הרבי משפיע חיות רוחנית ושפע גשמית לכל חסיד באשר הוא, בעוד החסיד צריך להתקשר אל ה

הרבי משפיע חיות רוחנית ושפע גשמית לכל חסיד באשר הוא, בעוד החסיד צריך להתקשר אל הרבי ולהיות מחובר אליו בעבותות בל ינתקו >> כיצד עושים זאת? מה הסיבה שהרבי הוא לא רק ‘ראש בני ישראל’ אלא גם ‘לב ישראל’? ומה ההבדל בין דור התשיעי לדור העשירי? >> התוועדות ‘התקשרותית’ בבואנו מיום “ראש השנה להתקשרות”, י’ שבט

לא ידח ממנו נידח

ב”שבת שכולה משיח” סיפר הרב שמואל הכהן הענדל סיפור ששמע בעצמו מהרב ליפסקר, שליח הרבי שליט”א מלך המשיח במיאמי שבפלורידה:

חלק מהשליחות שלי היא גם לדאוג לאסירים הנמצאים בבתי כלא באזור שלנו. מידי פעם אני שולח כמה אברכים לבקר בבתי הכלא, למצוא שם יהודים, לעודד אותם, ולדאוג לצרכיהם הגשמיים והרוחניים. פעם שלחתי שני בחורים לאחד מבתי הכלא במקום מרוחק בצפון פלורידה. בדרכם, נכנסו לתחנת דלק שבדרך כדי לתדלק את הרכב בו נסעו. כשנכנסו לחנות כדי לשלם, קידם אותם גוי מגודל עם מראה גויי טיפוסי, וביקש מהם לבוא עמו לכמה רגעים לביתו. כשנכנסו לביתו, פגשו את אביו של אותו גוי, יהודי זקן, שאמר: “אכן, סוף סוף תפסתם אותי!” התברר שלפני שנים רבות, בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא שמע על כל מה שעוללו ליהודים, והחליט שאינו רוצה יותר שום קשר עוד לא לעם ישראל ולא לאלוקים ר”ל. הוא הלך למקום נידח, שאין שם כלל יהודים, התחתן עם גויה ר”ל, נולדו להם ילדים גוים, וממילא גם ילדיו הגויים התחתנו עם גויים אחרים, וחשב שהתנתק לגמרי מכל הקשר לעם ישראל ולדת ישראל.

יום אחד הסתכל בטלוויזיה, ותוך כדי שהוא עובר בין הערוצים, ראה לפתע יהודי בעל הדרת פנים מרשימה מדבר לפני הקהל. זה הרשים אותו מאד, והוא החל להקשיב לדברים. כך שמע את הרבי מלך המשיח מסביר, שכל יהודי קשור בקשר בל יינתק לעם ישראל ולאביו שבשמים. גם אם התרחק מאד ונדמה לו שאין לו שום קשר, הקשר עדיין קיים, וסוף סוף “יתפסו” אותו, וגם הוא ישוב לעמו ולאביו שבשמים.

הדברים עשו עליו רושם מאד חזק, ומאז הוא מחכה ש”יתפסו” אותו וישיבוהו לצור מחצבתו. אלא שהוא גר במקום נידח מאד, כל בניו ונכדיו וכל הסביבה בה הוא נמצא הם גויים, ואין לו שום קשר עם יהודים. ולכן הפעם, כאשר הגיעו לשם הבחורים, הוא הגיב בשמחה “אכן, סוף סוף תפסתם אותי”. בו במקום הוא הניח תפילין, ומאז המשיכו עמו את הקשר.

פלא אדיר. הרבי יושב בברוקלין ומדבר לפני אלפים הנמצאים במקום, ועוד אלפים רבים בכל מיני פינות בעולם, ובו ברגע אכפת לו והוא מכוון את דבריו גם ובמיוחד ליהודי נידח היושב לו אי שם, שהתחתן עם גויה וכל בניו ונכדיו גויים ר”ל, וחושב כאילו ח”ו אין לו יותר שום קשר לעמו ולאלוקיו. הרבי דואג שהוא יפתח “מכשיר” וישמע את הרבי מדבר על כך שכל יהודי קשור בקשר בל יינתק לעם ישראל ולאביו שבשמים. וגם אם התרחק מאד ונדמה לו שאין לו שום קשר, הקשר עדיין קיים, וסוף סוף “יתפסו” אותו והוא ישוב לעמו ולאביו שבשמים. כך הוא מתעורר, והרבי דואג שיגיעו אליו, שוב “ממש במקרה”, “יתפסו” אותו וישיבו אותו לצור מחצבתו.

זה לא רק רוח הקודש ונבואה. זה מראה לנו, ולו במשהו, כיצד הרבי, נשיא הדור, מרגיש ממש כל יהודי בכל פינה בעולם. כמו המוח הגשמי, שמרגיש בכל רגע ורגע ממש מה קורה בכל פינה בגוף, וכשחסר משהו באיזו שהיא פינה, זה ענין שלו והוא דואג למלאות את החסר. זה בדיוק (כמבואר בתניא פרק ב) ראש בני ישראל, חש ומרגיש מה קורה בכל רגע בכל פינה בגוף הגדול הכללי, בעם ישראל כולו שהוא “קומה אחת שלמה”, ובכל אחד ואחת מישראל, ועל ידם גם בכל העולם כולו.

הרבי - לא רק מוח, אלא גם לב

“רבי” הוא לא רק למדן וגאון גדול וצדיק גדול וחכם גדול ואיש אשכולות, ואפילו לא רק נביא ובעל רוח הקודש. “הנשיא הוא הכל”, הכל ממש. כמו המוח המחבר את כל האברים אל מהותם האמיתית, מהות אדם, שנלקחו ממוח האב והם קשורים לנפש, כך מחבר הרבי כל יהודי עם מהותו ומציאותו האמיתית, הקב”ה. ככל שקשורים עמו יותר, כך קשורים יותר עם הקב”ה. בלי הקשר עם הרבי, אי אפשר להיות קשורים עם הקב”ה. ממילא, בלי קשר עמו אי אפשר לחיות ואפילו לא להתקיים.

לכן, אפילו הפושעים והמורדים בו, גם הם מקבלים את החיות שלהם ממנו ועל ידו, אף כי מבחינת אחוריים - כי אין שום אפשרות אחרת לחיות ולהתקיים בלי הקשר עמו.

כך בנשיא הדור, ובמיוחד במלך המשיח, שהוא לא רק המוח והראש, אלא גם “לב כל ישראל”. הלב הוא לא רק נעלה מכולם ומנהיג את כולם כמו המוח, אלא הוא עצם החיים שלהם. שהרי הדם שבלב הוא החיים של כל אברי הגוף. כלומר, הרבי לא רק נותן בנו חיים מלמעלה, אלא הוא ממש עצם החיים שלנו.

בשיחה המפורסמת מב’ ניסן תשמ”ח מוסיף הרבי, שלא זו בלבד שהרבי משפיע לנו חיים ומהווה את כל חיינו, אלא גם אנו צריכים כביכול להשפיע בו חיים, על ידי הכרזת “יחי המלך”. שתוכנה של ההכרזה היא קביעת העובדה שהוא מלכנו ואנחנו עמו, ואנו מקבלים עלינו את מלכותו. ועל ידי כך עושים אותו כביכול למלך, כיוון שעשייתו למלך צריכה להיות על ידי פעולת העם.

אנו שייכים לרבי שלנו

ולכן יש לנו שליחות מיוחדת, ובפרט בקשר ליו”ד–י”א שבט: לקשר יהודים לרבי - לא רק לקשר אותם עם הקב”ה על ידי התורה והמצוות, אלא שה”ויאמינו בהשם” יהיה דווקא ביחד עם “ובמשה עבדו”. לדעת ש”תורה ציווה לנו - משה”, ו”זכרו תורת משה עבדי”. כי רק על ידי זה יהיה הקשר עם הקב”ה אמיתי יותר וגלוי יותר.

כשם שהקשר עם הקב”ה צריך להיות כל הזמן ובכל הפרטים - “כל מעשיך לשם שמים”, ו”בכל דרכיך דעהו”. ובאופן שאין שום דבר נוסף כלל. כי “אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני”, ואם כן כל מה שמלבד “לשמש את קוני” זהו דבר זר ליהודי - כך בדיוק בנוגע לקשר עם הרבי, שצריך להיות כל הזמן ובכל הפרטים ובאופן שאין שום דבר נוסף על כך כלל.

וכפי שמורה לנו הרבי באותו מכתב מפורסם אודות ההנהגה ביום ההילולא - אותו ציווה הרבי פעמים רבות לפרסם להפיץ ולהנהיג בכל מקום אפשרי. לא רק אודות העליה לתורה, הדלקת הנר, כתיבת הפ”נ, הנתינה לצדקה לעניינים השייכים לנשיאנו עבורו ועבור כל אחד ואחת מבני ביתו לפני שחרית ולפני מנחה, וכל ההנהגה שלנו, אלא גם ובמיוחד:

“לקבוע שעה במשך המעת לעת - לבאר לבני ביתו שיחיו אודות כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ ועבודתו אשר עבד בה כל ימי חייו.

“במשך המעת לעת - לבקר (אלו הראויים לזה) בבתי הכנסיות ובבתי המדרש אשר בעיר, לחזור שם מימרא או פתגם מתורתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, לבאר אודות אהבת כל ישראל שלו, להודיע ולהסביר תקנתו על דבר אמירת תהילים, לימוד חומש עם פירוש רש”י - ובמקומות המתאימים - גם על דבר לימוד התניא כפי שחלקו לימות השנה. - אם באפשרי לעשות כל הנ”ל מתוך התוועדות.

“במשך המעת לעת - לבקר (המוכשרים לזה) במקום כינוסי הנוער החרדי - ולהשתדל, ככל האפשרי בדרכי שלום, גם במקום כינוסי הנוער שלעת עתה עדיין אינו חרדי - ולבאר להם איך שחיבה יתירה נועדה להם תמיד מאת כ”ק מו”ח אדמו”ר הכ”מ, לבאר להם את אשר תבע מהם והבטחון אשר בטח בהם, אשר סוף סוף ימלאו את תפקידם בהחזקת היהדות והפצת התורה בכל המרץ החום והחיות שהם מסגולת הנוער.

“מובן אשר, אם זהו מתאים לתנאי המקום, ימשיכו בכל הנ”ל בימים אשר אחרי היארצייט ובפרט ביום השבת קדש שלאחריו”. עד כאן לשון קדשו.

ברור ופשוט שכאשר מדובר אודות “כ”ק מו”ח אדמו”ר” - הרי לנו ההוראה והציווי הם אודותיו כפי שהוא נמצא בדור השביעי, כאשר “נשמתו בי” (שיחת פורים תשי”א). שהרי ההתקשרות שלנו עם כל רבותינו נשיאינו היא דווקא כפי שהם נמצאים וכלולים בכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.

וכדברי הרבי (בשיחת ש”פ ויצא תשי”א. התוועדויות תשי”א ח”א ע’ 106) שכל הקשר שלנו עם כ”ק אדמו”ר האמצעי “אינו בסתירה ח”ו להתקשרות לכ”ק מו”ח אדמו”ר, אנו אין לנו אלא נשיא דורנו - כיון שההתקשרות היא לאדמו”ר האמצעי כפי שהוא כלול בכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו”.

מה שנוגע אלינו

בדבר–מלכות כ”ב שבט תשנ”ב, כותב הרבי, ש”ימות המשיח” זו התקופה אצל כ”ק מו”ח אדמו”ר של “המשך הנשיאות לאחר הסתלקותו (מיום עשתי עשר לחודש עשתי עשר דשנת עשתי עשר (תשי”א)”. או כפי הביטוי בשיחת ש”פ וארא תש”נ: “באופן נשיאותו לאחרי ההסתלקות … כנשיא התשיעי דדור התשיעי (מהבעש”ט), דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה - דור עשירי”.

כשם שבנוגע לב’ ניסן, יום ההילולא של כ”ק אדמו”ר הרש”ב, אומר הרבי (שיחת ב’ ניסן תשמ”ח) שבנוגע אלינו העיקר הוא לא ההילולא של הרבי הרש”ב, אלא שבו התחילה “נשיאותו של כ”ק מו”ח אדמו”ר, הכוללת בתוכה את כל המשך הנשיאות עד ביאת משיח צדקנו”, כך מובן מאליו בנוגע אלינו. כלומר, שכל ההוראות אודות ההתקשרות ההפצה והפרסום הינם בעיקר בנוגע אלינו אודות הנשיא שלנו, הרבי מלך המשיח שליט”א.

ובסגנון הדבר–מלכות פרשת וארא, מילים לא רגילות כלל, שצריכות למלא את כל מציאותנו וחיינו, שההכנה ליו”ד שבט צריכה להיות  “בפרט בהביטול וההתקשרות אל כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא הדור, “הנשיא הוא הכל”. שבכל אחד ואחד, מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור (ואיך עושים זאת - אך ורק) על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור, משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון - שעניינו העיקרי “להביא לימות המשיח” בפועל ממש.

“ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו … ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו’, מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתנו”.

עלינו אפוא להיות חדורים ומלאים במה שהרבי תובע עכשיו - משיח וגאולה. על ידי לימוד ה’דבר מלכות’ בפרט, וענייני גאולה ומשיח בכלל. ולחיות עם זה כל הזמן, על ידי הכרזה ופרסום של בשורת הגאולה, ועל ידי בקשה ודרישה ללא הרף מהקב”ה ומן המלך המשיח עצמו את ההתגלות המלאה בגאולה האמיתית והשלימה עכשיו ממש. ובפרט בקריאה ובהכרזה - “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.