יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
איננו מסתפקים בהודאה ובשמחה על מתן תורה, אלא לפעול כדי לקבל את התורה מצדנו, וכך גם הרבי מה”מ איננו מאפשר לנו להסתפק בציפיה פסיבית לגאולה, אלא בהכנה פעילה לקבלת פני משיח צדקנו בשמחה ובפנימיות.
איננו מסתפקים בהודאה ובשמחה על מתן תורה, אלא לפעול כדי לקבל את התורה מצדנו, וכך גם הרבי מה”מ איננו מאפשר לנו להסתפק בציפיה פסיבית לגאולה, אלא בהכנה פעילה לקבלת פני משיח צדקנו בשמחה ובפנימיות.
קבלת התורה בשמחה ובפנימיות, כך מאחלים אנו איש לרעהו, בימים אלו לקראת חג השבועות, זמן מתן תורתנו. לרובנו מילים אלו נשמעות כיום טבעיות ורגילות לחלוטין, אולם למעשה זהו איחול ייחודי ומיוחד שטבע כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, לקראת קבלת התורה בחג השבועות.
לנו זה נראה רגיל, אך דומה שאין עוד קבוצה, עדה או חוג אשר בהם ניתן הדגש על “קבלת התורה” דווקא. החג נקרא “זמן מתן תורתנו”, ובו אנו מציינים, חוגגים ומודים לקב”ה שנתן לנו את תורתו, כפי שאנו מודים על כך מדי יום בברכות התורה, מדוע אם כן מתמקדים דווקא ב”קבלת התורה”?
אלא שכאן מתבטא אחד החידושים שבתורת החסידות, ובעיקר בדרכי החסידות, הליכותיה ומנהגיה. העבודה שלנו, איננה מתבטאת רק בהמתנה לכך שהקב”ה ייתן לנו את התורה. העבודה הנדרשת אינה מסתכמת אפילו בהכנה, ההגבלה והפרישה כדי להיות ראויים להשתתף במעמד מתן תורה.
קבלת התורה היא פעולה אקטיבית שלנו, זוהי פעולה שנדרשת מאתנו. הקב”ה מצדו נותן את התורה “ואני המתחיל”, הוא נותן ומחדש לנו אותה בכל יום, בכל עת ובכל שעה, אלא שבכך לא די, הקב”ה קבע כי “אני המתחיל” אולם המטרה היא שהתחתונים — אנחנו, נעלה לעליונים — שהתורה תשפיע עלינו, ושאנו נעשה הכול כדי להיות קשורים אליה. משה קיבל את התורה ומסרה הלאה, ומאז העבודה שלנו היא לקבל, את מה שניתן לנו.
כאמור, זוהי הדרך שמורה לנו תורת החסידות, רבותינו נשיאנו ובמיוחד כ”ק אדמו”ר מה”מ שליט”א. הדרך שמדגישה את מה שעלינו לעשות, את העבודה והשליחות שלנו. זוהי הדרך בכל ענייני התורה ועבודת ה’ וזוהי הדרך למטרה ולתכלית - הגאולה האמתית והשלימה.
האמונה בביאת המשיח — היא מיסודות ועיקרי היהדות, אין מי שחולק על כך, “מי שאינו מאמין בו”, פוסק הרמב”ם, הרי אינו מאמין בתורה, במצוות ובנביאים. אולם לא די באמונה הנותרת בתור רגש, או ידיעה בלבד, שהרי הבעיה אינה רק במי שאינו מאמין בו, אלא גם במי ש”אינו מחכה לביאתו”, לא מספיק לדעת שיבוא, צריך לעשות משהו, לחכות במחשבה, דיבור ובעיקר — מעשה.
ככל שחלפו הדורות, הצטווינו לעשות עוד ועוד, אם בלימוד ובגילוי פנימיות התורה, או בהפצת המעיינות חוצה, כדי ש”אתי מר”. אך כמובן שאת המושג “מחכה לביאתו”, הופך הרבי לפעולות מעשיות, הנדרשות כדי להיות מוכנים לגאולה.
וגם כאן — הגאולה עצמה, ומלך המשיח עצמו בפרט, כבר קיימים, הכל ערוך ומוכן, ישנה המציאות דמשיח וישנה אפילו ההתגלות, גם העולם כבר מוכן — כל מה שצריך קיים, לנו נשארת העבודה — לקבל, להתכונן לקבל פני משיח. לקבל את ה”תורה חדשה” תורתו של משיח. הנתינה כבר קיימת, העבודה שלנו היא לקבל את התורה, ולקבל את פני משיח צדקנו, ועל כך האיחול הוא שהקבלה תהיה בשמחה ובפנימיות.
אי אפשר להסתפק בעבודה כפי שהייתה עד עתה, לא להסתפק בכך שאנו מאמינים, ואף מחכים לגאולה. עלינו למלא את השליחות היחידה המוטלת עלינו, באופן של חידוש גמור, למעלה מכל מה שהכרנו, ולהתמסר לעבודה היחידה שנשארה, קבלת פני משיח צדקנו והתורה חדשה בשמחה ופנימיות
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!