א לא קלים הם חייו של שליח, ועל אחת כמה וכמה חייו של שליח מרכזי שנושא בעול השליחו

א

לא קלים הם חייו של שליח, ועל אחת כמה וכמה חייו של שליח מרכזי שנושא בעול השליחות לא של עיר אחת, אלא של מדינה שלמה. ולא סתם מדינה, אלא מדינה גדולה כקליפורניה על ארבעים מיליון תושביה, וחצי מיליון הקילומטרים הרבועים שבה (לשם השוואה, שטחה של ישראל הוא כעשרים אלף קילומטרים רבועים בלבד). אבל זוהי זכותו וגם אחריותו של אחד מוותיקי השלוחים, הלא הוא הרה”ח הרב שלמה קונין, אליה נשלח כבר בשנת תשכ”ה.

דומה שאין חסיד חב”ד שלא מכיר את דמותו הצבעונית, המרתקת והחסידית של הרב קונין, חסיד שמבטא בכל הווייתו מסירות נפש והתבטלות מוחלטת למשלח, הרבי מה”מ.

כשהגיע הרב קונין לקליפורניה בשנת תשכ”ה, מצא בה מדבר שממה רוחני. במסירות נפש של ממש החל ללקט נשמות ולקרבם לתורה ולמאור שבתורה, תורת החסידות. הוא החדיר ביהודים שפגש אהבה למצוות והביא אותם לתפילות ולשיעורי תורה שייסד.

במרץ הרב בו ניחן, לא שקט הרב קונין על שמריו, ולימים פתח את הבית חב”ד הראשון בעולם, הרבה לפני שקמו בתי חב”ד המוכרים לנו היום.

למותר לציין, שככל שעבודתו הלכה והתפתחה, כך גם העלויות הכספיות עלו ונכרכו על צווארו. עם השנים, לצד ההתפתחות, העול הכלכלי הלך והעיק יותר ויותר. הרב קונין הקדיש מאמצים רבים כדי לגייס כספים מתומכים ותורמים, על מנת לממן את הפעילות העצומה, שהלכה והתרחבה.

מלאכת גיוס כספים, אין זו מלאכה קלה כלל ועיקר, והיא טומנת בחובה אכזבות רבות לצד הצלחות. הרב קונין מצדו, לא עשה צעד מבלי לדווח על כך למשלח, שעודד אותו באינספור ברכות.

ב

יום אחד התקשר ללשכתו של הרב קונין יהודי שהציג את עצמו כפלוני שהיה ידוע בעושרו הרב, מיליונר מכובד בקליפורניה. הלה הודיע כי מצא שמוסדות חב”ד ראויים לתמיכתו, ועל כן ברצונו לתרום ארבע מיליון דולר לפעולות חב”ד. הוא אף שיגר מסמכים וניירות המעידים על כוונתו זו. הוא סיכם אפוא עם הרב קונין להיפגש למחרת בשעה פלונית.

כגודל שמחתו של הרב קונין נוכח העזרה הלא–צפויה שהתעתד לקבל על פעולותיו, כך הייתה אכזבתו כשנודע שהלה לא באמת התכוון לתת תרומה, וכי משיקוליו שלו הבטיח מה שהבטיח - וההבטחה הייתה שווה כקליפת השום. האכזבה הייתה גדולה.

זמן קצר לאחר מכן, שהה הרב קונין בניו יורק, ובמר לבו, פנה למזכירו של הרבי, הרב חודקוב, וסיפר לו דברים כהווייתם. נראה היה שהרב חודקוב העביר את הדברים לרבי.

היה זה למחרת, יום שישי ערב שבת קודש, כאשר הרבי נכנס לחדרו הקדוש זמן קצר לפני כניסת השבת. הרב קונין עמד מן הצד, וצפה מרחוק בדמותו המאירה של הרבי חולפת על פניו. לפתע נעצר הרבי וסימן לרב קונין להתקרב, הוציא מכיסו ניקל (מטבע של חמשה סענט) ונתנו ביד שליחו הנאמן, באמרו באבהיות רחימאית: “דאס איז פינף מיליון פאר קאליפארניע!” (= זה חמש מיליון עבור קליפורניה)…

איש מהנוכחים לא הבין את פשר הדברים, אך יודעי דבר לחשו, כי היה זה ברכה מפצה בהמשך לסיפור האמור…

ג

ניתן למלא ספר שלם על תלאותיו של הרב קונין בכל הקשור לקשרים שרקם במשך השנים עם גבירים ובעלי הממון בקליפורניה, על מנת לרתום אותם לטובת הפעילות החב”דית בקליפורניה.

היה זה לקראת י”ט כסלו תשמ”ב, כאשר ר’ שלמה קונין נפגש עם מר ג’רום צ’ארלס ויינטרוב, הידוע בכינויו “ג’רי”.

מר ויינטרוב היה מפיק סרטים אמריקני, סוכן כשרונות מצליח ושחקן מהולל בעצמו. את עושרו הגדול עשה מתעשיית הסרטים בהוליווד שבקליפורניה, והיה לאחד מבעלי ההון היהודים הגדולים בקליפורניה. את דרכו העסקית החל בהפקת קונצרטים עבור גדולי הזמרים בקליפורניה, משם המשיך לתעשיית הסרטים הנודעת, בה הפיק סרטים שצברו תהודה רבה ברחבי העולם. הוא זכה בשלל פרסים יוקרתיים בתחום.

לימים היה מנכבדי התורמים והמשקיעים בארגוני צדקה שונים, כמו המוזיאון לאמנות בלוס אנג’לס, המוזיאון לאמנות עכשווית, המרכז למוסיקה; הוא אף הקים את בית הספר לרפואת שיניים של אוניברסיטת קליפורניה, ועוד. בזכות השפעתו ומעמדו הרם, היה לחברם של נשיאי ארה”ב רייגן ובוש.

באותן שנים, שנות המ”מים הראשונות, נוצרו זרעי הקשר הראשונים בין הרב קונין לבינו, קשר שבו השליח זורע רוחניות וקוצר גשמיות.

זמן מה לאחר מכן, לקראת י”ט כסלו תשמ”ב, נסע הרב קונין לניו יורק כדי להסתופף בצלו של הרבי ביום סגולה זה, ראש השנה לחסידות. כששליח חוזר ממקום שליחותו והוא זוכה להסתופף בצל המשלח, בישבו בין האלפים הרבים בהתוועדות החגיגית של ראש השנה לחסידות - אין אושר גדול מזה. הרב קונין השכיל למלא את נפשו מלוא חופניים מסגולתו של יום קדוש זה.

היה זה בימי טרום הטלפונים הסלולריים, כאשר ממשרדו של הרב קונין העבירו לו הודעה בהולה, כי ג’רי ויינטרוב מבקש לדבר אתו. הרב קונין הבין כי עליו לעשות הכל כדי לעבות ולחזק את הקשר ביניהם, קשר שרק החל להיטוות. הוא הזדרז אפוא להתקשר ללשכתו של מר ויינטרוב. המזכירה הרימה את הטלפון, והשיבה כי מיסטר ויינטרוב נמצא כעת באסיפה חשובה, והוא ביקש שלא להפריע לו.

לא איש כרב שלמה קונין ירים ידיים, והוא עמד על כך שהיא תמסור למעסיק שלה, כי שלמה קונין ממתין לו מעבר לקו.

המזכירה עשתה כפי שהתבקשה, ולהפתעתה, מר ויינטרוב קם מיד ממקומו, התנצל בפני הנוכחים שישבו בכורסאות הרפודות של חדר הישיבות, ונכנס למשרדו הפרטי, שם קיבל את השיחה. התרגשות רבה ניכרה על פניו.

“הרב קונין, אני יודע שאתה נמצא כעת אצל הראביי הגדול מליובאוויטש”, אמר ג’רי. “אנא מסור לרבי, ששמעתי את המסר ששיגר אתמול, וכי אני אשתדל ככל יכולתי למלא את בקשתו”.

קשה להביך את הרב קונין, אך הפעם המילים נעתקו מפיו. הוא לא הבין כלל במה מדובר, וביקש פרטים נוספים.

מר ויינטרוב התרצה, וסיפר כי אמש ישב בביתו וצפה בטלוויזיה. הוא עבר בין ערוצי הטלוויזיה השונים, כאשר פתאום נתקל בדמותו של הרבי יושב עם חסידיו. היה זה שידור ישיר מעיצומה של התוועדות י”ט כסלו. בדיוק באותם רגעים דיבר הרבי על כך, שאדם שיש לו יכולת לפעול בענין קיום שבע מצוות בני נח - מוטלת עליו חובה לנצל את היכולת הייחודית שלו ולהשפיע על מכריו ושכניו לקיים מצוות חשובות אלו, זאת משום שהקב”ה לא ברא אף לא דבר אחד לבטלה.

“הרגשתי שהליובאוויטשער רבי מדבר ממש אלי”, סיפר מר ויינטרוב בהתרגשות. “לא יכולתי להעביר את הערוץ הלאה; הופנטתי ממראהו, והמשכתי להקשיב למסרים הנפלאים שלו עד סוף המפגש המרתק שקיים עם חסידיו”.

בסיום השיחה החזיר הרב קונין את האפרכסת למקומה, ותחושה עצומה של סיפוק מילאה את לבו.

ממש באותה שעה, שהה הרבי באוהל הק’, שם נשא תפילה עבור כלל עם ישראל והעתיר בעד הזקוקים לישועה. הרב קונין הזדרז להגיע ל–770 כשרגש של שמחה ממלא את לבו. הוא קיווה כי שיחה זו תהא נקודת זינוק ביחס של מר ויינטרוב למוסדות חב”ד בקליפורניה. הוא החליט אפוא לעמוד בפתח ה’זאל’ הקטן ולהמתין לכניסתו של הרבי לתפילת מנחה, על מנת להעביר את המסר האישי ששיגר מר ויינטרוב.

עוד שעה חלפה, כאשר רכבו של הרבי נראה באופק. עוד דקה או שניים והמכונית נעצרה מול 770, והרבי יצא ממנה במהירות, נכנס לחדרו, וכעבור דקותיים יצא לתפילת מנחה. לרגע הזה בדיוק התכונן הרב קונין. הוא עמד לפנות אל הרבי, אלא ששבריר שניה בטרם פצה את פיו, הסתובב לעברו הרבי ובתנועת שאלה אמר “מה נשמע עם מר ויינטרוב?” ומבלי להמתין לתשובה, נכנס ל’זאל’…

בתום תפילת מנחה, יצא הרבי מבית הכנסת ופנה לעבר חדרו. אחריו דחק הרב קונין ונכנס אל ‘גן עדן התחתון’, שם סיפר לרבי על תוכן שיחת הטלפון בינו לבין איל ההון. כתגובה, הוציא הרבי מכיסו ח”י דולר ונתנם בידו של הרב קונין על מנת שימסור לו אותם. בתוך כך, הוסיף הרבי כמה פרטים ועצות - כיצד יוכל איל–ההון מקליפורניה להביא את הענין לידי פועל. הרבי הורה לו, כי מיד כשיחזור לקליפורניה, ימסור לו את דבר השליחות.

ואכן, מיד כשיצא הרב קונין מהמטוס בשדה התעופה של קליפורניה, הורה לנהגו להביא אותו למטה המשרדים של מר ויינטרוב, במטרה למלא את השליחות. מסתבר שהלה לא נכח במשרד באותה שעה. לשאלת הרב קונין היכן הוא שוהה בשעה זו, משכה המזכירה בכתפיה באי–ידיעה. “כבר שעות ארוכות שלא יצר קשר עם המשרד”, השיבה. הרב קונין הורה לנהג לקחתו אל חווילתו המפוארת של הגביר, אך גם פה נתקל בדלתות מוגפות; איש מבני הבית לא פתח את הדלת.

הרב קונין ידע כי אין לו מה לשוב לביתו עד אשר ימלא את שליחותו של הרבי. הוא יצר אפוא קשר עם אחד מחבריהם המשותפים, והלה גילה את אוזנו של הרב קונין, כי רק כמה שעות קודם לכן שהה עם מר ויינטרוב, והלה סיפר לו שעבר אירוע פתאומי שמחייב את אשפוזו בבית רפואה.

ר’ שלמה הורה לנהגו לנסוע מיד לבית הרפואה במטרה לבקרו. הוא ניגש אל דלפק המודיעין וביקש לברר את מיקומו של ג’רי, אך לפליאתו הרבה, השיבו לו כי ברשימת המאושפזים בבית הרפואה, לא מופיע כלל שמו של האיש. הרב קונין בחושיו המחודדים הבין כי דברים בגו. הוא החל לדרוש ולחקור במרץ, עד שגילה כי איל ההון האגדי מאושפז בחדר חירום צדדי. מאחר ולא רצה שיידעו על אשפוזו בשום אופן, הושמט שמו בכוונה מרשימות בית הרפואה.

באותה שעה שכב מר ג’רום צ’ארלס ויינטרוב במיטתו, מכונס בעצמו, מודאג לגבי בריאותו ולגבי עתידו. לא היה גבול לתדהמתו שעה שראה פתאום מולו את הרב קונין, עם המרץ האופייני לו. “איך הצלחת להשיג אותי כאן?”, לא הסתיר את תדהמתו. התפעלותו גברה עוד יותר כאשר שמע מפי הרב קונין את השתלשלות האירועים, וכיצד הרבי ידע ברוח קדשו על המסר שביקש להעביר לרבי עוד בטרם פצה הרב קונין את פיו. לא אף זו, אלא שהרבי כבר דאג מראש ושיגר לו ח”י דולר. הוא ראה בכך סימן מובהק כי למרות חששותיו, הוא יבריא בהקדם.

בעקבות מקרה מופלא זה, הפך מר ויינטרוב להיות אחד התומכים הגדולים של חב”ד בקליפורניה.

ד

סיפור זה סיפר הרב שלמה קונין בעת כינוס שלוחי המלך בקליפורניה, שהתקבצו בכינוס השנתי בעיר סאן–דייגו בשנת תשמ”ג.

עוד הוסיף הרב קונין וסיפר, כי זמן רב קודם לכן ניסה ליצור קשר עם מר ויינטרוב במטרה לחבר אותו למוסדות חב”ד במדינה, אך כל ניסיונותיו לא צלחו. הוא פנה אפוא אל הרבי וביקש את עצתו. השיב לו הרבי תשובה מופלאה: “תמונה ממך לא חסר לו באלבום התמונות… פלאקט על קיר חדרו - גם לא חסר אצלו. מה יהודי רוצה? עולם הבא? נו, תן לו עולם הבא”…

מר ויינטרוב נפטר לפני כשנתיים, ובמילון ‘ויקיפדיה’ האמריקני מצוין בערך על אודותיו: “מר ויינטרוב היה חסיד של הרבי מליובאוויטש והאמין בכוחותיו הרוחניים”…