פאטה מורגנה חסידי בלב המדבר

בימים אלה לפני ארבעים שנה, הסתערו רבים מחסידי חב”ד על מאות בסיסי צה”ל, מוצבים ובונקרים בכל פינה ברחבי הארץ וגבולותיה, שם פגשו באלפי חיילים שפופי רוח שביכו את אבדן חבריהם במלחמה הקשה שזה עתה נחתמה • חסידי חב”ד שימחו את החיילים, הביאו מסרי עידוד מהרבי לצד מכתב מיוחד ומטבעות סגולה שנשלחו אליהם • “בית משיח” שב ארבעים שנה אחורנית, ומתחקה אחרי הצעדים הראשונים לקראת המבצע, החל בהוראות שמסר הרבי ב’יחידות’ נדירה ומיוחדת, ממשיך בכינוס פעילים מיוחד שהתקיים בבית כנסת ‘צמח צדק’ בעיר העתיקה, וכלה בדיווחים נלהבים של התקשורת הישראלית • סקירה מיוחדת משולבת בתיאורים היסטוריים והצצה לדו”חות מהימים ההם

פאטה מורגנה חסידי בלב המדבר

חיילים מדוכדכים ניצבו על משמר הגבולות אי שם בחצי האי סיני. מאז פרוץ המלחמה בעיצומו של היום הקדוש יום הכיפורים, חלפו כבר מספר שבועות. קרבות האש אמנם תמו בגלל הסכם הפסקת האש, אך הם עדיין ניצבים כאן בתוך העמדה המבוצרת כדי לשמור על הגבולות. אבק המדבר ממלא את הפנים וכל פינה בגוף. החום מכה בימים וקור המדבר חודר בלילות. החיילים, רובם ככולם בעלי משפחות, מנותקים ומרוחקים מבני ביתם. נושא השיחות בין החיילים נע בין מאות החברים לנשק שנהרגו בדמי ימיהם במהלך הקרבות, לבין הדאגה הגדולה לבני הבית שנותרו מאחור לבדם. מה הפלא שמצב רוחם היה שפוף?

בתוך ים היאוש, העייפות והכאב, הבחינו פתאום החיילים במחזה בלתי יאמן: חסידים עבדקנים, חבושי מגבעות וחליפות, יורדים מרכב צבאי וניגשים אליהם תוך כדי ריקוד עליז. בידיהם הם מחזיקים זוגות תפילין, מטבעות לצדקה ובקבוקי ‘משקה’. החיילים שפשפו עיניהם בתמהון. היו שחשבו כי מדובר בפאטה מורגנה בתוך המדבר. עוד בטרם הספיקו להתעשת, החסידים סחבו אותם לריקוד שמח שהדהד במדבר סיני.

הריקוד תם והחב”דניקים לא בזבזו אף רגע, ומיד החלו במבצע תפילין אינטנסיבי בין החיילים ששמחת החיים החלה לשוב אליהם. בין לבין הוסיפו החסידים דברי עידוד וחיזוק כמו גם מסר מהרבי על “שמחה פורצת גדר”.

המחזה הבלתי יאמן הזה, החל בימים אלו לפני ארבעים שנה בדיוק – בחודש מר חשון תשל”ד, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המבצע נמשך בעוצמות משתנות במשך חודשים ארוכים.

כיצד החל המבצע החב”די הגדול  במהלכו אלפי חיילים בכל הגזרות הניחו תפילין, קיבלו מטבעות לצדקה, ושמעו דברי עידוד מפי חסידי חב”ד? על כך בסקירה המאלפת שלפנינו.

הרבי פועל בשמים עבור הצלחת החיילים

יום הכיפורים תשל”ד.

בעוד המוני בית ישראל ספונים בבתי הכנסת לתפילות היום הקדוש, פתחו צבאות מצרים וסוריה מצפון ומדרום בהתקפה משולבת. עם ישראל ספג מכה אנושה כאשר מאות חיילים נהרגו כבר במכת האש הראשונה. אויבי ישראל ניצלו את חוסר המוכנות והמשיכו במתקפה עזה. כמאתיים מטוסים מצריים תקפו את כוחות צה”ל בסיני, ובמקביל הכוחות היבשתיים צלחו את תעלת סואץ עם סירות גומי. בד בבד הקימו גשרים שעליהם עברו יחידות עילית נוספות. כמאה אלף חיילים מצריים ועשרות טנקים שעטו מול מספר נמוך בהרבה של חיילים ישראלים. האבדות בקרב חיילי צה”ל היו גדולות.

גם בגזרה הסורית המתקפה הפתיעה את חיילי ישראל. הסורים כבשו במהירות את החרמון ושטחים אסטרטגיים נוספים. חיילים רבים נהרגו. לא ייפלא אפוא שהלם ודכדוך שררו בקרב החיילים כמו גם בקרב תושבי ארץ הקודש. החששות היו גדולים ומוחשיים.

למרות הכל, הרבי מה”מ קיים התוועדות מיוחדת ביום י”ג בתשרי. הרבי פתח בקול בוכים במילים: “לכאורה, נשאלת השאלה כשיש מקום שבו יהודים נלחמים, איך אפשר בכלל לעשות התוועדות? (ובמילים אלו הרבי ממש בכה), והמשיך: אבל ידוע בנוגע לבעל ההילולא שאמר: לא כמו שהעולם אומר שהסדר הוא שתחילה מנסים מלמטה וכשאי אפשר מלמטה הולכים מלמעלה, אלא – מלכתחילה אריבער”. בהמשך הוסיף הרבי כי יש לנקוט בקו השמחה ושמחה “פורץ גדר”: “כמו שיהודי מראה פנים מלמטה, כך מראים לו מלמעלה, ובשעה שיהודי מראה פנים של חדוה, מראים לו חדוה מלמעלה… ולפי זה מובן שהדרך לעזור בימים אלו הוא דרך אופן של שמחה, כי שמחה היא ‘פורץ גדר’ גם את הגדר – ההפסק של מקום גשמי” (שיחות קודש תשל”ד ח”א ע’ 47).

גם בשבת חול המועד סוכות דיבר הרבי על כך שחיילי הצבא הם צדיקים גמורים משום שהלכו ללחום במסירות נפש ובפרט בעיצומו של יום כיפורים שאז עיצומו של יום מכפר. כמו כן הדגיש הרבי כי כל מה שנעשה לבריאותם וחיזוקם בעיצומו של יום כיפור – מותר מפני פיקוח נפש.

בקרב חסידי חב”ד מארץ הקודש, ששהו אצל הרבי בחודש תשרי תשל”ד, שררה חרדה רבה לגורל יקיריהם שנותרו בארץ הקודש, בתוך כלל אחינו בית ישראל היושבים בארץ הקודש. החסידים מישראל ששהו ב-770 ניזונו מידיעות שהגיעו אליהם דרך הטלפון ומדיווחי התקשורת האמריקאית. המצב הנורא הפחיד אותם. יחד חשבו כיצד לנהוג, עד שהוחלט להיכנס לרבי ולבקש רחמים.

מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה, בתחילת חול המועד סוכות, נכנסו כמה מהחסידים מארץ הקודש לחדרו של הרבי ומסרו פ”נ מיוחד ובו ביקשו רחמים על הנעשה בחזיתות בצפון ובדרום ארץ הקודש. הם הוסיפו כי עם ישראל שבור מהמצב ומהקרבנות ומבקשים שכבר יתגלה מלך המשיח.

הרבי קרא את הפ”נ ועשה תנועה בידו הק’, שביטאה כי אינו מסכים לתוכן הפ”נ ואמר: “בשביל מה צריך להמשיך עלי קו של מרה שחורה? אני עומד כעת בקו של שמחה! זה זמן לקחת פדיונות? שייסעו ל’ציון’ ויקראו את הפדיון”.

אחר כך אמר: “כשנותנים פדיון, צריך לקחת”. ואז לקח את הפ”נ, קרא אותו ואמר: “אסע לציון [אדמו”ר הריי”צ] לתת [את הפ”נ], וגם הם ייסעו לתת על הציון ושיהיה בטוב הנראה והנגלה”. הרבי תחב את הפ”נ בתוך כיס בגדו, ור’ זושא הפרטיזן (וילימובסקי) שנכח ב’יחידות’, ביקש ליישם את דברי הרבי על קו השמחה, ולתדהמת כל הנוכחים החל לנגן בחדרו של הרבי “הושיעה את עמך” והרבי עודד את השירה.

קבוצת החסידים מארץ הקודש יצאה מחדרו של הרבי, ולמחרת אכן נסעו ל’אוהל’ שם קראו את הפ”נ, אך בהתאם לדברי הרבי על קו השמחה, בתום קריאת הפ”נ החלו לשיר “הושיעה את עמך”. ר’ זושא דיווח לרבי על מעמד זה וקיבל תשובה:  “נתקבל ותשואות חן. אזכיר על הציון”.

הרבי עצמו גם נסע לאוהל בימי חול המועד, עובדה נדירה ביותר.

‘מבצע’ חדש – מבצע מלחמת יום הכיפורים

באותם ימים החלו חסידי חב”ד בארץ הקודש במבצע ד’ מינים בקרב חיילי צה”ל, בעיקר במחנות הסמוכים לריכוזי חב”ד. כבר בתחילת חול המועד דיווח הרב אפרים וולף לרבי על הפעילות שנעשתה:

“אנ”ש שי’ אלו שלא גוייסו יצאו בחג הסוכות לרחובות הערים ולמחנות הגיוס של הצבא וזיכו חיילים בד’ מינים והתקבלו בהתלהבות, במיוחד התקיים המבצע במחנות שסביב לרמלה ולנחלת הר חב”ד. כמו כן אתמול בערב קיימו לפני אלפי חיילים במחנה ברמלה שמחת בית השואבה והשמחה היתה גדולה ב”ה, וכן הוזמנו למוצאי שבת באותו מחנה להופיע בפני המפקדים”.

בימים הבאים התרחב המבצע וקבוצת חסידי חב”ד הגיעו עד מחנה “ביר גפגפה” – מחנה חיל האויר ברפידים שבחצי האי סיני. כך פעלו גם בכמה מחנות במרכז הארץ. מבצע לולב בקרב החיילים היה ‘קצה החוט’ שעמו יצאו בהמשך ב”מבצע יום הכיפורים”.

ראשיתו של מבצע זה החל בהתוועדות שהתקיימה בשבת פרשת נח. במהלך ההתוועדות קרא הרבי לעסקנים מארץ הקודש, ונתן להם ‘משקה’ כדי שיאמרו ‘לחיים’ והורה להם לפעול בצבא בארץ הקודש. הרבי גם הורה להם לבחור נציגים מריכוזי חב”ד שיהיו אחראים על המבצע הגדול בקרב חיילי צה”ל.

כבר במוצאי שבת כתב ר’ זושא וילימובסקי לרבי על בחירת הנציגים:

“ב”ה. מוצאי ש”ק פר’ נח תשל”ד

כ”ק אדמו”ר שליט”א

בהתאם להוראת כ”ק אד”ש נבחרו הנציגים כדלהלן:

מכפר חב”ד: ר’ מרדכי לוין [ע”ה], ר’ משה סלונים [ע”ה] ור’ שמואל קטן [שי’].

מנחלת הר חב”ד: ר’ מיכאל מישלובין, ר’ אברהם אלתר הבר ור’ שלום בער גרליק [שיחיו].

מירושלים: ר’ זוסיא וילימובסקי, ר’ יעקב נח שטרסברג ור’ לייב חצרנוב.

ויהי רצון שנמלא שליחותנו ותפקידנו כפי הכוונה ורצון כ”ק אדמו”ר שליט”א.

זוסיא וילימובסקי”.

היחידות של הרבי סביב המבצע החדש, התקיימה ביום ראשון ב’ במר חשוון, והשתתפו בה אנ”ש מארץ הקודש שהגיעו לרבי לחודש החגים. השיחה כולה עסקה בפעילות עם החיילים שגויסו לרגל המלחמה.

את דבריו פתח הרבי, בכך שיש לקחת מ”כאן” דבר המשמח, ולכל לראש דבר תורה ממה שדובר “כאן במשך הזמן”, והכוונה לשיחות הרבי. כדי לקשר זאת עם גשמיות, הוסיף הרבי, ישנו את ה’משקה’ מההתוועדות שנמסר בשבת לעסקני ארץ הקודש ולבקר עם זה אצל “אלו שזכו בזכות הגדולה ונפלאה למסור נפשם בפועל בהגנה על ארץ הקודש ועל עם הקודש, ולהתוועד עמהם במידה האפשרית ולפעול אצלם שמחה שפורצת גדר, ובמילא יתבטל… ה’אויב ומתנקם’ שישנו מצד היצר הרע, ‘בקרבך’ ובמילא יתבטל גם ה’אויב ומתנקם’ שמבחוץ”.

הרבי הורה אפוא להיפגש עם החיילים בכל מקום ולהתוועד עמם כדי לחזק אותם ולהרים את רוחם. הרבי הוסיף כי בכל קבוצה שתפעל בקרב החיילים, ישתתפו גם כאלו שהיו ב’תשרי’ בבית חיינו וגם כאלו שלא.

הוראה מיוחדת ניתנה בנוגע לצדקה: להעניק לכל חייל שתי מטבעות, האחת שתהיה שלו, ואם ירצה יוכל לתתה לצדקה, והשניה לתתה לצדקה בשם הרבי. הרבי הוסיף וביקש שיחלקו לחיילים את מכתבו.

אחת ההוראות החשובות הייתה – שהכל ייעשה בתיאום עם מפקדי הצבא, כאשר את הקשר עם ראשי הצבא יעשו אלו שתמיד היו עמם בקשר, אך לא לפרסם על פעולה טרם ביצועה כדי שהמתנגדים לפעולות אלו לא יוכלו לבטלן.

הרבי הודיע כי יתן במעמד זה חלק מה’משקה’ וסכום כסף שיהיה כהשתתפות בקשר למטבעות הצדקה, וכן סכום כסף שישמש להוצאות הנסיעות של הפעילים במבצע.

הרבי ביקש לבחור מתוך תשעת הממונים על המבצע, אחד מכל קבוצה, ואחרי שנבחרו, הורה שיבחרו מהשלושה מי יקבל ‘משקה’, מי יקבל צדקה, ומי יקבל את הוצאות הנסיעה. בסיום ה’יחידות’  נתן להם המשקה, כסף לצדקה והשתתפות בהוצאות. לסיום ביקש הרבי שישלחו לו דו”חות מכל הפעולות.

לאחר היחידות העביר הרב חודקוב את עיקרי הדברים בשיחה טלפונית עם הרב אפרים וולף.

המבצע החל בטיסה

לא איש כר’ זושא הפרטיזן ימתין לתחילת המבצע רק לאחר בואו לארץ הקודש. כבר בהיותו בשדה התעופה בניו יורק, צירף את החסידים שהיו עמו לריקוד חסידי יחד עם שאר ציבור הנוסעים שהמתינו לטיסה. הטיסה עצמה עברה בהתרגשות מיוחדת, ור’ זושא ארגן מבצע תפילין בקרב הטסים. בדו”ח שנכתב בימים ההם צויין כי “רוב האנשים במטוס הניחו תפילין”.

המטוס נחת בשדה התעופה בלוד. האווירה בארץ ישראל הייתה קשה והנוסעים שהגיעו ‘מרחוק’ היו מלאי חששות נוכח אווירת המלחמה שהייתה בעיצומה – אך במצות הרבי התעקשו החסידים לשמור על קו השמחה, וכך גם הירידה מהמטוס לוותה בשירה ובריקודים סוערים. מול כבש המטוס המתינו צלמי טלויזיה ונציגי כלי התקשורת שביקשו לשמוע מדוע יהודים מגיעים לארץ ישראל בעיצומה של מלחמה. להפתעתם נדהמו לראות את החסידים פוצחים בריקודים וסוחפים אחריהם נוסעים רבים.

תהלוכות שמחה בירושלים

ר’ זושא וילימובסקי היה כאמור אחד הממונים על המבצע בגזרת ירושלים. מיד עם בואו לארץ ישראל, נקט בפעולות לקראת התארגנות למבצע הגדול. מביתו בכפר חב”ד נסע לכולל “צמח צדק” בעיר העתיקה בירושלים שם התוועד עם האברכים. הוא מסר להם את דברי הרבי על המלחמה בכלל, ועל המבצע בפרט.

משם נסע לישיבת “תורת אמת”, שם פגש בתמים נמרץ ובעל כושר ארגון מעולה, ישראל צבי גליצנשטיין, אשר בימים הבאים היה ליד ימינו של הפרטיזן בארגון המבצע הגדול.

ר’ זושא הבין כי כדי לרתום את כולם למבצע גדול ומקיף, יש לערוך כינוס מיוחד בו יועברו הוראות הרבי והנואמים יעודדו את אנ”ש ליטול חלק במבצע. לאחר התייעצויות רבות הוחלט לארגן כינוס-התוועדות לכלל אנ”ש בירושלים במוצאי שבת פרשת לך לך, ח’ במר חשוון. לקראת הכינוס נתלו מודעות ברחובות ירושלים, בהם הוזמנו אנ”ש להתוועדות חשובה זו.

לאחר מכן שב ר’ זושא לביתו בכפר חב”ד. היה זה יום חמישי. אך איש כמו ה’פרטיזן’ לא יכול לשבות בביתו בניחותא בזמן שהרבי ממתין לבשורות טובות מפעולות בשטח. בבוקרו של יום שישי שוב עלה לירושלים, ולאורך כל השבת פעל להפיח שמחה בקרב יהודי ירושלים שפגש. מצב הרוח בימים ההם, כאמור, היה ירוד מאד. השמועות על אלפי הרוגים היו קשות, ור’ זושא עשה הכול כדי לעודד את ציבור האזרחים.

בכניסת השבת התפללו מנחה בישיבת “תורת אמת”, ומשם הלכו יחד בשירה רמה אל הכותל המערבי. בדרכם עצרו באחד מבתי הכנסת שבדרך, ור’ זושא נשא דברי תורה לצד דברי חיזוק ועידוד בשם הרבי. משם המשיכה ה’תהלוכה’ בשירה ובריקודים לעבר הכותל.

לאחר תפילת קבלת שבת וערבית, יצאו בריקוד שמח. בדיוק באותם רגעים הגיעה לרחבת הכותל המערבי קבוצת יהודים מצרפת, והחסידים פצחו בשירת “האדרת והאמונה” במנגינה הצרפתית. לאחר השירה והריקודים קרא ר’ זושא “שמע ישראל” ופסוקים נוספים כשהקבוצה הצרפתית מחרה אחריו.

התהלוכה לא הסתיימה. ר’ זושא והחסידים אחריו יצאו מהכותל המערבי לעבר מרכז ירושלים. בדרך פגשו בחיילים לא מעטים, והם העבירו להם את הוראות הרבי האחרונות.

בבוקר השבת שוב יצאה תהלוכה חסידית מ”תורת אמת” לעבר הכותל המערבי. גם הפעם התהלוכה התנהלה בשירה ובריקודים שמשכו תשומת לב רבה. בכותל המערבי נשאו החסידים דברים במנייני תפילה רבים שהתקיימו שם. הדברים היו ברוח של עידוד וחיזוק.

מהכותל המערבי המשיכו לעבר ישיבת הכותל הסמוכה, שם סעדו את סעודת השבת. ר’ זושא ניצל את ההזדמנות ונשא דברים בפני תלמידי הישיבה. הוא אמר עמם ‘לחיים’ ולאחר מכן תלמידי התמימים חזרו בפני התלמידים נקודות מתוך שיחות של הרבי מהשבת האחרונה.

בתום הדברים ביקשו כמה מתלמידי הישיבה שיכתבו בשמם לרבי, שהם מבקשים ברכה לרפואה שלימה עבור תלמידים מהישיבה שגויסו לקרבות ונפצעו. כמו כן ביקשו ברכות עבור החיילים הנמצאים בחזית, שלא יארע להם כל רע.

התהלוכה נכנסה בשלום ויצאה בשלום – על אף שבדרכה עברו החסידים באזורים ערביים מובהקים.

יציאה למבצע הגדול

מוצאי שבת קודש. אוטובוסים הביאו את החסידים אל בית הכנסת “צמח צדק”, להתוועדות-פתיחה למבצע יום כיפור. כמאה וחמישים מחסידי חב”ד בירושלים השתתפו בהתוועדות המיוחדת.

את ההתוועדות פתח ר’ זושא ואחריו נשאו דברים הרב טוביה בלוי והרב שמואל אלעזר היילפרין שהעבירו רשמים מחודש תשרי. הם חזרו על שיחות של הרבי שנאמרו בחודש תשרי. לאחר מכן שוב ר’ זושא נטל את רשות הדיבור ומסר את הוראות הרבי בנוגע למבצע הגדול שזה עתה נפתח. הת’ ישראל צבי גליצנשטיין שעמד לימינו בניהול המבצע, חזר על השיחה הראשונה והאחרונה שנאמרו בשבת פרשת נח. ר’ יעקב נח שטרסברג חילק מה’משקה’ ששלח הרבי עבור העיר העתיקה.

בתום ההתוועדות נכתב דו”ח מפורט לרבי על ההתוועדות וההכנות, וצוין כי ההתוועדות עשתה רושם רב על אנ”ש והביאה להתעוררות לקראת התחלת המבצע החשוב. בכך ניתן האות לתחילת המבצע.

בימים הבאים החלו חסידי חב”ד לפעול בקרב חיילי צה”ל בגבולות ארץ הקודש – מפאיד שמעבר לתעלת סואץ בדרום, ועד לעומק רמת הגולן שבצפון. במבצע המיוחד השתתפו מאות חסידי חב”ד מכל רחבי הארץ. במהלך המבצע הניחו החסידים תפילין עם החיילים עמם נפגשו, חילקו ‘משקה’ וכן חוברות מיוחדות שהופקו לרגל המבצע, ובכל מקום נשאו דברי עידוד וחיזוק בשם הרבי.

היה זה מבצע מורכב מאוד שחייב תיאום מלא עם מפקדי צה”ל – שכן בחלקו התנהל תחת אש.

לא קל היה ‘להרים’ מבצע שכזה – שכן רבים מהפעילים המרכזיים, הוותיקים והמנוסים בארגון, היו באותה שעה מגויסים ושהו בחזיתות השונות. גם במטה הפעילות בכפר חב”ד, שם היו חסרים דמויות בולטות מאנשי צא”ח, ביניהם הרב נחום כהן והרב מאיר פרידמן שגויס בעיצומו של יום הכיפורים. אף על פי כן, החסידים נסעו במצוות הרבי ופעלו בנחישות ובמרץ רב כדי להגיע לכל חייל באשר הוא.

על התנהלות המבצע בראשיתו, נוכל ללמוד מתוך קטע קצר מדו”ח שכתב ר’ זושא וילימובסקי לרבי, על הפעילות שהתקיימה באיזור ירושלים והצפון:

ביום ראשון ושני [ט”ז וי”ז מר חשון], היינו בבקעה על יד יריחו. וביום שלישי [י”ח מר חשון] היינו על יד טבריה.

סדר הפעולה:

א) כשהגענו אמרתי שבאנו מכפר חב”ד ובשליחות של כ”ק אדמו”ר שליט”א.

ב) אמרתי דברי תורה ממה ששמענו בחודש תשרי. אמרו כמה ניגונים שכולם ידועים וכן שרו ‘ופרצת’ שהוא כבר מקובל אצל החיילים וחילקו משקה אשר קיבלנו והודגש בפירוש כי נשלח מכ”ק אד”ש.

ג) אחר כן קראו המכתב שנשלח לאיש הצבא אשר בחוברת, וחילקו החוברת בין החיילים שהיו במקום.

ד) הוכרז כי יש לנו שליחות מהרבי שליט”א, למסור ב’ מטבעות מתנה ויכולים לעשות כפי רצונם הם [מטבע אחת יכול כל אחד לשמור לעצמו] המטבע השניה שיתנו הם צדקה איפה שהם רוצים וקבלו זה מתוך רצון חזק וטוב.

ה) אמרנו ובקשנו שמי שרוצה להניח תפילין יש אפשרות בזה והוסבר הזכות והמעלה של תפילין ולמעשה הרבה חיילים הניחו תפילין מתוך אהבה לזה.

בפעולה היינו בכל מקום מחצי שעה עד שעה. כל הפעולה נעשה רק מתוך שמחה…

ו) אמרתי לחיילים מאחר שהבאנו בשליחות הרבי שליט”א אליכם, מה למסור מאיתם הם אמרו.

– שהרבי יהיה ברוך מזה שדואג עבורנו.

– שיבוא לארץ עם כל החסידים

– שיברך אותנו ואת משפחותינו

יש כאלו שאמרו מהחיילים שרוצים לעשות מהמטבע האחד סגולה.

כן בקשו שנבוא עוד פעם ועוד פעם. יש מקומות שהכריזו “הידד הידד” לפעולה ולרבי שליט”א.

יום טז חשון

שמות חברי הצוות: ר’ זוסיא וילימובסקי אחראי. ר’ שמואל שניאורסון. ר’ אורי קפלון. ר’ יצחק יהודה קובציק. המקום: בבקעה על יד מחנה אריה. פעלו בשליחות בשלושה מעוזים יצאו משעה 12:15 וחזרו בשעה 8 בערב. מספר משוער של חיילים שהיו בג’ המעוזים – כמאתיים איש.

יום יז חשון

שמות חברי הצוות: ר’ זוסיא וילימובסקי אחראי. ר’ ברוך שיפרין. ר’ מרדכי אליצר, ר’ צבי האנדלסמאן. המקום: בבקעה על יד מחנה חנן. פעלו בשליחות בשלושה מעוזים יצאו משעה 9 בבוקר וחזרו ב7 בערב. מספר משוער של חיילים שהיו בג’ המעוזים כמאה ועשרים.

ביום חי חשון

חברי הצוות: ר’ זוסיא וילימובסקי – אחראי. ר’ יוסף קורפניק, ר’ אריה גרשוני.

המקום: על יד מחנה צמח יצאו בשעה 8:30 וחזרו בשעה 6 בערב. פעלו שני מעוזים מספר משוער של חיילים כמאה איש.

באותם ימים דיווח הרב אפרים וולף על תחילת המבצע:

הרב ח.מ.א שי’ חדקוב

שלום ורב ברכה!

הננו לבקשו שיואיל למסור לכ”ק אדמו”ר שליט”א שאתמול החלו לנסוע בשליחות כ”ק אד”ש עם המכתבים [שהודפסו בחוברת מיוחדת] והמטבעות, ובינתיים התחילו לנסוע בפיקוד מרכז (דהיינו מטבריה עד אילת בגבול עם ירדן) ושליחות זו מוטלת על אנ”ש בירושלים. הם הקימו 10 חוליות של שלוחים והד”שים הראשונים שהם התקבלו בחמימות ובלבביות רבה.

באשר לפיקוד דרום [חצי האי סיני] והצפון [גבול סוריה] מקוים אי”ה גם להתחיל השבוע, לפיקוד דרום יסעו מנחלת הר חב”ד ולפיקוד צפון מכפר חב”ד.

‘לחיים’ עם משה דיין

כיצד הגיבו החיילים על מטבעות הברכה ששלח הרבי? מה היתה דעת ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ”ל בנושא? האם הם שיתפו פעולה ואפשרו לחב”ד להיכנס למחנות הצבא ולבסיסים הקרובים והרחוקים?

תשובה מסוימת לשאלות אלו, עולה מתוך מכתבו של ר’ ברק’ה וולף אל הרבי:

“בענין המטבעות שמחלקים בין חיילים, הנה למשל ביחידה שלי שחילקו, הדבר התקבל להפליא מאוד אצל החיילים, שוחחתי עם כמה חבר’ה שלי לאחר שחרורי [ר’ ברק’ה גוייס בתחילת המלחמה ולאחר כך שוחרר – ש.ז.ב.], ואחד אמר לי שהוא ניסה לבדוק אצל החיילים, וניסה לקנות מהם המטבע בכסף רב, ואף אחד לא רצה למכור לו. הרבה חיילים עושים חור במטבע ומצרפים זאת לדיסקית. הרבה עושים מזה ממש קמע”.

“בענין [חסידי חב”ד שהיו ב] הצפון שהיו אתמול, בטח מסרו דו”ח. שמעתי שפגשו גם את [שר הביטחון, משה] דיין ו[ראש הממשלה] גולדה [מאיר] ודדו [דוד אלעזר] הרמטכ”ל, אבל ניגשו רק לדיין, ורצו לתת לו מטבעות. אז הוא אמר שהרי זה רק עבור חיילים, אבל הוא לקח את החוברת עם שני המכתבים. רצו לתת לו ‘לחיים’, בינתיים השיג אחד כוס תה, אז הוא אמר ‘לחיים’ על התה והבחור שלנו אמר עמו לחיים על הוודקה”.

התקשורת עצמה גילתה עניין רב במבצע החדש ודיווחה עליו שוב ושוב ובאהדה רבה. עיתונאי גלי צה”ל התלהבו לפגוש בקו החזית את החב”דניקים ושידרו על כך ברדיו. כך ראיינו את ר’ מאיר פרידמן, הרב לייבל קפלן ויבלח”ט ר’ מנחם לרר ור’ צבי רוטנברג שדיברו במספר הזדמנויות על הפעולות שהם עורכים. בטלוויזיה סיקרו במשך כמה דקות את פעילות חסידי חב”ד שהתקיימה ברמת הגולן.

ואילו עיתון ‘דבר’ הציג לקוראיו תמונה של חסיד המניח תפילין עם חייל ובכיתוב שמתחת נסחף הכתב שדיווח על כך שחסידי חב”ד חילקו כעשרת אלפים בקבוקי וודקה!  

(על המשך הפעילות, סיפורים מהשטח ואירועים מיוחדים – בגיליונות הבאים בע”ה)

מקורות: שיחות קודש, אגרות קודש, הפרטיזן, ימי תמימים, דבר ועוד.

 

דדי בן עמי בפעילות מבצעית

הזמר דדי בן עמי, נולד בקיבוץ, ובתחילת דרכו אל עולם התורה והמצוות היה מקורב לחב”ד. בימי מלחמת יום הכיפורים עסק בהתלהבות ב’מבצעים’, כפי שדיווח הרב אפרים וולף לרבי:

ב”ה. י”ט תשרי, ד’ דחול המועד סוכות תשל”ד

כ”ק אדמו”ר שליט”א

… אתמול היה ברדיו שבקווים הקדמיים ישנו חייל חב”דניק המקיים שם עם החיילים מבצע ד’ מינים בין התקפה להתקפה. כנראה הכוונה לה’ דוד בן עמי, שלמעשה שייך לענייני חינוך בצבא והוא מנצל זאת (הוא נתקרב לפני כמה זמן על ידי מבצע תפילין, ובא לישיבה בכפר חב”ד לפרקים).

הוא בא היום לכפר חב”ד ולקח כל התהילים והסידורים בשיתוף עם הגב’ גולומבוביץ. כמו כן לקחו עוגות, סוכריות וסיגריות ונסעו עם כמה חברה אתו לעזה לריכוז חיילים לשמח אותם. גם ר’ יצחק שי’ גנזבורג (חתנו של ר’ משה סגל) הוא חברו של ה’ דוד הנ”ל ועזר על ידו.