איש מזריע תחילה

איש מזריע תחילה

כ”ק אדמו”ר הזקן: אמרו חז”ל: איש מזריע תחילה יולדת זכר. אשה מזרעת תחילה יולדת נקבה. הפירוש  בזה על פי פנימיות התורה: איש – זה הקב”ה, מעורר אתערותא דלעילא תחילה, יולדת נקבה, דהיינו “אהבה קטנה”. אהבה שיש בה שינויים לאחר התפילה. לעומת זאת, אשה מזרעת תחילה – כלומר, כשכנסת ישראל, דהיינו היהודי, מעורר בעצמו את ההתעוררות של אהבת ה’, אזי יולדת זכר, כלומר, יגיע ל”אהבה רבה” שהיא בחינת זכר, שאין בה שינויים.

(לקוטי תורה, ספר ויקרא, כ, ג)

אשה תלד בכל יום

כ”ק אדמו”ר האמצעי: אמרו חז”ל: “עתידה אשה שתלד בכל יום”. דהיינו שלעתיד לבוא, אשה תלד בכל יום מחמת עצמה, מבלי שתצטרך לקבל מהזכר.

(תורת חיים, שמות ח”ב שכב, ב)

וילדה זכר

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: יש אתערותא דלעילא המגיעה לאחרי האתערותא דלתתא. ועליה נאמר “וילדה זכר”, שכן נאמר “זכר חסדו”, שזכר הוא בחינת חסד, לאמור: שזכות היא בכך שתהיה המשכת התעוררות מהאדם שלמטה, שעל ידי כך נמשכת בחינת האור העליון להימשך בתחתון ביותר דוקא.

(אור התורה במדבר, כרך ד עמ’ א’תצד)

ותזרני חיל

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: אשה כי תזריע וילדה זכר, פירושו: שטיפת הזכר היא המשפיעה לנקבה, שכן היא מבררת את הטוב והמובחר, שבנקבה, כדי שמכך ייווצר בן בריא ומושלם. זהו שנאמר: “ותזרני חייל”, כלומר שזורה את הטוב והמובחר להפכו לטוב.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ פח)

כח הנעלם

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: אף כי האשה חנן אותה השי”ת בכוח ההולדה, כפי שכתוב בתורה: “אשה כי תזריע”. אלא שכוח ההולדה נמצא בהעלם, וצריך שהזכר יעורר זאת על ידי השפעתו שלו.

(המשך תער”ב, חלק שלישי, עמ’ שנב)

ביום השמיני

פעם בימי כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ נולד בן לאחת המשפחות של אנ”ש שגרו בקראון הייטס. ביום השמיני עשו כל ההכנות לקיים מצות ברית מילה. כשהכניסו הילד ושמו אותו על ברכי הסנדק, הבחין המוהל שהתינוק מאד צהוב, והודיע שעפי”ז אי אפשר לעשות הברית כעת. סבו של התינוק נתרגש מאד וטען שצ”ל מילה בזמנה. אבל המוהל בדעתו שלפי מצב התינוק אסור למולו כעת. הסב רץ ל– 770 ונכנס להרבי הריי”צ וסיפר לו הנעשה ושאל איך לעשות, ענה לו הרבי הריי”צ:

ישנה מצוה של ברית מילה וישנה מצוה של ושמרתם מאד לנפשותיכם, ואמרו חז”ל שפקוח נפש דוחה כל התורה כולה. כשידחו הברית יקיימו בזה מצות ושמרתם לנפשותיכם. שאל הסב: מה עם מילה בזמנה, הרבי הריי”צ: מילה בזמנה איז ווען על פי תורה מעג מען מל זיין – (מילה בזמנה היא כאשר על פי תורה מותר למול).

(קובץ הערות וביאורים / הרב יהודה לייב גרונר)

וביום השמיני ימול

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: יש לבאר את השייכות שבין הסרת הערלה לבין ענייני טומאה וטהרה שפרשתנו. וכדברי חז”ל: “זה הדבר”: מהו זה הדבר? על המילה.

וכתב ה”אור החיים”: “דברי המדרש תמוהים וחתומים, וכי באותו יום מל אותם משה, או באותו יום צוה על המילה”? ומבאר: “אכן הכוונה היא על ערלת ליבם… וציוה למול ערלת ליבם ובזה יראה להם כבוד ה’”!

ולהעיר שישנן בעצם שלשה מיני ערלות: “ערלת לב ושפה ואוזן” (רבנו אברהם איבן עזרא, תחילת פרשת תזריע), שהן כנגד שלש שנות ערלה. ועל ידי זה מגיעים לברכת ” ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לה’”, שזהו מה שכתב ואמר צריך שיחפש אחריו. וזהו מה שכתב ב”אור החיים”: “ובזה יראה להם כבוד ה’”!

(תורת מנחם, כרך כח, ח”ב עמ’ 86)

 פתגם השבוע בעניני גאולה ומשיח

משיח נמצא בעולם בזמן ומקום הגלות, ובמצב של גלות, שסובל תחלואי הגלות [כהמשך הגמרא “אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש”, “אם משיח מאותן שחיין עכשו”* ודאי היינו רבינו הקדוש, דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה”] ומצפה בקוצר רוח ובכליון עינים להתגלות (מההעלם בזמן ומצב הגלות), דמלך המשיח גואל את ישראל בגאולה האמיתית והשלימה שאין אחרי’ גלות, כפסק-דין הרמב”ם “יעמוד מלך מבית דוד וכו’”.

*) וע”פ פס”ד הרמב”ם (הל’ מלכים ספי”א) “ואם יעמוד מלך מבית דוד כו’” - היינו שהוא כבר מלך.

שיחת ש”פ תזריע-מצורע ה’תנש”א