה שהרבי דיבר על כך ב”שטורעם”. הרבי גם דיבר אז להשתמש בשרותי הדואר עבור המבצעים, כך יהי’ זה “פרסומי ניסא” גם לאנשי הדואר… ואכן גם בשדה-התעופה הדלקנו נרות עם מאות נוסעים, שאכלו במקום והדליקו נרות חנוכה. לאנשי אל-על תמיד הייתי אומר שהמשמעות של “חנוכה” ו”אל-על” שווה – שניהם זה “מוסיף והולך“…

“ליבי נוקפי” ותגובת הרבי

לקראת החג באותה שנה נתן לי הרבי דרך מזכירו ר’ לייבל שי’ גרונר, ב”אתערותא דלעילא”, מעטפה מלאה בדולרים לתת לאנשי אל-על ואנשי הביטחון.

בעקבות זאת התרחש סיפור מעניין: ערכתי מסיבת חנוכה, ולקראת הסיום עברתי אחד-אחד ונתתי לכולם באופן אישי דולר מהרבי. “דמי חנוכה”. במסיבה השתתפו אנשי ההנהלה והביטחון ודיילי ודיילות הקרקע. במהלך החלוקה אמרה לי אשה אחת כי היא אינה יהודייה ושמחתי שלא נתתי לה דולר של הרבי. אך הישראלים הם “שובבים” וכנראה גם רצו “לבחון” אותי… הם דחפו את היד שלה ואמרו לה: “לא, לא, זה בסדר, את יכולה לקבל“… לחלקיק שני’ התלבטתי מה לעשות, אך היא היתה עם יד מושטת ולא היתה לי ברירה ונתתי לה דולר.

המקרה הזה העיק עליי שנתתי דולר “דמי חנוכה” של הרבי לגוי’, וכשחזרתי סיפרתי לר’ לייבל שי’ גרונר על הענין ואמרתי לו שליבי נוקפי… לאחר מכן הוא סיפר הכל לרבי עם הסיום ש”ליבי נוקפי“… הרבי חייך ואמר לו: “זאג עם אז ס’איז דא א גמרא [= תאמר לו שישנה גמרא] ‘מפרנסין עניי עכו”ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום’”.

פעמים רבות הבאתי מאנשי “אל-על” לחלוקת דולרים ביום ראשון, והרבי תמיד אמר להם: “שיהיה אל-על בגשמיות וברוחניות”! תוך שהוא מסמן באצבעו הק’ כלפי מעלה…

חב”ד ואל-על – גוף אחד עם סניפים שונים

הבאתי פעם קבוצה מהנהלת “אל-על” ליחידות אצל הרבי, והם שאלו את הרבי האם זה נכון שיש הוראה שלו לנסוע ב”אל-על”. הרבי ענה: “אני איני נותן הוראות, אני רק אומר מה שכתוב בתורה”. מישהו מהם אמר: “עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין”. הרבי שמע את דבריו והגיב: “לא לזה התכוונתי. זה לא ענין של עניות, או סעד, או צדקה. התכוונתי למה שכתוב או קנה מיד עמיתך”. – שאם יש אפשרות לתת ליהודי להרוויח, צריך להעדיף זאת.

התייחסות לא שגרתית במיוחד הייתה כשהבאתי פעם את מנכ”ל “אל-על” באמריקה, מר דוד שיין ע”ה, עם סגניו ואנשי צוות נוספים לחלוקת דולרים, והמנכ”ל אמר עליי לרבי שאני הנציג של חב”ד ב”אל-על”. הרבי אמר לו שהוא לא מקבל את המינוח הזה, כי נציג או שגריר אפשר לומר רק אם מדובר בשני גופים שונים וזרים או שתי מדינות רחוקות, ששולחים נציג או שגריר לגוף השני או למקום הרחוק. אך אנחנו גוף אחד שמטרתו היא לעזור ליהודים. המרכז של הגוף הזה הוא בארץ ישראל ויש לו סניפים בניו-יורק, בלונדון, במלבורן ובכל המקומות… 

הייתה לי הזכות להיות מעורב בפעם הראשונה שנשמעו דברי ההרגעה של הרבי בקשר למצב המתוח במפרץ בשלהי תש”נ. הבאתי לחלוקת הדולרים ביום א’ של פ’ “שוטרים ושופטים” את שר המשטרה מר רוני מילוא והוא אמר לרבי: “אנו זקוקים לברכתך במיוחד בימים קשים אלו”. הרבי הגיב: “אין אלו ימים קשים. ימים שמתכוננים למלך בשדה ולשנה טובה ומתוקה”. הייתה זו הפעם הראשונה שהרבי הרגיע בפומבי את המצב.

דברי עידוד אמר הרבי גם למנכ”ל אל-על, מר דוד שיין ע”ה, שהתלונן בפני הרבי כי אנשים מפחדים ולא נוסעים לארץ, והרבי אמר לו: “אני מנצל כל דרך אפשרית לפרסם שהמקום הכי בטוח בעולם זה ארץ ישראל כי שם הר הבית ומקום המקדש ולכן בודאי ימשיכו לנסוע לארץ הקודש”. גם לקונסול התיירות של ארץ-ישראל בניו-יורק מר רפי פרבר, כשהבאתי אותו (עם אשתו) לחלוקת הדולרים שבועיים מאוחר יותר, אמר הרבי כנ”ל, והוסיף: “אתה תפרסם בין האנשים ואשתך תפרסם בין הנשים“… 

ה”אל-על” עדיין איננו…

ואם כבר מדובר על חברת “אל-על” שזכתה להטיס את משלוחי המצות של הרבי, כדאי לציין שפעם אחת הזכיר הרבי את “אל-על” בהתוועדות. הי’ זה בכ”ף שבט ה’תש”ל, לאחר יו”ד שבט הגדול – עשרים שנה לנשיאות הרבי מלך המשיח. בכ’ שבט, יום שלישי, עמדו לטוס בחזרה אנשי הקבוצה הגדולה שהגיעו מהארץ בצ’ארטר מיוחד במטוס “אל-על”. הם באו עם מזוודותיהם לתפילת מנחה ולקבלת ברכת הדרך מהרבי לאחר התפילה, כי הם כבר מיהרו מאוד לשדה-התעופה.

פתאום לאחר מנחה הרבי התיישב להתוועדות והחל לבאר באריכות ובעומק ע”פ נגלה וחסידות את ה”סיום” וההדרן שעשה בהתוועדות יו”ד שבט על מס’ מגילה. בינתיים הרגיש שהקהל “יושבים על מחטים” ומסתכלים כל רגע על השעון, וסיפר בקשר לזה שפעם ראה את הרבי הריי”צ ברוסי’, כמה דקות לפני נסיעה למקום רחוק בקשר לעניני יהדות, כשהוא מעיין בדבר הדורש עיון מקסימלי. הרבי התבטא אז ש”לא יכולתי להתאפק”, והביע את פליאתו ושאל: “עד כדי כך”? ענה לו הרבי הריי”צ: “דאס הייסט הצלחה אין זמן”! [= זוהי המשמעות הצלחה בזמן!].

וסיפר על הרשב”א שהיתה לו הצלחה בזמן וביאר שכיון שבכל רגע העולם מתהווה מחדש “המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”, ממילא “איך יכול לבלבלו ולהטרידו דבר שעדיין לא נברא”? “דער אל-על איז נאך נישטא”! [= ה”אל-על” עדיין איננו]… 

המשלוח הראשון של הלקו”ש לארץ ישראל, שהיתה לי הזכות “לסדרו”, הי’ שיחה מוגהת על חשיבות עריכת הסיומים ב”תשעת הימים”, וגם זה כרוך בסיפור מעניין: העסקן הרה”ח ר’ בערל שי’ קרסיק, פנה אליי וביקש ממני לסדר שיוכלו לשלוח לארץ ישראל את הלקו”ש בטיסות של אל-על, באדיבות החברה. דיברתי עם אנשי “אל-על” והם אכן הסכימו וביקשו שיהי’ מודפס על גב הליקוט: “מוטס ע”י אל-על”.

בפועל פחדו אפילו לשאול את הרבי על כך, כיון שחששו שיש לזה ריח מסחרי וריח ציוני… לבסוף ר’ לייבל שי’ גרונר סיפר על כך לרבי “בדרך אגב”, והרבי הגיב: “ולמי זה אכפת”? ואכן הענין יצא אל הפועל ועל גב השיחות הי’ מודפס הלוגו של אל-על עם כיתוב קצר. 

אין מנוחה בליובאוויטש…

אחד מהמבצעים שערכנו בשדה-התעופה הי’ עריכת “סיומים” ב”תשעת הימים”. אנשים מחכים לטיסה ובינתיים שומעים “סיום מסכת”. באחת השנים הרה”ג ר’ פנחס טייץ’ ע”ה בדיוק נסע בתשעה-באב עבור ענין כללי דחוף, וכשראיתיו בשדה-התעופה ביקשתי ממנו לערוך את ה”סיום”.

– בהקשר למה שהתרחש בעקבות “סיום” זה, כדאי להקדים: לרב טייץ’ היה קשר עם ליובאוויטש הרבה שנים, וכשציינו 80 שנה לישיבת “תומכי תמימים” בשנת תשל”ז, נערכה “מסיבה” באושן-פארקווי והוא הוזמן לדבר.

בין השאר הוא סיפר אז כי כשהרבי הריי”צ הגיע לארה”ב נערכה לו קבלת פנים מכובדת בהשתתפות רבנים רבים וגם הוא השתתף בה. אך לאחר זמן קצר הי’ עליו ללכת והוא התנצל כי בדיוק עליו ללכת לדבר ולתת שיעור ברדיו. בדרכו החוצה, רץ אחריו הרש”ג ע”ה ואמר לו בשליחות כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נ”ע שימסור ברדיו ש”אנחנו הולכים להקים ישיבה”!… -

נחזור לסיפור עם ה”סיום” שהוא ערך בשדה-התעופה: לאחר שהרב טייץ’ סיים לערוך את הסיום על מסכת “מועד קטן”, המסתיימת ב”תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה”ז ולא בעוה”ב”, הכריז בהתרגשות: “זה ליובאוויטש! אפילו בתשעה-באב ואפילו ב”שדה-התעופה”, מחפשים כיצד ללמוד גמרא בהיתר“…

מופתים בשדה-התעופה

כשחזרתי ל-770, סיפרתי על כך לר’ לייבל שי’ גרונר וכנראה שסיפר זאת לרבי והרבי סיפר לרב חודקוב. למחרת קרא לי הרב חודקוב ואמר לי: “איך ער דו מאכסט מופתים אויף דער לופט-פעלד”! [= אני שומע שאתה עושה מופתים בשדה-התעופה”!] והורה לי שאצלצל מיד לר’ אהרן דב שי’ הלפרין ואמסור לו שיאתר את הרב טייץ’ ויעשה איתו כתבה על ליובאוויטש, מאחר שכעת הוא עדיין “חם”, וטוב שייתן ראיון לפני שאחרים יצננו אותו.

שאלתי את הרב חודקוב: “עכשיו, באמצע הלילה בארץ ישראל”? והוא אמר: “כן”, והוסיף שמיד אחרי שאדבר איתו, שאומר לו שיתקשר למזכירות. הי’ ניכר שזו הוראה שמגיעה מהרבי, וכנראה שגם הלשון “מופתים בשדה-התעופה“…

(ברצוני לציין את הרה”ת חנוך שי’ כהן ואת האחים התמימים למשפחת שארף שי’ שבמשך שנים רבות עוזרים ומסייעים במסירות רבה לארגון ה”מבצעים” במשרד הראשי של “אל-על” במנהטן ובשדות התעופה “קנדי ו”ניוארק”)